|
ממשיכים עם הפרויקט והגענו לעמדת הסקנד גארד, עמדה מדכאת לאללה. מאוד איכותית בטופ של הטופ אבל לא באמת עמוקה. המון המון שחקנים בינוניים, ברמה די דומה ממקומות 6-7 ומעלה. חלק שומרים טובים ונגרים מוחלטים בהתקפה, חלק בדיוק להיפך אבל לא מספיק מוכשרים בצד ההתקפי כדי לאיים על טופ 5 בדירוג כזה.
בכל מקרה, הצלחתי לגרד כמה שמות מעניינים. תהנו.
אזכורי כבוד:
ג'ייסון גריינג'ר שהוא אחד הגארדים השומרים הקשוחים באירופה ונותן עונה טובה במדי אנדולו אפס.
ויטלי פרידזון מצסק"א מוסקבה שבלי שנשים לב נמצא הרבה שנים בטופ יורוליג ונותן ספרים יפים כרול פלייר באימפריה הרוסית.
בראד אולסון מברצלונה שנמצא כבר שנים בקבוצות יורוליג טובות ולאף אחד אין מושג למה.
ואזכור כבוד אחרון לחואן קרלוס נבארו שחזר מפציעה ונותן תפוקה לגמרי לא רעה יחסית לגילו המופלג.
10. די ג'יי סילי, מכבי תל אביב
ממוצעים העונה: 8.5 נקודות ב46 אחוז מחוץ לקשת, 3.1 אסיסטים, 2.1 ריבאונדים ב-23 דק'.
היו רגעים שחשבתי לתת כבוד לויטלי פרידזון על שנים יפות בצסק"א, לפעמים חשבתי גם על גריינג'ר ואולי גם על אולסון. שורה התחתונה, החלטתי ללכת עם סילי גם בגלל שהוא מפתיע מאוד וגם בגלל שהוא נמצא בגרף עליה, ולפחות לי אין ספק שאם הוא ממשיך ככה הוא גם מטפס כמה מקומות למעלה עד העונה הבאה. סילי הוא עוד אחד מאלה שניסו להגיע לNBA ובסופו של דבר לא הצליחו, לאחר מכן הוא התגלגל בקבוצות בינוניות באירופה כמו מנרסה ובשיקטאש ובסופו של דבר בחלון ההעברות של 2016 הוא קיבל צ'אנס בגראן קנריה, הקונטנדרית הגדולה של היורוקאפ באותו זמן. סילי נתן תפוקה יפה בספרד, למרות ההדחה המאכזבת בחצי גמר היורוקאפ, מכבי עקבה, הציעה חוזה והשאר היסטוריה.
את מה שסילי נותן העונה אף אחד לא ציפה שייתן. משחקן שאמור לתת אינסטנט אופנס מהספסל למספר דקות הוא הפך ל"רכז" המוביל של הקבוצה ולאחד הסקוררים הבולטים שלה. אפשר לייחס את זה להרבה דברים. הרכזים של מכבי לא דומים לכלום, השיטה היא לא באמת שיטה. הכל נכון, ועדיין העובדה היא שסילי פשוט טוב. הקליעה שלו משלוש היא אוטומטית וכרגע הוא אחד הקלעים הטובים במפעל, הוא שומר טוב ויש בו את הקילר אינסטינקט הזה שהרבה אנשים מחפשים בגארדים מהסוג הזה. יחד עם זאת, הוא עדיין לא מספיק יציב ומאבד לא מעט. יותר מהכל, סילי הוא פשוט לא רכז. לאוהדי מכבי רק נשאר לדמיין מה היה קורה עם רכז טבעי ברמה גבוהה לצידו ולצד גאודלוק, שאותו נראה כמובן במקומות יותר גבוהים כאן.
9. זוראן דרגיץ', ארמני מילאנו
ממוצעים העונה: 7.5 נקודות, 2.8 ריבאונדים ב-20.5 דק'.
אם בשנת 2014 היינו ממציאים מכונת זמן, קופצים לאיזור 2017 ורואים את זוראן דראגיץ' ממוקם בתחתית עשיריית הסקנד גארדים של היורוליג, וגם זה הרבה בגלל שאין אופציות אחרות, לא היינו מאמינים. הקריירה של דראגיץ' היתה אמורה רק לעלות ולעלות, הוא נתן ב2013 קיץ מרשים עם הנבחרת הסלובנית והוביל אותה עד למקום חמישי ביורובאסקט ההוא, לאחר מכן נתן עונת פריצה מרשימה ביותר באוניקחה מלאגה שבאותה עונה היתה פסע מההעפלה מפתיעה לטופ 8. הנתונים הפיזים שיחקו לטובתו, הוא רק הלך והשתפר כשגם הקליעה לשלוש השתפרה וגם הקשיחות. בקיץ 2014 עבר לשחק יחד עם אחיו גוראן בפיניקס, והכישלון היה קשה. מאוחר יותר שניהם עברו למיאמי. גוראן האח המשיך בקריירת הNBA הנהדרת שלו, ולעומת זאת זוראן לא ממש הצליח להסתגל ותוך עונה אחת (לא מלאה) החליט לחזור לאירופה ולנסות שוב את מזלו.
הסיפור היותר מעניין פה, הוא דווקא החזרה של דרגיץ' לאירופה. הסווינגמן הסלובני חתם בחימקי מוסקבה, אותה קבוצה שכללה את רייס, שבד וקופונן בקו אחורי שעל הנייר נראה כמו אחד המרשימים במפעל ופשוט התרסק לרסיסים כשדרגיץ' רחוק מלספק את הסחורה.
דרגיץ' נראה אבוד בחימקי במיוחד בשלב הטופ 16 שם הלחץ עלה והיכולת ירדה, הוא עבר למילאנו בקיץ אחרי שנה קשה ביותר, ומילאנו כמו שכולנו יודעים זה לא בדיוק המועדון להשתקם בו. דרגיץ' גם העונה מאכזב בענק. מדובר בסקורר לא רע אבל שחקן שסובל גם העונה מחוסר יציבות, חוסר מזל והרבה הרבה משחקים בהם הוא פשוט נעלם ולא מצליח לבוא לידי ביטוי. מצחיק לומר את זה על שחקן שכבר בן 27 וראה לא מעט בקריירה, אבל הפוטנציאל עדיין שם. יכול להיות שזה בכלל עניין של סיטואציה, מעניין לראות מה יהיה איתו בעונה הבאה, כי זו הנוכחית כבר גמורה לגמרי מבחינת האיטלקים לפחות באירופה.
8. אריק גרין, אולימפיאקוס
ממוצעים העונה: 9.4 נקודות, 2 ריבאונדים ב-19 דק'.
ממשיכים בדירוג עם עוד שחקן מעט אפור. אריק גרין היה אמור לתת העונה בערך את מה שאייסי לואו נתן בעונה הקסומה ההיא שנגמרה באליפות יורוליג שניה ברציפות. כרגע, מבחינת מספרים זה מאוד דומה. ומה שיותר בולט זה השיפור הגדול של גרין ככל שהעונה מתקדמת, בששת המשחקים האחרונים הוא כבר קולע מעל 11 נקודות למשחק, ואולימפיאקוס, פרט לתבוסה בגרמניה במחזור האחרון, נראת מצוין. גרין, כמו הרבה שחקנים אחרים ברשימה הזאת, נתן עונה יפה מאוד בסיינה לפני 3 עונות, ולאחר מכן ניסה את מזלו בNBA. שם, שוב כמו הרבה שחקנים מהדירוג הזה, לא ממש הלך לו. גם בדנבר וגם ביוטה הוא לא ממש היה קיים, והדרך חזרה לאירופה היתה סלולה.
אולימפיאקוס כבר שנים מסתדרת עם ספנוליס בעמדת הרכז כשפה ושם מתווסף עוד גארד שנותן גיבוי, אז אם פעם זה היה לואו, ובשנתיים האחרונות זה היה דניאל האקט המצוין, העונה הם קפצו על אריק גרין אחרי שניסו לגשש עם טיילר רוצ'סטי. האקט ככל הנראה סיים את העונה הנוכחית בגלל פציעה, מה שרק גרם לגרין להראות טוב יותר. גרין הוא לא סקורר גדול, וגם לא מוסר מחונן בלשון המטעה, אבל הוא שחקן חביב שנותן הגנה טובה, אתלטיות וקליעה יציבה מחצי מרחק. כשיש לך בקבוצה שחקן כל כך דומיננטי כמו ספנוליס זה ממש מספיק לידו. האם אולימפיאקוס יכולה לכוון עם זה יותר מדי גבוה? אני מאוד בספק, למרות היכולת הטובה שלהם בזמן האחרון אני מאמין שהבלון הזה יתפוצץ מתישהו.
7. פטרי קופונן, ברצלונה
ממוצעים העונה: 8.7 נקודות ב46 אחוז מחוץ לקשת, 1.5 אסיסטים ב-21 דק'.
הישגים בולטים: זכיה ביורוקאפ עם חימקי מוסקבה (2015)
פטרי קופונן נחשב כבר שנים לאחד השחקנים עם הזריקה הנקיה ביותר באירופה, ולאחד הקלעים המשובחים ביותר שיש ליבשת להציע. אחרי שנים יפות מאוד בחימקי, בהם זכה ביורוקאפ, הקלעי הפיני המחונן עבר לברצלונה יחד עם טייריס רייס וממש בפתיחת העונה עבר תאונת דרכים לא פשוטה בכלל. הסיפור העסיק הרבה מאוד מאוהדי הכדורסל האירופאי וכולם שמחו לראות את קופונן חוזר למגרשים מוקדם מאוד מהצפוי. הוא אמנם חזר במהירות מפתיעה, אבל היכולת המוכרת עדיין לא חזרה.
הירידה בכל הקטגוריות, חוסר היציבות והיכולת המקרטעת של ברצלונה שחווה את אחת העונות הקשות שלה בשנים האחרונות, כל אלה מספרים את הסיפור של קופונן העונה. גם הוא, כמו ברסה, חווה עונה קשה ומעט מאכזבת. קופונן הוא סקורר מוכח ברמות יורוקאפ ובקבוצות טיפה יותר קטנות כמו וירטוס בולוניה בזמנו שם כבר כמעט ונגע בחלום הNBA, אבל צריך לזכור שבקבוצה בסדר גודל כמו ברסה הוא מעולם לא שיחק. הסטטיסטיקה מראה שדווקא ב3 עונות בהן שיחק ביורוליג הוא לא הצליח להגיע לדאבל פיגרס, מה שבעונות אחרות של קופונן נחשב לנתון בסיסי.
את החסרונות שלו אפשר למנות ולמנות, ועדיין מדובר בסקורר מוכשר מאוד, ושחקן שהוא סוג של מושיע ספורטיבי עבור עם שלם, קופונן כבר שנים על גבי שנים מחזיק את הנבחרת הפינית כמעט לבדו ומוביל אותה להישגים יפים מאוד באליפויות אירופה השונות. לגבי ברצלונה העונה אני נורא סקפטי, קופונן הוא כמובן לא האשם העיקרי אבל בהחלט חווה יחד איתה קשיים רבים ומציג יכולת מאכזבת. נקסט.
6. ג'יימס אנדרסון, דרושאפקה
ממוצעים העונה: 10.3 נקודות, 3.3 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים ב-22 דק'.
האמת שקשה באמת לשייך את אנדרסון לעמדה מסוימת, לפחות לפי העונה הנוכחית, בה שיחק בהרבה מקרים בתור 2 ליד וונמייקר וקלייבורן, ומצד שני גם כסמול פורוורד בהרכבים של וונמייקר ו-וולבקין בעמדות הגארד. האמת שאני עדיין לא יודע איך לאכול את ג'יימס אנדרסון של העונה הנוכחית. הבחור הגיע אחרי מספר עונות בNBA וביניהן עונה אחת של 10 נקודות למשחק בשממה של הסיקסרס, ועד כה, איך נאמר בעדינות לא ממש מראה עליונות על אירופה, אפילו לא מבחינת יכולת סקורינג. הוא כבד, קולע באחוזים נמוכים מכל הטווחים ומאבד לא מעט כדורים. קבלת ההחלטות שלו בהתקפה היא בינונית ועדיין, היו לו מספר התעלויות העונה ובאופן כללי מדובר בשחקן מוכשר מאוד וסקורר די מוכח ברמה האירופית שכבר נתן עונה אחת מצוינת ביורוליג במדי ז'לגיריס קובנה לפני שנתיים. אז מה לא עובד עם אנדרסון העונה? לטעמי יש יותר מדי שחקנים שדורכים לו על האצבעות, בז'לגיריס הוא היה הכוכב הגדול ועכשיו בטורקיה יש לפחות 2 אופציות התקפיות עדיפות עליו. הוא קולע באחוזים נמוכים לאורך כל הקריירה אבל אם משווים לעונת היורוליג הקודמת שלו במדי ז'לגיריס, שם היה זורק יותר, מחטיא יותר אבל נשאר על המגרש, בדרושאפקה הסיפור שונה ובלאט לא נותן לאיש להתפרע. היו הרבה משחקים בהם אנדרסון לא היה טוב ובלאט פשוט הוריד אותו לספסל. מה שכן, אנדרסון שומר נהדר ובצד ההגנתי הוא לגמרי מספק את הסחורה. עוד שחקן מוכשר שנותן עונה מאכזבת למדי.
5. רודריג בובואה, בסקוניה
ממוצעים העונה: 12.4 נקודות ב61 אחוז ל2, 1.7 ריבאונדים ב-22 דק'.
הישגים בולטים: גמר היורוקאפ עם שטרסבורג (2016)
רודריג בובואה היה עד לפני כמה שנים שחקן NBA די לגיטימי שהראה ניצוצות כדורסל יפים מאוד במשך 4 עונות בדאלאס, כולל המשחק ההוא שכל עכברי הליגה אמורים לזכור עם 40 נקודות מול גולדן סטייט ווריורס בעונת הרוקי שלו. הבעיה היא שביתר הזמן הגארד הצרפתי המוכשר בעיקר היה פצוע ואחרי 4 שנים מעבר לים החליט לחזור לאירופה, ממש לא לקבוצות טופ יורוליג אלא לקבוצות בינוניות בצרפת. הפריצה הגדולה שלו הגיעה דווקא בעונה שעברה במדי שטרסבורג, ודווקא אחרי שלב בתים בינוני להחריד שבו הקבוצה נשרה ליורוקאפ, כנראה מהלך שעשה רק טוב לקריירה של בובואה. הצרפתי הוביל את שטרסבורג לראשונה לגמר היורוקאפ ועשה את זה עם 12 נקודות למשחק ויכולת מרשימה (למעט הגמר שם די הסריח את הפרקט). בבסקוניה, שם בדרך כלל פוגעים בול בגזרת הזרים, לא התעלמו מהביצועים של בובואה, החתימו אותו יחד עם לארקין במקום מייק ג'יימס ודריוס אדמס המצוינים מהעונה הקודמת. את הקבלות, השניים הנוכחיים כבר מספקים בענק. בובואה לגמרי נראה כמו אחד שנמצא כאן כדי להשאר, גארד טופ יורוליג עם כל הכלים הנכונים כדי להצליח. הוא שומר מצוין ופיזי יחסית לגובהו (1.88), הוא קולע באחוזים פסיכים לשתיים (61 אחוז) וטובים משלוש (38 אחוז) גם אם הזריקה שלו היא אחת המכוערות שראינו על פני כדור הארץ. אתלט, פיזי, ג'אמפר אמין מאוד מחצי מרחק וגם מטווחים רחוקים יותר.
בובואה הוא ממש לא מנהל המשחק של בסקוניה ובשביל זה יש להם את לארקין שנותן עונה מעולה, אבל את הדברים שהוא אמור לעשות הוא עושה ברמה מאוד גבוהה העונה. בעיקר מדובר על לשים את הכדור בטבעת, הוא לא ממש גו טו גיי אירופאי קלאסי כמו אדמס למשל שהיה סקורר בחסד, אבל הוא לגמרי מספק את הסחורה מכל הטווחים ומוסיף עוד מימד של כוח ואתלטיות לקו האחורי של הספרדים הקשוחים. העונה של בסקוניה עד כה היא פשוט נהדרת, מדובר באחת הקבוצות הטובות ביורוליג, אפשר להגיד בפה מלא שאם היא לא תגיע לפיינל פור זו תיהיה אכזבה לא קטנה. בובואה, בכל מקרה, עשה את קפיצת המדרגה שלו לרמות הגבוהות של אירופה ואין ספק שנראה אותו ביורוליג גם בשנים הבאות, כל זה בהנחה והגוף ישאר בריא. אצלו זה לא דבר מובן מאליו.
4. ג'ייסי קארול, ריאל מדריד
ממוצעים העונה: 9 נקודות ב44 אחוז מחוץ לקשת, ב-18 דקות.
הישגים בולטים: זכייה ביורוליג עם ריאל (2015)
גמר היורוליג עם ריאל (2013, 2014)
מעטים השחקנים שעולים על המגרש וישר אוהדי הקבוצה היריבה אומרים לעצמם: "אוי ואבוי, הנה הוא מגיע". זה פחות או יותר הסיפור עם ג'ייסי קארול. מבחינת מספרים אין פה משהו יוצא דופן, אבל כל מי שראה את האיש הזה משחק מבין למה הוא מדורג כל כך גבוה בדירוג הזה. הקלעי הכי טוב ביבשת היום ושחקן שמשנים שיטת הגנה שלמה בשבילו. אם מדברים על קאץ' אנד שוט, אני לא זוכר הרבה זמן קלעי ברמה הזאת באירופה. יותר טוב או לפחות משתווה לרמה של לנגדון ואפילו מצ'אס ושטרומברגאס שהיו באמת קלעי על לפני משהו כמו עשור. עד כדי כך טוב.
קארול הוא אמנם לא סקורר מגוון כל כך מבחינת סט היכולות שהוא מציג, אבל מצד שני הוא לא באמת מוביל קבוצה כדי שנראה באמת מה התקרה שלו מבחינת סקורינג. הוא פחות יוצר מכדרור (אני מדבר על חדירה, לא על כדרור שניים ועלייה לג'אמפ) אבל הוא מספיק טוב כדי לדעת במקרה הצורך להקפיץ את השומרים בפייק קטן וללכת עם הכדור עד הטבעת. הצורה שבה הוא יודע לנוע על חסימות היא פשוט אומנות, לא פחות. למעשה, קארול הוא בדיוק שחקן שקבוצה גדולה צריכה, שחקן משלים בלי הרבה מניירות של כוכב, בניגוד לכמה שחקנים שנראה בטופ 3 של הדירוג הזה. שומר טוב, שחקן שיודע ומבין את מקומו, ומעל הכל - ממקסם את היכולות שלו עד לכדי שלמות. הוא אמנם לא אי של יציבות, והוא תלוי הרבה יותר מדי בקליעה שלו, מה שאומר שבימים שהבחור לא פוגע, ויש הרבה כאלה, הוא לא ממש רלוונטי, אבל לעומת זאת בימים שהכדורים כן נכנסים מדובר בכלי נשק מטורף שכמעט ואי אפשר לעצור. שחקן שאי אפשר שלא לאהוב.
3. קית' לנגפורד, קאזאן
ממוצעים העונה: 23.9 נקודות, 3.8 אסיסטים, 3.8 ריבאונדים ב-34.5 דק'.
העונה שקית' לנגפורד נותן עוברת פה קצת מתחת לראדר. המספרים שלו הם סוג של מספרים ווסטברוקים במונחים אירופים, להבדיל אלף אלפי הבדלות. רק כדי לסבר את האוזן, הממוצע העונתי של לנגפורד הוא הגבוה ביותר לשחקן מאז לין גריר בעונת 2003/4. גריר קלע אז 25 נקודות בממוצע למשחק, לנגפורד מגרד מלמטה את ה24 אבל עדיין אפשר להגיד בפה מלא שהיורוליג של העונה הוא קשה הרבה יותר, כך שההישג של לנגפורד הוא מרשים ככה או ככה. שימו לב לנתן הפסיכי הבא: מתוך 13 משחקים העונה לנגפורד עבר ב11 מהם את רף ה20 נקודות (!). 7 פעמים הוא גם הצפין ל25 נק' ומעלה ופעם אחת עבר את ה30. באמת מדהים.
בנוסף לנתונים היבשים, קאזאן נותנת עונה לגמרי לא רעה. התחזיות לא נתנו לה הרבה סיכויים להפתיע, כרגע היא לא לגמרי סינדרלה אבל בהחלט לא בשר תותחים ופספסה כמה ניצחונות יפים שהיו מעלים אותה גבוה מאוד בדירוג העונה. לנגפורד עצמו תמיד היה סקורר גדול אבל שכונתי מאוד. בשנתיים האחרונות הוא מיתן מעט את השכונה ומתרכז טיפה יותר בכדורסל. לגמרי רואים את ההבדל. מאחד השחקנים הסוליסטים והקשים ביותר לצפיה במפעל, לנגפורד הפך באמת למכונת התקפה נהדרת ושחקן התקפה מלוטש מאוד, אמנם זורק יותר וקולע באחוזים פחות טובים לעומת העונות הקודמות, אבל הקליעה מחוץ לקשת לדוגמא, השתפרה פלאים. לנגפורד מגיע ל40 אחוז עונתי לראשונה בקריירה. החדירה שלו היא עדיין הלחם והחמאה, ובתחום הזה הוא נמצא עדיין בטופ של הטופ האירופי. השימוש שלו בגוף בעליה לסל הוא גם משהו שקשה מאוד לעצור ולנגפורד עושה את זה ברמה גבוהה מאוד. מדהים שלנגפורד נותן עונה כזאת בגיל 33.
מצד שני, הוא תמיד היה שחקן של קבוצות קטנות, ובפעמים שקיבל צ'אנס להוביל קבוצות לגיטימיות הוא לא ממש סיפק את הסחורה (מכבי, מילאנו). אמנם מדובר בסקורר ענק, אבל עדיין לא שיחק משחק אחד בפיינל פור של היורוליג. לא נראה שהנתון הזה מפריע לו, הוא מרוויח כסף טוב בקאזאן ונותן מספרים מצוינים, מה מעבר לזה? לנגפורד מעולם לא היה שחקן שנותן ערך מוסף מבחינת קילר אינסטינקט, ווינריות וזכיה בתארים. האם זה יקרה מתישהו? האמת שזה תלוי בלנגפורד עצמו, ובקבוצות הגדולות עצמן, אם יקחו את הסיכון בקיץ ויהמרו עליו. נחיה ונראה.
2. אנדרו גאודלוק, מכבי תל אביב
ממוצעים העונה: 16.9 נקודות ב48 אחוז מחוץ לקשת, 3.6 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ב-30 דק'.
הישגים בולטים: גמר היורוקאפ עם קאזאן (2014)
פיינל פור עם פנר (2015)
על הנייר, לאנדרו גאודלוק יש את כל הכלים על מנת להפוך לשחקן היסטורי בקנה מידה אירופאי. הסקורר הכי גדול באירופה או לפחות אחד מהשלושה הגדולים ביותר, קלעי מחונן, מסוג השחקנים שגם ביום רע מגיעים למספרים הקבועים שלהם. כי ככה זה, אי אפשר באמת לשתק את הפעולות שלו אלא אולי טיפה לעכב. אבל האמת היא טיפה שונה, כמו שכולנו יודעים.
בראש ובראשונה, בעיית אופי. גאודלוק לא מנהיג ולעולם לא יהיה. גם בעונה מחורבנת כמו זו שומעים הרבה יותר את סוני ווימס מאשר אותו. הבעיה הזו מתבטאת כמובן גם על המגרש, גאודלוק הוא לא שחקן שמביא קבוצות עד הבאר, הוא אמנם מוכשר כמו שד אבל גם מעט עצלן, שומר בינוני ומטה ושחקן שלא מייצר נקודות כחלק מהשטף ההתקפי. אז למה בכל זאת גאודלוק מדורג שני בדירוג כזה עם קייס חזק מאוד למקום הראשון? האמת שהכל רשום למעלה. את היכולות האישיות של הבחור הזה אי אפשר לקחת. מדובר בסוג של פנומן התקפי, מאוד מגוון, מהיר, זריז, משחרר את הזריקה במהירות מטורפת מה שבקושי נותן סיכוי למגן שלו להגיב. חתולי מאוד, ובעיקר בעיקר שחקן עם יכולת סיום מרשימה, עם שומר, בלי שומר, רגל אחת, שתיים (בעלי ההומור השחור יגידו גם שלוש), סטפ בקים, פלוטרים. אסור לשכוח שכבר הגיע לטופ האירופי לפני שנתיים עם פנר, אמנם לצד בייליצה שהיה הכוכב הגדול באמת, אבל עדיין הוביל את היורוליג בנקודות והיה אחד השחקנים הבולטים במפעל באותה עונה.
ומה יהיה העונה? כבר ברור שהמניות של גאודלוק טיפה בירידה נכון לעכשיו. אם מכבי ממשיכה ביכולת הגרועה שלה, העונה הזאת תיהיה סוג של חותמת על גאודלוק, שחקן מוכשר אבל כזה שלא מסוגל להיות המנהיג הגדול של קבוצה מצליחה באמת.
1. בוגדן בוגדנוביץ', פנרבחצ'ה/אולקר
ממוצעים העונה: 13.1 נקודות, 4 אסיסטים, 1.7 ריבאונדים ב-25 דקות.
הישגים בולטים: חצי גמר היורוליג עם פנר (2015)
גמר היורוליג עם פנר (2016)
קצת מוזר לדרג שחקן ששיחק רק שלושה משחקים העונה במקום הראשון אבל הדירוג הזה היה בלתי נמנע.
האמת היא שמספיק לראות את פנר משחקת בלי בוגדנוביץ' בשביל להבין את החשיבות שלו לקבוצה. מקבוצה שהיתה מעל אירופה בעונה שעברה (עונת שיא של הסרבי המוכשר) היא הפכה לעוד קבוצת יורוליג שמגרדת בקושי יתרון ביתיות לפני ההצלבה. בוגדנוביץ' הוא אולי פחות מוכשר משני השחקנים שמדורגים אחריו, אבל הוא נותן על המגרש את כל הדברים שלנגפורד וגאודלוק לא נותנים. הוא ווינר בנשמתו, לא מכריח הרבה פעולות בהתקפה ושומר מצוין. והאמת היא, שהסיפור של בוגדנוביץ' הוא ממש לא סיפור דומה לאותם כישרונות סרבים שפרחו מגיל צעיר וגדלו כדי להיות כוכבים כאן ועכשיו, בוגדנוביץ' תמיד נחשב לסוג של הימור. גם בפרטיזן של ווישביץ' הוא לא ממש היה הכוכב הגדול עד הפציעה ההיא של לאו ווסטרמן שנתנה לו את ההזדמנות להוכיח מה הוא שווה.
גם כשהגיע לפנר בקיץ 2014 לא מעט אנשים פקפקו במהלך הזה של אוברדוביץ', ההתחלה באמת היתה קשה והלחץ השפיע על בוגדן שנתן פתיחת עונה פושרת ליד גאודלוק ובייליצה. לאט לאט בוגדנוביץ' (שהחליף את בויאן בוגדנוביץ' הקרואטי) מצא את מקומו ובעונה לאחר מכן, עונת 2015/16, הוא כבר הפך לכוכב גדול והיה הבורג החשוב ביותר של פנר בהצלחה המסחררת שלה. היא הגיעה עד לגמר, ויותר חשוב מזה, בוגדנוביץ' סוף סוף הראה ממה הוא עשוי כשהפך לשחקן הקלאץ' אולי הגדול ביבשת. בויאן הפך לאופציה הראשונה של הטורקים בהתקפה, הוא נתן את הטון, קלע, מסר וחדר ממרום ה1.97 שנותנים לו יתרון כמעט על כל שומר באירופה. יכול להיות שזוהי העונה האחרונה שלו באירופה לפני המעבר לNBA אבל אני מסופק לגבי היכולת שלו להצליח שם. הוא לא חייזר התקפי כמו יול ותאודוסיץ' לדוגמא, וגם לא האתלט הכי גדול שיש ביחס לעמדה שלו.
את העונה הנוכחית הוא התחיל מצוין אבל אז נפצע בקרסול וכרגע אין לי ממש אינדיקציה לגבי חזרה אפשרית שלו למגרשים, מה שבטוח הוא שכל חובבי הכדורסל באשר הם מקווים ומחכים כבר לראות את בויאן חוזר לשחק, במיוחד בעונה כזו גדושה של יורוליג מרתק ומלא בדרמות. איזה שחקן.
_________________
"שכחנו כנראה שאם אנחנו קיבלנו את ההגרלה הכי קלה בהיסטוריה, זה אומר שהקבוצה בדרג הרביעי קיבלה הגרלה עוד יותר קלה". (yuval מסכם את מצב נבחרת הכדורגל שלנו)
צביקה שרף: "Lavaron ג'יימס".
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
