סל ניוז

הארץ בחרו את 12 הגדולים:
http://www.haaretz.co.il/sport/basketba ... -1.2124997

מה עם דנילוביץ'? ומרזוראטי? וצ'וסיץ'? וטקצ'נקו? וקיצ'אנוביץ'? ודליפגיץ'? וקוראץ'? וקורבלאן? ולדטלף שרמפף לא מגיעה מחשבה נוספת? ומה לגבי מרצ'ולוניס? או שאראס? או לה בומבה נבארו? ואנטונלו ריבה? וריגודו? ודיאמנטידיס? או סטויאקוביץ'? ויש גם אחד, מיקי ברקוביץ'. אז כיצד בוחרים את רשימת שחקני הכדורסל האירופיים הגדולים בכל הזמנים? בהרבה מובנים, נבנתה הרשימה הנוכחית באופן שרירותי, אם כי נעשה ניסיון אמיתי להכליל כמה שיותר משתנים: שנות משחק באירופה, שנים ב-NBA, הישגים אישיים וקבוצתיים וסטטוס בנבחרת (הופעות בטורנירים, הישגים כשחקן מוביל). כוכבי שנות השישים, השבעים והשמונים יכולים לטעון לקיפוח....

הדירוג בכתבה:

12. אנדריי קירילנקו (רוסיה)
מתי שיחק: 1997-?. חמש עונות באירופה, כל השאר ב-NBA
הישגים אישיים: MVP הליגה הרוסית, היורוליג והיורובאסקט, פעמיים שחקן השנה באירופה, שחקן ההגנה של היורוליג, חמישייה ראשונה של היורוליג, חמישיית ההגנה הראשונה ב-NBA, פעם אחת אולסטאר, מלך החסימות
הישגים קבוצתיים: שלוש אליפויות רוסיה
נבחרת: אלוף יורובאסקט, מדליית ארד אולימפית
למה הוא כאן: לקירילנקו אמנם אין קילומטראז' ארוך מדי באירופה, בעוד ב-NBA הוא אף פעם לא נחשב לכוכב, אבל בטורנירים בינלאומיים הוא תמיד נתן הרגשה שזה מבחירה. הזכייה של רוסיה ביורובאסקט 2007 רשומה בעיקר על שמו (ועל שם דייויד בלאט), וכך גם המדליה האולימפית שהשיגה הנבחרת בלונדון. לפני שנתיים חזר לצסק"א ופשוט שלט ביורוליג, שנראתה קטנה למידותיו.

11. דיאן בודירוגה (יוגוסלביה)
מתי שיחק: 2007-1989, כל העונות באירופה
הישגים אישיים: MVP של הליגה הספרדית, היוונית, אליפות העולם ופיינל-פור היורוליג (פעמיים), שחקן השנה באירופה, שלוש פעמים בחמישייה הראשונה של היורוליג, חבר בנבחרת העשור של היורוליג
הישגים קבוצתיים: שלוש אליפויות יורוליג, גביע ספורטה, שלוש אליפויות ביוון, שתי אליפויות בספרד, אליפות באיטליה, גביע ספרדי, גביע איטלקי, גביע יווני
נבחרת: שלוש פעמים אלוף יורובאסקט, פעמיים אלוף עולם, מדליית כסף אולימפית
למה הוא כאן: כי היו שנים בהן שלט באירופה ללא עוררין. הוא לא עשה זאת בעזרת נתונים פיסיים או אתלטיות יוצאת דופן, אלא בעיקר עם שכל. דילג בין שלוש הליגות הגדולות ביבשת והצטיין בכל אחת מהן, בדיוק כפי שעשה במדי נבחרת יוגוסלביה שהגיעה להישגים אדירים בתקופתו. למרות שנבחר על ידי סקרמנטו בדראפט 1995, ויתר על האפשרות לטעום מה-NBA. כנראה שפשוט נהנה למלוך על אירופה.

10. ולאדה דיוואץ' (יוגוסלביה)
מתי שיחק: 2005-1983. שש עונות באירופה, השאר ב-NBA
הישגים אישיים: שחקן השנה באירופה, פעם אחת אולסטאר
הישגים קבוצתיים: אליפות יוגוסלביה, גביע ביוגוסלביה, גביע קוראץ'
נבחרת: שלוש פעמים אלוף אירופה, פעמיים אלוף עולם, שתי מדליות כסף אולימפיות
למה הוא כאן: במובן מסוים, דיוואץ' היה יכול לעבור בעצמו את מסלול הקריירה של קודמו ברשימה - לשלוט באירופה ולככב בליגות הבכירות ביותר. אלא שהוא בחר ב-NBA, ליגה בה מעולם לא כיכב, אך במשך כמעט עשור וחצי היה בה סנטר לגיטימי ואף למעלה מכך (והרוויח 93 מיליון דולר). עד היום הוא נחשב אחד המוסרים הטובים בעמדה שלו (רק כמעט כמו מספר 5 ברשימה). כל מי שפספס אותו קצת בתקופותיו בלייקרס ובשארלוט, קיבל אותו כדמות כמעט קבועה בנבחרות יוגוסלביה וברנסנס נהדר בתקופתו בסקרמנטו בתחילת העשור הקודם.

9. ניקוס גאליס (יוון)
מתי שיחק: 1994-1979, כל העונות באירופה
הישגים אישיים: פעמיים שחקן השנה באירופה, מלך הסלים בכל הזמנים בגביע אירופה, מלך הסלים בכל הזמנים של הליגה היוונית, מלך הסלים בכל הזמנים ביורובאסקט (4 פעמים מלך הסלים של הטורניר), 5 פעמים MVP בליגה היוונית, MVP יורובאסקט, חבר בהיכל התהילה של פיב"א
הישגים קבוצתיים: 8 אליפויות ביוון, 7 גביעים ביוון
נבחרת: אלוף יורובאסקט, מדליית כסף ביורובאסקט
למה הוא כאן: כי הוא היה תופעה. חמוש ב-183 סנטימטרים בלבד, גאליס – יליד ארה"ב ומי ששיחק במכללת סיטון הול - היה מכונת סלים נדירה. המספרים שלו נשמעים היום דמיוניים: 30.6 נקודות בממוצע ב-169 הופעות בנבחרת, 32.9 בגביעי אירופה, 33.5 בליגה היוונית. ביורובאסקט ב-1987 רשם 37 נקודות בממוצע בשמונה משחקים, שהסתיימו בזכייה בטורניר. נבחר על ידי בוסטון בסיבוב הרביעי בדראפט 1979. מי יודע מה יכול היה להוסיף לסלטיקס של שנות השמונים. "ראיתי מקרוב את הקבוצות הגדולות של בוסטון והלייקרס, אבל גאליס עשה דברים שלא עשו שם", אמר עליו בעבר בוב מקאדו.


8. דינו מנגין (איטליה)
מתי שיחק: 1994-1966, כולן באירופה
הישגים אישיים: שלוש פעמים שחקן השנה באירופה, חבר בהיכל התהילה
הישגים קבוצתיים: 7 פעמים אלוף אירופה, 4 פעמים אלוף בין יבשתי, פעמיים אלוף גביע ספורטה, 12 אליפויות באיטליה, 6 גביעים באיטליה
נבחרת: אלוף יורובאסקט, מדליית כסף אולימפית
למה הוא כאן: כי הוא כמעט תמיד היה כאן - החל לשחק בגיל 16 ולא הפסיק לעשות זאת ברמות הגבוהות ביותר עד שהיה בן 45. בנבחרת רשם לזכותו 271 הופעות. בגובה 2.06 מטר היה הסנטר הקשוח בנמצא, וכנראה עדיין מחזיק בצמד המרפקים החדים ביבשת. 18 שנים מפרידות בין זכייתו הראשונה לאחרונה בגביע אירופה, בכולן היה שחקן משמעותי, וזה אומר הכל. מי שלא מכניס אותו לרשימה מסוג כזה, הופך לפרסונה נון גראטה באיטליה – וכנראה גם בכל מקום אחר שמבין בכדורסל.


7. סרגיי בלוב (ברה"מ)
מתי שיחק: 1980-1964, כולן באירופה
הישגים אישיים: MVP ביורובאסקט ובאליפות העולם, חבר בהיכל התהילה
הישגים קבוצתיים: שתי אליפויות אירופה, 11 אליפויות בברית המועצות, שני גביעי בברית המועצות
נבחרת: 4 פעמים אלוף יורובאסקט (פעמיים כסף), פעמיים אלוף עולם (פעם אחת כסף), מדליית זהב אולימפית (שלוש מדליות ארד)
למה הוא כאן: כשבפיב"א בחרו את 50 השחקנים הגדולים ב-1991, בלוב סיים ראשון עם הכי הרבה קולות – לפני דראזן פטרוביץ' וארווידאס סאבוניס. עד כדי כך טוב היה. שנה לאחר מכן הפך לשחקן הבינלאומי הראשון שנכנס להיכל התהילה במסצ'וסטס. מופיע בכל רשימה שכוללת את השחקנים הטובים ביותר אי פעם שלא שיחקו ב-NBA. את הצלחתו כשחקן המשיך גם כמאמן, בקבוצות ובנבחרת רוסיה.


6. פאו גאסול (ספרד)
מתי שיחק: 1998-?. שלוש עונות באירופה, השאר ב-NBA
הישגים אישיים: 4 פעמים אולסטאר ב-NBA, פעם אחת בחמישייה השנייה של העונה, פעמיים בחמישייה השלישית, MVP באליפות העולם, ביורובאסקט ובסדרת הגמר בליגה הספרדית, פעמיים שחקן השנה באירופה
הישגים קבוצתיים: פעמיים אלוף NBA, אליפות וגביע בספרד
נבחרת: אלוף עולם, פעמיים אלוף אירופה (פעמיים כסף), שתי מדליות כסף אולימפיות
למה הוא כאן: הילד הארוך והרזה מברצלונה התפתח לאחד משחקני הפנים הטובים בעולם בעשור האחרון. ציר מרכזי בשתי האליפויות האחרונות של הלייקרס - באחת מהן גם היה ראוי ל-MVP של סדרת הגמר לא פחות מקובי בראיינט - ואבן פינה בתור הזהב של נבחרת ספרד, אליה הקפיד להתייצב מדי קיץ. הטורניר האחרון, אליו הגיע אחיו מארק עם התואר הלא רשמי של האח הטוב יותר כרגע, רק הוכיח עד כמה משמעותי היה חסרונו של האח הגדול (ושל נבארו, כמובן).

5. ארווידאס סאבוניס (ברה"מ/ליטא)
מתי שיחק: 2005-1981. שבע עונות ב-NBA, השאר באירופה
הישגים אישיים: MVP ביורובאסקט, בליגה הספרדית ובגמר הפיינל-פור, שחקן העונה ביורוליג, חמישיית העונה ביורוליג, ארבע פעמים שחקן השנה באירופה, חבר היכל התהילה
הישגים קבוצתיים: שלוש אליפויות בברית המועצות, אליפות בליטא, שתי אליפות בספרד, גביע בספרד, אליפות יורוליג
נבחרת: אלוף יורובאסקט (מדליית כסף ושתי ארד), אלוף עולם (ומדליית כסף), מדליית זהב אולימפית ושתי מדליות ארד
למה הוא כאן: הסנטר האירופאי הטוב בכל הזמנים, ויהיו כאלה שיטענו כי בשיאו היה גם אחד הטובים במשחק. קשה לצפות כמה טוב היה יכול להיות ב-NBA לו היה מגיע לפורטלנד לפני גיל 31. עד אז שלט באירופה, עם הטאץ' הכי רך שיכול להיות לאדם בגובה 2.21 מטר ובמשקל של למעלה מ-130 ק"ג. סיים שבע עונות במדי הבלייזרס עם 12 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק ב-24 דקות בלבד בממוצע. ענק במלוא מובן המלה, ויותר מכולם כשמדובר במסירות מאחורי הגב.

4. טוני קוקוץ' (יוגוסלביה/קרואטיה)
מתי שיחק: 2006-1985. שמונה עונות באירופה, השאר ב-NBA
הישגים אישיים: MVP באליפות העולם, ביורובאסקט ובפיינל-פור גביע אירופה לקבוצות (3 פעמים), 4 פעמים שחקן השנה באירופה
הישגים קבוצתיים: שלוש פעמים אלוף NBA, שלוש פעמים אלוף אירופה, ארבע אליפויות ביוגוסלביה, שני גביעים ביוגוסלביה, אליפות וגביע באיטליה
נבחרת: פעמיים אלוף אירופה (פעמיים ארד), אלוף עולם (ופעם אחת ארד), שתי מדליות כסף אולימפיות
למה הוא כאן: ספק אם יחזור שוב שחקן שעד גיל 23 השיג כמעט כל מה שאפשר להשיג, ודאי ביבשת שלו: אליפויות אירופה בקבוצות ובנבחרת, אליפויות מקומיות וגביעים. עם 2.11 מטר, ראיית משחק שגררה השוואות למג'יק ג'ונסון ויכולת נדירה לגרום לכל מהלך – קשה ככל שיהיה – להיראות כל כך קליל, היה MVP כמעט בכל טורניר או מסגרת בהם השתתף. ב-NBA עומעמה מעט ההילה סביבו - ככה זה כשמשחקים עם פרסונות דומיננטיות כמייקל ג'ורדן - אך הוא עדיין שיחק תפקיד מהותי בשלוש אליפויות של שיקגו.

3. דראזן פטרוביץ' (יוגוסלביה/קרואטיה)
מתי שיחק: 1993-1979. עשר שנים באירופה, ארבע ב-NBA
הישגים אישיים: MVP באליפות העולם, ארבע פעמים שחקן השנה באירופה, נבחר לחמישייה השלישית של העונה ב-NBA, חבר בהיכל התהילה
הישגים קבוצתיים: פעמיים אלוף אירופה, גביע ספורטה, אליפות ביוגוסלביה, שלושה גביעים ביוגוסלביה, גביע בספרד
נבחרת: אלוף יורובאסקט, אלוף עולם, שתי מדליות כסף ומדליית ארד אולימפיות
למה הוא כאן: יכול בהחלט להיות שהמיקום הזה הוא סוג של חילול קודש עבור אנשים מסוימים. אפילו יותר מלגיטימי לחשוב כך. דבר אחד כמעט בטוח - לולא התאונה ששמה קץ לחייו כשהוא בן 28, לפטרוביץ' הייתה טענה אמיתית למקום הראשון. מי יודע לאן היה יכול להגיע כשחקן מוביל ב-NBA, ולכזה בדיוק הפך בניו ג'רזי בעונתו האחרונה. כזה הרי היה כמעט בכל מקום בו שיחק, מציבונה וריאל מדריד ועד נבחרת יוגוסלביה (ולאחר מכן קרואטיה). היה מסיים משחקים עם 40 נקודות בלי מאמץ, ויש אנשים שנשבעים כי לו רק רצה, היה קולע גם 60 ו-70. אם מישהו חיפש להוכיח את נכונות הקלישאה שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, מותו סייע בכך.

2. טוני פארקר (צרפת)
מתי שיחק: 1999-?. שתי עונות באירופה, השאר ב-NBA
הישגים אישיים: MVP של סדרת גמר ה-NBA, חמש פעמים אולסטאר, פעמיים בחמישייה השנייה של העונה, פעם אחת בחמישייה השלישית, MVP יורובאסקט, פעם אחת שחקן השנה באירופה
הישגים קבוצתיים: שלוש פעמים אלוף NBA
נבחרת: אלוף יורובאסקט, מדליית כסף וארד ביורובאסקט
למה הוא כאן: כי הוא אחד הרכזים הטובים בעולם במשך עשור. כל מי שלא האמין שהילד הצנום מראסינג פאריס לא יצליח להתמודד עם הפיסיות והאתלטיות ב-NBA, קיבל בשנים האחרונות הוכחה אחרי הוכחה שדברים טובים באים באריזות קטנות, ובמיוחד אם יש להם מהירות שאף שומר בעולם לא מסוגל להתמודד עמה. כבר למעלה מעשור שפארקר הוא חלק מרכזי באחת הקבוצות הטובות בליגה, ומי שראה אותו בפלייאוף האחרון מבין עד כמה הוא משמעותי. המחויבות יוצאת הדופן לנבחרת - זה היה היורובאסקט השביעי שלו, מופיע בכל טורניר מאז 2001 - השתלמה לו סופית אתמול, אחרי שסחב את הטריקולור בעבר לזכייה בשאר סוגי המדליות.

1. דירק נוביצקי (גרמניה)
מתי שיחק: 1994-?. ארבע עונות באירופה, כל השאר ב-NBA
הישגים אישיים: MVP של העונה ב-2007 (NBA) ושל סדרת הגמר (2011), 11 פעמים אולסטאר, ארבע פעמים בחמישיית העונה ב-NBA, חמש פעמים בחמישייה השנייה ושלוש בחמישייה השלישית, MVP יורובאסקט, MVP אליפות העולם, שלוש פעמים שחקן השנה באירופה
הישגים קבוצתיים: פעם אחת אלוף NBA
נבחרת: מדליית כסף ביורובאסקט, ארד באליפות העולם
למה הוא כאן: כמו פארקר, גם הוא לא שיחק הרבה באירופה, אבל הוא כן התפתח בגרמניה והתחיל לשחק כדורסל מקצועני בליגה המקומית הרבה לפני שהטביע על בארקלי במחנה של נייקי (אירוע מכונן). אם שופטים על פי הישגים ברמה הגבוהה ביותר – קרי NBA – אין מי שמשתווה לו. MVP של עונה וסדרת גמר, אולסטאר קבוע במשך למעלה מעשור והקלף המנצח - שחקן שסחב על הגב קבוצה לאליפות בליגה התחרותית בעולם. לפארקר תמיד היה יותר כישרון סביבו, גם בקבוצה וגם בנבחרת, בשורותיה לא גדל נוביצקי בכל יום (ולראייה הנבחרת בטורניר שהסתיים). נוביצקי, שבשנים האחרונות הפכו הופעותיו במדים הלאומיים תלויות מצב רוח וגוף, סחב בעשור האחרון את נבחרות גרמניה להישגים אליהם לא היו מתקרבות בלעדיו. הרזומה הכולל לא משקר. כעת הוא מכיל תואר אחד נוסף.

הבחירה של השחקנים האהובים עליי מהשחקנים שראיתי משחקים:

חמישיה: שאראס, גאליס, פטרוביץ', קוקוץ', סבוניס
חמישיה שניה: פארקר, נבארו, נוביצקי, דיבאץ', גאסול

סוגרים את 12 הגדולים שאהבתי לראות: דיאמנטידיס, ספאנוליס

שרמפף עשה יותר מקירי ובודירוגה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הדירוגים האלה תמיד מוטים מאוד לטובת שחקני שנות ה90 והאלפיים, גם בשל הטיית העבר הקרוב אבל בעיקר כי עבורם נפתחה גם האופציה הממשית של הישגים אישיים וקבוצתיים ברמת האן.בי.איי.

אני מכניס בכל עשירייה שלי את זוראן סאביץ' למשל. שחקן שלא היה ולא יכול היה לשחק באן.בי.איי אבל באירופה שלט ביד רמה, היה חלילן מהמלין אמיתי לתארים ביבשת הישנה הרבה לפני בודירוגה. פשוט ווינר עצום ושחקן קשוח, אלגנטי ויעיל.

החמישייה מבחינתי: פטרוביץ', סאבוניס, קוקוץ', נוביצקי ופרקר.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

כיף לקרוא. תודה.

לכולנו יש מלא שמות לזרוק. ואני לגמרי על העגלה של סאביץ' (ואני כן חושב שהיה לו מה למכור בNBA בטח אם פוטפנקו ודרובניאק היו שם) והפייבוריטים שלי- קומאזץ וריגודו תמיד חייבים להיות מאוזכרים.

אבל דבר אחד אני לא מבין וזה את הזלזול הבוטה בגאסול.
למה פארקר ונוביצקי מאיישים את שני מהקומות הראשונים והוא לא נמצא לפחות בשלישייה?
ואגב, אני אוהב את קירילנקו יותר משרמפף, אבל דטלף נתן קריירה מרשימה יותר בסה"כ.

אני מסכים מאוד לגבי גאסול.
עם כמה שאני אוהב אותו, אני חושב שגאסול עשה יותר מטוני קוקוץ'. גאסול היה פרנצ'ייז פלייר בממפיס ובעצם היה הראשון שהביא אותם לפלייאוף (שבו הם חטפו סוויפ שנה אחר שנה). חוץ מזה, השחקן השני בחשיבותו בלייקרס של הבק-טו-בק, רוקי השנה ב-2001, אלוף אירופה, אלוף עולם, מדלית כסף באולימפיאדה...

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

קומאזץ? נסחפת לגמריי. היה שחקן טוב מאוד, אבל לא בלבל של הגדולים מכולם שהוזכרו כאן.

כתבתי "פייבוריטים שלי" ולא שחקנים שחסרים לי בעשירייה. אני אזכיר אותם בכל סט שמות אירופאיים, כי אני מטורף עליהם. בייחוד על קומאזץ שביחד עם פטרוביץ' וסאבס היה השחקן האירופאי הכי אהוב עלי.

ואגב, מבחינת כשרון נטו קומאזץ לא נופל מאף אחד מהגדולים. אבל כן, הוא לא צריך להיות ב12.

עוד שני גארדים שעשו למכבי המון צרות: סאן אפיפניו, נאומוסקי
שני קלעים קטלניים
ברכזים יש מצב להוסיף גם את פאפאלוקאס
ובגבוהים את ניקולה

פה יש את רשימה 35 הגדולים של היורוליג מ-2008 ( מתוכם 28 אירופאים)

http://en.wikipedia.org/wiki/50_Greates ... ntributors

Serbia:
Radivoj Korać (1953-1969)
Vlade Divac (1985-2005)
Aleksandar Đorđević (1985-2005)
Predrag Danilović (1987-2000)
Dejan Bodiroga (1990-2007)

Italy:
Aldo Ossola (1964-1980)
Dino Meneghin (1966-1994)
Pierluigi Marzorati (1970-1991, 2006)
Antonello Riva (1977-2002)

Spain:
Emiliano Rodríguez (1958-1973)
Clifford Luyk (1958-1978)
Wayne Brabender (1965-1985)
Juan Antonio Corbalán (1971-1991)
Juan Antonio San Epifanio "Epi" (1976-1995)

Croatia:
Krešimir Ćosić (1964-1983)
Dražen Petrović (1979-1993)
Dino Rađa (1984-2003)
Toni Kukoč (1985-2006)

Greece:
Nikos Galis (1975-1995)
Panagiotis Giannakis (1976-1996)
Fragiskos Alvertis (1990-2009)
Theodoros Papaloukas (1995–2013)

Lithuania:
Arvydas Sabonis (1981-2005)
Šarūnas Jasikevičius (1994–Present)

Russia:
Sergei Belov (1964-1980)

Bosnia and Herzegovina:
Mirza Delibašić (1972-1983)
Dražen Dalipagić (1971-1991)

Israel:
Mickey Berkowitz (1971-1995)

כי נוביצקי שחקן טוב פי אלף מגאסול? גאסול זכה לשחק בנבחרת ספרדית פשוט אדירה ועמוקה, ובקבוצת הלייקרס לצד שני ביגמנים חזקים ואחד אחד השחקנים המוכשרים אי פעם. גאסול לא היה בשום שלב בין 10 השחקנים הטובים בעולם.

נוביצקי עשה לגאסול בית ספר לכדורסל בשני סדרות הפלייאוף ביניהם, ב2006 וב2011. התעללות לאור היום. 4-0, 4-0, ונוקאווט לנוביצקי במהלכי 1 על 1 באותם סדרות. דירק קלע עליו 31 ב50% ו26 נק' 57% בשתי הסדרות, גאסול ירד מולו ל42-3%. השפלה.

טוני פארקר היה המנוע ההתקפי של סן אנטוניו כבר מאמצע העשור הקודם, ולא מעט שנים השחקן ההתקפי הבכיר שלהם. MVP גמר, 3 אליפויות וכו'. ב2004 היתה הסדרה הראשונה בין פארקר-גאסול, פארקר קלע 21 נק', 8.5 אס', 53% מהשדה. גאסול עשה אומנם 18.5 נק' ב57%, אבל 5 רב'? 2.5 אס'? סוויפ? בסדרה השניה ביניהם ב2008, פארקר עשה 19.4 נק' 5.6 אס' ב48%. גאסול עשה 13.2 נק' ב44%, 9.6 רב' ו3.6 אס' שזה לא רע על הנייר, אבל קשה לנצח עם אופציה שניה של 13 נק'. הלייקרס נצחו בזכות השתלטות על הסדרה של קובי מול האלופה היוצאת.

בקיצור, אתה תגיד עכשיו שאני מסתכל רק בסטט' אבל לא. ראיתי את השלושה יותר מדי, פארקר ונוביצקי שחקנים שמתעלים בפלייאוף, פשוט שחקני התקפה סופר-מסוכנים, סופרסטארים, וגאסול אלסטאר. אין מקום להשוואה. גאסול אחלה ביגמן, כמו שכריס בוש אחלה ביגמן. מלבד הריפיט שבו גאסול היה אחלה בפלייאוף שיחק אגרסיבי והתחזק פיזית, מדובר בשחקן שב-כ-ל שאר הקרירה, נהג להתנמס בפלייאוף מול שחקנים אגרסיבים. כבר עכשיו מארק גאסול שחקן לא פחות טוב ממה שהיה פאו גאסול בכל הקרירה שלו, חוץ מבריפיט.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני לא אגיד שאתה מסתכל רק על סטטס, כי אתה לא. אני יודע שאתה רואה המון משחקים. בטח של הלייקרס. אבל אני גם יודע שאתה לא סובל את גאסול. אני חושב שאף פעם לא הערכת אותו מספיק ואני חושב שבאפן כללי גאסול הוא אחד השחקנים היותר אנדרייטד בNBA.

אמרתי את זה ואני אחזור על זה, אני לא רואה את הלייקרס בעידן פוסט שאק לוקחת את התואר בלי גאסול.
קובי הוא הנשק ההתקפי הטוב בליגה וכל מה שתרצה, אבל קובי לא מסוגל לחבר קבוצות (ההיפך) וגאסול חיבר את כל הקבוצה הזו.
זו הייתה הפעם הראשונה מאז השואו טיים שפשוט היה קשה לי לשנוא את הלייקרס.
המשחק עבר דרך גאסול וזו הייתה תאווה לעיניים. שחקן כ"כ מוכשר עם כ"כ מעט אגו.
יכלת המסירה שלו, אינטלגנציית המשחק שלו, הידיים הרכות ועבודת הרגליים הזריזה וכל זה מגובה של סנטר, זה משהו שאנשים לוקחים יותר מדי כמובן מאליו. כאילו שיש המון שחקנים כאלו, או בכלל היו מסוגו במשחק. זה זן נדיר מאוד של שחקן.
בעיניי האליפות ההיא רשומה על גאסול. אין שום דרך בעולם ששחקן אחר היה מחבר את הקבוצה הזו כמוהו, מוציא לפועל את הגיים פלאן של ג'קסון באופן שכזה. שם את האגו שלו בצד ומסכים להיות השטיח של קובי כמוהו. גאסול היה הקומפלמנטרי פלייר המושלם. אבל לא כזה שהוא בר החלפה.
וגם בנבחרת, אתה יכול לזלזל עד מחר אבל הוא היה הפנים של הנבחרת. מוכשרת או לא, גאסול היה תמיד הסופרסטאר שלה.

ואגב, נוביצקי יזכר כגדול ממנו, אבל רק בכדי להמחיש עד כמה גאסול מוכשר, אפילו נוביצקי הגדול מגובה של סנטר, שחקן שמביא קליעה של גארד, לא רואה משחק כמוהו, לא מוסר כמוהו, לא תופס כדורים תוך כדי תנועה כמוהו ולא חושב מהר כמוהו.

בעיניי הוא רמה אחרת לגמרי של כשרון מפארקר. פארקר הוא סמל לעבודה קשה אבל פארקר לעולם לא היה הופך לשחקן שהוא בלי הסכמה של פופ שמסתירה את החסרונות המאוד ברורים שלו בכל הנוגע לראיית משחק ויכלת מסירה, שלא לדבר על הקליעה.
אין לי בעיה שאנשים ידרגו אותו לפני גאסול, כי הוא באמת השיג המון והוא סמל לחריצות, מחויבות ועבודה קשה. וכמובן זה מתבטא גם בתארים.

אבל לא לדרג את גאסול לפחות שלישי, זה סתם זלזול בוטה בשחקן גדול באמת.

מחזיק מחרה. ברור לי שפאו עשה קריירה גדולה יותר מאשר קוקוץ וסאבוניס. וכן, גם מפטרוביץ שאולי (ולדעתי כנראה) היה עוקף אותו לולי אותו יום מר ונמהר

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

חבל על הזמן להעתיק ויכוח קובי שכבר היה, אז לגבי גאסול: עם כל היכולת מסירה, האינטילגנצייה, הזריזות ברגליים, הקבוצתיות וכו', שורה תחתונה פאו יכול להוביל כסקורר המוביל קבוצה לסיבוב השני? לדעתי לא. אין לו את האופי, הקשיחות, הפייטריות. הוא לא שחקן "טייק אובר" שישתלט על משחק פלייאוף אינטנסיבי, ולכן גם פטרוביץ' (הרבה) יותר טוב. גאסול עושה הכל טוב, אבל הוא לא סקורר מצוין שאפשר להישען עליו בפלייאוף, היתרונות שלו על נוביצקי מינוריים. אפשר לציין את אותם היתרונות ללאמאר אודום על נוביצקי, זן נדיר, סו וואט? לא פרנצ'ייז פלייר. היתרונות של דירק על גאסול (ואודום) זה מה שמנצח משחקי NBA. דירק 10 רמות מעליו, ואין לי בעיה עם ההגדרה של גאסול כקומפלמנטרי פלייר המושלם.

לעומת זאת, טוני פארקר של בשנתיים האחרונות הוביל את הספרס לגמר המערב ולגמר הNBA, והשתלט על לא מעט משחקים בפלייאוף (מה שהוא עשה גם כסיידקיק לדאנקן). אמרתי כבר לפני 5 שנים שפארקר יחזיק אותם כקבוצה מובילה כשדאנקן ירד ביכולת, כי פארקר כמו נוביצקי שחקן די בלתי עציר. הספרס השתנו מקבוצת הגנה אדירה שהולכת לדאנקן בהתקפה בפוסט, לקבוצה עם התקפה מהטובות והיפות בNBA שמתבססת על היכולת של פארקר לפתוח הגנות בקלות ויעילות, ולקבל החלטות במהירות. אם כבר זלזול בוטה, כל מה שאתה אומר על פארקר היה אולי נכון ב2003. עברו עשר שנים ופארקר שחקן עם קליעה אוטומטית מחצי מרחק, מקבל החלטות נהדר, שחקן מנוסה ושועל קרבות, חכם מאוד! יותר מגאסול מבחינתי. כשרון? שחקן 1.88 שמסוגל לקלוע כל כך הרבה בצבע וביעילות כזו, בלי אתלטיות, כוח, או משחק פוסט? אם זה לא כשרון מהטופ בעולם אז מה זה כשרון? גאסול זן נדיר, אבל שחקן עם יכולות התקפיות יחודיות כמו של פארקר לא יצא לי לראות. והאליפות עם צרפת היא ההוכחה שזה לא פופ, להפך: אין אף רכז NBA שיכול להריץ ככה את ההתקפה של הספרס.
לכן: נוביצקי>>פארקר>פטרוביץ'>>גאסול, שקריירת הNBA שלו כנראה שווה מקום רביעי.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני עם פלאש כאן. גאסול בעיניי שחקן נהדר, שנכנס לפוזיציות שלא מקסמו את הכשרון שלו בקריירה ועדיין הגיע להישגים מצוינים (כנראה הטרייד אוף הקלאסי בספורט קבוצתי). אבל קוקוץ' לא רואה אותו ממטר. לבל אחר של שחקנים. יכול להיות שאני מושפע מכך שלא ראינו מספיק דומיננטיות של גאסול באירופה (באן.בי.איי אני חושב שמדובר על שני שחקנים פחות או יותר באותו המעמד).

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

על מה אתם מדברים, בחיי...

קוקוץ' ברמה של גאסול? קוקוץ' באירופה היה אלוהים, אבל בNBA? הוא היה שחקן שישי, אפילו לא השחקן השני בחשיבותו בשיקאגו, איך אפשר בכלל להשוות ביניהם?

גאסול היה הפרנצ'ייז פלייר של ממפיס והסקוטי פיפן של הלייקרס. ושוב, בעיניי- השחקן הכי מושלם לחבר קבוצה שבחיים לא הייתה מתחברת בלעדיו.
כל ההתקפה של הלייקרס הייתה בנויה על גאסול, על היכלת שלו להניע אותה בכלל. שום דבר לא היה קורה אם הוא לא היה נקודת הפתיחה של אותה קבוצה מצוינת.

נכון שהוא רך ונכון שאין לו אופי של מנהיג. אז מה, גם גארנט לא מנהיג וגם נוביצקי לא השחקן הכי פיזי במשחק.
אבל שכל ויכולות כמו שלו במימדים של סנטר אין כל יום בליגה. וגם הישגית לבחור יש רשימה מרשימה מאוד.
ותסלחו לי אבל הכדורסל שלו זה אחד הדברים הכי מענגים שאפשר לראות מסבן פוטר בליגה.

ולמה הוא צריך להיות שחקן "טייק אובר"? גארנט לא כזה ופיפן לא כזה. האם הם לא גדולים מקוקוץ' וסאבס?

שמע פלאש, קיבלתי את מה שאמרת על פארקר עד שהגעת לקטע שבו אתה אומר שפארקר הוא אוטומאטי מחצי מרחק ומקבל החלטות נהדר.
אפילו אמא של פארקר לא חושבת שהוא אוטמאטי מחצי מרחק. אם יש לו היום קליעה מחצי מרחק? כן. אם ככה הוא ינצח אותך? לא. ואם הוא אוטומאטי משם?! לא ולא.
מקבל החלטות נהדר? פארקר לא היה ולא יהיה רכז גדול. פארקר מוסר על סמך שיטה, על סמך אימונים. אין לו שום מסירה של דמיון או של קבלת החלטה. הכל תולדה של אימונים ושיטה. כשהוא חודר לצבע ומוציא כדור לפינה- הוא יודע שיעמוד שם שחקן (ולכן המון כדורים כאלו שלו עפו ליציע כשלא היה שם מישהו) כשהוא משחק פיק אנד רול הוא יודע שהשחקן יתגלגל לסל.
כשהוא מושך דאבל טים הוא יודע שהקבוצה שלו תתחיל לזוז עמדתית על הקשת פר סוויץ' והוא מוסר לחור הקרוב ולאו דווקא לשחקן שממנו הגיעה העזרה.
אלו לא החלטות שלו, אלו החלטות של פופ. כשהמשחק מתבלגן הוא לא לוקח החלטות טובות כי אין לו ראיה לטארלית בכלל והוא לא מוסר בינוני אפילו. ההחלטה הכי טובה שלו היא ללכת לסל כי מה שיש לו זה מהירות מטורפת, יציאה מהמקום לא אנושית והיכלת להשתמש בגוף שלו בצבע.
אני הייתי רוצה לראות את פארקר מוביל קבוצה ללא פופ ודאנקן ואז לשפוט אותו באמת.
באשר לצרפת, קודם כל היה לה יותר מזל משכל, כי עד הגמר היא לא שיחקה כדורסל גדול או חכם.
דווקא אם משהו הוכח באליפות הזו זה שצרפת משחקת כדורסל טוב מאוד ללא פארקר. פארקר סחב אותה על הגב לגמר כשבדרך הוא הופך את כולם לסטטיסטיים. בגמר כשהוא היה חלש, הקבוצה שיחקה כדורסל ונתנה את המשחק הכי טוב שלה בטורניר וזה שנים בכלל. פעם ראשונה שהיא נראתה קבוצה חכמה.

כיום אם יש לפארקר זריקה סמי פנויה מחצי מרחק, והוא לא ביום ממש רע כמו מול ליטא, פארקר תופר אותה באוטומט. בנוסף השיטה של פופ לא היתה עובדת כ"כ בקלות ויעילות עם רכז אחר במקום פארקר, כי אין שחקן שפותח הגנות ביעילות ומקבל החלטות אם ללכת מעל החסימה ולזרוק, להיכנס לצבע, להחליט למי למסור, או לסיים בצבע, באותה יעילות כמו פארקר. שלא לדבר על הביטול של הטורניר הענק שלו ביורובאסקט. אם מבחינתך פארקר הוא: "ההחלטה הכי טובה שלו היא ללכת לסל כי מה שיש לו זה מהירות מטורפת, יציאה מהמקום לא אנושית והיכלת להשתמש בגוף שלו בצבע". אז מצטער, זה מתאים לפארקר בגיל 20-22, ואתה לא מכיר את טוני פארקר של היום - הרכז הטוב בעולם.

------------
גארנט יכל לעשות טייקאובר בפלייאוף וגאסול לא. KG לקח קבוצה לגמר מערב, ופיפן לחצי גמר, שניהם היו שחקני הגנה מהגדולים ב20 שנה האחרונות, לעומתם גאסול היה פרנצ'ייז פלייר של ממפיס כמו שבוש היה בטורנטו. KG יכל לעשות את כל מה שגאסול יכל (אולי למעט המסירות והטיימינג שלהם אצל גאסול כשהוא הגב באותיות), ועוד הרבה יותר, לכן אני בטוח שגארנט בלייקרס, או דאנקן, במקום גאסול, היה יוצר עם קובי שושלת מרשימה יותר, פאו היה "החתיכה החסרה" אבל היה לו תחליפים טובים הרבה יותר כמו שני אלה.

אם אפשר לדבר על גאסול ונוביצקי באותו משפט, אז אולי גם אפשר לדבר על אודום וגארנט באותו משפט, אודום הרי שחקן עם כדורסל יפה וכדי להבין עד כמה הוא מוכשר, אפילו לאחד כמו KG לא היה את יכולת הפאסט ברייק של אודום או את השלשה של אודום. פלוס, לאמאר היה הסיידקיק של גאסול בשתי טבעות האליפות עם הלייקרס, לא?

אתה מגזים עם המהפכה שגאסול חולל בלייקרס. כן, גאסול עשה שם שיפור מטאורי לעומת קוואמי בראון, אבל אם ביינום בריא הלייקרס היו קבוצה טובה גם ככה. באותה עונה קובי היה בעונת שיא מבחינת מנהיגות ושיפור החברים שלצידו, צורפו פישר, אריזה, ביינום הפך לאחלה ביגמן. אם ביינום היה בריא בפלייאוף, הוא היה מספיק טוב כדי לעזור לקובי להגיע לגמר המערב/גמר הNBA בלי גאסול כל עונה. LA היו אחת הקבוצות הטובות בליגה עם התקפה מהטובות בליגה עוד לפני טרייד גאסול, כשקובי מריץ ומניע את ההתקפה, וזה עובדתית: מאזן 30-16 לפני שפאו הגיע, 108.6 נק' למשחק לאורך העונה כשגאסול שיחק רק 27 משחקים !!! שליש עונה איתו ועדיין 108.6 נק' למשחק? אומר הכל.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

במשחק מחשבתי, התחושה שלי היא שלו ליד גאסול של ממפיס היו משחקים ספריוול וקאסל של מיני, הוא כן היה עובר לפחות סיבוב אחד כשחקן המוביל, ואולי אפילו שניים.
אבל לעולם לא נדע, אני מניח

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מסכים איתך לגבי פארקר שבקצב מהיר הופך לשחקן הכי אוברייטד בפורום. אבל לגבי קוקוץ' אתה מפספס בענק.
מי קבע שהקריירה ב-NBA צריכה להיות הגורם היחיד שמכריע?
קוקוץ בעיני עד היום הוא השחקן האירופי עם הכי הרבה כישרון אי פעם יחד עם פטרוביץ', אני חושב שאם הוא היה מגיע לסיטואציה הנכונה הוא היה הופך לשחקן פרנצ'ייז אמיתי ב-NBA.
זה שגאסול היה השחקן הכי מוכשר בממפיס לא הופך אותו לפרנצ'ייז אמיתי בשיט.
הוא לא כישרון שבנו מסביבו קבוצה ואין לו את האופי של כוכב על והוא בטח לא לקח אותם לשום מקום.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

טוב, כשאתה אוהב מישהו אז זה באמת מתחיל להיות מיותר, לומר על פארקר שהוא הרכז הכי טוב בעולם זה פשוט לעג לאינטלגנציה. אני יכול להבין איך אנשים כמו רסקין שלא מבינים כלום בכדורסל יכולים ליפול במלכודת הדבש הזו, אבל לא מצליח להבין איך אנשי כדורסל שמים אותו בכלל במשוואה כזו. פור גאד סייק הוא לא באמת רכז!
אם השיטה של פופ לא הייתה עובדת כ"כ טוב עם רכז אחר אז למה במשך שנים, כולל אחרי האליפות הראשונה של פארקר, הוא רצה להחליף אותו?
בוודאי שהיא הייתה עובדת ועובדת טוב יותר. רכז עם יד מבחוץ, רכז עם ראיית משחק אמיתית, כזה שלא בנוי על סכמה ושיטה היה עושה את החיים הרבה יותר קלים לפופ וזו בדיוק הסיבה שהוא רצה רכז אחר. אבל זה כבר באמת אקדמי.

גארנט בחיים שלו לא עשה טייק אובר על שום משחק. כשהוא היה השחקן הטוב בליגה, הוא זז בפלייאוף הצידה ונתן לפאקינג טרוי האדסון לסחוב את הקבוצה. ואם בהמשך לא לאטרל ספריוול וסם קאסל והאשכים שלו, גארנט לא היה מגיע בפלייאוף לשום מקום.
גארנט שחקן עצום, אבל הוא לא שחקן שעושה טייק אובר על שום דבר.
עצם זה שאתה חושב שאודום וגאסול הם באותו הסטטוס, רק מראה עד כמה אתה מזלזל בגאסול.
ואני חושב שאתה לא מעריך בכלל את ההתאמה של גאסול לשיטה של פיל. כ"כ הרבה משתנים התאימו למשוואה. זה לא קורה עם כל שחקן. אני לא רואה את גארנט מתאים לשיטה של פיל כמו גאסול. דאנקן זה סיפור אחר... פה כבר טיפסת לאילן שגם קובי לא נמצא בו, עם כל הכבוד.
אף אחד אחר לא היה עוזר לקובי כי זו לא הייתה קבוצה של כדורסל קבוצתי עד שגאסול הגיע. לקח שעד היום קובי וכנראה גם המעריצים שלו- לא למדו.

אגב, גאסול לא היה כריס בוש של טורונטו כי גאסול לקח את ממפיס לראשונה בתולדותיה לפלייאוף וזה הרבה מאוד.
אתם יכולים להגיד שהוא לא היה פרנצ'ייז פלייר אבל אם ממפיס נסגרת היום- גאסול הוא הפרנצ'ייז פלייר הכי ברור שהיה לה. אפילו יותר מזאק ראנדולף שלקח אותה הרבה יותר רחוק.

רן, טוני קוקוץ' באירופה כפי שאמרתי, היה אלוהים. אבל מה לעשות שאת מרבית זמנו הוא העביר בשיקאגו ככינור שלישי?
קוקוץ' הוא שחקן סופר מיוחד ואין לי בכלל ספק שאם הוא היה נכנס בעידן של היום לNBA הוא היה פרנצ'ייז פלייר.
אבל חייבים להודות שגם מבחינת אופי הוא מאוד אכזב בNBA. אנ י לפחות, ציפיתי ממנו להרבה יותר.
בשורה התחתונה, לגאסול הייתה קריירה גדולה יותר.

למרות שאני מעדיף את גאסול על בוש, ובעיניי הוא שחקן טוב יותר ולא במעט (בשיאם), חובה לציין שבוש גם לקח את טורונטו לפלייאוף, בשתי עונות רצופות. אז נכון שקארטר לקח את אותה טורונטו לפלייאוף לפניו, אבל לא נראה לי שזה כזה פרמטר חשוב (הראשוניותן)

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא יודע. בעיני הבתוליות הזו מאוד חשובה. כי זה הרף המנטאלי שמאוד קשה לעבור אותו והראשון שעושה את זה מתגבר על הרבה יותר מפרמטרים ספורטיביים בלבד.

אגב, בוש בעיני הוא כן אלפא דוג. כרגע הוא די מתבזה במיאמי. אני דווקא משוכנע שהוא יכול להוביל קבוצה. וכסקורר נטו הוא עולה על גאסול.

אני לא יודע איפה זה הוכח. בגמר היא שיחקה מול ליטא עם ההגנה שלה, בחצי הגמר היא שיחקה מול ספרד, נבחרת טובה מליטא. מה שכן הוכח זה שצרפת עם טוני פארקר שסוחב אותה על הגב מספיק טובה בשביל לנצח את הנבחרת הכי טובה באליפות. איכשהו פה בפורום יש הרגשה שהאליפות הזאת הוכיחה כמה פארקר אוברייטד ושהוא מפריע לשחקנים אחרים לשחק ושצרפת טובה יותר כשפארקר לא משחק. איכשהו אני באופן מוזר יצאתי עם הרגשה שפארקר נתן את אחד מהטורנירים האינדיבדואלים הכי גדולים בהיסטוריה, שלישי רק לזה של דירק שלקח נבחרת גרמנית מוגבלת לגמר והפסיד, ולזה של גאליס שהביא ליוון אליפות אירופה ב-87.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

איכשהו טוני פארקר הופך מהר מאוד לאחד השחקנים הכי אוברייטד בפורום הזה.