סל ניוז

אני מסכים איתך שסן אנטוניו של 2011-2014 פחות טובה ממיאמי של 2011-2014, כמו שהסלטיקס של 2008-2010 (טיפה) פחות טובים מהלייקרס של 2008-2010. זה משל מושלם.


אבל יש כאן חריגה. כי אצל סן אנטוניו, בעונת 2014 הם כבר היו קבוצת העל הכי גדולה שראיתי מאז MJ, שתי רמות מעל ספרס 13. לכן כתבתי בדירוג: ספרס עונת 2014, בלבד

קודם כל צורת ההגנה.
הספרס ב2013 עשו הגנה נסוגה. צופפו את הצבע ונתנו ללברון ווייד לזרוק מחצי מרחק כאוות נפשם. נתנו לג'יימס קילומטר שינצח אותם מבחוץ, וניצח במשחק 7.

ב2014 זה היה משהו אחר לגמרי. קוואי התפתח לשומר מפחיד ועשה לג'יימס צרות צרורות, נדבק לו לורידים ואכל לו את הדם, לא נתן לו לכדרר בחופשיות. ג'יימס כבר היה בשלבי בגרות התקפית ופיתח זריקה ראויה ב2014, והצליח לקלוע עליו באחוזים נפלאים, אבל בסה"כ קוואי מאוד הגביל אותו בכמות הזריקות והחופשיות בתנועה, +חטיפות ושמירה מרהיבה על וייד, +משחק התקפה משובח שלו ושל הספרס כקבוצה. ההגנה של הספרס התבססה על לחץ, מיקום מושלם מול המתקיף, והמון המון תנועות ידיים. המון לזוז.

ב2014 בהתקפה, זה כבר לא היה טוני פארקר מריץ את הספרס כמו ב2013 (ו2012). זה היה קבוצת על משומנת עם 8-9 סקוררים בין 8-16 נק'. פארקר ירד ביכולת. דאנקן ממש ירד מעט. ג'ינובילי לא ירד. קוואי עלה בהרבה. אבל הספרס היו הספרס ב2014 בגלל השטף ההתקפי המושלם. צריך לראות אותם מפרקים את ההגנה וההתקפה של מיאמי לחתיכות ולהתמוגג מהביצוע. איזה ביצוע.... תראה את הבריחות, את הרבע השלישי בגיים 5. קבוצה שונה ב2014. בראש ובראשונה בהגנה, אבל גם בשלמות ההתקפית והחוסר תלותיות בשחקן מסוים (אהממ טוני פארקר ב2013 ). שתי רמות מעל ספרס 2013. בהמשך פארקר ומאנו איבדו את זה והקסם הלך לו. אני בטוח שספרס 2014 טובים מג"ס 2015. אגב, בעיני דאלאס 2014 היתה קבוצה מצוינת, והם תמיד עשו בעיות לספרס - הדיחו אותם בהפתעה לא פעם

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

בעיניך המאבס היו קבוצה מצויינת, בעיני המאזן הם סיימו במקום השמיני במערב. הם באמת הדיחו את הספארס בהפתעה לא פעם, אלא פעמיים בדיוק ב-2006 וב - 2009. איך זה קשור לספארס 2014?

המשל של הסלטיקס והלייקרס הוא ממש לא מתאים, כי בעיני למשל הסלטיקס של 2008 הייתה קבוצה בשתי רמות מעל לסלטיקס בשנתיים הבאות בגלל קווין גארנט בריא לעומת קווין גארנט עם ירידה משמעותית ביכולת אחרי הפציעה ב-2009. ועדיין התחשבת יותר בהישגים.

מעבר לכך, אני ממש לא מסכים שהספארס של 2014 היו קבוצה כל כך טובה, 2 רמות מעל 2013. אין שום דבר שתומך בכך למעט סדרת גמר ממש דומיננטית מול ההיט אחרי השיא עם הלשון בחוץ אחרי הפלייאוף, כשלמעשה הם די נשארו קבוצה של שחקן אחד. הפלייאוף עצמו היה בסדר, אבל כלל סדרת סיבוב ראשון צמודה מול דאלאס (מדורגת 8, אני חוזר על כך) של 7 משחקים וסדרה קשה מול הת'אנדר. אם מסתכלים על 2013, אז נכון שהספארס ניצחו 4 משחקים פחות (58 לעומת 62), אבל מצד שני ב-2011 הם ניצחו 61 משחקים ועפו בסיבוב הראשון. ב-2016 עם קבוצה שתסכים שהיתה יותר חלשה הם ניצחו 67 משחקים. מבחינת התקפה והגנה שלטענתך השתפרו פלאים, אז הנתונים מהעונה הרגילה פחות תומכים בכך. חטפו ב-2014 נק' יותר מאשר ב-2013 וקלעו עוד 2.5 נק' למשחק. לא שיפור דרמטי ויש לי הרגשה שאם היינו צוללים לסטט' מתקדמות היינו מגלים גם קצב משחק מהיר יותר שמסביר את ההבדל יותר מהכלו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

דאלאס היו מקום 8 במערב. כן. אבל 49 נצחונות, מקום עשירי בליגה ורחוקים 5 נצ' מהמקום הרביעי בליגה. היה להם את נוביצקי ואליס שחקנים של 20 למשחק, האריס קלדרון מריון וקרטר - שישה שחקנים סה"כ ששווים ביום נתון דאבל פיגרס. תוסיף מאמן מדהים ותקבל את קבוצת ההתקפה שהקשתה הכי הרבה על הספרס 2014.

שוב שכחת במקרה שרג'ון רונדו הפך לאלסטאר ב2010.

אתה תולה את ההבדל בין גמר 2013 לגמר 2014 בצוות המסייע של לברון אבל מה לעשות שהמספרים נגדך.
בפלייאוף 2013, היו שם וייד (16 נק' ב46%) בוש (12 נק' ב46%) ואלן (10 נק' ב43%).
פלייאוף 2014 היו אותם וייד (18 נק' ב50%) בוש (15 נק' ב51%) ואלן (9 נק' ב41%). אז תגיד שההבדלים בצוות המסייע היו בגמר? נבדוק:

בגמר 2013 היו וייד (19.5 ב48%) בוש (12 ב46%) ואלן (10.5 ב54%)
בגמר 2014 היו וייד (15 ב44%) בוש (14 ב55%) ואלן (10 ב41%)

אין כאן הבדלים אמיתיים, אלא הבדלים אקראיים.

מה כן ההבדל?
21 אס' על 12 אב' למשחק של מיאמי ב2013,
מול 15 אס' למשחק על 14.5 אב' למשחק ב2014.

זה ההבדל בין הגנת צבע ב2013 להגנת לחץ ב2014. הלחץ האינטנסיבי של הספרס בהגנה - קוואי נדבק ללברון וגרין נדבק לוייד ולא נתנו להם לייצר מצבים, שמרו על מיקום טוב וכל הזמן הפריעו להם להרגיש בנוח. ב2013 הספרס עשו את ההגנה הכי נסוגה שראיתי בחיים שלי בגמר, נכנסו למוח של לברון והתחננו שיזרוק, מה שנקרא "pack the paint". אם לא הנס של אלן, זה כמעט עבד. ב2014 שינו טקטיקה ולחצו על הכדור ונעו המון בהגנה בלחץ על הכדור. לא נתנו למיאמי לפתח משחק. זה שיתק את מיאמי.

מיאמי 2014 לקחה את אליפות המזרח בקלילות. טיטאו את אינדיאנה הגדולה. רק שלושה הפסדים בריצת המזרח. מיאמי 2013 הפסידה ארבעה משחקים במזרח. מיאמי 2012? שישה משחקים.

התקפית הספרס שיחקו את הכדורסל הכי מושלם שראיתי בחיי והגיעו ל53% מהשדה ו46.6% מה3 מול קבוצת הגנה מעולה. זה לא היה התעלות של שחקן אחד, אלא של קבוצה שלמה ששיחקה בסינרגיה מושלמת כמו שהספרס מעולם לא שיחקו.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

הייתי אומר שזאת קצת הצגת דברים דמגוגית, משהו שמאד לא מאפיין אותך כמובן. האריס קלדרון, מריון וקרטר היו שחקנים בין בינונים מינוס לבין שחקנים גמורים. מריון למשל היה לא רע באותה עונה, עונה אח"כ כבר היה גמור בקליבלנד ופרש מיד). וינס קרטר היה בן 37 בעונה האחרונה שלו בה הוא היה שחקן משמעותי וגם פה לא צריך להגזים במה שהוא נתן לדאלאס. מונטה אליס נתן עונת שיא, אבל זה עדיין מונטה אליס. דאלאס הייתה קבוצה לא רעה, אבל לא קבוצה שאמורה להקשות בכלל על, איך הגדרת את הספארס? קבוצת העל הכי גדולה שראית מאז ג'ורדן. משום מה הם כן הקשו, מאד.

יש מספרים לגבי מיאמי שהם קצת לטובתי. כמו למשל 54 ניצחונות בעונה הרגילה לעומת 66 ב-2013 ובכלל כמות הניצחונות הנמוכה ביותר בתקופת לברון. ב-2014 אינדיאנה כמובן לא הייתה גדולה, אלא קבוצה שבה רוי היברט איבד את עצמו בין רגע, קבוצה שבמחצית העונה עמדו על מאזן של 8-33, ובהמשך 13-46 רק בכדי לסגור את העונה עם המשך של 13-10. הפלייאוף של הפייסרס לא היה שונה מסיום העונה. שתי הקבוצות הנוספות שמיאמי התמודדה איתן במזרח היו ההוקס של 38 ניצ' והנטס הזקנים, המאכזבים והפצועים. וגם מיאמי של 2013 בעיני לא הייתה קבוצה גדולה. ווייד כבר החל בנפילה הגדולה שלו ולא היה אותו שחקן. למעשה ב-2013 ההיט כבר היו לברון והצוות המסייע. לגבי ההיט של 2012, אתה קצת העלמת את העובדה שבפלייאוף הזה כריס בוש החמיץ 9 משחקים. מיאמי במשחקים הללו עמדו על מאזן 4-5. במשחק הראשון שהוא חזר הוא שיחק 14 דקות לא אפקטיביות בהפסד לבוסטון. בשני המשחקים האחרונים בסדרה עם בוש בדקות משמעותיות ההיט כבר ניצחו. כך שלדבר על 6 הפסדים בפלייאוף המזרח זה לא ממש מייצג.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

נו טוב. דאלאס הקשו על הספרס במפתיע. אתה באמת צודק לאחר בדיקה, LA של מג'יק, בוסטון של בירד, דטרויט ופילי משנות ה80, שיקאגו משנות ה90, פלוס ג"ס והלייקרס של שאקובי, קליבלנד של לברון לא נכנסו לסדרות קשות מול קבוצות "לא רעות". אלא רק מול קונטנדריות.

ספרס 2014 התקשו מול דאלאס והלייקרס 2009 התקשו מול יוסטון. מיאמי והסלטיקס של הביג טרי גם נכנסו לסדרות קשות מיותרות. יש כאן חלוקה ברורה בין טיר2 לטיר3. טיר 2 עשו סוויפים וכדו', טיר3 נצרכו להרבה סדרות של 5 6 ו7 משחקים.

בהינתן שמיאמי ניצחה הרבה פחות ב2014 מאשר ב2013 והשינוי היה מורגש בהגנה (כנראה הזדקנות טבעית ואינטנסיביות שירדה אחרי BTBׂ), אפשר להניח שהיה להם חלק בהצגה של הספרס ב2014. הספרס גם לא הסוויפו באותו פלייאוף.

לכן אני מגדיר את קאבס 16 ולייקרס של שאקובי כ"טיר2", אחרי טיר1, כדלהלן:

טיר1 - המפוצצות בכוכבים
1. LA של מג'יק
2. בוסטון של בירד
3. ג"ס של קארי ודוראנט
4. שיקאגו של MJ (מקום רביעי והכי הרבה אליפויות - מעיד על גדולתו של MJ. על הנייר הם גם היו פחות טובים מדטרויט ופילי)
5. דטרויט הבאדבויז
6. פילי של מוזס ואירווינג

טיר2 - אלופות גדולות שדרסו
7. לייקרס שאקובי
8. קליבלנד של לברון

טיר 3 - אלופות גדולות שהתקשו
9. ספרס 14. הקבוצה שהכי נהניתי לראות
10. לייקרס של קובי
11. בוסטון הביג ת'רי
12. מיאמי הביג ת'רי
13. ספרס של דאנקן

טיר 4 - שאר האלופות/סגניות על
14. דטרויט אמצע ה2000
15. יוסטון של האקים
16. פיניקס של בארקלי
17. דאלאס של דירק
18. יוטה של מאלון וסטוקטון
19. סקרמנטו הגדולה
20. מיאמי של וייד

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND