|
הגענו לעמדת הסמול פורוורד, עמדה מאוד עמוקה ומאוד חזקה. אם בשתי העמדות הקודמות התחרות במקומות הראשונים היתה חלשה, בדירוג הנוכחי המצב שונה לגמרי. הרבה מאוד שינויים עד הדירוג הסופי, אבל ככה זה כשמדרגים תוך כדי תנועה וכל משחק יכול לשנות את דעתך. בכל מקרה באמת עמדה מאוד מעניינת עם הרבה שחקנים שפרצו רק השנה. תהנו.
אזכורי כבוד:
סטראטוס פרפרוגלו היווני עם השם המגניב ביבשת שסוחב כבר כמה וכמה עונות בטופ של היורוליג. העונה די פושר בברצלונה.
ויקטור קלאבר גם הוא מברצלונה שנותן עונה פשוט איומה, דווקא אחרי עונה מעולה בה היה בורג מרכזי בהצלחה של קובאן.
קיי סי ריברס שנמצא בכושר מעולה במחזורים האחרונים ומוביל את פאו להישגים יפים.
דווין סמית' שלפחות בפתיחת העונה נראה צעיר ב5 שנים אבל במשחקים האחרונים מתחיל להתפרק לאט לאט.
בלייק שילב שנותן תפוקה לגמרי לא רעה בגלאטסריי המחורבנת.
ואזכור אחרון ומפתיע למאט לוצ'סקי הקלעי המצוין של אולימפיאקוס.
10. אלסנדרו ג'נטילה, פנאתינייקוס
ממוצעים העונה: 10.2 נקודות, 3 ריבאונדים, 2 אסיסטים, חטיפה ב-21.5 דק'.
את הדירוג פותח אלסנדרו ג'נטילה שחזר ליורוליג עם תחילתו של הסיבוב השני, אחרי סיבוב ראשון מסויט במילאנו מעוררת הרחמים. עושה רושם שג'נטילה מצא בית חם אצל פסקוואל, ואם המשחק הראשון שלו היה בעיקר מפוזר ונראה היה שפסקוואל מנסה בכוח להכניס אותו לעניינים, המשחק השני כבר התחיל להזכיר לנו שמדובר באחד הסקוררים המוכשרים באירופה. אני ממש אוהב את האיטלקי, למרות שהוביל את מילאנו לכלום ושום דבר במשך 5 שנים תמימות, יש בו משהו שמאוד מזכיר איטלקים אחרים שכיכבו ביורוליג לקראת סוף העשור הקודם (גלינארי למשל). הוא פיזי מאוד ומנצל את זה בשביל להוריד את השומרים מדי פעם לפוסט אפ שם הוא קולע פייד-אוואי קשים באחוזים יפים. הוא אתלט, הוא קולע באחוזים בינוניים אבל צריך לזכור שהזריקות שהוא לוקח הן קשות מאוד בהרבה מקרים. יש לו סט יכולות מאוד מרשים, והוא שחקן שבשיאו שיחק כדורסל מאוד אסתטי ויפה לעין. יחד עם כל זה, מדובר ככל הנראה בהד קייס ושחקן די עצלן שעם מוסר עבודה טיפה יותר גבוה וקבלת החלטות נכונה כבר יכל לקבל את החוזה בנ.ב.א.
ג'נטילה היה סוג של תקווה איטלקית חדשה להצלחה מעבר לים, אחרי שכיכב בבנטון ועבר בגיל 19 למילאנו, איתה זכה בשתי אליפויות איטליה וגם התחיל לתת מספרים יפים מאוד ביורוליג. על הנייר יש לו את כל הנתונים, 2.01 שיודע להוריד כדור לרצפה, לקלוע וגם אתלט ברמה הדרושה לכל הפחות. משהו באופי הרכרוכי שלו הרס לו הרבה דברים לאורך כל הקריירה, הוא נתקע במילאנו ולא ממש הראה שיפור במשחק כשהקבוצה איתו רק הולכת אחורה ואחורה. אחת הסיבות שהכנסתי את ג'נטילה לרשימה ולא סמול פורוורד אחר שממש במקרה נמצא ממש באותה קבוצה וגם נמצא בכושר יותר טוב (ריברס), היא שאני באמת מאמין שהמעבר לפאו יכול לעשות לאיטלקי המוכשר רק טוב. פאו תגיע להצלבה ויכולה גם לעשות את זה ממקום טוב, לג'נטילה יש אפשרות חד פעמית לחזור לקדמת הכדורסל האירופי עם קבוצה טובה ומחוברת בניגוד לזוועה שהלכה במילאנו לאורך השנים. אני מאמין בו.
9. מרקו סימונוביץ', הכוכב האדום בלגראד
ממוצעים העונה: 13 נקודות ב60 אחוז לשתיים ו44.5 אחוז לשלוש, 3.3 ריבאונדים ב-26 דק'.
יש סיפורים בעולם הספורט שאי אפשר להסביר במילים. ביורוליג של העונה יש לא מעט כאלה, אבל ככל הנראה יש אחד שהוא באמת בולט מעל כולם וקוראים לו מרקו סימונוביץ'. תופעה בלתי מוסברת, שחקן סרבי חביב לאורך הקריירה שבגיל 31, דווקא בגיל כה מאוחר, מצא את הנתיב הנכון ומוביל קבוצת יורוליג נחמדה בדמות הכוכב האדום עד לטופ 8 כשעברה כבר מעל חצי עונה, וכל זה כשהוא מעמיד את המספרים הכי טובים בקריירה שלו כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית.
אבל האמת היא שאם נשפוט את העונה הנוכחית של סימונוביץ' רק על פי הסטטיסטיקה (הבאמת מעולה שלו) זה יעשה לו טיפה עוול, מדובר בשחקן שלפני הכל מביא את אותם דברים שלא רואים בסטטיסטיקה כמאמר הקלישאה. הוא שומר מצוין, קשוח, אגרסיבי, המנהיג הבלתי מעורער של הכוכב האדום העונה (אולי ביחד עם יוביץ' שממנו אני פחות מתלהב), שחקן שבפיוניר מצליח להדליק את הקהל כל פעם מחדש וכולנו יודעים כמה משמעות יש לקהל המקומי שם. מעבר לכל זה, מדובר בקלעי משובח, אחד מהמשובחים שיש ביורוליג, בטח העונה, ובטח ביחס לעמדה ולגובה (2.03). קילר אמיתי שתמיד נמצא שם כשצריך אותו. סימונוביץ' הוא מסוג השחקנים האלה שיודעים לעשות הכל ברמה סבירה אבל לא ברמה גבוהה מדי, רק שאצלו יש בעיקר את הקשיחות והקליעה הפנטסטית משלוש שנותנת לו את הפור על פני הרבה מאוד שחקנים ביבשת.
רק אסייג ואומר שראינו הרבה שחקנים בסרביה שמצליחים ואז יוצאים החוצה ופחות מוצאים את עצמם. אין ספק שסימונוביץ' הוא שחקן של סיטואציה חד פעמית, לפחות לטעמי, לא רואה אותו מצליח בקבוצה קצת יותר יומרנית מהכוכב אבל הוא בכלל לא צריך יותר. אם הסרבים הצעירים והרעבים יגיעו להצלבה בהובלה של סימונוביץ' הוותיק והמנוסה, זה ללא ספק יהיה ההישג הכי גדול בקריירה שלו והוא יכתב בספרי ההיסטוריה של המועדון המרגש הזה. אני לחלוטין מחזיק להם אצבעות.
8. רודי פרננדס, ריאל מדריד
ממוצעים העונה: 8.5 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים ו-1.1 חטיפות ב-26 דק'.
הישגים בולטים: זכייה עם ריאל ביורוליג (2015)
פעמיים גמר היורוליג עם ריאל (2013, 2014)
גביע היורוצ'לנג' עם בדאלונה (2006)
גביע היול"ב עם בדאלונה (2008)
קשה להתעלם מכך שרודי פרננדס הוא שחקן מעצבן. קשה להתעלם מכך שרודי פרננדס כבר מעבר לשיאו. יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שעדיין מדובר בשחקן שיש לו עוד מה לתת. מי שזוכר את רודי משגע את אירופה במדי חובנטוד בדאלונה, כבר בגיל 20, וודאי התאכזב מעט לפי איך שהקריירה של ילד הפלא הספרדי התפתחה בסופו של דבר. רודי נגע בטופ האירופי, זכה עם נבחרת ספרד כמעט בכל התארים וגם היה שחקן לגיטימי בNBA, אז למה מדובר באכזבה מסוימת? כי רודי הראה ניצוצות של שחקן על. היה לו את כל הנתונים כדי להצליח, הוא היה אתלט ברמות הכי גבוהות, הקליעה שלו היתה מעולה והכישרון נזל מהאוזניים. איפשהו בין כל היתרונות המקצועיים עמד אופי בעייתי, לא רוצה להגיד אופי מחורבן אבל אופי מעט ילדותי שמנע מרודי להתפתח ולעלות לגבהים חדשים בליגה הטובה בעולם. כמו שרשמתי פה באחד הת'רדים האחרונים, מדובר גם בשחקן עם אינטליגנציית משחק חשודה, כזה שלא אוהב להתלכלך ולקבל פיצוצים אלא תמיד יעדיף את השלשה המטומטמת על השומר. פעם אחת זה נכנס, 5 פעמים לא. בנוסף לכל זה, מדובר בפלופר ממדרגה ראשונה ואחד שאוהב להתעסק בשטויות. ואם זה לא מספיק תוסיפו את הפציעה הקשה בגב שדי הגבילה אותו בשנים האחרונות ותקבלו שחקן שנמצא בירידה מתמדת בשנתיים וחצי האחרונות.
ובכל זאת, רודי בשיאו הוביל את ריאל לשלושה גמרים רצופים כשהוא מפגין יכולת טובה בכל אחת מהעונות ובכל אחד מהגמרים. אולי למעט הגמר האחרון בו ריאל סוף סוף זכתה בגביע מול אולימפיאקוס. רודי הוא קלעי מעולה לאורך הקריירה מכל הטווחים, חודר מצוין כשהוא רוצה ואחד שגם יודע לנצל את הנתונים הפיזיים שלו והידיים הארוכות על מנת לסיים ברמה גבוהה מעל כל שומר. באפריל הקרוב רודי כבר יהיה בגיל 32 ויש לו הזדמנות העונה לרשום עוד היסטוריה קטנה מבחינתו עם זכייה שניה ביורוליג ואם איך שריאל נראת העונה זה בהחלט אפשרי.
7. טיילר האניקט, אפס אנדולו
ממוצעים העונה: 9 נקודות, 8 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.1 חטיפות, חסימה ב-25.5 דק'.
הישגים בולטים: זכייה ביורוקאפ עם חימקי (2015)
אם נחפש בכל קבוצות היורוליג שחקנים שעברו ושיחקו בישראל לאורך השנים נוכל להרכיב קבוצה לגמרי לא רעה, כשברור לכולם שאחד השחקנים הבולטים בה יהיה טיילר האניקט. אותו האניקט שכיכב בליגה הישראלית עם נס ציונה ב2014, הוא אותו האניקט שעזר לחימקי מוסקבה לזכות ביורוקאפ שנה לאחר מכן, והעונה הנוכחית מפגין יכולת שיא ביורוליג בקבוצה עם שאיפות ממש לא קטנות.
האניקט הוא אחד מגדולי האתלטים באירופה. שחקן עם קפיצים אנושיים ברגליים וחוש ריבאונד מטורף. מקום שני ביורוליג בריבאונדים למרות שרוב הזמן הוא משחק בעמדת הסמול פורוורד ומשלים ביחד עם בראון ודנסטון את אחד הפרונט קורטים האתלטים ביורוליג אם לא האתלטי מכולם. מעבר לאתלטיות ולריבאונד, האניקט הוא באמת אול אראונד מעולה, גם כן מהטופ האירופי, הוא מוריד כדור לרצפה, מוסר לא רע בכלל, שומר מצוין ואקטיבי מאוד כשהוא מצליח להוות איום חסימה מעמדה 3 וזה מצרך מאוד מאוד נדיר ברמה האירופית היום. אז מהי בכל זאת נקודת התורפה במשחק של האניקט? אני לא יודע אם הוא שכונתי מדי, אבל בהחלט שחקן שלא ממש התרשמתי מאינטלגנציית המשחק שלו. הקליעה שלו בינונית והוא בכל זאת ממשיך ומיידה מעל 3 שלשות למשחק באחוזים נמוכים, כל זה מתחבר לכך שאניקט הוא לא השחקן הכי יציב בעולם וממש כמו אפס אנדולו הקבוצה שלו, יכול להעלם למשך דקות ארוכות. בכל זאת, אני מאמין שאם אפס תתן סיום מוצלח לעונה הזאת ותצליח להתברג להצלבה ממקום טוב, האניקט ייחטף על ידי קבוצה גדולה יותר, את מה שהוא נותן מעטים השחקנים באירופה שמסוגלים לתת.
6. דריוס מילר, באמברג
ממוצעים העונה: 13.2 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים ב-28 דק'.
אחרי שדיברנו מקודם על סימונוביץ' הגיע הזמן לדבר על עוד שם חם שנתן פריצה מטאורית העונה במפעל. אותה באמברג שדאגה לבשל ולבשל את ברד וונמייקר עד שהגיע לגדולות, היא אותה באמברג שנותנת העונה במה לכוכב העולה של אירופה דריוס מילר. לסווינגמן המופלא של באמברג היו שאיפות NBA בתחילת דרכו כששיחק 4 עונות בקנטאקי ליד כוכבי על כמו דמרקוס קאזינס ואנתוני דיוויס (וגם זכה באליפות המכללות ב2012). הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם היתה קצרה ומאכזבת, ואחרי שלא הצליח להשאיר חותם הוא נדד לאירופה ולליגה הגרמנית שם באמברג הצנועה נתנה לו בית חם.
מילר סיפק את הסחורה בקבוצה של טרינקיירי בתור סייד קיק יעיל לוונמייקר, אבל הפריצה הבאמת גדולה שלו הגיעה העונה, אחרי שוונמייקר עזב לדרושאפקה, מילר קיבל את המושכות והפך לשחקן המוביל של הגרמנים, עד עכשיו הוא לגמרי עומד בציפיות. מילר הוא סקורר בחסד, והוא גם שחקן מגוון מאוד. נתחיל מזה שמדובר בשומר מעולה, מהטופ של אירופה בעמדה שלו, הוא מסוג השחקנים שמספקים את הסחורה בהתקפה אבל לא נותנים לעצמם הנחות בצד ההגנתי ואפילו לוקחים את הכוכב של הקבוצה היריבה במשך דקות ארוכות. הוא אתלט גדול עם צעד ראשון מרשים ביחס לגובהו (2.03), בנוסף להיותו אחד הפורוורדים החודרים הטובים ביבשת מילר הוא גם קלעי טוב מחצי מרחק וגם כשהוא לוקח צעד אחורה האחוזים שלו מעולים (42 אחוז לשלוש העונה), ואני בכלל עוד לא הזכרתי את האחוזים המטורפים של מילר מקו העונשין שם החטיא זריקה אחת בלבד במשך 17 משחקי יורוליג העונה (27/28 עונתי). נקודת התורפה של מילר ובכלל של כל באמברג העונה היא דקות ההכרעה, כל כך הרבה משחקים שהגרמנים המצוינים פשוט מפסידים בפעולות האחרונות. מילר הוא הגו-טו-גאי והשחקן שלוקח אחריות במאני טיים, עד כה העונה במובן הזה הוא לא מצליח לגמור משחקים צמודים בפעולות טובות. חלק מזה קשור לעייפות, אבל בשורה התחתונה זו תופעה שקשה להתעלם ממנה. מילר יהיה אחד השחקנים המבוקשים באירופה בקיץ, למרות החוזה החדש שיש לו בבאמברג, לטעמי הוא שחקן ברמת ריאל-צסק"א, לא פחות, והן יאבקו ביניהן על שירותיו. נחיה ונראה.
5. סוני ווימס, מכבי תל אביב
ממוצעים העונה: 12.1 נקודות, 3.4 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים ב27.5 דק'.
הישגים בולטים: גמר היורוליג עם צסק"א (2013)
חצי גמר יורוליג עם צסק"א (2014, 2015)
הסיפור של סוני ווימס העונה הוא סיפור עצוב מאוד, עבור כל חובבי הכדורסל האירופי. ווימס בשיאו היה השחקן הכי טוב באירופה, הוא היה אתלט על וקילר אמיתי שמסוגל לעשות הכל על המגרש. לכדרר, למסור, לקלוע מחצי מרחק וגם משלוש, היה לו צעד ראשון מצוין שנתן לו את החצי שניה יתרון על כל שומר באירופה. הוא היה ה"פרנצ'ייז פלייר" של הקבוצה הכי טובה באירופה במשך שלוש עונות, עד כדי כך טוב. למרות זאת, פעם אחר פעם כשל ביחד עם תאודוסיץ' ברגעי ההכרעה וגם בחדר ההלבשה כמו שלמדנו להכיר מקרוב, הבחור לא ממש נתן שקט. אחרי עונה מדשדשת מעבר לים בה הרבה להפצע ובקושי שיחק, חזר הכוכב הגדול לאירופה וחתם במכבי. יחד עם כוכבים כמו מילר, גאודלוק ואפילו צירבס שהגיע בקול תרועה רמה היה נדמה שהנה ווימס מגיע לסיטואציה שנוחה לו והוא יחזור לקדמת הבמה בתור שחקן מוביל. המציאות מורכבת הרבה יותר, כמו שכולנו יודעים.
אמנם עדיין מוקדם לסכם את העונה של ווימס במכבי, אבל היא הולכת לכיוון אחד וברור והוא כישלון אחד גדול שהרבה ממנו מונח על כתפיו של הסווינגמן המוכשר, אותו שחקן שהוביל את צסק"א לפיינל פור שנה אחר שנה, הוא זה שלא מצליח להוביל את מכבי לאיזור הטופ 8 ביורוליג העונה. אפשר להסביר את היכולת של ווימס בהרבה דברים, אבל צריך פשוט להבין שהבן אדם כנראה לא שחקן כדורסל כזה טוב כמו שחשבנו. האתלטיות עדיין שם אם כי נפגעה משמעותית עם הפציעות שעבר ואי אפשר להתעלם מזה. קבלת ההחלטות שלו היא פשוט מתחת לכל ביקורת, וכמו הרבה שחקנים ברשימה הזאת הגישה שלו למשחק העונה היא עקומה לגמרי. הוא קולני מדי, מתעסק בחברים שלו במקום בעצמו, ובעיקר נראה כמו שחקן שמתקשה להשלים עם הירידה ביכולת האישיות שלו. הוא מנסה לקחת יותר מדי על עצמו וזה פשוט לא הולך כשמאמן אחרי מאמן עוזב את תפקידו אחרי עוד כישלון של הצהובים באירופה. ובכל זאת, אחרי שירדנו עליו ובצדק, ווימס הוא עדיין לא שחקן גמור, והוא עדיין שחקן אול אראונד מהטובים ביורוליג, והוא עדיין, בשורה התחתונה שחקן של 12 4 3.5 למשחק גם בעונה חלשה מאוד שלו. הקריסה של מכבי ושלו העונה הורידה אותו הרבה מקומות למטה, אבל יחד עם זאת אני עדיין חושב שבסיטואציה אחרת הוא יכל לתרום הרבה יותר וכן להוות איום על המקום הראשון בדירוג כזה.
4. אדם האנגה, בסקוניה
ממוצעים העונה: 9.8 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.2 חטיפות ב-28 דק'.
הישגים בולטים: חצי גמר יורוליג עם קוצ'ה לבוראל (2016)
אדם האנגה, בניגוד להוא שדיברנו עליו ממש עכשיו, הוא דוגמא קלאסית לכך שלא צריך לדבר הרבה בשביל להיות כוכב יורוליג אמיתי ומנהיג של קבוצה עם שאיפות. בשקט בשקט, בלי מניירות כאלה ואחרות, הפורוורד ההונגרי הפנטסטי של ויטוריה מתחיל כבר את עונתו הרביעית במועדון. שחקנים סביבו עברו וחלפו, חלקם גם סיפקו לגמרי את הסחורה ואז נדדו להרפתקה אחרת (בורוסיס, אדמס, ג'יימס), גם פרסוביץ' החליט לקבל אתגר חדש אחרי ההצלחה המסחררת בעונה שעברה, רק האנגה יציב כסלע ופשוט משחק טוב משבוע לשבוע. אמנם הוא כבר היה רגל וחצי בברצלונה בקיץ, באותה עסקה הזויה שכללה גם שני כדורגלנים שיעברו ממועדון למועדון, אבל בשורה התחתונה הוא עדיין בבסקוניה ומה שעוד יותר מפתיע זה שהבאסקים פשוט נראים מצוין, אולי אפילו יותר טוב מהעונה שעברה ובאמת מאיימים על הצמרת הגבוהה של המפעל.
האנגה בן ה27 מבסס העונה מעמדו כאחד הסמולים הטובים ביורוליג. הוא השומר הכי טוב באירופה, והוא אחד מאלה ששווה לקנות כרטיס בשבילם, רק כדי לראות את עבודת הרגליים, החוכמה והקשיחות דווקא בצד ההגנתי. לא פחות. מדובר על 2.01 עם מוטת ידיים ארוכה מאוד שפשוט עושה חיים קשים לכל שחקן שמנסה את מזלו, מעבר לסייז ולנתונים היבשים מדובר באמת באתלט נפלא, קפיץ אנושי שאמנם בנה את רוב המוניטין שלו על הצד ההגנתי אבל לחלוטין לא מנגר בהתקפה. העונה מגיע כבר ל10 נקודות למשחק באחוזים מצוינים מהשדה, הוא לא קלעי גדול לשלוש, אבל כזה שבהחלט מסוגל לקלוע משם והקליעה שלו נקייה יחסית. את האתלטיות הוא מתרגם בצד ההתקפי במשחק הריצה, הוא מטביע ואקטיבי מאוד בריבאונד, שחקן האסל מצוין שממש מחבר בין הגארדים המוכשרים לקו הקדמי של הבאסקים.
מסוג השחקנים שבאמת כל קבוצה היתה רוצה, הוא אמנם שחקן משלים באופי, מוגבל התקפית וכו', אבל לחלוטין מדובר בשחקן טופ יורוליג כבר עונה שנייה ברציפות. בסקוניה איתו חוזרת לימיה הגדולים בתור אחת מ4 הקבוצות הטובות ביבשת ופשוט תענוג לראות אותה משחקת העונה.
3. קורי היגינס, צסק"א מוסקבה
ממוצעים העונה: 9.7 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים ב-21 דק'.
הישגים בולטים: זכיה ביורוליג עם צסק"א (2016)
ממשיכים לתוך הטופ 3 עם אחד השחקנים האהובים עליי במפעל. היו כמה וויכוחים בדירוג הקודם אם היגינס הוא 2 או 3, מקבל את אלה שרצו להכניס אותו לדירוג של השוטינג גארדים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיגינס משחק את רוב הדקות לצד תאודוסיץ' ודה קולו כשהוא בעצם סמול פורוורד. גם מבחינת התכונות שלו כשחקן הוא לא 2 מובהק בעיניי. הוא אמנם מסוגל להוביל כדור והוא שחקן חכם להפליא, אבל הוא גם שחקן שתורם בהרבה מאוד אספקטים של המשחק ובאמת יודע לעשות הכל כמו סמול פורוורד "קלאסי". שוב, עניין העמדות כבר כמעט חלף מהעולם אבל זה עדיין מתבקש.
נחזור להיגינס עצמו. אנשים רואים אותו כשחקן משלים בצסק"א בשנתיים האחרונות אבל אסור לשכוח שלפני שהגיע לאימפריה הרוסית היגינס היה פשוט סקורר בחסד, קרע רשתות גם בטריומף (עליה השלום) וגם בטורקיה והשיג את החוזה שלו בצסק"א לגמרי ביושר. הוא לא ממש עשה את המעבר המתבקש לקבוצת יורוליג צנועה יותר ורק אז לקבוצה טופ אירופית, אלא קפץ ישר למים העמוקים, וגם עמד לחלוטין בציפיות כשכבר בעונתו הראשונה כסוג של מחליף לסוני ווימס עזר לצסק"א לזכות בתואר ראשון אחרי 8 שנים במדבר.
מי שהיה צריך לקבל את החותמת הסופית על כך שהיגינס הוא שחקן מהטופ של היורוליג העונה קיבל אותה ממש לא מזמן, כשדה קולו ותאודוסיץ' היו פצועים/נחו והקבוצה לחלוטין היתה בשליטה של הסווינגמן האמריקאי המצוין הזה, הוא עזר בהובלת הכדור, גילה מנהיגות מפתיעה וגם היה הסקורר המוביל וזה שקלע את הסלים ברגעים החשובים כשהרוסים עם הגב אל הקיר. שחקן נפלא.
2. לואיג'י דאטומה, פנרבחצ'ה אולקר
ממוצעים העונה: 8.5 נקודות, 3.6 ריבאונדים, אסיסט אחד ב24 דק'.
הישגים בולטים: גמר הפיינל פור עם פנר (2016)
אם הדירוג הזה היה מתבצע בקיץ או ממש כשעונת היורוליג הקודמת הסתיימה, דאטומה היה קוטף את המקום הראשון בלי הרבה בעיה. מה שהאיטלקי המוכשר הזה הראה בעונה שעברה לא ראו הרבה זמן בטורקיה ובכלל בפנרבחצ'ה מוכת הגורל. אחרי מספר עונות חלשות בNBA דאטומה חזר לאירופה והפעם בפעם הראשונה לקבוצת יורוליג שלא משחקת בארץ מולדתו (שיחק ברומא ובסיינה, שם ערך את הופעת הבכורה שלו ביורוליג בגיל 17), ההתחלה היתה סבירה אבל כשהתחיל שלב הטופ 16 הקפיצה המתבקשת ביכולת של דאטומה הגיעה והוא פשוט הפך לשחקן הכי טוב של אוברדוביץ', כשהוא זוכה בתואר הMVP של השלב השני במפעל. גם בהצלבה ובפיינל פור ככל שהעונה הלכה והגיעה למשחקים המכריעים דאטומה היה שם עבור פנר וקיבע מעמדו ככוכב אירופי אמיתי.
מה שקורה שם העונה פחות מובן. אמנם בוגדנוביץ' נפצע והוציא הרבה מהעוקץ של פנר, אבל גם לגבי דאטומה עצמו מדובר בעונה מאוד מאוד מאכזבת. לא ראיתי בשום מקום אזכור לפציעה כזו או אחרת של הסווינגמן האיטלקי, כך שקשה להסביר את היכולת המאכזבת שלו מתחילת העונה. למרות הירידה החדה במספרים, בחודש האחרון הוא דווקא מתחיל לחזור לסורו כשהוא מעמיד כמעט 15 נקודות למשחק. דאטומה הוא אחד השחקנים שהכי כיף לראות ביורוליג, שחקן כל כך חכם עם אינטילגנציית משחק מעולה, קלעי בחסד וכזה שמסוגל לקלוע גם אחרי כדרור באחוזים גבוהים מאוד, וכל זה עם טכניקה נהדרת. מבחינת כישרון אני חושב שמדובר בסקאלה אחרת, הוא מוכשר כמעט מכל השחקנים שמדורגים לפניו ומתחתיו בדירוג הזה, בעונה שעברה הכל התחבר לו ולטורקים שהגיעו סגירה אחת לריבאונד מזכייה היסטורית ביורוליג. העונה עם אותו סגל פחות או יותר הם מקרטעים מאוד, וכבר התחילו לצוץ סימני שאלה לגבי היכולת האמיתית של דאטומה לסחוב קבוצה על גבו. את הסיכום לעונה הנוכחית נעשה כמובן רק במאי, אבל אם העסק שם לא יתחיל להתעורר ודאטומה ימשיך לגלות יכולת חלשה מהרגיל, אני חושב שאפילו המקום המובטח של פנר בפיינל פור, כמו שכולם חשבו בתחילת העונה, נמצא בסכנה.
1. וויל קלייברן, דרושאפקה
ממוצעים העונה: 13.7 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים ב-27 דק'.
מי היה מאמין ברגע שוויל קלייבורן עבר לטורקיה וחתם בדרושאפקה של דיוויד בלאט שהטורקים מקבלים פה בעצם את אחד הפורוורדים הטובים ביורוליג? אז אמנם הבחירה במקום הראשון היא בחירה שלי, אבל אני בטוח שכל אחד שהיה עושה דירוג כזה היה מדרג את קלייבורן בטופ 5 לפחות, לפי היכולת שהוא מציג העונה. לטעמי מדובר בפריצת השנה ביורוליג ושחקן שנמצא כאן כדי להשאר, ולהשאר אני מתכוון ברמות הגבוהות ולא בקבוצות מדשדשות כאלה ואחרות. כולנו ראינו אותו בחולון בעונה שעברה וראינו את הפוטנציאל הגדול שיש בו, גם הפעול ירושלים כבר היתה, לפי כל הפרסומים, עם החוזה כמעט חתום, ובסוף החליטה להחתים שם גדול בדמות קינזי במהלך שאני מקווה מאוד שלא נצטער עליו במשך שנים ארוכות קדימה.
קלייבורן הוא למעשה החבילה השלמה במשחק המודרני. פורוורד ארוך ומהיר, רץ את המגרש כמעט כמו גארד, מסוגל לעשות פשוט הכל, להוביל כדור, לחדור, לשמור על מספרי 3 וגם 4, לקלוע מבחוץ, לקחת ריבאונד, למסור. שחקן שכבר ניצח לבלאט כמה משחקים העונה כמעט לבדו. אתלט גדול ושחקן שרק הולך ומשתפר ככל שהשנים עוברות, הוא כרגע רק בן 26 וזה עדיין גיל שבו שחקנים מסוגלים לשפר עוד ועוד אספקטים במשחק שלהם. כרגע קליבורן הוא שחקן רב גוני וסקורר מצוין, אבל אני חושב שהשלב הבא מבחינתו הוא לעבוד על שני אספקטים בהם הוא לוקה בחסר והם הקליעה מבחוץ ואינטילגנציית המשחק. לא מדובר בשחקן טיפש, ממש לא, אבל עדיין מעט מפוזר ובוסרי בכל מה שנוגע לקבלת ההחלטות. לגבי הקליעה, הוא קולע באחוזים סבירים מחוץ לקשת לשחקן בגובוהו ותפקידו אבל הוא עדיין קלעי שאי אפשר לסמוך עליו לאורך זמן. במובן הזה, קלייבורן נמצא בסיטואציה כמעט מושלמת. מאמן מצוין כמו דיוויד שנותן לו צ'אנסים ומאמין בו, קבוצה טובה מסביב שמצליחה העונה להגיע להישגים לא רעים בכלל.
אני מאמין מאוד בדרושאפקה העונה וחושב שהם הולכים להיות הסוס השחור של ההצלבה, קלייבורן עצמו לטעמי ימשיך להשתפר ולצבור נסיון ככל שהעונה הנוכחית ובכלל העונות הבאות יתקדמו ויחלפו להן. הוא מסוגל לשחק בכל קבוצה באירופה לטעמי, ועם קצת שיפור בקליעה ובקבלת ההחלטות נתחיל לדבר עליו כאחד השחקנים הזרים הטובים שיצאו מהליגה הישראלית ליורוליג. איזה שחקן.
_________________
"שכחנו כנראה שאם אנחנו קיבלנו את ההגרלה הכי קלה בהיסטוריה, זה אומר שהקבוצה בדרג הרביעי קיבלה הגרלה עוד יותר קלה". (yuval מסכם את מצב נבחרת הכדורגל שלנו)
צביקה שרף: "Lavaron ג'יימס".
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
