דייבי ג'ונס כתב:
אה, לא. חס ושלום. לא משהו קונספרטיבי מהזן הזה.
סתם ניתוח פסאודו-פסיכולוגי שלי על שתי האושיות שעומדות על הפרק.
את דיוויד אנחנו מכירים היטב, על יתרונותיו וחסרונותיו. האיש קונטרול פריק אמיתי, דורש (ומקבל) שליטה בפרטים הקטנים ביותר של האימון. מזל שהוא לא מעביר גם תדרוכי וידאו. הוא מפקד קלאסי שצריך חיילים כדי להוציא לפועל את שיטת המשחק שלו - כך זה היה ברוסיה, באיטליה. בטורקיה עד הסבוטאז'. לא מפתיע בעיניי שהקבוצה של העונה שעברה הצליחה כל כך. שחקנים שהם מאוד קואצ'בל (עם חריג אחד, שהבעיות שלו דווקא לא היו קשורות למחויבות שלו כשחקן), המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, דורון פרקינס הוא אמנם שחקן מאוד דומיננטי שמקרין על האחרים אבל הוא חייל. במלוא מובן המילה. תן לו משימה ושלח אותו קדימה עם הסכין בין השיניים.
העונה בלאט קיבל שוב חבורה של חיילים (כולל הקשר הקבוע שלו, ריצ'י הנדריקס) אבל עם טוויסט קטן, בדמות הגנרל תיאו פאפאלוקאס. זה ההבדל בעיניי בין דיוויד לבין מאמנים כמו פיני גרשון (נניח, בואו לא נפתח את הדיון הזה כרגע) או אוברדוביץ'. היכולת לנהל שחקנים שהם לא חיילים באופי שלהם. את פאפאלוקאס אתה לא שולח להסתער על האויב בלי להסביר לו את התכנית המלאה. הוא צריך מרחב תמרון כדי להביא לידי ביטוי את היכולות שלו ועושה רושם שהאצלת סמכויות (לשחקנים, אני לא מדבר על הצוות המקצועי) זה עדיין משהו שחסר אצל דיוויד. שוב, אני לא שופט - יכול להיות שהרצון לשלוט בפרמטרים הטקטיים הקטנים ביותר הופכים אותו למאמן מאוד מוצלח. מצד שני השידוך עם גנרל מעוטר ושבע קרבות כמו פאפא נדון לכישלון די מראש.
ניתוח מצויין.