סל ניוז

ברוכים הבאים לפוסט השני בסדרת "חוק וסדר", הפעם מדובר בשחזור פוסט שפרסמתי בזמנו ב"ספסל" כ"אזרח שומר חוק".
מי שלא קרא את הפוסט המקורי, מעבר להחכמתו בחוקה, יהנה מאחד מסיפורי הכדורסל המדהימים בתולדות גביע אירופה לדעתי...
תהנו.
----------------------------------------------------
הנה מעשה שהיה באמת:
בעונת 1967/68 פגשה מכבי ת"א – עם ברודי, שטרקמן, תני-כהן מינץ ואמנון אבידן - את ראסינג מאלין מבלגיה, בבית חצי הגמר של גביע אירופה לאלופות. הסיבוב הזה התקיים במתכונת של בית בן 4 קבוצות, אולם לא כל נצחון נספר בנפרד – אלא סיכום המשחקים בשיטת בית-חוץ הידועה ומוכרת עד היום, נחשב כמשחק אחד באותו בית. כלומר, כדי לזכות בנצחון על קבוצה אחרת היית צריך להשיג נצחון בסיכום שני המשחקים נגדה.

גם דרך ניהול המשחקים הייתה אז שונה: לא התאפשר תיקו באחד המשחקים, כמו שמקובל בשיטת בית-חוץ בימינו – אלא כל משחק לחוד הלך להארכה במקרה של שוויון.

במשחק הראשון ביד אליהו (שהיה אז עדיין מגרש פתוח) ניצחה מכבי בהפרש של 16 נקודות. המשחק השני בבלגיה, אחרי קאמבק של מכבי מהפרש שנפתח לטובת הבלגים, הגיע לדקות אחרונות צמודות. לקראת הסיום, כאשר הבלגים מובילים רק ב-2 נקודות, הם הבינו שהסיכוי היחידי שלהם לנצח בסיכום המשחקים הוא להביא את המשחק לשוויון ולהארכה, ולהרוויח עוד זמן כדי לנסות להדביק את ההפרש; ולכן לקח הכוכב המקומי, קמיל דירקס (שמאוחר יותר כיכב בישראל וגם נישא לכדורסלנית ישראלית) את הכדור, וקלע בכוונה... סל עצמי!

אנשי מכבי מחו, השופטים התלבטו, הקהל השתולל, ובסופו של דבר אחרי דקות ארוכות של בלגן הסל אושר, ויש שוויון!

אז מה יחס החוקה לסל עצמי, נכון להיום?
בעקבות מקרה קמיל דירקס, וכדי לשלול מצב שבו קבוצה נהנית ממעשה כזה שהוא בעליל נוגד את רוח המשחק, שונתה החוקה; בסעיף 16 בחוקה, שכותרתו "סל – מתי הוא נקלע ומה ערכו", יש תת-סעיף שקובע שסל עצמי שנקלע במכוון הוא הפרה - ממש כמו צעדים או הקפצה כפולה. הסל ייפסל, והקבוצה השנייה תקבל את הכדור מהצד.

ומה עם סל עצמי בלתי מכוון (נניח, אחרי שנגע בכדור במהלך נסיון ריבאונד לא מוצלח)? גם לזה יש תת-סעיף באותו סעיף 16, ואת זה רובכם יודעם וודאי מצפייה; אם שחקן קלע סל עצמי שלא במכוון, הרי זה סל חוקי. שתי נקודות לקבוצה השנייה. זה נכון, אגב, גם במקרה של נגיעה אחרי זריקת עונשין שהוחטאה – אם שחקן הגנה נגע בכדור אחרי שקפץ על הטבעת וקלע סל עצמי, זהו סל שדה של שתי נקודות לקבוצה השנייה. גם את זה וודאי ראיתם לא מעט פעמים.

ולמי רושמים את הנקודות? כאן קופצים הרוב, על בסיס מה שקראו ושמעו, וצועקים כולם במקהלה: "לקפטן של הקבוצה השנייה!"

החוק הזה גרם לא פעם לפרשני טלויזיה להתבדח על כך שקפטן של קבוצה, שבמקרה הוא גם שחקן ספסל שלא שיחק כלל במשחק, יקבל שתי נקודות שירשמו על שמו בחינם... ומה לעשות, גם הרוב וגם הפרשנים המהוללים טועים, ומיתוס עומד להישבר.

בסעיף 16 רשום ששתי הנקודות נרשמות... לא לקפטן הקבוצה, אלא לקפטן על המגרש (במקור captain on the playing court). מה זה "הקפטן על המגרש"?

בשביל זה קיים סעיף אחר בחוקה – סעיף 6, שמתאר את תפקיד הקפטן, זכויותיו וחובותיו. הסעיף הזה קובע בין השאר שכאשר קפטן הקבוצה נח על הספסל, המאמן מודיע לשופטים מיהו קפטן הקבוצה בפועל מבין החמישה שמשחקים על המגרש. הקפטן הזה, מבין החמישה, הוא "הקפטן על המגרש" והוא זה שמקבל את הנקודות מן ההפקר.

וכדי לסגור את הנקודה הזו, נשאלתי פעם בפורום את השאלה התיאורטית הבאה: מה קורה אם איתרע מזלו של שחקן עד כדי כך שהוא קולע סל עצמי בלתי מכוון מעבר לקשת השלוש של קבוצתו? האם הקבוצה היריבה מקבלת במקרה זה שלוש נקודות ולא שתיים?

ובכן, לא; במקרה הזה החוקה לא עושה אחבנה. סל עצמי בלתי מכוון שווה שתי נקודות לקבוצה השנייה, בלי קשר למקום ממנו נקלע על המגרש.
--------------------------------------------------------------------------------
ולסיום, מה נסגר עם אותו משחק משונה מ-1968 שגרם לשינוי בחוקה? ההמשך היה הזוי לא פחות.

למרבית האבסורד, אחרי הסל העצמי של דירקס הבלגים קיבלו את הכדור להכנסה מתחת לסל - שהרי הם אלה שספגו את הסל!...

שחקן החיזוק של מכבי, בוב פדהרסט, מיהר לעשות עבירה על השחקן שקיבל את הכדור. הבלגי הלך לקו העונשין, וכמובן החטיא בכוונה פעמיים, כדי לשמור על תוצאת השוויון.

פדהרסט לקח את הריבאונד, ובמחשבה נבונה ניסה גם הוא לקלוע סל עצמי, כדי ליצור שוב יתרון 2 לבלגים ולמנוע מהם לנצח בסיכום שני המשחקים. שחקן בלגי עירני התערב וביצע עבירה על פדהרסט, כדי למנוע ממנו לקלוע לסל של עצמו...

אבל פדהרסט צחק אחרון. הוא קלע את קליעת העונשין הראשונה, ומכבי מובילה בנקודה... את השנייה הוא החטיא בכוונה – וכך הבלגים לא יכלו להשוות עם סל שדה!

עד הסיום מכבי נזהרה לא לעשות עבירה, ניצחה את המשחק בנקודה ואת המפגש הכפול כולו.

את המשחקים האחרים, מול שתיים מהאימפריות האירופיות של אז – ריאל מדריד (במפגש הראשון בין המועדונים אי פעם מבין רבים שיבואו) וספרטק ברנו הצ'כית – מכבי הפסידה בסיכום המשחקים הכפולים, למרות נצחון גדול על ריאל מדריד ביד אליהו.

(על סיפור המשחק ההוא והשנה הזו בכלל – קרדיט גדול לאורן דניאלי, הידוע בפורום כ-oren80, ההיסטוריון הבלתי רשמי של הפורום ושל אתר האוהדים Maccabifans. אורן, אתה עושה עבודת קודש).

תודה, יופי של סיפור.

נהנתי לקרוא, תודה.

רק עכשיו הגעתי לזה, מ-ע-ו-ל-ה.