|
הגענו לעמדה האחרונה, הפוסט האחרון בפרויקט (בתקווה שימשך גם בעונה הבאה). לא היה קל, בכלל לא, אבל היה תענוג אמיתי. רוצה להודות לכם על הפרגון, על הדיונים המעניינים ובכלל על כל זה שהצלחתי לעורר עניין. מעריך מאוד.
אזכורי כבוד:
קים בירץ' שהוא שחקן שאני לא ממש אוהב אבל בהחלט נותן את עונת חיו ביחד עם אולימפיאקוס המפתיעה.
רדיסלב רדוליצה, בעברו אחד הסנטרים הטובים באירופה, היום אכזבה עצומה במילאנו.
אנדראה ברניאני שמאכזב מאוד בבסקוניה העונה למרות הציפיות.
קולטון אייברסון שמפתיע מאוד לטובה במכבי החלשה להחריד.
תיבור פלייס שדועך יחד עם כל גלאטסריי בתחתית היורוליג.
פרו אנטיץ', עוד שחקן בעונה מאכזבת מאוד.
ג'יימס אוגוסטין שנותן עונה לא רעה אצל איטודיס בצסק"א.
ואזכור אחרון חביב לאקס ירושלים ארטיום פרחוסקי שנותן עונה טובה מאוד בקאזאן החלשה.
10. אוגניין קוזמיץ', הכוכב אדום בגלראד
ממוצעים העונה: 9.4 נקודות, 7.2 ריבאונדים, ב-20.5 דק'.
פותחים את הדירוג עם אחד הסיפורים המעניינים של העונה ביורוליג. הכוכב האדום מדי עונה מספקת סיפורים יוצאי דופן, העונה ה-סיפור שייך לסימונוביץ' הנפלא אותו ראינו בטופ 10 של הסמול פורוורדים, אבל יחד עם סימונוביץ' אי אפשר שלא לתת במה לסנטר המוביל של הקבוצה המרגשת באדום - אונגיין קוזמיץ'. אותו קוזמיץ' שלפני שלוש עונות נכלל בסגל של גולדן סטייט ווריורס ואפילו זכה איתה באליפות ב2015, הוא אותו שחקן שבעונה שעברה בקושי הצליח לבוא לידי ביטוי בפנאתינייקוס. אחרי עונת בלהות ביוון הסנטר הסרבי החליט לקחת החלטה שהרבה שחקנים היו לוקחים במקומו. אמנם הכוכב האדום בלגראד בשנים האחרונות מצליחה לצמוח ולהעמיד קבוצות ראויות כנגד כל הסיכויים, אבל בקיץ האחרון זה באמת היה נראה רע מבחינתם. בלי אף אמריקאי סביר בסגל, בלי תחליף ראוי למילר, קינזי וצירבס שנתנו את הטון ברגעי ההכרעה של עונת היורוליג הקודמת, ועם סגל צעיר במיוחד שנבנה על הסרבים המקומיים שהפעם בניגוד לשנים עברו אפילו לא כאלה מוכשרים. הכוכב לא היתה נראת כמו קבוצה טופ 8 ביורוליג. קוזמיץ הגיעה אליה בנסיון "לשקם" את הקריירה, טוב לא בדיוק לשקם אבל כן לקבל דקות ולהיות אפקטיבי אחרי שנים של יובש.
אחרי שמונה חודשים בבלגראד אפשר להגיד שהסרבים זכו בלוטו. השילוב של יוביץ' וקוזמיץ' מתגלה כאחד הקטלניים באירופה, קוזמיץ' הענק הוא אחד הגבוהים הטובים ביבשת במיוחד בכל מה שקשור לפיק אנד רול. למרות ה2.14 שלו, הוא מצליח לנוע בצורה מרשימה ולסיים באחוזים מצוינים. הוא לא שחקן פוסט אפ גדול וגם אף פעם לא היה, אבל כשיש לידך רכז כמו יוביץ' אתה לא צריך יותר מזה. בנוסף ליכולת הסיום המרשימה ולכימיה עם יוביץ' המצוין, קוזמיץ' הוא גם משאבת ריבאונדים יעילה במיוחד, הוא מוביל את היורוליג בריבאונד התקפה עם כמעט 3 ריבאונד התקפה למשחק ומדורג שלישי במפעל בריבאונדים באופן כללי עם קצת יותר מ7 ריבאונדים למשחק ב21 דקות. נתון מרשים לכל הדעות. הסנטר הסרבי הוא לא השומר הכי טוב בעולם, אבל דבר אחד לגביו צריך לציין לטובה, הוא כמעט אף פעם לא מסתבך בעבירות. קבוצות מנסות להוציא אותו מהמשחק במגוון דרכים, וזה כל כך קשה. הוא מרים ידיים, מחזיר באגרסיביות, ותמיד יודע מתי להתפאק ולא לשלוח את היד כמו שהרבה גבוהים עושים מתוך אינסטינקט רע.
אחרי הכל, למדנו עם השנים לקחת הצלחות של שחקנים בכוכב האדום בערבון מוגבל, כך שכרגע קוזמץ' הוא הצלחה אבל יצטרך להשאר בטופ האירופי לפחות עוד עונה או שתיים כדי להתקדם כמה מקומות בדירוג. את השלב הראשון הוא בהחלט עשה ואנחנו מצפים לראות איך העניינים יתקדמו בהמשך.
9. אנטה טומיץ', ברצלונה
ממוצעים העונה: 8.6 נקודות, 6 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים ב-21 דק'.
הישגים בולטים: פיינל פור יורוליג עם ברצלונה (2014, 2013)
פיינל פור יורוליג עם ריאל מדריד (2011)
ממשיכים עם אחד הסנטרים הבולטים באירופה בעשור האחרון. כמה פעמים יצא לכם לראות משחק יורוליג שאנטה טומיץ' משתתף בו ולהגיד לעצמם: "איך לעזאזל שחקן בגובה שלו מסוגל לשחק בכזאת רכות".על הנייר לטומיץ' יש את כל הכלים להצליח, 2.17 עם יכולת סיום שאפילו לגארדים טובים לא תמיד יש. פינישר אדיר, מוסר מצוין וגם שחקן התקפה די מלוטש ביחס לגובהו. טומיץ' פיתח לעצמו מוב או שניים די קטלניים בשנים האחרונות והפך לסנטר אירופי מוביל. ובכל זאת, ההגנה הלא קיימת, הרכות הבלתי נסבלת והצ'וקריות שמאפיינת אותו ואת ברצלונה לפחות בשלוש השנים האחרונות לא ממש תרמה לתדמית הטיפה בעייתית של טומיץ' והוא הלך והתדרדר. כשאני מדבר על להגיע רחוק אני לא מדבר על סנטר טוב ברמת יורוליג, אלא על סנטר טוב ברמת NBA לכל הפחות. במובן מסוים טומיץ' אם היה טיפה פחות עצלן, לוקח את עצמו בידיים ומנסה להתחזק, להשתפר בהגנה, ולפתח עוד שני מובים באיזור הצבע, יכול מאוד להיות שהיה מקבל חוזה בליגה הטובה בעולם ואפילו מצליח לתרום שם תרומה מכובדת פלוס.
אבל אם נמשיך להתעסק ב"אם" לא נגיע רחוק. שורה תחתונה, את מה שטומיץ' נתן למשחק האירופי אי אפשר לקחת ממנו. הבחור כבר עונה שמינית בקבוצות טופ יורוליג, שש עונות של דאבל פיגרס באחוזים מצוינים מהשדה. הוא שחקן חכם מאוד, יש לו ראיית משחק טובה, למעשה מדובר באחד הגבוהים המוסרים הטובים באירופה עם כמעט 2 אסיסטים למשחק. במשחקים שהוא נכנס למוד של רצינות הוא בלתי עציר, גבוה, ארוך, עם טאץ' מצוין. יחד עם כל זה וכמו שרשמנו למעלה, לעיתים קרובות נכנע בקרבות מיקום לשחקנים חזקים ממנו, נכנס הרבה פעמים לבעיית עבירות ולפעמים פשוט משוטט על המגרש ללא תרומה כשהמצ'אפ עם השומר הקשוח קשה לו מדי. בהגנה הרגליים שלו זזות באיטיות והוא לא באמת מהווה איום חסימה למרות ה2.17 שלו. פאקינג 0.6 חסימות למשחק משחקן בגובה שלו. מספר כמעט את כל הסיפור.
העונה הנוכחית של הקרואטי הענק בברצלונה היא לא פחות מעונת בלהות, לקטלונים אין סיכוי לעלות לשלב 8 הגדולות והכישלון נופל על הרבה מאוד אנשים, טייריס רייס, ברצוקאס, קלאבר, וכמובן טומיץ' שבגיל 30 מציג את העונה החלשה בקריירה ומתחיל להראות סימנים חדים של ירידה ביכולת. נקווה בשבילו שזו רק תקופה רעה ולא התחלה של סוף.
8. אלכס טיוס, גלאטסריי
ממוצעים העונה: 10 נקודות ב69 אחוז מהשדה, 5.1 ריבאונדים, 1.5 חסימות, ב-19:30 דק'.
הישגים בולטים: זכייה עם מכבי ביורוליג (2014)
אלכס טיוס הוא הישראלי (?) הטוב באירופה היום. אחד הברגים המשמעותיים בזכייה המטורפת של מכבי בגביע של 2014, מסתובב כבר כמה וכמה עונות בקבוצות טורקיות דרג ב' באירופה. התרומה היא אותה תרומה פחות או יותר, כי זה סוג השחקן. מימד אתלטי, איום חסימה, הגנה שהולכת ומשתפרת עם השנים, יכולת לרוץ את המגרש במהירות, סיומת מצוינת מתחת לסל במיוחד כשזה מגיע בהאליופים, נשק שאי אפשר לזלזל בו. מבחינה התקפית הוא לא השחקן המלוטש בעולם בלשון המטעה, הקליעה שלו מחצי מרחק לא מראה סימנים של שיפור ואני בכלל לא מדבר על העונשין שם הוא מככב בתחתית טבלת היורוליג. מה שכן, טיוס הוא בדיוק השחקן המשלים שתפור על כל קבוצה. לא מכריח בעצמו כמעט כלום, יודע לזוז בלי כדור, ניזון מנקודות "זבל" אבל עושה את זה ברמה הכי גבוהה שיש. בהגנה הוא רחוק מלהיות אחד השומרים הטובים באירופה כמו שהתקשורת הישראלית מנסה להציג אותו, אבל אין ספק שטיוס של העונה השתפר מאוד בהגנת האחד על אחד שלו. איום חסימה מהטופ של הטופ תמיד היה, אבל לא רק בזה נמדדת הגנה. הוא מקבל תפקיד הרבה יותר חשוב בגלאטסריי, ההגנה שלה די נשענת עליו, זה לא תמיד עובד או כמעט תמיד לא עובד, אבל מבחינה אישית טיוס יכול להגיד שאת המקסימום הוא עושה מדי ערב. אסור לשכוח שטיוס תמיד יהיה נחות מבחינת סייז, זו גם אולי אחת הסיבות שקבוצות גדולות טיפה נזהרות איתו.
אז מה לא עובד השנה בגלאטסריי? כל כך הרבה שחקנים טובים, כל כך הרבה אגו, שהמאמן האחרון שיכול להסתדר עם סיטואציה כזאת הוא עתמאן הנוראי. טיוס כבר עונה שלישית ברציפות נופל לסיטואציה לא הכי נוחה מבחינתו. הוא נותן מספרי קריירה השנה בכל הקטגוריות אבל נמצא בבור ללא תחתית שנקרא גלאטסריי. הקבוצה הזאת ככל הנראה תחזור ליורוקאפ בעונה הבאה, טיוס ככל הנראה ישאר ביורוליג וכבר יש דיבור עליו בהרבה מאוד קבוצות טובות במפעל. אז למה רק שמיני? קשה לי להפריד הצלחה אישית מקבוצתית, אלא אם כן זה מקרה יוצא דופן. טיוס מדשדש כבר כמה עונות בקבוצות מחורבנות, מאמין שאם יחזור שוב לקדמת הבמה ויציג את היכולת ההיא מהגביע של מכבי, הוא יתקדם כמה וכמה מקומות בדירוג הזה.
7. בראיינט דנסטון, אפס אנדולו
ממוצעים העונה: 10.6 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 1.1 חסימות ב-29 דק'.
תמיד כשאני ניגש להרכיב דירוג מהרשימה שניצבת לפניי, אני פשוט נדהם מכל השחקנים המעולים שמשחקים ביורוליג ועברו מתישהו בקריירה שלהם בישראל. בראיינט דנסטון הוא עוד דוגמא טובה לשחקן שעם הרבה עבודה קשה התחיל את הדרך הארוכה מלמטה ובסוף הגיע לטופ של היורוליג ובצדק רב. דנסטון הוא הסנטר האולטימטיבי לכדורסל של היום, הכדורסל המהיר, השוטף, האתלטי. כדורסל שמצריך מכל שחקן בעמדה 4 יכולת קליעה, כדרור וראיית משחק, ובנוסף לכך מצריך מכל השחקנים בעמדה 5 או לפחות מרובם אתלטיות, יכולת לרוץ את המגרש במהירות ואקטיביות. דנסטון בהחלט מביא לאנדולו אפס את כל האספקטים שציינתי. הוא אחד הסנטרים האתלטים הטובים ביורוליג, הוא ריבאונדר התקפה מהטופ של המפעל ושחקן שמהווה איום חסימה תמידי בכל דקה שהוא על הפרקט.
דנסטון מאוד מזכיר את טיוס בהרבה מובנים. שניהם אתלטים, שניהם מהירים מאוד ביחס לגובהם, שניהם מביאים פחות או יותר את אותם הדברים למגרש. שניהם חוסמים מעולים ואקטיבים מאוד בהתקפה. שניהם קפיצים אנושיים שחיים בעיקר מהאליופים וריבאונד התקפה. היתרון הגדול של דנסטון הוא בהגנה, לא סתם כששיחק באולימפיאקוס נבחר פעמיים ברציפות לשחקן ההגנה של המפעל. הוא שומר טוב מטיוס, פיזי יותר וחכם יותר. שניהם שיחקו בקבוצה גדולה והצליחו להגיע להישגים מרשימים ברמת טופ יורוליג. טיוס עשה את זה עם מכבי והגיע עד הסוף, דנסטון הגיע לפיינל פור עם אולימפיאקוס אבל פספס בשנה אחת את אלילת המזל של ספנוליס והחברים ולא שתה מהבאר. דנסטון תפור כמו כפפה ליד עבור אנדולו אפס של העונה הנוכחית, הוא מרכיב יחד עם האניקט ובראון קו קדמי אתלטי ברמות פסיכיות, הם רצים את המגרש ומסוגלים להעביר הילוך בהגנה ברגע אחד ולרצוח משחקים. לאנדולו לקח זמן להתחבר אבל בסופו של דבר הם הבטיחו את מקומם ב8 הגדולות של היורוליג ומבחינתם מדובר בהישג יפה מאוד. דנסטון עצמו לא מראה הרבה אלמנטים של שיפור, אבל לפעמים להשאר יציב הרבה זמן ברמה הגבוהה זה מספיק טוב, כרגע דנסטון יציב ויחד עם סוללת האתלטיים הנהדרת של אנדולו, בתוספת הגרלה נוחה יחסית בהצלבה, ומי יודע, אולי נקבל כאן הפתעה גדולה.
6. יואניס בורוסיס, פנאתינייקוס
ממוצעים העונה: 8.3 נקודות, 4.8 ריבאונדים, ב18.5 דק'.
הישגים בולטים: פיינל פור עם אולימפיאקוס (2009, 2010), פיינל פור עם ריאל מדריד (2014), פיינל פור עם קאחה לבוראל (2015)
זכייה עם ריאל ביורוליג (2015)
האמת לגבי יואניס בורוסיס היא שקשה להגיד מה יותר מפתיע, העונה הפסיכית שלו בויטוריה בעונה שעברה שהסתיימה בפיינל פור מרשים בגיל 34 או הצניחה החופשית שלו בעונה הנוכחית עם פנאתינייקוס. בורוסיס הוא שחקן מוערך כבר הרבה מאוד שנים בכדורסל האירופי, אבל הוא תמיד סבל מחוסר יציבות והיה בעיקר שחקן של סיטואציה. בעונה השניה שלו בריאל הוא כבר לא יכל לראות את לאסו ונחשב לשחקן גמור. ההימור של ויטוריה עליו פשוט פגע בול ומה שקרה בקבוצה הפנטסטית של פראסוביץ' בעונה שעברה הוא לגמרי לזכותו של הסנטר היווני הוותיק. מצד שני, קשה להגיד שבורוסיס לא שבע. אחרת אין דרך להסביר את היכולת שלו בעונה הנוכחית עם פנאתינייקוס. שלא תבינו לא נכון, בורוסיס רחוק מלתת עונת בלהות בפאו. הוא נתן כמה וכמה משחקים טובים ופה ושם מציג יכולת טובה, אבל אחרי עונת הMVP שהציג עם הבאסקים אפשר להתחיל להטיל מעט ספקות ולהגיד שאולי דווקא העונה הקודמת המעולה של בורוסיס היא היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל.
בורוסיס הוא אחד מאחרוני הסנטרים של פעם. הוא מסיבי ואפילו מעט שמן, הוא מצוין בתפיסת עמדה וכשהכדור אצלו באיזור האותיות מעטים השומרים שמסוגלים לעצור אותו. בורוסיס הוא מוסר טיפה אנדרייטד לטעמי, הוא תמיד היה שחקן שמסוגל למסור ומרים את הראש לפני שהוא פועל, זה מה שהופך אותו לכלי נשק כל כך מסוכן ברמת היורוליג ונבחרת יוון לאורך השנים. לאורך כל הקריירה היתה לו את היד הטובה משלוש אבל בשנים האחרונות הוא פיתח מאוד את האסקפט הזה וזורק הרבה יותר מחוץ לקשת. המפרגנים יגידו שבורוסיס התאים את עצמו לכדורסל הורסטילי של היום, הקוטלים יגידו שבורוסיס ניהיה עצלן ומעדיף לזרוק יותר שלשות. האמת היא אפשהו באמצע, מה שכן אפשר להגיד זה שבורוסיס הוא כבר לא שחקן שאפשר להשאיר לבד ככה סתם על קשת השלוש. בהגנה הוא בעיקר יום עסל יום בסל, בזמן האחרון בעיקר בסל אבל עם החזרה של גיסט הקו הקדמי של פאו מתחיל להתייצב גם מהבחינה הזאת.
שורה תחתונה, בורוסיס של לבוראל היה מדורג פה ראשון בלי התלבטות. בורוסיס של פאו, אחרי 28 מחזורים, מדורג שישי. זה לא מוריד מכך שמדובר, אחרי הכל, באגדת יורוליג ואחד הסנטרים הגדולים של דור הזהב היווני של אמצע-סוף העשור הקודם.
5. יוהאן וויטמן, בסקוניה
ממוצעים העונה: 10.1 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, ב-24 דק'.
אם מסתכלים על מסע הרכש המעניין של בסקוניה בקיץ האחרון אפשר כבר לשים וי של הצלחה על שני הגארדים לארקין ובבואה, ולסמן איקס אחד ענקי על אחד שפעם היה בחירה מספר אחת בדראפט - אנדראה ברניאני. דווקא ברניאני שאמור היה להיות פרנצ'ייז פלייר ביורוליג הביא לאירופה את כל ההרגלים הישנים והמאוסים שדי חיבלו בקריירת הNBA שלו. עצלנות, רכות וחוסר אינטלגנציית משחק. פה אנחנו מתחברים לסנסצייה הגרמנית יוהאן וויטמן, הסנטר שהגיע בקיץ לויטוריה מפרנקפורט ובעונתו הראשונה ביורוליג פשוט נותן עונת שיא. אמנם כמו כל בסקוניה גם הסנטר הגרמני נמצא בירידה בזמן האחרון וטיפה איבד מהיציבות, אבל אין ספק שמדובר בעוד בינגו של מחלקת הסקאוטינג המעולה של הבאסקים.
שוב אנחנו חוזרים לכדורסל של פעם לעומת כדורסל של היום, וויטמן הוא סנטר שתפור על אירופה ועל המשחק של "היום", הוא אמנם לא אתלט וקפיץ אנושי כמו טיוס ודנסטון אבל מבחינה התקפית הוא מביא את החבילה השלמה. דבר ראשון לבחור יש סייז, 2.11 של בשר וכוח, הוא הרבה יותר מסיבי משנגליה ולכן מתפקד בתור 5 למרות שהמשחק שלהם די דומה בהרבה מובנים. בתחילת הקריירה נבנה בעיקר על משחק פוסט אפ, הוצאה וחזרה, עבד הרבה על סיומת יעילה מעל השומר ועל מובים שיגרמו לו לשים את הכדור בטבעת במינימום זמן ומקסימום יעילות. עם השנים התפתחה אצל וויטמן הקליעה מבחוץ והוא הפך לשחקן שקשה מאוד לעצור. הוא זורק הרבה יותר מטווחים רחוקים יותר, והכדרור שלו מספיק טוב כדי לתת פייק ולחדור לכיוון הטבעת. דיברתי מקודם על הנחיתות שלו באתלטיות מול סנטרים אמריקאים לדוגמא, יאמר לזכות וויטמן שהוא אתלט מצוין ביחס לשחקן אירופי ממוצע ורץ את המגרש במהירות. תוסיפו לכל זה חוש ריבאונדים מעולה ותקבלו את אחד הסנטרים השלמים באירופה בעונה האחרונה. מה שכן, אחרי ההפתעה והתפוקה המעולה במחזורים הראשונים וויטמן נמצא בירידה בעשרת המשחקים האחרונים, הקבוצה שלו ככל הנראה תעפיל לפלייאוף ושם יהיה לנו עוד צ'אנס לבחון את התפקוד שלו ברגעים חשובים באמת. אני חושב שיש לו רק לאן להשתפר.
4. אנטה זיזיץ', דרושאפקה
ממוצעים העונה: 8.5 נקודות ב60.3 אחוז מהשדה, 7 ריבאונדים, ב-22 דק'.
הנה הגענו לאחד היהלומים הגדולים ביותר שיש לכדורסל האירופי להציע כרגע. זה שזיזיץ' כבר שנים נחשב לכישרון ענק, זה שהוא כבר לא פוטנציאל NBA אלא אחד שישחק שם בעונה שעברה ובמדים המאוד מחייבים של הבוסטון סלטיקס, את זה כולנו ידענו. ועדיין, איכשהו ההצלחה שלו בדרושאפקה הצליחה להפתיע אותי במובן מסויים. הייתי בטוח שהמעבר לאיסטנבול הזרה והמלחיצה מהחממה הביתית של ציבונה זאגרב יגרמו לזיזיץ' קשיי התסגלות קלים במקרה הטוב. אז הייתי בטוח. זיזיץ' פרץ בסערה ליורוליג בסדרת משחקים מרשימים. אמנם מול ברצלונה במשחק הראשון הוא כן נראה קצת לא מחובר, אבל מהמשחק הבא ואילך (המשחק היה מול מכבי דרך אגב) זיזיץ' הביא את כל סט היכולות שלו למגרש ברמה הגבוהה ביותר. צריך לזכור שהבחור הזה קרע את הליגה האדריאטית השנה, עם 22 נקודות למשחק ו9 ריבאונדים בממוצע, וזה עוד לפני שמלאו לו 20 שנה על פני כדור הארץ.
אז מה זיזיץ' מביא למשחק שהופך אותו להבטחה כל כך גדולה? לטעמי מעבר לכישורי הכדורסל המצוינים שלו זיזיץ' מביא הרבה מאוד בגרות ביחס לגילו. אנחנו רואים הרבה שחקנים צעירים עם אופי בעייתי שנותנים לכישרון להוביל אותם, במקום הראש. עושים שטויות בהתקפה, זורקים בהגנה, עובדים טיפה פחות קשה מאחרים ונותנים לכישרון לסתום את כל החורים. אצל זיזיץ' הסיפור שונה לגמרי. הבחור הוא סוס של עבודה קשה, וגם על המגרש לא מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע (זה לא אומר שהוא לא מנסה לשפר את החולשות שלו), כמעט ולא מסתבך בעבירות שטותיות, בקושי מכריח. מבחינת כדורסל, זיזיץ' התברך בידיים מעולות, גם במובן של תפיסת הכדור מה שממש לא מובן מאליו אצל שחקנים גבוהים כל כך (2.11), וגם כמובן בסיומת. הכתפיים הרחבות שלו נותנות לו יתרון גדול על הרבה שומרים באירופה, ובנוסף לזה הוא שחקן חכם מאוד. קורא סיטואציות התקפיות ברמה גבוהה מאוד. אמנם לא נותן כרגע אופצייה של מסירה מהלואו פוסט, ולכן ההשוואות לניקולה יוקיץ' קצת לא ברורות לי, אבל בהחלט מביא הרבה דברים אחרים ברמה גבוהה. חיית משחק אמיתית, ריבאונדר התקפה פנטסטי, כנראה הטוב ביורוליג בתחום הזה כרגע, אתלט מצוין, זז בלי כדור.
לטעמי חייב לפתח קליעה יציבה מחצי מרחק ויש לו את היכולת, הוא פשוט צריך לזרוק יותר משם. שיפור ביכולת המסירה גם תוריד באופן טבעי את כמות האיבודים שלו, לעיתים הוא מסתבך ומתקשה להוציא את הכדור לשחקן הפנוי. מוזר שדווקא אחרי שהגיע דרושאפקה נראת פחות טוב, לטעמי ההסבר היחיד לעניין הזה הוא הפציעה של ווילבקין ועל זיזיץ' יש רק דברים טובים לומר. נחיה ונראה איך הסנטר הבאמת מוכשר הזה ישתלב בליגה הטובה בעולם. בינתיים המשימה הקרובה והמשמעותית שלו ושל הטורקים היא מקום בין 8 הראשונות, שני ניצחונות והכרטיס אצלם. יקרה? אני חושב שכן. נחיה ונראה.
3. גוסטבו איון, ריאל מדריד
ממוצעים העונה: 9.6 נקודות ב70.7 (!!) אחוז מהשדה, 4.8 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, ב-20 דק'.
הישגים בולטים: פיינל פור עם ריאל (2014)
זכייה עם ריאל (2015)
ממשיכים עם גוסטבו איון, אחד הסנטרים היציבים ביורוליג בשנים האחרונות, ואחד העוגנים של ריאל מדריד בהצלחה הגדולה שלה במפעל משנת 2014 וצפונה. איון הוא עוד אחד מהשחקנים שלא ממש מצאו את עצמם בNBA, למרות חצי עונה טובה בניו אורלינס, התקופה של המקסיקני הענק באורלנדו היתה בינונית ועמוסה בפציעות. הוא שיחק בליגה הטובה בעולם במשך שנתיים וחצי ולא ממש הצליח לשאיר חותם, אם לגבי שחקנים אחרים הרבה פעמים מדובר על מעבר מוקדם מדי וכו' (דה קולו למשל), במקרה של איון לטעמי פשוט מדובר בשחקן שתפור על אירופה ומוטב שישאר ביורוליג. ריאל מדריד שמה עליו יד אחרי ההפסד הכואב למכבי בגמר של 2014, וכרגע במבט לאחור אפשר להגיד שהבלנקוס פגעו בגדול.
כבר בעונתו הראשונה במדריד איון היה בורג משמעותי מאוד בזכיה של הלבנים בגביע אירופה ראשון אחרי 20 שנה של אכזבות, וגם זה, כמו כל הקריירה של איון הגיע לאט לאט ובהדרגה. בשיא של העונה הוא הגיע לכושר מצוין והיה המצטיין בחצי הגמר נגד פנר. צריך לציין שלפני המעבר לליגה הטובה בעולם איון נתן מספר עונות מצוינות בקבוצות דרג ב' בספרד כמו פואנלברדה וטנריפה, כך שהוא לא היה שם זר עבור חובבי הכדורסל הספרדי. מה שכן צריך להגיד זה שאיון חזר מהאמריקה שחקן שונה, חזק יותר, מגוון יותר, התחזק מאוד באופי ולאט לאט הפך לאחד הסנטרים המובילים באירופה. הוא אמנם גדול פיזית ומעט כבד, אבל עבודת הרגליים שלו מספיק טובה כדי להפוך אותו לסנטר שהוא לא רק גוש בשר אלא חבילה של אקטיביות, סייז והתמצאות. איון נהנה משיתוף הפעולה עם יול ודונצ'יץ' העונה, הוא מוביל את היורוליג באחוזים מהשדה עם 71 אחוז פסיכיים עונתי. הוא יוצר יחד עם רנדולף, האנטר ורייס את הקו הקדמי המאיים באירופה גם מבחינה הגנתית, וכמו כל שחקן בריאל מדריד צריך אולי טיפה להתאכזב מבחינת כמות הדקות שהוא מקבל מלאסו. איון הוא שחקן שבכל קבוצה אחרת משחק 30 דקות ומנפח את הסטטיסטיקה שלו במספרים יפים יותר, אבל עושה רושם שבריאל השחקנים השלימו עם העניין הזה. אם רנדולף עדיין נראה טיפה מאוכזב פה ושם, איון כבר וותיק במערכת ולמד לקבל את מקומו.
צריך לציין שאיון הוא אחד מאלה שדי סוחבים ענף שלם על גבם במדינה בה הם נולדו, סוג של קופונן רק מקסיקני. אם העונה זה יגמר בעוד גביע מדרידאי, המניות שלו רק יעלו ויקפצו. שחקן נהדר.
2. קייל היינס, צסק"א מוסקבה
ממוצעים העונה: 8.4 נקודות ב65 אחוז מהשדה, 4.3 ריבאונדים, ב-20 דק'.
הישגים בולטים: זכייה ביורוליג עם אולימפיאקוס (2012, 2013)
פיינל פור עם צסק"א (2014, 2015)
זכייה עם צסק"א (2016)
פעם בכמה שנים יוצא לנו לחזות בשחקן כדורסל יוצא דופן, כזה שמצליח להתגבר על כל מני מכשולים גופניים ולהגיע בעזרת הרבה עבודה קשה ונחישות לרמות הגבוהות ביותר. קייל היינס הוא בדיוק כזה. על פניו אנדרסייז מוחלט, 1.98 עם עקבים, שחקן לא מאוד מוכשר, בלי קליעה יציבה ובכלל בלי כישורי כדורסל יוצאי דופן. מפה לשם השחקן הזה כבר 5 עונות מסתובב בטופ של הטופ האירופי, מגיע לפיינל פורים, זוכה ב3 גביעי אירופה ונחשב לאחד משחקני הפנים הטובים ביבשת. יותר מכל הנתונים היבשים, קייל היינס הוא מודל לחיקוי, דוגמא להתמדה, שחקן שפשוט סחף אחריו עשרות שחקנים ונתן להם שבב של תקווה שהכל אפשרי.
אז מה עושה את קייל היינס לכל כך טוב? אני חושב שמדובר בשילוב של כמה דברים. היינס הוא אחד השומרים הטובים ביורוליג בעמדות הפנים, קרציה אמיתית, מנצל היטב את הרגליים הזרירות שלו על מנת לעשות את המוות לכל שומר שבא מולו, הוא גם מספיק חזק באיזור הכתפיים כדי להתמודד פיזית עם הסנטרים הגבוהים והמסיביים ממנו. מוטת הידיים של היינס מרשימה, אמנם הוא לא אחד החוסמים הבולטים במפעל אבל הוא בהחלט מהווה איום. איום דיפלקשן נקרא לו. היינס הוא מסוג השחקנים שנוגעים בכל כדור שמגיע לרחבה, תמנון של ממש שגורם לקבוצות לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהן פועלות בצד ההתקפי. שחקן ההגנה של היורוליג בעונה שעברה ולא סתם, באמת מדובר בשחקן עם סטטיסטיקות לא מרשימות שמסוגל לנצח בעצמו משחקים רק דרך הדברים שלא באמת רואים בסטטיסטיקה עצמה.
מבחינה התקפית, היינס היה ונשאר שחקן משלים, ממש לא סקורר סטייל טומיץ' או וויגטמן אבל שחקן חכם מאוד, לטעמי הגבוה הכי יעיל באירופה בפיק אנד רול, מתגלגל במהירות ומעל כל זה פשוט יודע לשים את הכדור בטבעת ברמה הכי גבוהה שיש. ממש לא מובנת מאליה יכולת הסיום המצוינת של היינס מתחת לסל. הוא אחד הגבוהים הכי מרשימים שראיתי מבחינת תנועה ללא כדור. הוא הפך את החיתוך לסל לאומנות, הוא יודע בדיוק לחשב את המרחק ולהגיע לאן שהכדורים נופלים. ושוב, זו לא חוכמה רק להגיע לאותם מקומות, צריך גם לדעת להכניס את הכדור לטבעת. במובן הזה, היינס הוא שוב שחקן מהטופ האירופי. ברור שיש כאן עניין של סיטואציה, וזה שהיינס משחק עם 2 הרכזים הגדולים בדורו בקבוצה רק הופך אותו לקטלני יותר, אבל זה עולם הספורט.
לנו נותר רק לדמיין לאן היה מגיע אם היו לו עוד 5 סנטימטר ועוד איזה קליעה אוטומטית מחצי מרחק. היה מגיע רחוק, רחוק מאוד.
1. יאן וסלי, פנרבחצ'ה
ממוצעים העונה: 10.2 נקודות, 4.4 ריבאוונדים, 1.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, ב-24 דק'.
הישגים בולטים: פיינל פור עם פרטיזן בגלראד (2010)
פיינל פור עם פנר (2015, 2016)
איך שחקן שהיה סמול פורוורד בשנת 2010 מדורג כסנטר הכי טוב באירופה בשנת 2016 אתם שואלים? ובכן, זו עוד הוכחה קטנה להתפתחות של הכדורסל ברחבי העולם. אז נכון שיאן וסלי הוא לא הסמל הכי גדול של התפתחות הכדורסל העולמי (בלשון המטעה), אבל לפחות באירופה לדעתי כן מדובר בסוג של שחקן שמסמל את כל השינוי הזה. פורוורד/סנטר שפשוט מסוגל לעשות הכל על המגרש, ופה לעומת שחקנים אחרים שעושים הכל בסדר, לוסלי יש כמה דברים שהוא עושה מצוין. הכדרור שלו ברמה מאוד גבוהה, הבנת המשחק שלו מעולה. הוא אתלט ענק, הידיים שלו ארוכות והוא בכל זאת ה2.13 הכי מגוון באירופה מבחינה התקפית. יחד עם כל זה, חייב להודות שמדובר בפספוס די גדול. כשאני ראיתי את וסלי הצעיר מככב בגיל 19 לצד מקאלב, קצ'מאן, מאריץ' ואחרים בפרטיזן בלגראד, עד היום אחת הקבוצות הסנסציוניות של המלניום הנוכחי ביורוליג, היה נדמה שיש פה משהו אחר. הוא באמת שיחק שם בתור שחקן חוץ, 2.13 עם מוטת ידיים אסטרונומית, ידיים מעולות, אתלטיות אדירה, היתה לו יכולה קליעה סבירה שהיתה ציפיה שתשתפר עם השנים (מה שלא קרה, להיפך), היתה לו יכולת חדירה ויותר מזה - יכולת סיום מהטובות באירופה. טאץ' נדיר, מסוג הדברים שאי אפשר ללמד. וסלי היה נראה בדיוק כמו שחקן שצריך עונה או שתיים של השתפשפות בNBA כדי להפוך לשחקן משמעותי גם שם. הוא נבחר בבחירה שישית בדראפט. בפועל, כל העסק דרך במקום. וסלי לא הסתדר עם הפיזיות בליגה הטובה בועלם ויותר מזה, פשוט נפל בין העמדות. לא היה ממש אתלטי וזריז בשביל לשחק 3, ולא היה פיזי מספיק בשביל לשחק 4. מבחינת סייז הוא לגמרי שם, כנראה ששוב מדובר בבעייה קלה של אופי, משהו שם לא התאים לרמה מבחינת הקשיחות והפייטריות.
מפה לשם אחרי 3 עונות מאכזבות מעבר לים, בקיץ 2014 וסלי מצא את עצמו בפנרבחצ'ה/אולקר של אז. קבוצה בעלייה עם מאמן דומיננטי כמו אוברדוביץ', וכוכבים לא קטנים בדמות גאודלוק ובייליצה.
וסלי בפנר הפך לסנטר לכל דבר ועניין. הוא התאים כמו כפפה ליד לשיטה של אוברדוביץ', היה אחד הברגים המרכזיים בהצלחה של הטורקים באותה שנה. פנר הגיעה עד לחצי הגמר והודחה על ידי ריאל. בעונה לאחר מכן וסלי שמר על יציבות ולמרות פציעה לא פשוטה שעבר בשלבי הסיום של העונה, חזר בדיוק לרגע האמת והוביל את הטורקים עד לגמר היורוליג, עוד שלב אחד בדרך למטרה הגדולה של המועדון.
העונה הנוכחית היא לא עונה פשוטה עבור וסלי ופנר. כמו הרבה שחקנים וקבוצות, קצת קשה לה להתמודד עם השינוי במפעל, יש עליה הרבה עומס והרבה פציעות, היא סומנה בתחילת העונה כאחת מ3 הקבוצות הטובות ביורוליג, מה שלא כל כך קורה. וסלי עצמו עדיין מעמיד ממוצעים של דאבל פיגרס באחוזים טובים ולצד אקפה אודו (שדורג אצלי ראשון ברשימת הפאוורים) לפנר יש את אחד הקווים הקדמיים המאיימים באירופה. וסלי מנצל את חוכמת המשחק של אודו ואת היכולת שלו לשחק מחוץ לצבע, פיתח לעצמו מובים קטלניים באיזור הצבע ושינה כמעט לחלוטין את סגנון המשחק שלו. הוא משחק הרבה יותר עם הגב לסל ומפתיע לחלוטין באפקטיביות שלו. לטעמי אם פנר לא עולה לפיינל פור העונה דברים שם עלולים להשתנות, וסלי, למרות החוזה שלו לשנתיים הבאות, מתחיל להראות טיפה שבע מכל העסק ולנו מצפה קיץ מעניין ככה או ככה.
_________________
"שכחנו כנראה שאם אנחנו קיבלנו את ההגרלה הכי קלה בהיסטוריה, זה אומר שהקבוצה בדרג הרביעי קיבלה הגרלה עוד יותר קלה". (yuval מסכם את מצב נבחרת הכדורגל שלנו)
צביקה שרף: "Lavaron ג'יימס".
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
