סל ניוז

ללא ספק אחד הגדולים בעשור האחרון
הנה קטע שנכנס לקלאסיקות של ה-NBA

כשרון כדורסל עצום, אבל בחיאת רבאק-שחקן שעם כל הכשרון הזה לא עבר בקריירה פאקינג סיבוב אחד של פלייאוף, נמצא אצלי ברשימת הלוזרים הרבה לפני רשימת הגדולים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

״ללא ספק״ ? ודאי שיש ספק.
קודם כל, מה שנדב הזכיר.
שנית כל, הוא היה טוב רק במחציתו של העשור האחרון. בחציו השני הוא שחקן מדדה של פחות מעשר נק׳ למשחק.
שלישית כל, גם אם לוקחים מכל אחד רק את שיאו המקצועי בעשור האחרון, ההגדרה ל״אחד הגדולים״ צריכה להיות רחבה מאוד כדי שטרייסי יהיה ״אחד מהגדולים״. אם זה אחד מעשרת-חמישה עשר הגדולים, אזי סבבה. אך לרוב ״אחד מהגדולים״ מכוון למספר נמוך יותר, ולפיכך טרייסי רחוק מההגדרה הזו, שוב, גם אם מגדירים אותה רק לעונת שיא בעשור האחרון.
רביעית כל, הקוראים האמריקאים מודים לך.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

לא אומרים "שנית כל" וכו'.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

ראשית כל, ידוע.
שנית כל, מה זה לא אומרים? אומרים, עובדה, הנה אמרתי.
שלישית כל, אני אוהב לרשום שנית כל וכו׳.
רביעית כל, אני מאושר שהחלטת להפוך למתקן השגיאות החצי אוטומטי של הפורום.
חמישית כל, בהצלחה, יש לך המון עבודה.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

יאללה יאללה. בעשור האחרון (או יותר נכון, משנות ה-2000 צפונה) אין ספק שהוא אחד הגדולים. סקורר בן סקורר, ובימים התמימים בתקופת פוסט-ג'ורדן שבהם סקורר בודד החזיק קבוצה (אהלן אהלן אייברסון, מרבורי, וינס, פול פירס, מייקל רד, כרמלו, ארינאס ובאמת סליחה עם שכחתי מישהו), הוא היה בהחלט אחד הגדולים.
אני חושב שהוא פשוט לאורך השנים נקלע לסיטואציות לא מספיק טובות כדי להגיע לאליפות, והוא עצמו אף פעם לא היה עם דרייב מספיק גדול לנצח משחקים ולקחת אליפות, אם כי בהיבט הזה הערכתי אותו הרבה יותר מאשר את וינס.
אל נשכח מעבר לאותם 13 נק' ב-35 שניות את הישג ה-22 נצחונות ברצף, שעד למיאמי של השנה היה רצף הנצחונות השני בהיסטוריה. ההבדל הוא שאת הרצף של הלייקרס ההם עשו ג'רי ווסט, גייל גודריץ' וצ'מברליין, את הרצף של מיאמי עשו לברון, וייד ובוש, ואת הרצף של יוסטון עשו... מגריידי ו... ? לואיס סקולה? צ'אקי הייז? לא ברור מי היה שם בכלל ואף אחד לא באמת זוכר או יזכור מישהו חוץ מטימאק בקבוצה ההיא.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

יאללה יאללה, אף אחד אולי לא זוכר, רק חוץ מהאינטרנט ואנשים עם זכרון.
היה שם איזה אחד, יאו מינג, שנפצע אחרי 16 משחקים ברצף ה-22, והאחד הזה ש"אף אחד לא זוכר" קלע באותה עונה יותר נקודות בממוצע מטרייסי.

ויאללה יאללה, אין ספק? שוב, אם ההגדרה שלך ל"אחד מ" רחבה מספיק.
לברון, דוראנט, קובי, וויד, נוביצקי, שאקיל, פירס, דאנקן, הווארד, כרמלו, נאש, קיד,
כל אלה גדולים ממנו, ובטח שכחתי עוד כמה שמות. לא אלך עם האנלוגיה המוזרה של "אין ספק" כשיש ספק מעצם כך שיש וויכוח,
אך כל אחד מאלה השיג יותר, אישית וקבוצתית. הרבה יותר. אז "אחד מהגדולים" ? אולי. אם זה אחד מ-15 הגדולים של העשור האחרון.

נ.ב.
התשובה שלך סופר-דופר-מוזרה.
מילא לא היה לו דרייב לקחת אליפות או קבוצות לקחת אליפות, הוא לא עבר סיבוב.. מה אתה מדבר על אליפות, דבר על לעבור סיבוב.. גם לאייברסון וקיד לא היו קבוצות לאליפות, רק שהם הובילו את הקבוצות שלהם לגמרים. תירוץ קלוש ועלוב.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

אז מה, חזרנו לטיעוני ההישגים? בספר שלך מאלון ובארקלי כנראה מאחורי מארק מדסן וסמאקי ווקר. אני בראש ובראשונה אוהד כדורסל, ואין ספק שמגריידי היה אחד השחקנים המהנים יותר לראות בחצי הראשון של שנות ה-2000. אתלטיות, יכולות סקורינג, ניהול משחק. מכונת התקפה נפלאה. גם דומיניק וילקינס לא הביא טבעות. לא משנה את העובדה שהוא היה היומן היילייט פילם.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אה, אז הוא "אחד מ" השחקנים המהנים ביותר לצפייה ?
חשבתי שאנחנו מדברים על משהו שאפשר להשוות, לא משהו סובייקטיבי להנאה שלך.
חשבתי שאנחנו מדברים על כדורסל מקצועני, בו שחקנים צריכים לעשות משהו משמעותי בשביל להיחשב ל"אחד מהגדולים".

אז לא, הטיעון המטופש שלך לא תופס מים, ומדסן וסמאקי לא נמצאים בספר לפני מאלון ובארקלי, אך מאלון ובארקלי נמצאים שם הרבה לפני טרייסי מקגריידי, שלא היה מסוגל לנצח בדבר הזניח הזה שנקרא פלייאוף. מה לעשות, מנטליות היא חלק מיכולות השחקן.
אני מאושר בשבילך שטרייסי הביא לך רגעי נחת והנאה,
אך אתה מוזמן לתת לי שם אחד מהרשימה שהבאתי שהטרייסי עולה עליו ברשימת "אחד מהגדולים" (שים לב, לא "אחד המהנים").

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

פול פירס. עד 2005 (ולמעשה גם קצת אחרי) מגריידי עלה עליו, ואפילו די הרבה. הסיבה היחידה שפירס עבר סיבוב עד אז, הייתה שהוא שיחק עם אנטואן ווקר, בעוד מגריידי שיחק עם עצמו.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אני חושב שמגריידי היה גדול מכרמלו. שני סקוררים עצומים. מגריידי היה עצום יותר. את האמת, כרגע דוראנט לפני מגריידי, אבל לא בפער עצום. אם דוראנט יפול ברמה שלו והת'אנדר לא יהיו רלוונטיים במאבק האליפות, המקום שלו בהיסטוריה לא יהיה שונה מאד מזה של טי-מאק.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

דוויט האוורד וכרמלו אנטוני?? אין מצב שהם שחקנים טובים מטימאק בשיאו. מלו עבר סיבוב כשהוא שיחק עם בילאפס, ויש לו ברזומה 8 הדחות בסיבוב הראשון, כולל ירידה כמעט קבועה בפלייאוף. האוורד הגיע לגמר אבל מאז הספיק להרוס שתי קבוצות והשלישית בדרך, וכמובן שאין לו חצי מהכשרון והאפקטיביות של טימאק בשיאו, שחקן שאולי הפסיד בסיבוב הראשון כל הזמן, אבל עד השנתיים האחרונות שהוא הפך לשחקן גמור, ממוצעי הפלייאוף שלו תמיד היו בשמיים-28.5 נק', 6.9 רב', 6.2 אס' ויותר מחסימה למשחק, וכשאחד כמו קובי, 5 פעמים אלוף NBA, אומר שמכל השחקנים שהוא שיחק נגדם, טימאק היה השחקן שהכי קשה לשמור עליו, זה כנראה אומר שהוא אחד השחקנים הטובים בעשור האחרון-ומן הסתם הכוונה היא לעשור ה"פורש", החברה של 2000 עד 2010, שאם הייתי צריך להרכיב מהם קבוצה הייתי מכניס בהחלט את טימאק בשיאו לספסל.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מקגריידי שיחק עם עצמו? למקגריידי היה איתו אחד, יאו מינג, שכשהוא שיחק היה הרבה יותר טוב מאנטואן ווקר. אז נכון שלא היו להם יותר מדי עונות בריאות ביחד, אבל גם בפעמיים שהם הגיעו בריאים לפלייאוף הם לא עברו סיבוב, פעם אחת מול דאלאס ב-2005 ופעם אחת מול יוטה ב-2007 עם יתרון הביתיות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

פלאש - לא יודע למה אני בכלל מתאמץ לענות לך ו/או לקרוא את ההודעה שלך, הרי ברור כשמש שהאובייקטיביות בנושא דוויט הווארד היא ממך והלאה.
אם על ויכוחי כרמלו-מקגריידי אני עוד יכול לקבל טענות שהוא צריך לצאת מהרשימה, על דוויט הווארד רק חסרי ידע/מידע/אינטרסנטים ייטענו שמקגריידי היה אפקטיבי, כשרוני ומוצלח ממנו.
מעבר לכך שהווארד סחב קבוצה לגמר הליגה, הוא הוביל קבוצות למספרים הגנתיים מהטובים בליגה, כשלפניו משחקים שחקני הגנה מזעזעים עד בינוניים מינוס כמו ראפר אלסטון, נלסון, טורקוגלו, רשארד.. קבוצת הגנה של איש אחד. מקגריידי לא מדגדג את ההשפעה שדוויט הביא לקבוצות שלו בפרט ולליגה בכלל.

תותח - העובדה שציינת רק את פול פירס, וגם שם סייגת עד 2005, אומרת שחזרת מטיעוני היאללה יאללה?

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

עזוב, שכחת את ההוכחה הכי גדולה למה טי-מאק היה אחד השחקנים הכי טובים בעשור האחרון - קובי אמר שהוא השחקן שהכי קשה לשמור עליו. אם קובי אמר...

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא שכחתי את מה שפלאש טען שקובי אמר, בסך הכל אמרתי אמן ואצתי רצתי לשנות את הרשימות שלי.
טי-מאק עכשיו במקום הראשון בכל הזמנים כמובן, השחקן הגדול אי פעם (חוץ מקובי, שכמובן נמצא בספירה על-גלקטית אחרת).
הרי קובי שמר על מייקל ג'ורדן בשתי עונות האליפות האחרונות שלו בשיקאגו.
(אגב, כמה מפתיע שקובי, אחד האנשים עם יצר התחרותיות והאגו הגדולים בספורט אי-פעם, ציין? את השם של ה"סופרסטאר" שהכי פחות איים עליו מכל בחינה שהיא, הווה ועבר)

עמוס, דווקא מההודעה שלך על דוראנט שכחתי.
גם אם דוראנט דועך לחצי דוראנט בשנים הבאות ופורש בעוד חצי-עשור נניח, אתה לא חושב שהוא כבר הוכיח יכולת שווה פחות או יותר לטי-מאק מבחינת יכולות סקורינג ושליטה במשחק, בעוד ההישגים הקבוצתיים שלו כבר עתה עולים בהרבה ?

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

צ'ונסי זה בערך מה שכתבתי. ההישגים של דוראנט עולים על אלו של מקגריידי, אבל עדיין אסור לשכוח שהצוות המסייע שלו באוק-סיטי עולה על מה שהיה לטי-מאק. מבחינת יכולת אישית, מקגריידי בשיאו הגיע להישגים דומים לאלו של דוראנט פלוס או בעיקר מינוס. אני חושב שאם דוראנט ישחק עכשיו עוד 5 שנים כשהוא יורד ביכולת קצת ולא מגיע להישגים קבוצתיים, אז המקום שלו בהיסטוריה לא שונה במידה משמעותית מטי-מאק.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

באמת... ציפיתי לתגובה פחות משעממת וסופר צפויה על משפט-קובי שכתבתי.

הרי ברור שאם כל שחקן על אחר ששיחק ב3 עשורים בליגה, היה אומר שטימאק הכי קשה לשמירה שהוא שיחק מולו, זה היה מוסיף לטימאק לא מעט נקודות בדיון, אבל תפאדל, אם כל כך בוער להפוך גם את זה לדיון קובי. אין לי הרבה מה לומר על השאלה איך קובי לא אמר MJ, מעבר לכך שמגריידי היה באמת מוכשר ברמות מטורפות מבחינה התקפית (ברמות שהאוורד יכול לחלום עליהם), וMJ שיחק בהילוך שני-שלישי ועבר לפוסט אפ בגיל 35 (=פחות אנרגיה, פחות קושי למגן. אם כי במקרה של MJ זה היה הרבה יותר אפקטיבי).

ובנוגע לתיאוריה המצחיקה של צ'ונסי, קובי גם אמר שלברון הוא שחקן טופ 10 בהיסטוריה (לפני האליפות השניה). עכשיו תעדכן את התיאוריה למשהו יותר מטופש.

דוויט האוורד הוריד המון מהמניות שלו מאז הגמר (כאמור הרס שתי קבוצות), גמר שלטורקגולו ולואיס יש בו חלק לא קטן, מה גם שהאוורד היה בינוני מאוד בגמר. אם הוא לא יחזור כמו שצריך מהפציעה, הוא לא יהיה הולאופיימר, בדיוק כמו טימאק.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

נו, זה בסדר, גם כל אחד ממשתמשי הפורום ציפה לכך שתשרבב את שמו של קובי לדיון.

הרי ברור מה ברור, זה רק לך ברור. אולי גם למשתמש איגי.
MJ לא עבר לשחק בהילוך שלישי בשתי עונות האליפות האחרונות שלו בשיקאגו, אז קובי שמר עליו. קלע כמעט 30 למשחק בשתי העונות האלו. והוא היה בן 33, לא 35.

אחרי שסקרת את התיאוריה המצחיקה שלי, בוא נעבור לתאוריה המצחיקה שלך ושל קובי.
http://www.basketball-reference.com/pla ... =mcgratr01
היה קשה לו יותר לשמור על השחקן שקלע נגדו בפחות מ-40% מהשדה,
מאשר על, נניח, שחקן שקלע נגדו 25 נק' בכמעט 45% ?
http://www.basketball-reference.com/pla ... 2=wadedw01

דוויט הוריד מהמניות שלו בעיקר באופן התקשורתי.
במהלך הפארסה באורלנדו הוא עדיין לקח את הקבוצה החלשה הזו לפלייאוף (ולא שיחק כי היה פצוע).
במהלך העונה הקשה שהעבירו אותו בלוס אנג'לס (פירק אותם?אשכרה אתה מפיל כ"כ הרבה אשמה עליו?) הוא היה פצוע, ועדיין העמיד ממוצעים טובים מאוד,כשהוא מסיים כמלך הריבאונדים של הליגה.

הוא ועוד איך יהיה הול-אוף-פיימר, כי מדלית זהב באולימפיאדה (ובדרך לשתיים, כי גם אם לא יחזור לעצמו ב-100%, ואפילו לא ב-70%, הוא יהיה בסגל בקיץ הבא לריו),
7 פעמים אול סטאר (וכנראה לפחות עוד אחד העונה, אם יהיה כשיר),
3 פעמים שחקן ההגנה של העונה,
5 תארי ריבאונדים,
4 אול-מנש-דיפנס,
הקלע המוביל בתולדות אורלנדו מג'יק,
ופרס נייסמית' לשחקן התיכונים של השנה.
זה מספיק להול-אוף-פיים.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

מעניין שרק אתה חשבת שרלוונטי לציין מה שחקן אחר אמר על טי-מאק ומעניין שהשחקן האחר הזה, במקרה במקרה היה קובי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

צ'ונסי, אתה קצת קיצוני בנוגע לטימאק.
כן, אין ספק שהוא אחד השחקנים הגדולים של דורו. לפחות בוודאי תסכים שהוא אחד הגדולים בעמדתו?
טימאק בשיאו היה פשוט שחקן בלתי עציר. ולא רק כסקורר, הוא גם היה שחקן יוצר נהדר.
באשר להישגיות, כן, טימאק לא היה המנהיג הכי גדול בעולם אבל גם אף פעם הוא לא היה בסיטואציה הנכונה.
אורלנדו שלו היא אולי הקבוצה הכי עלובה שנשענה על סופרסטאר אחד שהגיעה לפלייאוף בכלל. זה כשלעצמו היה הישג גדול. היה לו סגל לוטרי שנים שם. אני חושב שלצד מיץ' ריצ'מונד בימי הקינגס, הוא הסופרסטאר שהשיג הכי הרבה עם קבוצת לוטרי מובהקת. תוציא אותו או את מיץ' מהקבוצות שלהם והן הופכות לגרועות בליגה.
ביוסטון כבר היה לו יותר עם מה לעבוד אבל גם יאו בעצמו לא בדיוק היה הלידר והשחקן שמוביל קבוצה למרות כל הכשרון שלו (אולי היה גדול מווקר אבל טואן היה מנהיג) הסגל המסייע לא היה מספיק חזק וג'ף ואן גנדי הוא מאמן הגנה גדול אבל מאמן ראשי בינוני ומטה. לא מאמן לקונטנדרית.

אז כן, גרף ההישגים של מגריידי דל, אבל גרף היכולת עצום. כשהוא היה בשיאו הוא היה אחד הגדולים ששיחקו בעמדה שלו.

מודה שהחלק השני של הקריירה שלו פגע קשות בשחקן שהיה פיוצ'ר הול אוף פיימר ברור. אבל כשאני מסתכל אנתלוגית על עמדת הסווינגמן- מגריידי ככשרון כדורסל נטו, הוא ללא ספק אחד הגדולים ששיחקו את המשחק.

נ.ב. חוצמזה, אני אוהב שאתה מתעצבן... חסר קצת אמוציית NBA בפורום הזה, בטח בתקופה הזו של השנה...

לא חושב מוק. נימקתי די בהרחבה למה אני לא רואה אותו ברשימת ״הגדולים של העשור״.
אם נשים את העשירייה כרף הכניסה ל״רשימת הגדולים״, איפה אתה מכניס אותו?

לברון, שאקיל, קובי , דוראנט , וויד , דאנקן, נוביצקי,
אני מניח שאפילו מאמא-מקגריידי לא צריכה נימוקים למה הוא לא יכול להיכנס לפני אף אחד מאלה.

דוויט -הרחבנו כבר. בספרון שלי אין מצב שהשברירי נמצא לפני האול-אוף-פיימר, שסחב קבוצות על הגב והיה הגנה של איש אחד.

נאש - יכול להיות שהייתי לוקח את השיא של טי-מאק, אבל לאורך תקופה ? נאש הפך את כל החברים שלו לטובים-פי-כמה ממה שהיו, mvp, קבוצות מהנות ברמה היסטורית שהוא האחראי הבלעדי להן.

קיד - הוביל נטס בינוניים עד לגמר. בשיאו השפיע הרבה יותר, הלהיב הרבה יותר והשיג הרבה יותר ממקגריידי.

כבר הגענו ל-10, לפני שדיברנו על פול פירס שהוביל קבוצה לגמרים כאלפא-דוג, לפני שדיברנו על גארנט שלקח קבוצה לא-יותר-טובה-מיוסטון, במינסוטה, למקומות טובים יותר והוביל לגמרים כגנרל הגנה, לפני שדיברנו על אייברסון ואיך מה שהוא עשה בתחילת ה-2000 היה החלום הרטוב של טי-מאק, לפני שדיברנו על אחד כמו צ׳ונסי, שאמנם לא ייכנס לרשימה כי מקגריידי היה כשרוני הרבה יותר, אך השיג בערך מאית מההישגים שאליהם הוביל צ׳ונסי את הקבוצה שלו.
וכנראה שכחתי עוד איזה שם-שניים.

וזה לא שאני לא מחבב את מקגריידי. להפך. הייתי בעדו כמעט כל שנות יוסטון.
מה לעשות שבתאכלס, מעבר למשחק מלהיב ושובה לעיתים, הוא היה אנדר-אצ׳יבר מטורף, שאמנם היה מפוצץ בכשרון בידיים לשחק כדורסל, אך סבל מחוסר ״כשרון״ מנטלי, שזה חלק חשוב מאוד בכדורסל המקצועני עליו אנחנו דנים.
אחלה שחקן, היה כיף לראות, היה כיף לקוות שבשנה אחת אולי הדברים יתחברו ויתפוצצו עד הסוף ולגביע הנכסף,
מה לעשות שמעולם לא עבר סיבוב ומה לעשות שיש לפחות 10, וכנראה יותר, שחקנים בדור שלו שהיו טובים יותר, משפיעים יותר, הישגיים יותר, שלמים יותר.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

אני חייב להגיד שגם לגבי הווארד אני מסכים עם פלאש. כאילו... כן, אני יודע שהוא לשעבר שחקן ההגנה של השנה כמה שנים, וגם מלך הריבאונדים... אבל הווארד לטעמי לא שחקן כזה גדול. ממש לא חושב שהוא הול אוף פיימר. יש הרבה שחקנים שהיו שחקני ליגה מצוינים אבל לא יזכרו מהם כלום. את טימאק יזכרו, את הווארד, נכון להיום, יזכרו בגלל דברים מחוץ למגרש ופחות בזכות דברים בתוך המגרש.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

רק כדאי לציין שנראה שהקריירה של טי-מאק התהפכה לחלוטין בסוף משחק הפלייאוף בו המג'יק עלו ליתרון 1-3 על הפיסטונס בסיבוב הראשון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מה שמוריד עוד קצת מהמניות שלו בעיני. שייך לרשימה שחורה ומאוד מצומצמת של כאלו שהפסידו אחרי יתרון 3-1. ובחייאת, מישהו שלא עבר סיבוב בפלייאוף שיזכר, היסטורית, מעל שחקן שסחב קבוצה די בינונית לגמר? נובמת