סחה עמוס,
אולי הרשימה שאני הכי פחות מסכים איתה מכל הרשימות שהיו עד עכשיו, אבל אני כ"כ אוהב לקרוא דיעה מנומקת, מפורטת ומסודרת כרונוליגית (וכמובן גם כתובה לעילא)
אתה חייב להמשיך לדרג גם דברים אחרים
1.
דווייט האוורדישנם לא מעט שחקני התקפה מלוטשים ממנו כאן, אבל הם לא בהכרח קולעים יותר ממנו. האיש יעיל מאוד, גם אם זה לא יפה. האימפקט ההגנתי שלו הוא עצום. מדובר באחד מסנטרי ההגנה
הטובים ביותר שראתה העמדה. וסנטרים הגנתיים הם בדר"כ שומרים קבוצתיים נהדרים ולאו דווקא אישיים, דווייט הוא גם שומר אישי משובח.
אתלט על, כח מתפרץ ולמרות השנה האחרונה שהכפישה אותו אישית, עדיין יש לו את האישיות הכי צבעונית מאז לכתו של השאקטוס.
ספצימן פיזי יוצא דופן בכל מובן. אני זוכר כשהוא נכנס לליגה דיברו על כך שהוא יהיה אחד הפאוור פורוורדים הכי טובים בליגה ואני הצהרתי כבר אז מעל דפי הפורום שהוא לא יהיה הפאוור הכי טוב בליגה, אלא הסנטר הכי טוב בליגה. השילוב של כח ואתלטיות היה יכול למקם אותו כסנטר גם בימי הנפילים.
2.
אנדרו ביינוםאנשים יכולים לספר סיפורים עד מחר על איך שיפרו את משחק ההתקפה של ביינום, האמת צריכה להאמר, ביינום הגיע לליגה עם ארסנל התקפי יוצא דופן לא לילד שהוא היה אלא לסנטר בכיר.
רוב
הסנטרים לומדים את מה שביינום נולד איתו. יש לו ידיים נהדרות. הוא מסוגל לתפוס כדור שמעטים הגבוהים (לא
הסנטרים) שמסוגלים אליהם. הוא לא צריך רכז גדול (לשמחת קולינס) הוא יודע ליצור לעצמו מצבי קליעה.
כשהכדורים שלו לא נכנסים זה לא בגלל שהוא לא יכול, זה בגלל הראש. יש לו בעיה מנטאלית. הוא רגיש, הוא חלש מנטאלית. אין ספק בזה בכלל. ושנים לצד קובי התובעני לא יעשו טוב לנפש הציפורית של שחקן.
אבל אני חושב שזה מקרה קלאסי של מצב שבו הכשרון יגבר על הקשיים. ביינום פשוט כ"כ גדול וכ"כ מוכשר שאי אפשר יהיה לעצור אותו.
נדמה לי שעמוס ישמח לאכול את הכובע כשביינום יהפוך השנה לאחד הכוכבים הכי גדולים בליגה ויוביל את הקבוצה שלו בפלייאוף למקומות שעם המוגבלות הקודמת היא לא יכלה להם.
ביינום הוא לא שחקן הגנה בכלל, אבל רק ההימצאות של הגוף הגדול שם משנה זריקות. זה משהו שאי אפשר ללמד.
כן, חסר לו הרצון, התשוקה והקילר אינסטינקט. בשביל שקבוצה שלו תיקח תואר הוא יצטרך בצוות שלו אנשים רעים מסביב. אבל הוא קורנרסטון מעולה להתחלה. תחייך עמוס, יש לך ג'וקר.
3.
טים דאנקןקודם כל, דאנקן עדיין משחק הרבה פאוור. לצד בלייר וספליטר, הוא הפאוור. אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שהאיש נולד וימות סנטר (ואם הוא יתעקש להיות פאוור הוא ישאר מס' 2 בכל הזמנים
)
וכן, תמיד היה לי יותר נוח להתייחס אליו כאל סנטר כי הוא כזה. להוציא את השנים עם האדמירל, הוא תמיד היה הסנטר האמיתי של הקבוצה שלו. הוא היה ועודנו, הציר של ההתקפה וסלע ההגנה.
דאנקן בגילו המופלג ובמצב הפיזי הכבד יותר היום, מקבל פחות הפניות זרקור מאל פארוק אמינו. וגם כך אנחנו מדברים אולי על השחקן הכי גדול בליגה הזו ב20 שנה האחרונות שקיבל פחות היילייטס מבובי סורה ביום רע.
אז דאנקן של השנה עוד יותר מתמיד נחבא אל הכלים אבל האימפקט שלו נשאר עצום. הצפרדע מקבל היום את כל הקרדיט אבל כל המבנה של סן אנטוניו עדיין בנוי עליו. הוא עדיין אחד השומרים הקבוצתיים
הטובים בעולם. לראות את האינטלגנציה שלו בסגירת נתיבים, בהגעה מהוויק סייד, ביכלת לבחור את הספוט המושלם שממנו הוא יגיח בצעד אחד ולא יצטרך לרוץ. האיש הוא בי"ס לכדורסל של איש אחד.
וגם התקפה, הכל עדיין מתחיל ממנו. הוא מקבל את הכדור דאוון לואו וכל ההתקפה של פופ מתחילה לזוז על הקשת מסביבו. סוויצ'ים ופיקים אינסופיים בזמן שהאיש הגדול מנתח את התנועה ומתפקד כרכז מהלואו פוסט.
גם היום דאנקן שווה יותר נקודות לקבוצת NBA מרוב האתלטים הקפיציים בסביבה.
4.
טייסון צ'אנדלרהנה שחקן שאני ממש אוהב. אני אוהב את ההתפתחות שלו. ואגב, זה נכון, אדי קארי היה מוכשר יותר ממנו. אדי קארי תמיד היה שחקן התקפה מוכשר וזהו פחות או יותר.
טייסון לא היה מעולם מוכשר התקפית, הפעם היחידה שבה הוא הפך לשחקן התקפה מועיל הייתה לצד כריס פול. הוא אחד מסנטרי הפיק אנד רול הכי טובים בליגה. אם אתה זורק את הכדור גבוה, הוא יתפוס אותו ויעשה ממנו סל. לא כל סנטר ניחן ביכלת הקואורדינטיבית של לתפוס כדור תוך כדי תנועה בדרך לסל ולסיים. חבל שרק פול הפעיל אותו כך.
אגב, השינוי אצלו החל כשהוא זז לסנטר. כי כפאוור הוא היה בינוני למדי.
אבל הגדולה של טייסון הייתה שהוא הפך את ההגנה להתמחות. צ'אנדלר ביחד עם דווייט הוא היום הסנטר ההגנתי הטוב בליגה ובהפרש ניכר.
אגב, כשומר אישי אני מעדיף אותו על דווייט. וזה ממש לא נכון שהוא לא חוסם גדול, הוא חוסם פנטסטי. פשוט אחת מההתפתחויות של סנטר לשחקן הגנה טוב יותר היא הלמידה להמר פחות. על פי רוב דווקא החוטפים והחוסמים הגדולים הם שחקני הגנה מחורבנים כי הם מהמרים. דאלמבר, בירדמן ומגי הם דוגמא מצוינת לחוסמים גדולים שלא יכולים לשמור על כלום.
טייסון ירד עם השנים במספרי החסימות כי הוא מהמר פחות. הוא חוסם בזמן אם הוא חוסם ולא מותיר את הסל עירום. זה שחקן הגנה.
וטייסון, בדומה לגארנט הפך לשחקן מידבק, אתה לא יכול לא לעשות הגנה כשהלב העצום הזה נלחם לידך וסוגר את הסל כמו חגורת צניעות של נזירה בת 7.. וחצמזה, אם תנסה לא לשמור, שחקנים כמוהו וכמו גארנט כבר ינערו אותך מהר מאוד...
5.
דמרכוס קאזנסיש לו את אותה הבעיה של ביינום, אין לו תשוקה למשחק, הוא לא ווינר, אין לו מוטור כמו שהאמריקאים אוהבים לומר.
אבל מצד שני הוא באד גאי. יש לו את הבאד בלאד הזה שאין לביינום.
אבל שוב, אני סאקר של כשרון ואת מה שיש לו אי אפשר ללמד. האיש גדול וחזק, סנטר אמיתי.
הוא מסוגל לעשות סל מכל מצב. הוא לא צריך רכז. הוא יודע להוריד כדור לריצפה טוב מרוב
הסנטרים בליגה. אם אתה לא עושה עליו דאבל טים, קשה להוציא ממנו כדור.
האיש הוא מכונת התקפה של איש אחד. מסוגל לקלוע מכל טווח, חי את סביבת הטבעת. הוא גם יודע למסור ולחתוך. נייד מאוד ביחס לגודל העצום שלו. וגם ריבאונדר מעולה.
פשוט יש לו הכל חוץ מראש. יצר הרס עצמי עצום. אבל עם נתונים כאלו, מאוד יהיה קשה לעצור את התפלץ.
6.
מרצין גורטאטממש לא ברור לי איך הוא הגיע רק לHM של עמוס. בעיניי מדובר באחד
הסנטרים הכי שלמים בליגה. הוא לא דומיננטי ומשתלט על משחקים אבל הוא יכול להכנס לכל מסגרת, לכל סגנון משחק ולהיות סנטר משלים נפלא.
האיש אתלטי ונייד, ריבאונדר וחוסם. אחלה סנטר פיק אנד רול, יודע להוריד כדור לרצפה. טווח לא רע בכלל. חכם מאוד בסביבות הטבעת. שחקן פייסאפ מצוין (שחייב לעבוד על משחק הלואו פוסט שלו) ויש לו את כל הדברים שחסרים לביינומים של העולם. מוטור, רצון ודרייב.
סנטר שאני מאוד אוהב. לא ספקטקולארי, אבל שלם מאוד. יודע את העבודה משני צדי המגרש.
7.
אל ג'פרסוןיש לי קצת בעיה עם ביג אל. מצד אחד אני מאוד אוהב אותו. אוהב את המאסה, אוהב את היכולות בהתקפה, אוהב את האטיטוד של הבאד בוי שהוא מביא איתו (לפחות בהבעה). אבל מצד שני כל הפציעות והעדר התשוקה הזו להיות הכי גדול מעצבנת אותי.
ביג אל הוא חזק ומאסיבי עם ארסנל התקפי יוצא דופן. מעבר לכך שהוא קטלני בסביבת הטבעת, עם השנים ביג אל פיתח יד טובה מאוד מחצי מרחק, הטווח שלו גדל פלאים. הוא משחק גם הרבה יותר טוב עם הגב לסל היום מאז שהוא נכנס לליגה. אבל איכשהו מאז הפציעה הראשונה הוא כבר לא לוקח הרבה ריבאונד. נראה שמשהו באתלטיות שלו נפגע. הוא היה תפלץ עם כניסתו לליגה.
גם תמיד ישנה תחושה שחסר לו עוד קצת גובה בכדי להיות סנטר אמיתי באמת, משום שהוא כבר בקושי מנתר.
אתה מסתכל עליו ואתה אומר יש לו הכל בכדי להיות פרנצ'ייז פלייר ובכדי להיות אפילו הסנטר הטוב בליגה. ועדיין הוא לא השחקן שיסחוב קבוצה על הגב.
8.
ניקולה פקוביץ'עוד סנטר שלא ברור לי איך לא נכנס לרשימה.
ביג פאק הוא סנטר של פעם. מזכיר את הסרבו- קרואטים הקשוחים האלו שאוכלים מסמרים לארוחת בוקר. סנטר אולד סקול.
בחור גדול וחזק עם מאסה שמאוד קשה להזיז ועדיין מדהים כמה שהוא נייד.
האיש יודע לנוע אל הסל, לתפוס כדור ולסיים. מחליף ידיים כמו בחור ברבע מהמשקל שלו בדרך לסיומת.
שומר לא רע בכלל, טונות של תשוקה ורצון לנצח. מודה שאני התאהבתי באיש.
שחקן שנראה נעול על דאבל- דאבל לשנים הבאות. עם קו קדמי שלו ושל לאב, קשה לי לראות איזו קבוצה תנצח אותם בקרב על הריבאונד. הוא גם ההוכחה שלמרות שאתה משחק עם ריבאונדר כביר, אין סיבה שגם אתה לא תקטוף כמות חביבה של דאבל פיגרס (אההממ.. לופז)
אין לי ספק בכלל שעונת הפריצה שלו הייתה רק סנונית ראשונה בדרך לצמרת
הסנטרים של הליגה.
9.
מרק גאסולמרק הוא אכן סנטר מאוד מאוזן ומאוד שלם. יש לו גוף גדול, הוא קשוח ויש לו אחלה יסודות.
אבל זה עדיין לא מספיק. גאסול לא ווקאלי, לא דורש את הכדור, בניגוד להרבה סנטרים שדירגתי לפניו הוא לא סנטר שמייצר לעצמו מצבי קליעה. הוא לא מוריד כדור לריצפה, הוא לא נייד במיוחד, אתה לא יכול לזרוק לו את הכדור לפיק אנד רול ולצפות לסל.
הוא לא ריבאונדר גדול ולא שוט בלוקר גדול.
אין לו מוב חד וחלק לסל.
הוא שחקן התקפה לא רע, אבל לא כזה שהוא באנקר אם תתן לו את הכדור בנקודה מסוימת. הוא שחקן הגנה לא רע, אבל לא כזה שינעל לך את הסל.
הוא משחק בקבוצה שיש בה רק סקורר אחד מוכח ואפילו כשהוא נפצע, גאסול עדיין היה רק אופציה שלישית ולפעמים אפילו רביעית. גאסול הוא שחקן יציב (למרות שנתוני הריבאונד שלו על בסיס פר משחק הם לא) אבל לא בעלית של
הסנטרים. לא מבחינת פוטנציאל ובטח שלא מבחינת מימוש.
10.
ברוק לופזוהנה שחקן שמבחינת פוטנציאל זה כבר סרט אחר לגמרי. אני בהחלט מסכים עם מה שעמוס כתב על לופז. התקפית, הוא אחד
הסנטרים הטובים בליגה. אבל כל מה שהוא כתב עליו היה נכון טרם הפציעות. לא ברור איזה ברוק נראה עכשיו.
שכן לופז באמת לא היה ריבאונדר רע. אני לא מבין איך זה קרה פתאום, אולי פחד מפציעה חוזרת, אבל שחקן כ"כ גדול וחזק לא יכול לקטוף ריבאונדים כמו ילדה בגן.
לופז פשוט נפלא עם הכדור ביד. עם הפנים לסל, הם הגב לסל, בחיתוך, בפוסט אפ או בפיק אנד רול. ללופז יש הכל. ובעונה הראשונה היה נראה שגם יש לו מוטור.
יש לי הרגשה שהפציעה הראשונה פשוט שיתקה אותו מנטאלית ושינתה אותו. אני מאוד מקווה שאני טועה כי על סמך היכלת העכשווית שלו, לא מגיע לו בכלל להכנס ל15.
האיש פשוט כ"כ מוכשר, כ"כ גדול וחזק ועם פוטנציאל עצום אבל כזה שכבר טעמנו ממנו, שקשה לי לדרג אותו יותר נמוך מזה.
אין הרבה סנטרים כאלו בליגה, פשוט אין.
11.
רוי היברטלא מקבל את הדברים שעמוס כתב על היברט. אם יש שחקן שאני מעריך את הדרך שהוא עשה בליגה הרי שזהו היברט.
היברט ברמת הקולג'ים היה נחשב לצד אודן לסנטר הכי טוב במחזור שלו. אבל בעיות משקל, היעדר מוטור ובעיות ברכיים (תולדה של המשקל) ויציאה מאוחרת בשנה לדראפט, הנחיתו אותו מטה. למרות שלכולם היה ברור שהוא הסנטר השני הכי טוב ב2008 (אחרי ברוק) ספייץ ורובין לופז המוגבלים נבחרו לפניו והיה דיבור על כך ששקלו לקחת את אז'ינקה העגל גם כן על פניו.
היברט נכנס בNBA למשטר עבודה, השיל מעליו כמות אדירה של שומנים וכל הארסנל ההתקפי שתמיד היה לו, הפך פתאום זמין בגוף נייד הרבה יותר.
היברט תמיד ילחם בנטיה שלו להשמנה. למרות שהוא היום אחד
הסנטרים היותר רזים לגובה שלו, אחוז השומן אצלו גבוה ביחס למאסת השריר. וזו גם אחת הסיבות שהוא רך. הוא חייב לחזק את הרגליים שלו.
אבל היברט התקפית נטו הוא סנטר יוצא מן הכלל. הוא מסוגל לשים את הכדור לסל בהמון דרכים שונות. בניגוד לסנטרים גבוהים ודקים יש לו משחק עם הגב לסל בגלל המאסה שהוא שיחק איתה פעם.
היברט הוא למעשה שחקן ההתקפה הכי טוב של אינדי אחרי ווסט. וזה לא מקרה ששניהם לא מובילים את הקבוצה בנקודות. לשניהם יש אופי דומה של אנדראצ'יברס ומאמן שלא בונה תרגילים עקביים עבורם. בפלייאוף האחרון היה נדמה שווגל הולך אל היברט בכח בעקבות לחץ הפרשנים ולא בגלל שזו הדרך שלו.
אני די משוכנע שאם אינדי תלך על היברט וווסט יותר באפן עקבי, היא רק תרוויח מכך. זה לא שהיברט הוא שחקן לסחוב על הגב קבוצה. אבל הוא סנטר עם נתונים פיזיים והתקפיים יוצאים מהנורמה. זה רחוק מלהיות אוברייטד. אם כבר, הוא אנדרייטד בספר שלי.
12.
אל הורפורדהורפורד לא מדורג 12 כי הוא שחקן רע. הוא מדורג 12 כי אני לא יכול לחשוב (והוא כאמור משחק בקבוצה שלי) שהייתי לוקח אותו לפני
הסנטרים שכתבתי ממעל אם אני זקוק
לסנטראיך שלא תסובבו את זה, האיש לא סנטר!
זה לא מקרה גבולי כמו ננה, אוקאפור או ג'פרסון שאפשר להסב אותם ל4. הורפורד פשוט לא גבוה מספיק, לא ארוך מספיק ולמרות מאסה חביבה, גם לא גדול מספיק להתמודד ערב אחר ערב כ5.
להורפורד יש המון דברים טובים, אבל כפאוור. הוא מאוד יעיל בצבע. הוא מאוד אינטלגנטי ויודע לנוע על תפרי ההגנה. הוא יודע לשחק עם הפנים לסל וגם למד לשחק עם הגב. הוא מוסר טוב בהחלט ובסה"כ שחקן שהוא ברכה לכל קבוצה, אבל כפאוור.
כולי תקווה שהשנה הוא ישחק 4 וזה כנראה מה שיקרה. אבל ברשימה של סנטרים, אין להורפורד מקום בצמרת ובטח שלא במקום החמישי הסופר מפרגן של עמוס.
13.
ג'ואקים נואהלא שותף להתלהבות של עמוס. בטח לאחר שנואה מתקשה לשמור את עצמו בריא לאורך עונה שלמה. והאמת? גם לאור העובדה שעל הספסל של שיקאגו גיליתי שחקן הגנה טוב ממנו.
נואה הוא אחלה שומר קבוצתי, האנרגיות שלו בהחלט מידבקות ואני מודה ומתוודה שהוא גרם לי לאכול את הכובע משום שלא האמנתי שהוא יוכל להיות יותר משחקן אנרגיות שעולה מהספסל בליגה של הגדולים.
מצד שני, החששות שלי מהפריים הצר שלו ומחשיפה לפציעות למול חבר'ה מאסיביים ממנו, די אוששו.
נואה הוא לא באמת סנטר, הוא חלש מכדי להיות סנטר למרות שהוא מחפה על זה בקשיחות שהרבה שחקנים בליגה יכלו לייחל לה.
אבל הוא לא יכול לשחק בשום עמדה אחרת משום שפאוור בוודאי שהוא לא. זה קצת מפיל אותו בין הכסאות.
אני חושב שהערך המוסף שלו כשחקן הגנה ואנרגיות הוא גדול מאוד לקבוצה שלו. אבל כשהוא כבר לא קוטף את כמות הריבאונדים שאליה הורגלנו וכשהוא לא מסוגל לתרום באופן עקבי להתקפה ולהשאר בריא. אני לא הייתי בונה עליו קבוצה רצינית.
ובטח שלא משייך אותו לצמרת
הסנטרים בליגה.
14.
גרג מונרוכמו במקרה הרופרוד, שוב, הוא לא סנטר.
אגב, הוא לא סנטר לאו דווקא בגלל מימדים, הוא גבוה מהורפורד והוא לא צנום כמו שעמוס תאר אותו. בסה"כ בנוי לא רע בכלל.
הבעיה שמונעת ממונרו להיות סנטר היא היעדר אתלטיות מוחלט.
מונרו הוא שחקן מהדור של פעם, כיף לי לראות אותו. שחקן של יסודות. עם יד נהדרת, הם תנועה חכמה, עם עבודת רגליים מצוינת שמחפה על מהירות לקויה.
עם הבנה פנטסטית של המשחק, עם מיקום מושלם לריבאונד, עם מיקום פנסטטי לקבלת כדור בצבע. עם פייס אפ אחרי פיק שמעט מאוד שחקני פנים יודעים לעשות.
אני מעריך את נתוני הריבאונד שלו עוד יותר בהתחשב בכך שהוא כמעט ולא מתרומם מהריצפה.
האיש הוא בי"ס לכדורסל. ואני מוריד את הכובע בפני מה שהוא עושה. אבל הוא לא יכול להיות סנטר כי הוא לא יכול לחסום.
הרבה פאוורים מפצים על העדר גובה באתלטיות, מונרו לא יכול להתשמש בזה וזה מותיר את הסל של הפיסטונס פרוץ לחלוטין.
אין ספק בכלל שאם לדטרויט היה סנטר, מונרו לא היה משחק 5.
15.
אנדרו בוגוטגם אצלי בוגוט סוגר את הרשימה. ולא כי הוא הסנטר ה15 בטיבו אלא כי אתה לא יכול לבנות על סנטר שמשחק חצי עונה במקרה הטוב.
בוגוט הוא גדול וחזק, ריבאונדר ושוט בלוקר יוצא מן הכלל. יש לו גם יד טובה בהחלט ויכלת מסירה.
אני בהחלט חושב שהוא יכול היה להיות, בניגוד להמון סנטרים ברשימה, סנטר דומיננטי שסוחב קבוצה. אבל בשלב הזה של הקריירה שלו כבר די ברור שזה לא יקרה. אני לא רואה אותו הופך פתאום לסמל העמידות. בטח לא בווריורס המנחוסים...
אבל היי, ההיסטוריה של הליגה עמוסה יותר מבכל עמדה אחרת בסנטרים מוכשרים שפציעות הגבילו אותם כל הקריירה.
זה המחיר שאתה משלם על גובה לא רגיל שסוחב כ"כ הרבה משקל, משנה את תנועת הגוף באופן שקשה לגוף לקבל ועושה את זה כמעט על בסיס יומי.
HM:שני האתלטים המטורפים-
דאנדרה ג'ורדן וג'וואל מגי.
אני אוהב את הראשון דווקא יותר. בניגוד למגי, ג'ורדן לא נגר. הוא תופס כדורים יפה, יש לו תנועה של מישהו שלומד בפוסט. הוא אחלה שחקן פיק אנד רול וכבר היום הוא שומר טוב ממגי.
הבעיה שלו היא שאין לו מאמן. וזה שקורא לעצמו המאמן, במקום ללמד אותו, מוציא אותו בשנייה שהוא עושה טעות..
מגי הוא פריק אוף נייצ'ר, אתלט על אבל בלי הרבה שכל או יכולות. אני די משוכנע שיצא ממנו סנטר בסוף. ושבנאגטס הרצה של השנה הוא יהיה פקטור גם בהתקפה. ולמזלו, מאמן יש לו.
אגב, אני חושב שדנבר עשתה בשכל כשהיא הביאה אותו במקום ננה. ברור שננה מוכשר וחכם יותר, אבל ננה נשען על כרעי תרנגולת בעוד שמגי זה השקעה לשנים.
ננה- יותר פאוור מסנטר אבל הוא מחפה על זה עם מאסה אדירה. האיש חזק מאוד, שחקן התקפה משובח שלא תמיד רוצה.
דווקא לא חושב שהנקודות שלו מכוערות. יש לו יד טובה מאוד, הוא יודע לחפור ולהשתמש במאסה בכדי להגיע לטבעת וקשה מאוד להזיז אותו כשהוא תופס מיקום.
הבעיה איתו היא בעמידות. אתה לא יכול לבנות עליו לעונה. האיש תמיד פצוע ובלא מעט פעמים זה נראה מנטאלי.
הוא די התמודד עם בוגוט על המקום האחרון ברשימה שלי על תקן הסנטר המוכשר והפצוע...
קנדריק פרקינספרק איבד הרבה מניות השנה אבל אני חושב שעושים לו עוול. הוא עדיין אחד
הסנטרים ההגנתיים הכי טובים בליגה.
אחד השחקנים הכי קשוחים בליגה ושחקן שמבין את המשחק.
הוא מזן נדיר של סנטרים כבדים וגדולים שפשוט כבר אין בליגה (אלא אם הם ניידים והוא לא) אבל פרק הוא שחקן שמביא נקודות בהגנה. וזה לא הולך ברגל.
לקבוצה משופעת בכשרונות התקפיים, פרק הוא הבחירה שלי הרבה לפני סנטרים התקפיים שציינתי ברשימה.
נ.ב. בארניאני וגארנט היו אצלי בפאוורים ולכן לא ידורגו כאן. אבל אין סיכוי שגארנט היה מדורג שני...