סל ניוז

שמתם לב פעם למוזרות של בחירה 2 בדראפט ה-NBA. נראה שב-20 שנה האחרונות למעט 2 אנומליות, אחת העונה לשם קווין דוראנט, ואחת שעונה לשם "היי,אתה שהרבצת לאשתך" , משהו רע עובר על הנבחרים במיקום הזה. אולי זה בכלל סם בואי האומלל שמקרין על השחקנים האלו או לן ביאס עם הסיפור העצוב, אבל כמעט תמיד נבחרים שם שחקנים בינוניים, או מגרדי אולסטאר במקרה הטוב, או כשלונות ממשיים שלא לומר באסטים גמורים (כן, מדברים עליך ת'אביט) במקרה הרע. לא ברור מה גורם לסיפור הזה, אולי נסיון מוגזם של GM-ים לבחור כוכב עתידי על סמך פוטנציאל או סתם רצף של מזל רע, אבל עם העובדות קשה להתווכח.

ב-92 עוד העסק עבד כמו שצריך, כשאחרי שאק נבחר סנטר נוסף שהצטרף לשורה המכובדת של שנות ה-90 הלא הוא מורנינג חביבנו.
אבל מ-93 הכל התחיל להתחרבש. פילי הנמושה שחיפשה דרך להמציא את עצמה בשנים אחרי הטרייד על בארקלי שמה עין על אטריה גבוהה ולבנבנה בשם שון ברדלי. כמה גבוהה אתם שואלים? 229 ס"מ הפרידו בין קודקודו של הבחור לריצפה. ולא שאחריו לא עמדו לבחירה קוטלי קנים. פני הארדווי, מאשבורן, בייקר, אלן יוסטון, סם קאסל הם רק חלק משמות שחקנים שהותירו חותם משמעותי הרבה יותר מאשר ברדלי. עונתו הראשונה הייתה לא רעה והוא נבחר לחמישיית הרוקים השנייה אבל בהמשך הקריירה שלו הוא הירבה להיפצע ומעולם לא הצליח לבסס את עצמו ככוח משמעותי בעמדת הסנטר. ממוצעי הקריירה שלו עומדים בסה"כ על 8.1+6.4 , ובנוסף הוא הצליח לנפק את ההיילייט הבא: http://youtu.be/fMMex4jhL28?t=11s

על הדראפט של 94 אפשר לדלג עם הבחירה הנהדרת של ג'ייסון קיד שגם זכה בצוותא עם גרנט היל בתואר רוקי העונה. גם הבחירה השנייה של דראפט של 95 הייתה לא רעה בסך הכל עם אנטוניו מקדייס שעשה קריירה ארוכה בליגה, אבל למעט הבלחה של שלוש שנים בדנבר בין השנים 00-02 בהם הסתובב סביב ה-20+10 מעולם לא היה כוכב של ממש אם כי באמתחתו הופעה בודדת באולסטאר של 2001 ובחירה לחמישיית הליגה השלישית ב-99. עוד נבחרו אחריו בדראפט: KG, ג'רי סטקהאוס, ראשיד וולאס ומייקל פינלי.
הבחירה במרקוס קמבי ב-96 דומה בסה"כ לבחירה של מקדייס. שחקן שעשה גם קריירה ארוכה ונאה (בעיקר בצד ההגנתי) בסך הכל אבל מעולם לא היה כוכב אמיתי ולמעט עונת הרוקי גם לא עבר מעולם את ה-13 נק' למשחק. כשבוחנים את המשך הרשימה אפשר לגלות כוכבים אמיתיים ששחלקם עשו דבר או שניים בליגה: ריי אלן, קובי, סטיב נאש, אנטואן ווקר, מרבורי, שאריף עבדור-רחים, פג'ה, ג'רמיין אוניל.

הדראפט של 97 כבר מביא סיפור מעניין על שחקן שציפו לו עתיד גדול בליגה, אבל למעשה לא הצליח למלא אחר הציפיות שתלו בו. כשקית' ואן הורן נבחר לאחר דאנקן, היו כאלו שחשבו שניו ג'רזי עשתה שיחוק רציני, כולם ידעו מה דאנקן שווה, אבל פורוורד לבן עם קליעה נקייה, אתלטיות טובה ויכולת הורדת כדור לריצפה הציתה את דמיונם של רבים בליגה. בפועל ואן הורן לאחר עונת רוקי די טובה של כמעט 20 נק' נפצע כבר בעונה השנייה ולא הצליח להתרומם בהמשך הקריירה למעמד של כוכב בליגה. בניתוח לאחור כל הדראפט היה בינוני ולמעט בילאפס בבחירה 3 והפריצה של מגריידי ממקום 9 אין עוד שחקנים משמעותיים שיצאו ממנו.
נתקדם הלאה, הדראפט של 98 היה משופע בשחקנים איכותיים: אנטואן ג'ימיסון, וינס קארטר, דירק נוביצקי, פול פירס, רשארד לואיס, כולם סקוררים מצויינים שנבחרו לאחר מייק ביבי שרשם אליפות מכללה עם אריזונה ונתן כמה עונות יפות בקבוצה הנפלאה של סקרמנטו אבל לא שמר על קריירה יציבה ומעולם לא רשם הופעה באולסטאר.

הבחירה השנייה ב-99 הייתה של סטיבי פרנסיס לונקובר, אבל הכישרון הצעיר לא רצה לשחק בקנדה והכריח את הגריזליס להעבירו בטרייד בערך תמורת כלום ליוסטון. פרנסיס רשם כמה שנים נפלאות ביוסטון כרכז-סקורר עם אתלטיות מדהימה, היה רוקי העונה ונבחר 3 פעמים לאולסטאר. רבים חשבו שכך נראה רכז העתיד של הליגה, אבל הדעיכה שלו התחילה מוקדם מהצפוי ,ולאחר הטרייד שהעביר אותו לאורלנדו במקום מגריידי הוא התחיל להידרדר ומעולם לא הגשים את הציפיות של תחילת הקריירה.

הדראפט הראשון של המילניום הנוכחי מביא לנו את הבאסט הראשון פאר אקלסנס: סטרומייל סוויפט. ונקובר שבחרה בו ראתה פורוורד אתלטי עם פוטנציאל גדול, אבל עם ממוצעי קריירה של 8.4+4.6 הבחור מעולם לא מיצה את הפוטנציאל הזה. להגנת הגריזליס ניתן לומר שגם מאחריו לא נבחרו מציאות גדולות עם שמות כדריוס מיילס, מרקוס פייזר, דימרקו ג'ונסון וכריס מיהם בשביעיה הראשונה, יכול להיות שבכלל מייקל רד ממרומי המקום ה-43 הוא הבחירה הכי טובה בדיעבד למקום הזה.

הבחירה השנייה של 2001 מביאה לנו עוד סנטר הגנתי מצויין שמעולם לא כיכב בצד ההתקפי עם טייסון צ'נדלר. האיש שהרכיב יחד עם בחירה 4 את צמד הבייבי-בולס נתן קריירה נאה כסנטר הגנתי וקשוח אבל למעט בחירה תמוהה במקצת ב-2013 מעולם לא נכנס לאולסטאר. עוד נבחרו אחריו בדראפט: פאו גאסול, ג'יי ריצ', ג'ו ג'ונסון, זאק רנדולף, ג'ראלד וולאס, טוני פארקר, גילברט ארינאס.
דראפט 2002 מביא איתו את הסיפור העצוב של ג'יי וויליאמס שנבחר ע"י שיקגו לעמדת הרכז אבל נפצע בתאונת אופנוע ולא שיחק מעולם בליגה.
הסיפור של דארקו מיליצ'יץ בדראפט המפורסם של 2003 כבר נטחן מכל כיוון, ולמען מי שחי על פלאנטה אחרת נזכיר שאחריו נבחרו כל מיני כלומניקים כמו כרמלו, וויד, בוש ועוד.
בדראפט 2004 הרבה חשבו שאורלנדו טעתה כשבחרה תיכוניסט על פני גבוה מוכח כאמקה אוקפור שלקח אליפות מכללות עם יוקון, אבל מהר מאוד הסתבר שדוויט הוא הדבר האמיתי לעומת אוקפור שהתגלה כלא יותר מסנטר בינוני במונחי NBA. אחריו נבחרו עוד בן גורדון, לוואל דנג, איגודאלה, אל ג'פרסון, ג'וש סמית, קווין מרטין.
דראפט 2005 היה עוד שרשרת של בחירות מוזרות באטלנטה שהתעקשה פעם אחר פעם לבחור פורוורדים עם פוטנציאל במקום למלא את החור הענקי בעמדת הרכז. הפעם היה תורו של מרווין וויליאמס הבינוני לנחות בהוקס, כשאחריו נבחרו רכזים סתמיים כמו דרון וויליאמס וכריס פול. אם כבר רצו גבוהים באטלנטה יכלו גם להנחית את ביינום או דיוויד לי למשל.
על הבחירה בלמרקוס אולדרידג' ב-2006 אי אפשר להתלונן יותר מדי, בכל זאת מדובר באולסטאר צעיר ומוכשר, אבל כבר אפשר לקבוע שלא מדובר בשחקן פרנצ'ייז שסביבו בונים קבוצה.
2007-KD וכל מילה מיותרת כאן.

הדראפט של 2008 מציג עוד בחירה מאכזבת בדראפט איכותי. מייקל ביזלי היה מועמד רציני לבחירה ראשונה עד ששיקגו לקחה את רוז, ומיאמי קיוותה שבבחירה שלו היא השיגה סוף סוף פיסה רצינית לצד וויד, אבל הבחור איכזב, הסתבך בבעיות משמעת וסמים וכרגע עדיין מחכה לפריצה שלו. אחריו נבחרו תותחים כבדים כמו ווסטברוק, קווין לאב, ברוק לופז, רוי היברט.

והנה אנחנו מגיעים לעוד בחירה שנראית בדרך הבטוחה להיות באסט. הסנטר הטסמני נבחר ב-2009 מתוך תקווה שעם גובה כזה (2.20 ) ויכולת חסימה כפי שהראה במכללות הוא יכול להתפתח לכוח בליגה. תקוות לחוד ומציאות לחוד ות'אביט נראה כל כך לא שייך לליגה עד שכבר בעונתו הראשונה נשלח ע"י ממפיס לליגת הפיתוח. גם בהמשך לא נראה שיפור משמעותי ועד היום הוא מלקט דקות פה ושם כסנטר מחליף והעתיד לא נראה ורוד במיוחד מבחינתו. אז את מי ממפיס פיספסו? בקבוצה עם מעט מדי שחקנים יוצרים הגריזליס פיספסו את ג'יימס הארדן, טייריק אוואנס, סטף קארי, ועוד חבורה של רכזים לא רעים כמו הולידיי, טיי לאוסון, ריקי רוביו, ג'ף טיג.

אנחנו כבר נכנסים להיסטוריה קרובה, אבל כנראה שכבר ניתן להעריך שאוון טרנר בבחירה השנייה של פילי ב-2010 לא הולך להיות השחקן שייחלו לו. כסוג של סווינגמן הוא לא ממש יוצר מכדרור ונראה כמו שחקן דבק נחמד לקבוצה מנצחת מאשר שחקן שיסחוב מועדון.
על הבחירות בשנתיים האחרונות של דרק וויליאמס ומק"ג מוקדם בהחלט לקבוע, אבל גם כאן הכיוון לא נראה של שחקנים יותר מדי משמעותיים בליגה.

אז לסיכום מה יש לנו? שני עשורים שכוללים שני שחקני פרנצ'ייז בדמותם של קיד ודוראנט (פרנסיס היה נראה בדרך למעמד הזה אבל הקריירה שלו התרסקה כאמור), עוד כמה שחקנים טובים אבל לא כוכבים כמו מקדייס, קמבי, צ'נדלר ואלדרידג', והיתר שחקנים בינוניים או כשלונות ממשיים.
בתפיסה שלי בשני עשורים היה ניתן לצפות לרשימה הרבה יותר מרשימה, עם יותר סופרסטארים או לפחות אולסטארים משמעותיים, שחקנים שהמועדון בנוי מסביבם, בקיצור שחקני פרנצ'ייז.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

תוכל להוסיף קצת רווחים או לסדר את זה ב bullet list? קשה מאד לקרוא ככה.

*תודה

אני חושב שמה שסקולה מתכוון לומר, הוא שתודה וזאת דווקא אחלה קריאה. (כלומר, לפחות לי זה היה די קל לקריאה).

אני רק לא בטוח שהיא נכונה. כלומר, אני חושב שהדרך הנכונה להשוות בין בחירות בדראפט, היא באופן קצת יותר מדיד סטטיסטית. אם ניקח את כל הדראפטים, בנניח עשרים השנים האחרונות - כמה "נקודות", אנו יכולים לתת לבחירה 1, כמה לבחירה 2? וכן הלאה? מספיק שבחירה 2 היסטורית טובה יותר מאשר בחירה 3, בשביל לומר שבסופו של דבר, בשביל משהו שהוא הימור, זה לא כזה גרוע.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

למען האמת זה באמת רעיון מאוד מעניין,אם כי צריך להחיל אותו רק על דראפטים עד לפני חמש שנים.

למה להשוות רק לבחירה 3?

אם רוצים קריטריון מדיד אז ללכת על מה ששוויק הציע בערך - מספר בחירות אולסטאר פר בחירה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

סחה על ההשקעה שוויק

אבל בגדול אני לא חושב שאפשר למצוא קורלציה לאורך השנים אלא כפי שצ'ארלי אמר, יותר בשנים האחרונות. וגם אז זה די תלוי קונטקסט למחזור ולבחירה הראשונה.

אין ספק שטרנר ובעיקר ת'אביט הפכו את זה למוחשי הרבה יותר.

אבל בסה"כ מאז בואי אפשר לספור בסה"כ שישה באסטים
דני פרי, דארקו, מרביל האפס, ביזלי וכאמור ת'אביט את טרנר (כשגם דריק וויליאמס לא עושה כבוד בינתיים לבחירה)
שישה באסטים ב29 שנה זה הארדלי משהו שאפשר לקרוא לו מגמה...

מה שכן, אם תתחיל לספור את העשור האחרון, אז כבר תשב חזק על מגמה- 5 מ10 הם באסטים- 50% זה כבר ידידי, אחול שלוק של מגמה.

אגב, אני לא מכניס את סטרו סוויפט לרשימה מהטעם הפשוט שהוא נבחר בדראפט הגרוע אי פעם והוא היה שחקן הפנים עם התקרה הכי גבוהה ובפער ניכר. צריך להיות GM נכה ופיסח בכדי לא לקחת אותו באחד משני המקומות הראשונים. מה גם שלא נבחרו אחריו עילויים גדולים שיכולים להכתיר אותו כבאסט.

פה יש את כל הבחירות 2 מ-1980

http://www.mynbadraft.com/nba-draft-pic ... all/20509/

גם בשנות ה80 הבחירה השניה לא הייתה שוס גדול,סם בואי,וויימן טיסדייל, ארמון גיליאם וכמובן לן ביאס.

_________________
מה התועלת?

הבחירה שהתכוונת אליה ב 2000 היא דרמאר ג'ונסון ולא דימרקו, וג'יי וויליאמס הספיק לשחק שנה אחת בליגה לפני שנפצע.

ואגב ג'יי וויליאמס כן שיחק בליגה,עונה אחת(2002/03) בסיומה הוא נפצע בתאונה.

_________________
מה התועלת?

ואם השנה הזו היוותה איזושהי אינדיקציה למה שיכל להיות בהמשך הקריירה שלו, הסיכוי שגם הוא היה מסיים את הקריירה כפלופ הוא בכלל לא קטן.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אבל אז האקסיומה שרכזים מתקשים בעונות הראשונות שלהם היתה די נכונה, זה לא כמו היום שכל דראפט יש את הרכז התורן שבא ודופק עונת אולסטאר.

אני לא חושב שיש קללה שכזאת, אבל מה שברור זה שיש הבדל עצום בין בחירה במקום הראשון לבין בחירה בכל מקום אחר בדראפט. פעם רציתי לעשות איזו כתבה בדיוק על הנושא ששווייק פתח, הצלחה של בחירות דראפט בהתאם לעמדה ומהנתונים שאספתי, אם אני זוכר נכון, אחוזי ההצלחה בבחירה מספר 1 היו גבוהים משמעותית מכל בחירה אחרת, גם אם אתה מוריד את הציפיות מבחירות יותר נמוכות. כמעט לא היו באסטים והיו הרבה יותר פרנצ'ייז פלייר מאשר בכל הלוטרי יחדיו לפי מיטב זכרוני.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

טרנר זה באסט? קפץ השנה ל-13.3 נק', 6.3 ריב' ו-4.3 אס' אחרי שבשנתיים האחרונות היה לו את איגי על הראש. לדעתי בעונת הטנקינג הקרובה הוא יהיה האיש של פילי לאסוף את הסטט' של ג'רו הולידיי מהרצפה. לא יפתיע אותי לראות אותו מגיע ל-16-17 נק' ושמירה פחות או יותר על הסטט' האחרות (שהן לא רעות בכלל).

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אם קריירה ממוצעת נמשכת 10 שנים, אזי כל בחירה מס' 2 צריכה להיות תיאורטית אחד מ-20 השחקנים הטובים בליגה.
מכיוון שטרנר לא כזה (וגם לא רחוק בסטיית תקן, כלומר הוא גם לא אחד מה 40 או ה 50 אפילו), אז הוא באסט. לא באסט גדול כמו האשים ת'אביט כמובן, אבל באסט.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אולי בהסתכלות על הקריירה כולה היא צריכה להיות אחד מהעשרים וכו׳, אבל לאו דווקא בכל נקודת זמן. הגיוני לצפות ששחקנים שנבחרו נמוך יותר, אבל נמצאים עכשיו בשיא הקריירה שלהם, יהיו טובים משחקנים שנבחרו במקום השני, אבל נמצאים רק בתחילת דרכם או בדמדומי הקריירה.

_________________
.Homo nihil nisi gleba multiplicis luti est

צודק, לא בכל נקודת זמן. אבל באמצע הקריירה. נניח בין העונה הרביעית לשמינית, עם סטיות לכאן ולכאן. טרנר לדעתי נכנס לשנתו הרביעית בליגה. ואם הוא ייתן 18 נקודות, עם 7-8 ריב' ו 4-5 אסיסטים ויוביל את פילדלפיה לפחות ל 30-35 נצחונות (וכמובן עדיף לפלייאוף), אפשר יהיה להתחיל לדבר עליו בתור אחד מעשרים השחקנים הטובים בליגה.
התחושה שלי היא שזה לא יקרה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ואם יש דראפט מצוין שכל ה-5 הראשונים טובים מהנבחר הראשון של דראפט אחר??

המדד היחיד לבחירה טובה או לא היא מי נמצא עדיין על השולחן ואפשר היה לבחור במקום.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

אני לא חושב ששוויק פתח את הת'רד הזה כדי להגיד שבהכרח הסיבה ל"קללה" (אם יש קללה) היא בחירה גרועה של המנג'רים. לצורך העניין, גם דראפט דפוק שבו היה מספר אחד נהדר וכל השאר בררה תורם לקללה הזו.

בכל אופן, אף אחד לא הרים את הכפפה למדד הסטטיסטי שהצעתי אז אני אנסה לעשות את זה מתישהו (לפחות לחלק מהבחירות).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

שוויק, ת'אביט הוא טנזני, לא טסמני.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

הנה, עשיתי את החישוב.

אז ככה: (החל מדראפט 1984 של ג'ורדן. למה? ככה. למרות שזה לא בעיה לעשות כל מניפולציה אחרת על הנתונים)
בחירה מס' 1 - 20 אולסטארים ב 124 הופעות
בחירה מס' 2 - 10 אולסטארים, 39 הופעות
בחירה מס' 3 - 14 אולסטארים, 54 הופעות
בחירה מס' 4 - 10 אולסטארים, 38 הופעות
בחירה מס' 5 - 11 אולסטארים, 71 הופעות
בחירה מס' 6 - 6 אולסטארים, 10 הופעות
בחירה מס' 7 - 5 אולסטארים, 17 הופעות
בחירה מס' 8, 2 אולסטארים, 7 הופעות
בחירה מס' 9 - 8 אולסטארים, 32 הופעות
בחירה מס' 10 - 8 אולסטארים, 25 הופעות
בחירה מס' 11 - 5 אולסטארים, 11 הופעות
בחירה מס' 12 - 1 אולסטאר, 1 הופעה (מוקי בליילוק הוא הצדיק בסדום, למקרה שתהיתם)
בחירה מס' 13 - 3 אולסטארים, 30 הופעות (כי קובי)
בחירה מס' 14 - 3 אולסטארים,11 הופעות
בחירה מס' 15 - 1 אולסטאר, 8 הופעות
בחירה מס' 16 - 4 אולסטארים, 13 הופעות
בחירה מס' 17 - 5 אולסטארים, 15 הופעות
בחירה מס' 18 - 5 אולסטארים, 11 הופעות
בחירה מס' 19 - 2 אולסטארים, 3 הופעות
בחירה מס' 20 - 2 אולסטארים, 3 הופעות
בחירה מס' 21 - 3 אולסטארים, 7 הופעות
נקפוץ ברשותכם מעט
בחירה מס' 24 - 4 אולסטארים, 8 הופעות
בחירה מס' 25, 2 אולסטארים, 5 הופעות
בחירה מס' 30 - 2 אולסטארים, 5 הופעות
בחירה מס' 37 - 2 אולסטארים, 2 הופעות
בחירה מס' 48 - 2 אולסטארים, 2 הופעות

בכל יתר הבחירות, יש לכל היותר אולסטאר אחד, אז זה לא רלוונטי.

תשמעו, בדיקה סטטיסטית של ממש זה לא. לא עשיתי בדיקת מובהקות אבל אני בספק אם אמצא משהו. אבל בכל מקרה, לפחות מהנתונים האלה, אז כן. בחירה 2 פחות טובה מאשר בחירה 3 או 5, אבל זהו. כלומר, היא כן אחת מארבע-חמש הבחירות הטובות לאורך השנים.

עוד מפתיעות לטובה, בחירות מס' 9 ו-10. מן הסתם יש לזה סיבות שקשורות להימור של קבוצות כשהן מגיעות למקומות האלה, אבל זאת ספקולציה בלבד. ובלי בדיקת מובהקות זאת בעיה.
מה שגם בולט זה שהבחירות 16-18 (ובעיקר 17-18) הן כנגד הטרנדליין היורד של הגרף. גם כאן, אני לא בטוח מה זה אומר.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מיהו האולסטאר עם 8 הופעות בבחירה 15? ומיהם השניים בבחירה 8?
קארל מאלון לא נבחר גם במקום 13?
אני חושב שאפשר לעשות בחינה מושכלת יותר לפי סטיית התקן של ממוצע ההופעות פר שחקן.

תודה נורטון. לדעתי זה די סוגר את הדיון - בעליל בחירות 1-5 מעל הבחירות הנמוכות יותר (האמת, באופן ממש מפתיע בעיני) ולא נראה שיש שום "קללה" על בחירה מס. 2. זה גם מאשר באופן מובהק את מה שעמוס כתב על הבחירה הראשונה.

אפשר אולי לעשות את החישוב מחדש על השנה שבה שוויק התחיל את הספירה שלו, סתם כדי לראות אם יש הבדל כלשהו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

סטיב נאש הוא האולסטאר מהבחירה ה 15.

ומכיוון שגם כך כבר בניתי אקסל, אז הנה הנתונים לשנות הדראפט הטובות ביותר. ולא, זה לא 1984, מה לעשות.

הבעיה היא בשקלול מספר שחקנים לעומת מספר הופעות. מה שעשיתי, הוא דבר פשוט, ואפשר גם לומר פשטני מעט - לקחתי את כלל ההופעות ואת כלל השחקנים, וחילקתי את האחד בשני. קיבלתי ממוצע של 3.7 הופעות בערך לשחקן.
מכאן, לקחתי את מספר השחקנים מכל שנה, הכפלתי אותם ב 3.7 והוספתי את מספר ההופעות האמיתי של אותה שנה.
לא השקעתי על זה המון מחשבה, ויכול להיות שצריך להטוויק קצת את המתודולוגיה, אבל הנה הנתונים בכל זאת:

1. דראפט 1996 - 10 שחקנים, 61 הופעות - 98 נקודות.
2. דראפט 1985 - 10 שחקנים, 45 הופעות, 82 נקודות.
3. דראפט 1984 - 7 שחקנים, 53 הופעות, 79 נקודות.
4. דראפט 2003 - 8 שחקנים, 37 הופעות, 66 נקודות - ובעיקר, עוד היד נטויה. זה בהחלט יכול להסתיים כדראפט הטוב בהיסטוריה.
5. דראפט 1989 - 9 שחקנים, 21 הופעות. 54 נקודות
6. דראפט 1987 - 7 שחקנים, 28 הופעות, 54 נקודות.
7. דראפט 2001 - 8 שחקנים, 23 הופעות, 52 נקודות.
8. דראפט 1999 - 9 שחקנים, 19 הופעות, 51 נקודות
9. דראפט 1998 - 5 שחקנים, 33 הופעות, 51 נקודות
10. דראפט 1995 - 6 שחקנים, 25 הופעות. 47 נקודות
11. דראפט 1992 - 5 שחקנים, 28 הופעות. 46 נקודות
12. דראפט 1993. 7 שחקנים, 18 הפועות, 44 נקודות.
13. דראפט 1991. 7 שחקנים, 16 הופעות. 42 נקודות.

הדראפטים החלשים באמת הם:
דראפט 2000 - 3 שחקנים, 3 הופעות. 14 נקודות.
דראפט 1986 - 5 שחקנים, 14 הופעות. 32 נקודות.
דראפט 2002 - 4 שחקנים, 18 הופעות. 33 נקודות.
דראפט 1990 - 6 שחקנים, 14 הופעות. 36 נקודות.
דראפט 1988 - " " " " " " " " " " " " " " " " " " "

לגבי הדראפטים בעשור האחרון, קשה בינתיים לדבר על נתונים, אבל אפשר לומר שלפחות כרגע שנתון 2008 נראה הכי טוב.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).