סל ניוז

המשחק מול פורטוגל שוב הוכיח לי למה אני לא אוהב את ים מדר. אני אומר שהוא גילי ורמוט של הכדורסל. יש לו הבלחות, דקות שבהן הוא עושה הרבה והרבה מאד דקות שבהן הוא פשוט לא טוב. מסתכלים על הסטט' היבשה, אז רואים 16 נק', אחוזים טובים, גם חמישה אס'. אבל זה קרה במהלכים ספורדיים. פה איזה שלשה מקרית שנכנסה, שם 2 חדירות שהצליחו. עוד 4 נק' בהתקפת מעבר. כמה עונשין. אבל הכול פיקים קטנים בים של לא הרבה. אם נדבר בדקות, אני חושב שהיו לו במצטבר משהו כמו 8 דקות שבהן הוא תרם מתוך 30 דקות שהוא היה על המגרש.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

עמוס, ככלל אני לא אוהב השוואות לכדורגל הישראלי. גם כי אין מה להשוות בין הרמה וההישגים של הכדורסל (לא החמצנו אליפות אירופה כבר 30 שנה) לאלו של הכדורגל (אף פעם לא הגענו לאליפות). וגם כי אני לא מתעניין בכדורגל, בעיקר הישראלי, ובעיקר בעשורים האחרונים.

אבל בכל מקרה, זו נראית לי השוואה מוזרה בין שחקן שגמר כבר את הקריירה לבין שחקן בן 23. אם מסתכלים רק על רמת הנבחרות, אין לי מושג מה ורמוט עשה בקריירה שלו (וכאמור, זה גם לא במיוחד מעניין אותי). אבל מדר באליפות אירופה היחידה שלו, בגיל 21, עלה מהספסל וב-23 דקות למשחק נתן 13.5 נקודות, 3 אסיסטים, ו-1.5 חטיפות ב-65% משתיים, 52% משלוש, ו-90% מהעונשין, כשהוא השחקן הכי טוב ויציב של הנבחרת (דווקא אבדיה היה זה שנתן הבלחות לצד משחקים חלשים, וגם זה בסדר בגיל 21).

ההשוואה היא לשחקן שנותן ניצוצות בכל משחק, שמציתות את הדימיון והרבה פעמים גם משפיעות על המשחק, רק הן משכיחות את זה שברוב הזמן הוא לא עושה הרבה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מבין את הטיעון, אבל זה ממש לא מתחבר לי למה שראיתי עד עכשיו מים בנבחרות ישראל (שוב, הוא רק בן 23 והגיוני שעדיין לא הגיע לשיאו כשחקן).

כאמור, אליפות אירופה היא המעמד הכי גדול שהוא שיחק בו. ולמרות שעשה את זה בגיל צעיר, הוא נתן הופעה מרשימה ועקבית כמעט בכל המשחקים. לא זוכר עוד שחקנים ישראלים שתפקדו ברמה הזו בגיל כזה בעשורים האחרונים. אפשר גם להוסיף לזה הופעה מעולה בנבחרת עד גיל 20 (כשים היה בן 18), שזכתה בזהב ב-2019. כמובן שזו לא אותה רמה, אבל היו לו שם 16 נקודות ו-8 אסיסטים למשחק באחוזים מעולים והרבה עקביות. בקיץ האחרון, במשחקים הקדם אולימפיים, הוא אמנם היה פחות עקבי, אבל נתן משחקים טובים מאוד מול נבחרות חזקות -- צ'כיה ובוסניה (25.5 נקודות, 5 אסיסיטים, ו-3.5 חטיפות מול השתיים הללו). קצת קשה לתת מספרים כאלו כשברוב הזמן אתה רק מראה ניצוצות ובעצם לא עושה הרבה.

ואגב, ים הוא גם שחקן הגנה טוב יחסית לגארדים ישראלים, אז זה לא שבצד הזה של המגרש הוא מינוס.

אולי לא אוהבים חלק ממה שאודי הירש כותב, אבל הוא בגדול לא טועה.
אותי מאד תסכל לראות את הנבחרת כמו שנראתה. זה נכון שיש המון תירוצים וסיבות, אבל ציפיתי להרבה יותר מהנבחרת. יותר חשוב, הציפיה מהנבחרת קדימה היא משמעותית מאד, ברמת פעם בדור.
מבחינתי זה מתחלק ל-3 דברים עיקריים - הסגל הישראלי, מתאזרח ומאמן.

בסגל הישראלי יש לנו שפע שלא היה לנו אף פעם. בין 2017-2023, ב-5 אליפויות אירופה לעתודה לקחנו 2 זהב, 2 כסף ומקום 4. זה חסר תקדים לישראל, זה גם הכי הרבה מכלל הנבחרות האחרות. זה 6-7 שנתונים (הקורונה קצת ערבבה) ובממוצע של 2-3 שחקנים לשנתון זה כבר מאפשר למלא את הסגל של הנבחרת. בנוסף, יש לנו שחקן NBA שבחיים לא היה לנו, ושני שחקני יורוליג מובילים, שלא משחקים רק בגלל שהם ישראלים במכבי - סורקין ומדר, שנזכיר שמשחק באחת מקבוצות הפאר של אירופה. יש גם דור המשך מעניין מאד, מנעם יעקב דרך דני וולף ושני שחקנים מעניינים בני 17, שרף ואבייב. אני לא זוכר ב-30 השנה האחרונות כזה עומק ואיכות של סגל ישראלי.

עכשיו שיש את הסגל, בשביל להביא הישגים משמעותיים צריך מתאזרח טוב ומאמן. אני לא ארחיב, המתאזרח זה בושה מכל כיוון שמסתכלים (אפילו אם זה היה קרינגטון, כשיש מתאזרחים כמו לידיי או לורנזון בראון). גם ברמת המאמן, אריאל בית הלחמי לא בטופ 5 של מאמנים ישראליים, וכנראה לא בטופ 10 של מאמנים שהיה אפשר להביא לנבחרת, כולל מאמנים זרים. אז למה אנחנו צריכים להתפשר על בינוניות בעמדה המאמן?

מסכים עם כל מה שכתבת בראייה עתידית וגם כתבתי על זה כמה פעמים (אפשר להוסיף גם שחקנים כמו עמנואל שארפ, נועם דוברת, עומר מאייר, שחר דורון, וג'ול כראם לרשימה של אלו שאולי יהיו בנבחרת "דור הזהב" של עוד 5-6 שנים).

חושב שקטש מאמן טוב ומוכח יותר והייתי שמח אם לא היה הפיאסקו איתו. אבל בית הלחמי הוא בחירה סבירה בעיני בהתחשב בזה שהיכולת לגרום לשחקנים לשחק "בשבילך" חשובה מאוד, במיוחד בנבחרת. לגודס לא היה את זה באליפות האחרונה. לבית הלחמי יש קשר מצויין עם הכוכבים של הנבחרת הזו, אבדיה ומדר, ובאליפויות אירופה לעתודה הוא עשה עבודה טובה. נראה לי מינוי סביר לאליפות אירופה של 2025, כשדור הזהב יהיה רק בתחילת הדרך. אם זה לא נראה טוב, תמיד אפשר לעשות התאמות בהמשך.

לגבי מתאזרח, סבבה אם יביאו מישהו ברמה גבוהה לטווח ארוך. אבל אחד כמו קריטנגטון (שגם לא צעיר במיוחד) לא נראה לי כמו מישהו שיכול לעשות את ההבדל מול נבחרות אירופאיות מהדרג הראשון והשני. אשמח לטעות.

הרשימה שנתת מאד מעניינת. השאלה מי מהם באמת יהיה משמעותי בנבחרת. מבחינתי זה מישהו שנתן אליפות מרשימה בגילאי נוער / עתודה, או שמשחק בליגה ברמה משמעותית. לדוג', וולף נתן אליפות מרשימה, נעם יעקב משחק בצרפת וביורוליג (וכמובן גם בעתודה), בן שרף משחק בליגת העל בגיל 17. את אבייב אני לא מכיר, אבל הזימון שלו למחנה בארה"ב והפידבקים משם נשמעים טובים. נראה שעמנואל שארפ נותן עונה מרשימה בכללות, ולכן בהחלט צריך להיות פרוספקט לנבחרת. דברת התחיל מעולה אבל כבר סופג פציעה משמעותית שנייה בקריירה ואני לא בטוח איך הוא יחזור. מאייר ודורון עדיין צריכים איזו אליפות אירופה מרשימה, ואת ג'ול כראם אני מודה שאני בכלל לא מכיר.

לגבי המאמן, אתה צודק בהכל. השאלה אם צריך להסתפק במינוי סביר, מה עוד שהוא בא אחרי רצף של מינויים סבירים. בינוניות בהתגלמותה.

לגבי מתאזרח, קרינגטון היה מאד יכול לעזור, בעיקר כי הנבחרת התקשתה בהתקפה. אבל כן, כמו במאמן, אין סיבה להסתפק במתאזרח "סביר". זאק לידיי משחק בפאקן אזרבייג'אן, אין סיבה שלא נביא מתאזרח בלבל הזה. אבל בניגוד למאמן, גם מתאזרח "סביר" יהיה שדרוג אדיר.

בלאט חוזר מחר לליגה במכבי. מקריות.

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

פרס נובל לרפואה לצוות הרפואי של מכבי

בוא לא נשכח שהוא כבר הפסיד משחק אחד, זה שהיה לפני חלון הנבחרת, בגלל בעיה הזאת בגב, אז אני נוטה להאמין שהוא לא המציא את זה.
גם לא חושב זה באופי שלו. יותר מתאים לו, אם היה בריא, לבוא ולהוכיח עד כמה בית הלחמי טעה. בטוח שבחלון הבא הוא ישחק

יפה כתבת והסברת אבל שכחת נתון אחד שמשפיע על כל הנתונים שציינת:
איגוד הכדורסל ויו׳ר המערכת המקצועית......

שחר דורון היה מלך הסלים של אליפות אירופה האחרונה לנוער, בנבחרת שנראתה בכלל לא רע וגמרה במקום השישי לפני ליטא, יוון ואיטליה. מאייר עם 16 נקודות, 4 אסיסטים ושתי חסימות למשחק עם אותה נבחרת, רק שהוא עשה את זה בגיל 16. אז כן, שניהם בהחלט נתנו אליפות מרשימה. לא שזה מבטיח משהו, אבל פוטנציאל בהחלט יש להם וגם נתונים פיזיים לא רעים. דורון פתח את העונה באופן מרשים בליגה הלאומית לפני שנפצע. גם הוא וגם מאייר מקבלים דקות בליגה במכבי.

על ג'ול כראם כתבתי בת'רד אחר. כרגע זה לגמרי ברמת הפוטנציאל והוא לא הראה שום דבר ברמות גבוהות. מעריך שזה עניין של לפחות 4-5 שנים לפני שהוא יהפוך לשחקן בוגרים משמעותי, אם זה יקרה.

לאליפויות עתודה אין הרבה משמעות מבחינת עומק ורמת נבחרת בוגרת בעתיד. לך ותסתכל על המיקומי של אליפויות הנוער באותם השנים. זה יתן פרספקטיבה קצת יותר נכונה.
בעתודה הכישרונות הגדולים ביותר כבר לא משחקים כי הם כבר ב-NBA או בסגל הנבחרת הבוגרת. לא סתם יש לנו פערים ענקיים בהישגים בגילאי הנוער והקדטים לבין ההישגים בעתודה.


זה משהו שצריך כבר לבחון פר שחקן. לא כל שחקן שמככב בטורניר גילאים בוודאות יהיה שחקן נבחרת ישראל בעתיד. שון דניאל ונמרוד טישמן היו מלכי הסלים בטורנירים ולחילופין יש את גינת שרק שיחק לראשונה בנבחרת העתודה. כנ"ל דוסון. יש גם מקרים כמו של דניאל קופרברג שנראה מעולה בטורניר העתודה של שנתון 97 (עם בלאט, הובר, ארצי וזוסמן שהיה צעיר בשנה) בטורניר ביוון בו לקחנו מקום שני, אבל התפספס. בפוטנציאל הוא יכל היה להיות היום משהו דומה לסורקין והוא גם צעיר ממנו בשנה. לדעתי הרבה שכחו כבר שהוא היה אמור להיות אחד הגבוהים המובילים בנבחרת הבוגרת היום, עוד לפני שבכלל חשבו על סורקין.