|
זה היה קיים גם בעבר בצורה זו או אחרת. מניח שעכשיו זה באמת תופס יותר תאוצה כי מנסים למצוא פתרונות לבעיה שנוצרת כתוצאה מכך שיש פער גדול בין הרמות הכי גבוהות של הנוער בארץ, לבין ליגת העל לבוגרים.
צריך אבל להבדיל בין המקרים שמדובר בקבוצה מאותו המועדון (הפועל ת"א, גלבוע). גם מן הסתם התיאום הרבה יותר גדול, גם יש מעבר חופשי בין שחקנים גם בין הקבוצות הבוגרות וגם בין קבוצות הנוער לקבוצה הבת וגם קירבה פיזית.
יש את המקרים של מצב ה"ביניים" - הקבוצה הבת ממועדון אחר, אבל יש למעשה איחוד בין האגודות רישומית באיגוד, וזה גם מאפשר מעבר שחקנים כאילו מדובר במועדון אחד. ככה זה בבאר-שבע ודימונה, ואני חושב שגם מכבי ת"א ומכבי שוהם ואולי ר"ג וקריית אונו? אולי בקריית אונו זה לא ממש איחוד אגודות באיגוד, אבל יש שם המון חפיפה בין אנשי הצוות. שמוליק ברנר הוא גם המנהל המקצועי של מחלקת הנוער באונו, ועל רועי קארש אתה כתבת וגם תכלס זה דיי אותה עיר גיאוגרפית.
לגבי השאר זה כבר כל מיני שיתופי פעולה שכל אחד כולל סעיפים אחרים ותנאים אחרים וזה באמת קשה לנו לדעת מה זה אמור לכלול וגם האם זה משהו שיחזיק לטווח ארוך.
אבל נתייחס רגע לבעיה עצמה שזה בעיקר בא לפתור, וזה גם דיון מעניין בפני עצמו -
רוב מחלקות הנוער הגדולות בארץ, ששם גם בדרך כלל משחקים הכשרונות הכי גדולים והשחקנים שמגיעים לנבחרות ומסומנים כפוטנציאלים לליגת העל שייכות למועדוני ליגת העל. בין אם זה דרך אקדמיות והעברות או הרבה פעמים גם שחקנים שגדלו במועדון כי יש להם בסיס גדול של חוגים וקטסל. יש פה ושם מחלקות נוער כמו עמק חפר, עמק יזרעאל או מכיב חיפה, אבל היתר זה מכבי ת"א, הפועל ת"א, גלבוע, גליל, מכבי ראשל"צ (כרגע כמובן לא בליגת העל), חולון, ירושלים, נס ציונה.
במחלקות האלה אותו שחקן נוער מצטיין (כיתות יא'-יב') מתאמן ברמה מאוד מקצועית - אימוני בוקר, 8-9 יח' אימון בשבוע, חדר כושר, מאמנים אישיים מטעם האגודה לפעמים, עבודה על טכניקה, מעקב תזונתי בהרבה פעמים, פסיכולוג ספורט בהרבה פעמים, מאמני יכולת אתלטית ויש עכשיו גם אופנה חדשה של מאמני קליעה ייעודיים.
ואז הוא מסיים גיל נוער ולא כולם בן שרף או דני אבדיה. סנטר 2.05 אתלטי התרגל בנוער שהוא משחק מול "סנטרים" בגובה 1.90 וגם סגנון משחק שונה לגמרי. הרבה שחקנים שהם תכלס פורוורדים של 1.95-2.00 בבוגרים משחקים בנוער סנטרים והגארדים - גם גארד שהפוטנציאל שלו זה להיות יותר שחקן משלים בליגת העל (וזה אחלה) בנוער הוא התרגל שהוא הסקורר וההכוכב של הקבוצה שלו וקולע 30 כל משחק וכמות הזריקות בהתאם. ולכולם יש את זה שפערי הפיזיות בארץ מאוד גדולים כי מה לעשות שישראלים לא ברמה האתלטית והגבהים של הזרים ויש לפחות 4 כאלה כל קבוצה בליגת העל, זה קצב אחר, דרישות אחרות.
אז סבבה, השחקן הצעיר (כאמור כן מישהו פוטנציאל לליגת העל, אבל לא סדר גדול של אדיה/שרף) הולך לליגה שבה כן יוכל להשתלב מקצועית - ארצית אולי, אמצע טבלה/תחתית ליגה לאומית, ואז הוא מגלה ששם (במיוחד בארצית) יש רק 2-3 אימונים בשבוע ולמערכת לא מעניין בכלל ההתקדמות שלו ולפתח אותו לליגה בכירה יותר והוא דיי לבדו.
אז כל האיחודים והשיתופי פעולה האלה נועדו לתת לשחקנים במצב הזה מסגרת שבה יוכלו לשחק בליגה ארצית (למשל) אבל עדיין לקבל את אותה כמות אימונים שהתרגלו אליה גם בנוער והכל תחת פיקוח של המועדון בליגת העל והמטרה היא לקדם את השחקן.
בנוסף יש פה גם עניין עם הצבא. הרבה פעמים השחקן צריך להיות כביכול בליגת העל כדי לקבל מעמד שיאפשר לו להמשיך ולהתאמן אינטנסיבית. אז האיחוד פותר גם את זה, כי אז יותר קל להיות רישומית בשתי הקבוצות (למרות שגם הכרטיס הכפול שיש פותר את זה חלקית במקרים אחרים).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
