ראיתי היום תוכנית של ערוץ הספורט שבה הם דירגו את 10 האירופאים הכי גדולים באן.בי.איי. מהראשים המדברים שיצרו את התוכנית - עידו גור, שי האוזמן, ירון טלפז ושימי ריגר - אתה כבר יכול להבין את איכות התוכנית. בהתחלה חשבתי שהדירוג הוא של 10 האירופאים הגדולים בכלל ואז עוד איכשהו יכולתי למצוא הצדקה, אבל ממבט חוזר לקראת התוכנית, ההדגשה היא על הקריירה באן.בי.איי וכאן הרשימה לוקה בחסר ואני מאד מאד עדין. 10. ולאדה דיבאץ'. אני מאד אהבתי את דיבאץ', אבל ככל שנתקדם ברשימה, תוכלו לראות שהוא קיבל יחס מועדף מדי, אם כי היה שחקן שקיבל יחס מועדף הרבה יותר. 9. יאניס. מאחד שקיבל יחס מועדף לאחד שקיבל השתנה בפרצוף. 2 תארי MVP, אליפות עם תואר MVP פיינלס לא נותנים יותר מדי קרדיט בערוץ הספורט. ולמי שתוהה? כן, התוכנית הייתה אחרי כל התארים של יאניס. 8. סאבוניס - ומקום אחד מעל זה שמחזיק 2 תארי MVP נמצא שחקן שלא הגיע לאולסטאר וכן הגיע לאן.בי.איי בגיל מבוגר אחרי השיא. אם היה מדובר על האירופאים הגדולים ביותר, כולל מה שהם עשו מחוץ לאן.בי.איי אז אולי אפשר היה לדבר. מבחינת אן.בי.איי? לא רלוונטי. 7. פאו גאסול. דווקא מרגיש לי בסדר יחסית. גבוה מודרני, יכול לעשות הכול, קודם כל הישגים אישיים ללא הישגים קבוצתיים גדולים ואח"כ הישגים קבוצתיים נהדרים כשאישית הוא בצל של מישהו אחר. 6. קוקוץ' -עוד אוברייטד, אבל שוב, יש אחד יותר. אם מסתכלים על כל הקריירה, כולל אירופה, שוב יש על מה לדבר. אם חושבים על מה היה יכול להיות לולא הוא היה מגיע לשיקגו להיות זה שעומד בפינה כשמייקל וסקוטי שולטים בכדור, גם יש על מה לדבר. אבל קריירה נטו? השחקן השישי של האן.בי.איי לא מספיק בשביל מקום 6 ברשימה שכזאת. 5. לוקה דונצ'יץ - הימור מופרע? יהיה בעוד כמה שנים יותר גבוה. כלומר הימור מופרע כמו שהרשימה הזאת הגיונית. בינתיים מקום 5 אולי נכון. 4. דראז'ן פטרוביץ' - שוב, אם מסתכלים על כל המסגרות, אז יכול להיות שמקום 4 או יותר גבוה. אן.בי.איי? 4 עונות, מתוכן עונה וחצי חסר חשיבות ועוד חצי עונה של הסתגלות לא רעה בקבוצה חדשה ועוד 2 עונות כאחד משלישיה ולא הבכיר בה בקבוצה צעירה בעליה, אבל לא קונטנדרית. ולמרבה הטרגדיה זהו. למען האמת גם אם הטרגדיה לא הייתה מתחרשת יכול להיות שזאת הייתה קריירת האן.בי.איי של דראז'ן, כי דיברו בפגרה ההיא על חזרה אפשרית לאירופה. 3. ניקולה יוקיץ' - אני יכול לחיות עם זה שהוא לא מספר 1, לא עם זה שהוא מספר 3. 2. טוני פארקר - אם עצרתם את הנשימה מי הכי אוברייטד, אז הנה הוא בא. מקום 6 ביום טוב נראה לי. דווקא ריגר עשה את העבודה טוב כשאמר שהוא לא דומה למקום 2. 1. דירק נוביצקי - בגלל שהוא האירופאי הראשון עם תארי MVP בשלב הזה אני מוכן לדרג אותו ראשון. כשהקריירה של יוקיץ', יאניס ודונצ'יץ' תסתיים, הוא כבר לא יהיה ראשון ועם איך שוומבי נראה, גם השלישיה הזאת לא תכבוש את המקום הראשון.
אז עכשיו אחרי כל הביקורת, אני צריך גם להעמיד את היוקרה שלי (לא מתרגש, כולה סלניוז) ואת הרשימה שלי. אני לא אמתח אף אחד ואתחיל ממקום ראשון עד מקום 10. 1. ניקולה יוקיץ' - למרות שאמרתי שאני יכול לחיות בשלום עם דירק כראשון, הג'וקר הוא מספר אחד שלי. אין צורך בהסברים, אבל אם רוצים אחד בכל זאת, בעיני הוא האירופאי הראשון שאין ספק שהוא השחקן הכי טוב בעולם. 2. דירק נוביצקי - יכול להיות שאני נותן יותר מדי קרדיט לאפקט הראשוניות, אבל אני אתן את הכבוד (המפוקפק משהו) של מקום 2 ברשימה שלי. 3. יאניס - אז אחרי שברברתי על כך שהוא אנדרייטד, יכול להיות מאד שגם אני המעטתי בו. בכל אופן, ההרגשה שלי שהאליפות ההיא הייתה יותר עניין של כל הקלפים הסתדרו איכשהו והבאקס לא באמת היו זוכים בשום עונה אחרת ויאניס היה נשאר השחקן המדהים ההוא של העונה הרגילה שבפלייאוף כשההגנות נעשות קשוחות יותר לא מסוגל לנצח עד הסוף. 4. לוקה דונצ'יץ' - בהחלט מיקום זמני. אבל כרגע זה מה שגוף העבודה שלו מספק. הרבה מאד שחקנים השוו ללארי בירד. יש לי הרגשה שלוקה הוא הכי קרוב ולא רק בגלל המשחק, אלא גם בגלל האופי. 5. פאו גאסול - לא סובל אותו, אבל מה לעשות כשמגיע אז מגיע. היה שותף באמת מעולה לקובי. 6. טוני פארקר - אז זה כנראה יום טוב. לא סובל אותו. ניסיתי להוריד אותו, לראות מי עדיף עליו, להיזכר בכך בעונת האליפות הראשונה של הספארס כשספידי קלקסטון נקרא לדגל במאני טיים כי הביצים של פארקר רעדו. זה לא עזר. קריירה באמת מפוארת ומקום שישי. זה מה יש. 7. פג'ה סטויאקוביץ' - אולי הקלע הכי טוב מבין האירופאים. סייז מעולה, שחרור כדור סופר מהיר, כל אלגנטי. בעונת השיא סיים 4 במירוץ ה - MVP ונכנס לחמישיה השניה של האן.בי.איי. 8. שארונס מרצ'יונליס - קצת נשכח, כי לא באמת שמעו עליו עד האן.בי.איי וגם נפצע קשה אחרי 4 עונות ולא חזר לעצמו, אבל לטעמי יותר מדראז'ן, שהיה פנומן שלא יאמן, הוא האירופאי הראשון שגרם לאמריקאים להבין שהאירופאים האלו יכולים לשחק את המשחק של האן.בי.איי. מספיק אתלטי, סופר קשוח, לא פרימדונה בהגנה וכל כך חכם. אולי האירופאי הכי גדול שאף אחד לא זוכר. 9. דטלף שרמפף - אם מחפשים באמת למי לתת את התואר של האירופאי הראשון שהשפיע באן.בי.איי, אז זה הוא. זכה בתואר השחקן השישי של הליגה, אולסטאר ושחקן סופר מוערך. המינוס? למעשה היה שחקן אמריקאי שקיבל את חינוך הכדורסל שלו בתיכון ובקולג' בארה"ב. 10. רודי גובר - אני לא אוהב צרפתים, לפחות לא את אלה שבטופ 10 שלי, אבל אני חייב לבלוע את הצפרדע (אוי השנינות) ולדרג את שחקן ההגנה הכי טוב בשנים האחרונות באן.בי.איי בסוף הרשימה הזאת.
קרובים אך לא נכנסו? מארק גאסול, ולאדה דיבאץ', קוקוץ', פטרוביץ', סאבוניס, ריק סמיתס, ניק באטום, גוראן דראגיץ'.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|