וואו, זה כל כך מעליב להשוות את אלי סהר לאביב לביא. לא שלביא הוא עילוי גדול, וכמובן שהוא ידוע יותר בהיעדר מוחלט של כריזמה מאשר בכל תכונה תקשורתית אחרת, אבל מול סהר הוא יכול להיחשב כאחד מענקי הדור בכלל, לא רק בישראל.
סהר הוא צווחן בלתי נלאה, לא מבין את המשחק ברמה הנדרשת, מעביר שידורים שלמים בבלבולי מח מוכנים מראש על השופטים, ממחזר אנקדוטות הסטוריות (חלקן מוטעות) דלוחות ועבשות, והגרוע ביותר מבחינתי: אין לו שמץ של כבוד לעוסקים במלאכה. אני לא חושב שתנאי להיותך פרשן טוב הוא היותך שחקן או מאמן עבר, אבל אני חושב שלאף אחד (כולל לשחקנים ולמאמני העבר) אין זכות לעשות את מה שסהר עושה כל משחק וכל הזמן-לתת הוראות בלשון מצווה ולהגיד מה היו צריכים לעשות יותר טוב. אין דבר שמעצבן אותי יותר מאשר לשמוע אותו צועק מכסאו הנוח לתוך המיקרופון וישר לתוך האוזן שלי "מה הוא עושה?!", "למה הוא לא עושה ככה?!", "למה הוא עושה אחרת?!" וכד' וגו'. הוא פופוליסט חסר כשרון ונטול לוגיקה (אתם מוזמנים לקרוא את טוריו האידיוטיים ב"ישראל היום" אם לא השתכנעתם בכך מהשידורים שלו), ואני חושב שהוא הפרשן הגרוע ביותר בישראל בפער ענק (אני לא מחשיב את קופמן כפרשן כדורסל לצורך ההשוואה הזו).
_________________ "לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".
|