הוקיץ' כתב:
ב-NBA אי אפשר להשיג כלום בלי כוכבים לצידך.
לברון שיחק במזרח שהיה פח אשפה מוחלט וזה עדיין הספיק לו בעיקר כדי לחטוף בראש בפלייאוף. להזכירך, בשנתיים הראשונות הוא בכלל לא הגיע לפלייאוף ובשנתו השלישית עף בסיבוב השני. למעשה, בשבע עונותיו בקליבלנד טרם עבר למיאמי הוא הגיע פעמיים בלבד לגמר המזרח, פעם אחת גם ניצח.
לוקה רק חמש עונות בליגה, שלוש מתוכן הגיע לפלייאוף ובאחת מתוכן עשה גמר מערב (בקונפרנס הרבה יותר חזק מהמזרח של לברון). גם העונה דאלאס במשך מרבית העונה הייתה במקום שמוביל לפלייאוף וקרסה רק אחרי הטרייד של קיירי.
ואנחנו משווים פה לאחד משלושת השחקנים הגדולים בהיסטוריה, כן?
ב"להשיג משהו" אני לא מדבר על אליפות.
ברור שכוכב בודד (או יותר מכך - כוכב בודד לצד קיירי
) יהיה בנחיתות לרוב מול קבוצות של 2-3 כוכבים.
אבל גם לסיים בראש טבלת העונה הסדירה (או מאוד קרוב לכך) ולהגיע לגמרים איזוריים או גמר ליגה (עם סגל בינוני ומטה לצידך) זה להשיג משהו (ולמעשה הרבה יותר מ"משהו"), ומבחינתי זה חותמת על שחקן כסופרסטאר באם זה מגיע באופן עקבי.
למשל, דנבר בחמש שנים עשו אליפות, גמר אזורי, ופעמיים סיבוב שני. זה אחלה מקבץ אם נתחשב בכך שהשחקן המרכזי לצד יוקיץ' הוא מאריי, שהחמיץ 2 פלייאופים מהנ"ל (וגם היה צעיר בתחילת הדרך וכו').
להבדיל מיוקיץ', אני כן מתחבר כעת עם סימני השאלה שמציג נורטון לגבי אמביד. כי 6 עונות פלייאוף בלי שמגיעים לגמר אזורי (כלומר במילים אחרות - יש לו מאזן שלילי בפלייאוף של 6-5 בסדרות - לסופרסטאר "אמור להיות" מאזן שלילי במדגם שכזה?!), ועם לרוב סגל ממש לא רע לצידו - אז צריך לחשוב פעמיים עד כמה גבוה אנחנו מעריכים שחקן שכזה.
עוד יותר להבדיל, בתחילת דרכו בליגה טאונס היה קונצנזוס כ"סופרסטאר". בדיעבד אנחנו מבינים שזו הייתה טעות ב"השקפה", ואם אין הישגים קבוצתיים - אז לא מעניינים אחוזי השלוש והכישרון ההתקפי, הוא פשוט לא באיזור.
אני כבר קצת סייגתי את לוקה מחוץ לדיון הזה (גם כי אין עדיין מספיק Data עבורו לטעמי, וגם כי אני מוטה לטובתו עקב העבר שלו מחוץ לליגה...), וזה לא נועד (מבחינתי) בכדי "להקטין" אותו.
אבל כן, חובת ההוכחה לגמרי עליו, וכבר כעת.