סל ניוז

אני מסכים עם ודים. את הכמה דקות הבודדות שקוקטוק קיבל היה עדיף שיקבל ילד שיש לו סיכוי להשפיע על הכדורסל שלנו בצורה כזו או אחרת בעתיד ואותו הרציונאל לגבי החוויה כולה, בעיניי אין היגיון להשקיע את כל המשאבים האלה בשחקן שלא תורם מקצועית ולא תורם עתידית (לפחת על הנייר בוא נגיד ככה). ויש פה עוד עניין שהוא קצת יותר מערכתי - בסוף מאמני ומנהלי האגודות ברובם (אם כי בהחלט לא כולם) מעניינים אותם 2 דברים בעיקר- לקחת תארים/להגיע כמה שיותר רחוק במפעלי הנוער השונים ולשלוח שחקנים לנבחרות. זה 2 המדדים שבסופו של דבר עושים את השם הכי טוב למועדוני הנוער בארץ. כשאתה עושה בחירות כמו של ויטלם וקוקטוק אתה מעודד במכוון או לא במכוון אצל המועדונים האלה העדפה של שחקנים בשלים, מוכנים, שחקני נוער טובים על חשבון ילדים שהם קצת יותר לייט בלומרים, קצת פחות מוכנים אבל בטווח הרחוק יש להם הרבה יותר פוטנציאל. "הלחץ" הסביבתי הזה שמקבל חיזוק גם מלקחת תארים בגילים האלה יוצר בסופו של דבר מצב שהמוכשרים שלוקח להם קצת יותר זמן מעד גיל 18 נעלמים או לא מגיעים למקסימום שלהם.

זה פשוט עניין של גישה שהיא בעייני לא נכונה ולא מתאימה כשרוצים לייצר מנגנון של פיתוח שחקנים צעירים.

וקצת מחוץ לפרובינציה שלנו - למי שזה מעניין אותו:
סרביה המארחת כאמור זוכה בזהב אחרי ניצחון 81-71, טופיץ' הוביל עם 24 נק', בוסניאקוביץ' (סמול, 1.95 מריאל מדריד) קלע 21. מרקוביץ', הסנטר והקלעי המוביל של הסרבים עד הגמר סיים עם 0 סלי שדה ורק 2 נק', אבל עדיין נבחר לחמישיית הטורניר.
https://www.fiba.basketball/europe/u18/ ... ain-Serbia
זה לא היה ניצחון מוחץ. לא ראיתי את הרבע האחרון, אבל רוב המשחק היה שקול לגמרי כאשר לי היה נראה שעוד רגע ספרד לוחצים על הגז ובורחים לדו ספרתי. בפועל בעיית עבירות של גונזאלז (השחקן הכי טוב בפער במשחק אצל הספרדים), יכולת דיי עלובה של מארה ומיעוט דק' לשחקן השני הכי טוב של הספרדים (מאריו סיינט-סופרי, הידוע בכינויו סופר-מאריו) מנעו קאמבק, הכריעו את המשחק ואיפשרו לסרבים לברוח ברבע האחרון.

טופיץ' היה ממש מרשים. המשיך לא לפגוע מ-3 (2/21!! בטורניר) אבל שלט בקצב, חטף, מסר וחדר חזק לסל. ניצל לטובתו הגנת "פלאט" של ספרד בפיקנרול בחצי הראשון - מארה נשאר מתחת לסל, הגארד ששמר עליו "נתקע" על הגב שלו (בזכות מיומנות של טופיץ') ואז החוסם הסרבי מתגלגל וחוסם את מארה עצמו ומאפשר לטופיץ' להגיע לזריקה נוחה בצבע. בחצי השני גונזאלז עבר לשמור עליו, אבל הוא עדיין הצליח לעשות הרבה נזק.

מארה היה דיי גרוע, אפילו שבסוף סיים עם 12 נק'. לא יודע איך הוא התמודד בליגה הספרדית, אבל פה הוא נראה אבוד לפרקים. פה ושם היו לו מסירות יפות (וגם איבודים לסל קל בצד השני), אבל הוא לא הצליח כמעט להגיע לזריקות טובות בפוסט אפ וכל פעם שהסרבים הביאו עליו עזרה (לפעמים אפילו 3 שחקנים) זה נגמר באיבוד. בהגנה הרבה פעמים הוא לא שמר את הידיים למעלה ולא הצליח לחסום כמעט. שחקן בגודל ובניידות שלו צריך לסיים משחק כזה של 38 דק' עם לפחות 4-5 חס'!
מבחינת פוטנציאל משווים אותו לפאו גאסול וגאסול גם בגיל עתודה עוד לא היה לגמרי בשל, אז מהבחינה הזאת יש לו עוד זמן.

הוגו גונזאלס נראה שחקן בשל מאוד, בעיקר פיזית. 1.97 (למרות שבפיב"א רשום פחות), סופר אתלט, שומר טוב, חיית משחק. השאלה היא האם הוא יכול להיות 2-3 או נטו 3 שחיי בעיקר על האסל. קלע בטורניר באחוזים סבירים (30%) אבל לא לקח הרבה זריקות.

חמישיית הטורניר: טופיץ' ה-MVP, מרקוביץ', גונזאלס, מארה וחארצ'נקוב הגרמני.

ליאור ליפשיץ היה כוכב על ברמת הנוער. לא הלפרין או לימונד, אבל לא הרבה מאחור. השוו בנושא אחר בין נועם יעקב לבין גיל בני, אז אני חושב שההשוואה הבאמת מתאימה של גיל בני היא לליאור ליפשיץ. לדעתי בנוער הם גם היו באותו מעמד. לא חושב שזה שהוא היה בנבחרת זה מה שהפך אותו לשחקן ליגת על.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

כן יש מצב. זה השנתון שלי ועקבתי אז בתור תלמיד בעצמי ואני זוכר שהוא כיכב בליגת העל לתיכונים, אבל לא זכרתי אם הוא היה באמת כוכב או מישהו שזומן יחסית בהפתעה. אגב, אני גם חשבתי על גיל בני כהשוואה, כמישהו שכן אבל היה כוכב גדול בגילאי נוער והוביל את רעננה לגמרים ותארים.

לגבי ליפשיץ, אז אומנם הוא לא בא יחסית משום מקום כמו ויטלם נגיד, אבל עד כמה הוא היה "נעול" בסגל? אני לא זוכר אותו כשחקן משמעותי במשחקים עצמם. אולי דווקא בנבחרת העתודה שסיימה מקום שני.

הוא היה פחות משמעותי, כי על העמדה שלו שיחקו יותם ורביב.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

סיכום שלי לאליפות:

קודם כל, לא מבין את האכזבה המסויימת מההישג. ספרד, צרפת, גרמניה וסרביה, שסיימו מעלינו, הן נבחרות משמעותית יותר מוכשרות ומאוזנות, עם גארדים לא פחות מוכשרים (לדעתי יותר) אבל פער משמעותי של גודל בצבע ואתלטיות. מול צרפת זה ממש לא נראה כוחות. מול סרביה באמת היה יום קליעה חלש ויש מצב שאם לא זה היה משחק צמוד יותר, אבל שוב, הסרבים נבחרת מוכשרת וטובה יותר. ישראל ניצחה נבחרת ליטאית לא פחות טובה, את קרואטיה הסבירה, וגם את יוון הבכלל לא רעה, עם הצגה גדולה במחצית הראשונה. הנבחרת היחידה שהיא בערך ברמה שלנו שהפסדנו לה היא טורקיה, אבל לדעתי גם הטורקים יותר מוכשרים, ובעיקר יותר גדולים ככה שאין כאן איזה פספוס גדול (ובכל מקרה, מקום שישי מול חמישי זה לא הבדל משמעותי). בקיצור, בעיני יש כאן פחות או יותר מקסום של הפוטנציאל ההישגי של הנבחרת הזו. אז אוקיי, סגנון המשחק לא תמיד היה מאוד אטרקטיבי אבל הוא נגזר מהכישרון שיש לנבחרת הזו. ללכת בצבע לפילוננקו המאוד לא אפוי רק כדי לבדוק אם הוא יכול לתת לך משהו ואם יש לו פוטנציאל לעתיד נראה לי דרישה קצת גדולה מדי מנבחרת תחרותית שרוצה לנצח. שוב, חלק מזה זה הגישה שלי שניצחונות, גם אם בהחלט לא חזות הכל, הם דווקא כן חשובים, גם בגיל הזה, ממגוון סיבות שפירטתי בת'רד של העתודה.

לגבי השחקנים, גם כאן אפשר לדעתי להיות מעודדים. כמעט כל מי ששיחק דקות משמעותיות הראה יכולת שעלתה משמעותית על מה שראינו מהם השנה בנוער. ספציפית, הרביעייה של מכבי לא ממש הראתה דומיננטיות מוחלטת על הליגה השנה, למרות שזכו באליפות. שחקנים כמו כהן ונווה נראו קצת אפורים וגם דורון, למרות עונה טובה, לא ממש הכין אותנו להתפוצצות באליפות הזו. בקיצור, יש מצב שבנוער מכבי של ימינו, קצת כמו קנטאקי במכללות, שחקנים לא לגמרי מצליחים להראות את הפוטנציאל המלא שלהם.

גארדים

כמו שכתבו למעלה, הנבחרת הזו לגמרי התבססה על שני הגארדים המובילים שלה, כששרף פצוע, גולדמן המוכשר נשאר בבית, והיתר מקבלים פרורים. וזה עבד כי שניהם מוכשרים מאוד.

עומר מאייר הוא לדעתי השחקן עם הכישרון הכי מעניין לטווח הארוך. נזכיר שהוא צעיר ביותר משנה מהיתר אבל ממש לא ראו את זה במשחקים (וגם לא במכבי השנה). כתבתי כבר לפני שנתיים שהוא מזכיר לי מלא מעט בחינות את רביב לימונד ולדעתי זו עדיין השוואה לא רעה בשבילו. האתלטיות, הכח היחסי, ובעיקר היכולת של הסטופ-אנד-פופ מחצי מרחק. מאייר נראה לי יותר רכז אמיתי מרביב, שהיה יותר קומבו גארד, אז אולי יש כאן פוטנציאל לעשות אפילו יותר ברמות הגבוהות, אבל לימונד היה שחקן נבחרת במשך שנים והשתתף בשלוש אליפויות אירופה, אז אם תהיה למאייר קריירה כמו שלו זה בהחלט לא תוצאה רעה.

שחר דורון נתן רק לפני שנתיים אליפות קדטים רעה למדי אבל כבר אז כתבתי שיש בו יותר ממה שראו שם. באליפות הנוכחית הוא נתן פריצה אמיתית ונכנס לפנקסים של הסקאוטים. אם מאייר הוא לימונד, אז אולי אפשר להשוות את דורון להלפרין, השותף של רביב לנבחרת הנוער האחרונה שהגיעה להישג כזה? לא בטוח. לדעתי הלפרין הצעיר היה יותר מוכשר (וקצת יותר רכז) וגם יש כאן הפרש גובה של כמה סנטים. מה שכן, דורון הראה באליפות הזו המון ביטחון עצמי וסוואגר. לא פוחד מהרגע, יכולת יצירה עצמית, ושלשות סטפ-בק כחלק חשוב מהארסנל. צריך עדיין לשפר לא מעט את הסיומת בצבע מול גודל (גם מאייר), אבל בהחלט כישרון מעניין ויש עם מה לעבוד. מקווה לראות אותו בלאומית השנה כשחקן מוביל.

לגבי יתר הגארדים, ויטלם נתן דקות נחמדות פה ושם, אבל לא ממש הראה לדעתי פוטנציאל למשהו מעניין במיוחד בעתיד. בלגה יותר מוכשר ונראה שגם גבה מאז שנה שעברה, אבל נפצע ולא קיבל הרבה הזדמנויות (וגם הייתה לא שנה לא טובה בנוער). אולי בשנה הבאה. מצטרף לתמיהות לגבי ההכללה של קוקוטק בסגל. ברור שזה לא הוסיף כלום ליכולת של הנבחרת, ככה שאין כאן עניין של ניצחונות עכשיו. סלע או גולדמן היו לדעתי בחירות הרבה יותר מוצלחות, גם לעתיד הרחוק (פוטנציאל הרבה יותר גבוה) וגם לזה הקרוב (שניהם יוכלו לשחק גם באליפות בשנה הבאה ולא היה מזיק לתת להם קצת ניסיון ברמה הזו).

נמשיך יותר מאוחר עם שחקני הכנף.

שחקני כנף.

גם כאן יש לדעתי לא מעט סיבות לאופטימיות. יש בנבחרת הזו שלושה או ארבעה פרוספקטים (כהן, נווה, מיכאלי ודולינסקי) שתוך 4-5 שנים יוכלו אולי להתחיל להיכנס לנעליים של גינת, לוי ומנקו, שכבר מתקרבים לגיל 30 (יחד עם לוין מהעתודה). יחד עם רינסקי, אליעד טל, לוין, וברמן הקצת יותר מבוגרים (וקצת פחות מוכשרים), אפשר לקוות שלפחות שניים שלושה מהם יגיעו לרמת נבחרת בוגרת.

אורי כהן הוא זה שלדעתי אפשר לראות את המעבר שלו לבוגרים באופן הכי חלק, עם תפקיד מוגדר של 3 אנד D. ארוך וזריז מספיק כדי לשמור על שחקני כנף ופאוור פורוורדים קטנים ואני הכי סומך על הקליעה שלו מכל הארבעה, עם הכנה טובה ושחרור מהיר ויעיל. יש לו קצת נטייה להיעלם לרקע במשחקים והוא חייב לעבוד הרבה על הגוף. כרגע הוא רזה מדי וזה משמעותי גם בהגנה (בעיקר כשהוא שומר על מספרי 4) וגם בסיומת בטבעת. כל מגע מוציא אותו משיווי משקל והוא מתקשה לסיים בצבע בגלל זה. אם יוכל להוסיף כמות יפה של קילוגרמים (בכל זאת, הוא הבן של דרור כהן שלא בדיוק היה שחקן חלש) בלי לאבד מהזריזות והגמישות, זה יכול להעלות את התקרה בלא מעט. אבל גם בלי זה, לגמרי אפשר לראות את הכישרון וההתאמה למשחק הבוגרים. יכול להוריד כדור, מוסר לא רע, ובעיקר לא צריך את הכדור ביד כדי להשפיע.

אלון מיכאלי דווקא כן צריך את הכדור ביד, אבל זה לא בהכרח רע. מיכאלי עשה חתיכת קפיצה ביכולת בשנה האחרונה. לכו תראו משחקים שלו עם הנוער בשנה שעברה ולא תזהו שמדובר על אותו השחקן. הכדררור השתפר המון וגם הסיומת ליד הטבעת ובכלל. כבר דיברו על הניתור החסר וזו באמת בעייה מול שחקנים גדולים (למרות שנדמה לי שראיתי בעבר עם יותר אתלטיות ויכול להיות שיש כאן קצת השפעה של פציעה). אבל הוא שחקן חכם שמוצא דרכים לטבעת עם כדרור בכלל לא רע לגודל שלו (עדיין צריך לשפר, בעיקר את השמאל), עבודה רגליים יפה, מציאת פרצות וגם יכולת מסירה טובה מאוד. בטורניר הזה הוא גם קלע לא רע משלוש ומחצי מרחק, אבל אני צריך לראות יותר מזה כדי להאמין. בכל מקרה, יופי של מציאה. אם רק היה צעיר בחודש היה יכול לשחק עם הנוער גם בשנה הבאה. איך זה ייראה בעתיד? קשה לדעת, אבל דיברו כאן על תומר גינת וזו נראית לי כמו התקרה של מיכאלי (אגב, גינת בגילו לא היה ברמה הזו). אם הוא גם יגיע אליה זה יהיה יופי. גם אלישי כדיר או האבא של השחקן מלמעלה יכול להיות נחמד.

עופרי נווה הוא לפעמים שחקן קצת מתסכל. אתה רואה את הכישרון אבל הוא לא תמיד מצליח להביא אותו לידי ביטוי. באליפות הזו דווקא כן אחרי שנתיים די מאכזבות עם הנוער של מכבי (ראו תסמין קנטאקי מלמעלה). בעיקר בשלושת המשחקים הראשונים, שבהם הוא קלע ביעילות מפתיעה והיה אקטיבי בהתקפה (בהגנה הוא תמיד אקטיבי). חלק מזה זה השלשות שנכנסו יפה אבל הוא גם תקף את הטבעת בחיתוכים ונתן כמה מסירות יפות. סך הכל, אחלה של טורניר, שנותן קצת תקווה לקפיצת מדרגה בשנים הבאות. לא כל כך מאמין שזה יקרה כבר בשנה הבאה בווסט וירג'יניה. קשה מאוד לפרשמנים שהם לא עילויים לקבל דקות משמעותיות בתכניות היי-מייג'ור בקולג'ים. מי שמצפה לראות אותו מקבל 15-20 דקות כבר בשנה הבאה הולך כנראה להתאכזב. רד שירט (שנה בלי לשחק, כמו ירין חסון בקונטיקט) או 5-10 דקות למשחק במספר מוגבל של משחקים נראה סביר יותר. מעניין אם תהיה לו במקרה כזה סבלנות לחכות 4 שנים כמו סורקין ולא לחזור לארץ אחרי שנה. בקיצור, לא בטוח שאני מת על ההחלטה הזו אבל מעריך את האומץ לנסות. לטווח הארוך, הרבה תלוי בקליעה. בטורניר הזה זה נראה יופי עם 47% משלוש (יותר טוב מאורי כהן), אבל כרגע אני לא כל כך מאמין בקליעה שלו ובלעדיה הוא די מוגבל התקפית. עדיין נותן אחלה של תרומה הגנתית, שלדעתי נותנת לו רצפה די ברורה של שחקן ליגת על בעוד כמה שנים.

איליי דולינסקי שוב אכזב אותי. הוקיץ' התלונן כאן על המאמנים שלא נתנו לו מספיק דקות. אבל בעיני זה היה מוצדק. מאוד לא אוהב את קבלת ההחלטות שלו במשחקים וגם לא את ההגנה. לוקח זריקות לא קשורות, מכריח כדרורים מיותרים ומאבד, לא ממש שם גוף בצבע ומפספס קריאות הגנתיות, ובאופן כללי לא כל כך מחובר לקבוצה. כן, יש כאן לא מעט כישרון, אבל בשנה וחצי האחרונות זה נראה שהוא בעיקר הלך אחורה. זה ממש לא מאוחר מדי ועם אימון ועבודה יותר טובים משהוא קיבל בנוער של הפועל ת"א הוא יכול עוד לחזור לקו של עלייה (צריך הרבה עבודה על הגוף, על הדיוק ביכולות, וגם על הצד המנטאלי). אבל כרגע זה לא ממש נראה טוב.

רועי אבנרי גם לא קיבל יותר מדי דקות. במקרה שלו, לדעתי הכישרון מוגבל ביותר. בעיקר עניין של אתלטיות חסרה ואיטיות יחסית, יחד עם גודל לא מלהיב לקומבו-פורוורד. יכול לקלוע את השלשות, אבל לא עושה הרבה יותר מזה התקפית ברמות הגבוהות וההגנה גם הולכת להיות בעייתית מול שחקנים עם גודל ואתלטיות. יש מצב שיצליח להגיע להיות שחקן נישה בליגת העל אם השלשות יפלו באופן עקבי, אבל לדעתי לאומית זו תוצאה יותר סבירה.

נכניס כאן גם את פאבל פילוננקו, למרות שהוא לגמרי לא שחקן כנף. הראה קצת סימנים מעניינים. כנראה השחקן הכי בוסרי בנבחרת הזו. מתקשה עדיין לסיים ביעילות בצבע אבל הראה ניידות לא רעה בשני צידי המגרש וגם קצת קשיחות הגנתית. קשה לדעת לאן זה יכול להתפתח. הוא רק בן 17.5 ויש עוד הרבה מקום לשיפור. נחכה בסבלנות.


מבט לשנה הבאה בנוער: שרף אמור לחזור ויחד עם מאייר, גולדמן, בלגה וסלע יש כאן בסיס מצויין בקו האחורי. הקו הקדמי לעומת זאת צחיח להפליא. אם פילוננקו ומיכאלי היו צעירים בחודש היה עם מה לעבוד אבל בלעדיהם זה הולך להיות קשה. אולי ג'ול כארם יעשה קפיצה סטייל מיכאלי, אבל קצת קשה לסמוך על זה.

בעתודה, לעומת זאת, העניינים נראים די ורודים. דורון, אונצ'ה, למפרט וכנראה גם שרף אמורים להצטרף לנועם יעקב לקו אחורי חזק מאוד. יחד עם ברמן, נקרשביץ נוה, כהן ומיכאלי בכנפיים ו-וולף בבצבע זו יכולה להיות אחלה של של נבחרת.

סחטיין אחי, ניתוח מעולה ואני מסכים עם הרוב

מסכים מאוד לגבי הדימיון של מאייר ללימונד. אני חושב שהכדורסל שלו בעייתי, ולדעתי האתגר שלו יהיה קצת לשנות סגנון משחק כי אני לא רואה אותו מוביל קבוצה בליגת העל וכרגע הוא משמעותי רק כשהוא יוצר לעצמו.