סל ניוז

לא יודע אם שארפ הצעיר יגיע גם הקיץ לאחת הנבחרות. אם כן, הייתי מעדיף שישחק עם הנוער.

בכל מקרה, בינתיים הבן של דרק עושה חיל בתיכונים בארה"ב. רק סופומור (כלומר יש לו עוד שלוש שנים בתיכון), אבל קולע השנה בערך 35 נקודות למשחק. בששת המשחקים האחרונים הוא כבר ממש מתפוצץ עם 42 נקודות למשחק, כולל משחק של 49 נקודות ו-10 שלשות. לא יודע מה האחוזים, וכמו בנבחרת, הוא לא עושה יותר מדי חוץ מלקלוע (פחות משני אסיסטים למשחק), אבל הוא מוביל את הקבוצה שלו בפלורידה לניצחונות (מאזן 2-11) כשברוב המשחקים הוא קולע יותר מחצי מהנקודות של הקבוצה (שאותה מאמן אגב לא אחר מ... אבא שלו). אני מעריך שלכל הפחות מדובר ברמה של ליגת הנוער שלנו. אבל נקווה שיעבור בשנה הבאה לשחק עם אחד התיכונים המובילים בארה"ב כדי שיהיה לו קצת יותר אתגר.

אגב, זה לא מקרה של מישהו שקולע רק מול תחרות חלשה. הקיץ הוא שיחק בליגה של נייק (EYBL), שבה משחקים השחקנים הכי טובים בארה"ב. גם שם היו לו משהו כמו 30 נקודות למשחק. בין היתר, הקבוצה שלו פגשה את בייטס פנדמנטל, הקבוצה של השחקן הכי מבטיח בתיכונים, אמוני בייטס. הקבוצה של שארפ ניצחה די בקלות. בייטס סיים עם 44 נקודות. שארפ עם 42.

גם אבא שלו לא ממש מסר או הוריד ריבאונדין
אבל היה אחלה צלף ושומר מדהים

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

תודה על הסקירה
מה המשמעות של כל הנ"ל - האם שארפ הוא שחקן שסביר שיקבל מקום במכללה מובילה בעתיד? פרוספקט לדראפט בסיכוי כזה או אחר בעוד כמה וכמה שנים?
או שמא רק שחקן מעניין בפרספקטיבה ישראלית?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

אני מודה שאני כבר מזמן דיי אנטי כלפיו, אז קחו בערבון מוגבל את הביקורת שלי.
אבל... עם כל הכבוד, אני גם עוקב אחר הפרסומים לגביו ורובם המחולט באים מהאבא הגאה ותמיד הם מתמקדים בהישגים האישיים של הג'וניור ורק בסוף גם בתוצאה של המשחק, וזה מאמן הקבוצה. האבא להוט לפמפם ולקדם את הבן שלו (ומן הסתם יש שם וגם פה הרבה הורים כאלה) אז הייתי לוקח את הסטט' האלה בערבון מוגבל מאוד מאוד. מה גם שראינו את סגנון המשחק שלו וזה רק אומר שהוא משחק בקבוצה חלשה שמאוד תלויה בו... כמו נבחרת הקדטים של ישראל. בטורניר באירופה הוא לא היה בין 15 השחקנים הטובים בטורניר, עם כל זה שהוא סיים ראשון בפער גדול במלכות הסלים. האחוזים רעים, קבלת החלטות מזעזעת, שמירה רק כשבא לו פתאום כמה התקפות לשמור וגם אז בעיקר שמירה אישית ואפס קבוצתית. לא שחקן שהייתי רוצה בקבוצה שלי.
לגבי מעמד הדראפט - כל שנה יש מאות כמוהו שקולעים מלא ואנחנו אפילו לא שומעים עליהם. אני אקח אותו בחשבון רק כשאראה את השם שלו מופיע בדוחות הסקאוט למיניהם. בינתיים זה עוד לא קרה למעט אולי איזה איזכור זמינח בעקבות ה"הצלחה" שלו באליפות אירופה במדי ישראל.

אגב, יאמר לזכותו שניכר שהוא במשקל מאז הקיץ וגם שיפר בהתאם את היכולת האתלטית שלו.

שאלות טובות. קשה כמובן להגיד בביטחון בגיל צעיר כזה (עוד לא בן 16). אבל אם צריך לנבא, הייתי אומר שכן, הוא הולך להיות שחקן מכללות טוב ומוביל וגם תהיה לו קריירה מקצוענית. נבא? אני מעריך שלא. קשה לי לחשוב על שחקן נבא משמעותי עם נתונים כאלה -- 1.93, בלי קליעה אבסולוטית משלוש (קלע 25% משלוש בקדטים, למרות שאני מעריך שהוא קלעי לא רע משלוש), בלי אתלטיות או מהירות מיוחדות, וגם בלי יכולות הגנתיות בולטות או ראיית משחק טובה. באופן כללי, שארפ שחקן די חד ממדי -- הוא סקורר, למרות שאת זה הוא עושה כאמור ברמה גבוהה מאוד. אבל ברמות הגבוהות בבוגרים (נבא או אפילו יורוליג) אני לא מאמין שהוא יוכל להיות סקורר יעיל (כבר עכשיו היעילות לא בשמיים), כי שם לא תהיה לו עליונות של כח או אתלטיות. ואז צריך לשאול מה עוד הוא מסוגל להביא איתו. כרגע, לא הרבה.

מה יכול לשנות את זה? אם יש לו עוד כמה סנטימטרים לגבוה, כך שיהיה יותר בכיוון השני מטר (לא נראה ככה, אבל מי יודע). יכול להיות שגם האתלטיות תשתפר עוד. אבל שוב, קשה לי להאמין שהוא יהיה אפילו אתלט ממוצע ברמה של ה-נבא. אולי הקליעה? נראה.

אז כן, לדעתי הוא בעיקר מעניין מפרספקטיבה ישראלית.

אם הוא 1.93 מ' בגיל 15 אז בהחלט סביר שהוא יוסיף לפחות 3-5 ס"מ עד לדראפט, יש גם מקרים של שחקנים שעושים קפיצה של 10 ס"מ ויותר בגילאים האלו.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

יכול להיות, אבל הייתי מהמר שלא. נכון שיש מי שגובהים גם 10 סנטימטרים או יותר אחרי גיל 16 (כריס בושה של טורונטו הוסיף 20; דייויד רובינסון הוסיף יותר מ-30 סנטימטרים; אבדיה הוא עוד דוגמא). מצד שני, אלה החריגים. יש גם לא מעט נערים שמגיעים לגובה הסופי שלהם בגיל 15-16. במקרה של שארפ, אני מהמר שהוא שייך לקבוצה השנייה, גם על פי מבנה הגוף וגם על פי הגנטיקה (הגובה של ההורים).

צריך לקחת שוב בחשבון שאנחנו מסכמים אותו כ"לא אתלטי" ורק "סקורר" ותו לא אנחנו קצת עושים לו עוול. אפשר לפרק לגורמים את הסקורריות הזאת : יש לו חתיכת יציאה מן המקום, עבודת רגליים נדירה, הוא חזק כבר עכשיו לרמת בוגרים ויודע לנצל את הגוף שלו בצורה מרשימה, לספוג מגע ולסיים.

יש לו הרבה כלים כדי להיות כוח מרשים באירופה. לנבחרת שלנו, אם זה יהיה רלבנטי מבחינתו, זה יכול להתברר כבינגו. חסר מאוד בכדורסל הישראלי שוטינג גארד שיודע לכדרר וליצור מצבים באחד על אחד. יושב בול כמשלים בנבחרת ישראלית עתידית שתתבסס על ציר מדר, דוברת, אבדיה.

_________________
Another gem from Tommy Heinsohn.

“I tell ya. I’d have to deck Nate. I’d have to deck him. He be coming and I’d lay one of those picks on him and he’d have to pick his teeth up off the court

מסכים איתך חתול שלא צריך לזלזל בתכונות שמאפשרות לו להיות כזה סקורר בגיל כל כך צעיר, ואל מה שציינת אפשר להוסיף גם מנטאליות חזקה של סקורר -- מה שקוראים באנגלית דוג מנטאליטי. ממש לא משהו שיש הרבה ממנו בכדורסל הישראלי. יש לי ספק אם חלק מהיתרונות יתרגמו לרמות הגבוהות. למשל, איך הוא יצליח לסיים מול חוסמים גבוהים בצבע, שמשם הוא משיג כרגע המון נקודות. ויש קו גבול דק בין סקורר יעיל לאחד לא יעיל שעלול באמת להזיק לקבוצה כמו שודים כותב.

יחד עם זה, אני חושב שודים שופט קצת לחומרה כאן (אמרתי את זה גם בקיץ). לדעתי היה לו טורניר לא טוב בקדטים, שלא בהכרח מייצג את היכולות שלו. בעיקר מדובר כאן על הקליעה שלא נכנסה ולדעתי היא טובה יותר. אבל צריך לקחת בחשבון גם את החולשה הכללית מסביב. יש שחקנים שדווקא נראים טוב יותר עם עוד אופציות נוספות לידם. קצת אחרי טורניר הקדטים, שארפ השתתף כאמור בנייק EYBL, מול תחרות לא פחות חזקה, למרות שנראה לי שאולי ההגנות קצת פחות אינטנסיביות. פחות או יותר אותו מספר משחקים, אבל בקבוצה טובה יותר עם עוד אופציות התקפיות. הוא קלע שם בסביבות ה-30 למשחק, אבל באחוזים טובים משמעותית -- מעל ל-35% משלוש ומעל ל-50% מהשדה. כך שלא הייתי ממהר להגיד שהוא שחקן "שלא הייתי רוצה בקבוצה שלי". בקדטים, למרות הטורניר הלא משהו, הוא היה אולי ההבדל בין ירידה לדרג ב' להישארות בדרג א' (קשה לומר בביטחון). בקבוצה טובה יותר, הרבה תלוי ביכולת שלו לזוז הצידה, לסמוך על החברים, ולקחת את מה שההגנות נותנות. לי לפחות לגמרי לא ברור שאין לו את היכולת הזו.

ואוו, לא שזה אומר משהו, אבל עשית לי פלאשבק לדו"חות סקאוטרים על אורי יצחקי בגיל הזה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

יש לו הרבה כישרון, זה נכון. גם צעד ראשון לא רע, אבל אני אפילו לא בטוח שהוא כזה חזק במיוחד. הוא כן הצליח להוציא הרבה מגע בכניסות לסל וגם לקבל המון שריקות, אבל לא תמיד הצליח לסיים בסל. חוץ מזה חוץ מזה אין ספק שהיה לו יתרון כוח על פני אירופאים לבנים ורזים. ואגב, הבעיה שלי איתו היא שגם את היתרון הזה הוא ממש ממש מיעט לנצל. הוא העדיף 80% מההתקפות פשוט לזרוק ישר שלשה ולא לחפש חדירה אפילו.

ובמקרה או שלא במקרה וואלה העלו אתמול כתבה על עמנואל עם קצת ביצועים:

https://sports.walla.co.il/item/3332452

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

דוגמא קלאסית לציוץ של האבא:
https://twitter.com/DerrickSharp/status ... 4042183680
מהלך שהוא בכלל צעדים, או גבולי במקרה הטוב, ודרק משווה את עבודת הרגליים של עמנואל לשל קובי, ג'ורדן והאקים. לא הגזמה בכלל... רק הציוצים האלה עושים לי אנטי אוטומטי.

והכתבה כמובן מלאת הגזמות, אבל זה טבעי. מה שמצחיק זה שנכתב שם ציטוט של מישהו מתאר RIVAL שמדרג תיכוניסטים ובו כתוב שלעמנואל יש "תחושה נהדרת למשחק, הוא יודע לערב את החברים שלו לקבוצה". בלי קשר לכך שזה כנראה אחד מאותם קשקושים פוליטקלי קורקט כשאין באמת משהו אחר להגיד, אבל אם זה קצת נכון, אז כנראה שרמת הבנת המשחק הממוצעת בתיכונים בארה"ב היא יותר נמוכה ממה שחשבתי.

לא צפיתי בו אף פעם משחק אז לא אנסה לשנות את דעתך על השחקן, אבל זה לא מהלך גבולי, זה מהלך חוקי לגמרי ובהחלט ברוח של עבודת הרגליים של קובי מייקל והאקים.

_________________
You know I wish that there was some way that I could be outside playing basketball in the rain and not get wet. Now wouldn't that be great?

בסבסוב ןהעליה לקליעה אכן עבודת רגליים נאה ללא צעדים, אבל בכדרור שלפני צעדים גם צעדים. מצד שני הארדן עושה את זה בקבוע.

לפני הסיבוב הוא מזיז רגל ציר.
בכדרור זה לא צעדים כי זה תוך כדי כדרור, גם אם זה נראה מוזר... אלא אם זו משיכה של הכדור (הכדור עולה מעל כף יד)

ערוץ הספורט עם כתבת "צבע" על שארפ ג'וניור.

https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=339099

למרבה הצער, פחות או יתר כרגיל בכתבות האלה, נראה כאילו הכתב לא ראה אותו משחק (חוץ אולי מאיזה אוסף קליפים ערוכים). או שאם ראה לא ממש מבין מה הוא רואה. נעזוב השוואות הזויות להארדן ולילארד (או אפילו לפארגו לצורך העניין). זה יותר עניין של הייפ מאבא, שלא ברור לי מה מטרתו, אבל לפחות אפשר להבין את חוסר האובייקטיביות. אבל משפטים של הכתב כמו "חומר גלם מושלם לאנשי המקצוע של ה-NBA" (מה? זה הרי יהיה נס מקצועי אם הוא מגיע לליגה הטובה בעולם). או "מצד אחד הקליעה האבסולוטית שכולנו מכירים, מצד שני יכולות של פוינט גארד." הרי הוא לא הראה לא את זה ולא את זה בנבחרת או בתיכון. הקליעה מבחוץ סבירה (למרות שבנבחרות קלע באחוזים נמוכים משלוש), אבל רחוקה מלהיות אבסולוטית וזה ממש לא נראה כמו הצד החזק שלו. וגם יכולות של פוינט גארד הוא לא הראה. לא בנבחרת, וגם לא עם 2.5 אסיסטים השנה בתיכון שלו, למרות היוסג' הגבוה מאוד. כן ראיתי ניצוצות של ראיית משחק, אבל רכז הוא לא וגם לא רואה שום סיכוי שהוא יהפוך לכזה בעתיד.

מה שהוא כן זה סקורר פיזי, עם שליטה טובה בכדור ואף לנקודות. ויש סיכוי שזה אפילו יעבוד בליגה הישראלית או לכל היותר באירופה. אבל איך בדיוק סקנד גארד לא אתלטי בגובה 1.90 וכרגע בלי קליעה מרשימה אמור להגיע ל-נבא? לערוץ הספורט הפתרונות.

בקיצור, איך זה שרוב כתבי הכדורסל באתרי המיין-סטרים (לא כולל בזה את הופס ווואלה) כל כך חסרי מושג ונשמעים כמו איזה אוהד ממוצע? איזה תירוץ יש לזה בעידן הזה עם כל כך הרבה אינפורמציה, כשלא מעט אנשים שכותבים ללא תשלום בסל ניוז מראים הבנה גבוהה בהרבה?

אם יש בכל זאת אינפורמציה מעניינת בכתבה הזו היא נוגעת לכוונה שלו להמשיך לשחק בנבחרות הצעירות, כשהשנה הוא היה אמור לשחק גם בקדטים וגם בנוער (כבר לא יקרה). נראה איך זה יראה בשנה הבאה.

לפי הכתבות השונות (ולא רק בכדורסל מן הסתם) אנחנו כנראה מעצמה עם אינספור שחקני NBA ויורוליג.
הרי בינינו, מה הסיכוי באחוזים שתהיה לו קריירה טובה יותר נגיד מבר טימור?

"לי יש תיאוריה" שקשה לי בדיוק להגדיר או לשער ממה היא נובעת - בהינתן שספורטאי הוא מישראל אז אוטומטית אני אעריך את תוחלת התוצר הסופי ממנו כמאוד נמוכה, ובפרט נמוכה ממקבילים אליו בגיל, אף אם הם צעד מאחוריו מבחינת יכולות בפועל בגיל צעיר וכו'. אני בספק אם גם במדינות אחרות היחס בין "גיא אסולינים וישי עוליאלים" לבין כאלו שהגיעו לקריירה מקצוענית מכובדת ברמות הגבוהות באמת (כספי, דודי סלע וכו') הוא כה חד.
מן הסתם לא עברתי ענף-ענף וניסיתי לבדוק מה המצב שם (לא שזו בדיקה מספרית שקל לעשות במדויק בכלל...), אבל למשל גם בענף השחמט (הקרוב לליבי), שבו בגילאים הצעירים לעיתים יש לנו איזה מדליסט באליפות עולם/אירופה, התקרה בגילאי הבוגרים די נמוכה למרבה הצער.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

תיאוריה מעניינת. אני לא בטוח אם הפרובנציאליות הזו היא עניין ישראלי ייחודי. נדמה לי שבישראל דווקא אפשר לראות את שני הצדדים -- מצד אחד הייפים מטורפים ומצד שני גם נטייה לזלזל ולהקטין (כן, גם כאן בסל-ניוז). ראיתי הייפים לא ריאליים גם במקומות אחרים, בעיקר מקומות דלים יחסית בהישגים ספורטיביים כמו ישראל. בכל מקרה, אם נתרכז בכדורסל, דווקא בשנים האחרונות עושה רושם שגדלו כאן כמה כשרונות נחמדים ביותר וההייפ לגביהם (אבדיה, זוסמן, מדר עד לפני חצי שנה, בלאט, חנוכי, דברת) לא נראה מוגזם במיוחד. לגבי הכדורגל לעומת זאת, נראה שכמעט תמיד זה לא פרופוציונלי.

לגבי מישהו כמו ישי עוליאל, חלק מזה נובע כמובן מכתבים שלא מבינים כמעט כלום במה שהם כותבים עליו -- מה שדיברתי עליו למעלה. מי שקצת מתמצא בטניס לנערים (מודה שיש לי חיבה לענף) יודע שהאורנג' בול ("אליפות העולם") שבו עוליאל זכה הוא טורניר יחסית שולי (בטח ביחס לגראנד-סלאמים) והנערים הכי טובים בקבוצת הגיל בדרך כלל לא משתתפים בו. וגם כשעוליאל הגיע לגמר הנוער באוסטרליה, זה היה כשבני גילו המוכשרים בהרבה (למשל ציציפס היווני, שאפובלוב ואוז'ה-אליאסים הקנדים, דה-מינאור האוסטרלי, וראד הנורווגי) כבר עשו את שלהם בנוער והתחילו את קריירת הבוגרים שלהם. ועדיין, היה לו סיכוי להפוך לשחקן נורמלי, מה שלא קרה, אבל לא קורה בכל שנה לעוד איזה עשרים שחקנים אוסטרלים או צרפתים שיש להם לא פחות פוטנציאל. כך שנראה לי שההייפ כאן קשור בעיקר להיצע הדל כל כך. כשיש לך רק טניסאי אחד שנראה שיש לו בכלל סיכוי לעשות משהו בבוגרים, אז אתה שם עליו את כל הז'יטונים התקשורתיים, או שלא כותב בכלל על טניס ישראלי (יש עוד חיה כזו אחרי שסלע יפרוש?). בספרד לחובבי הטניס יש מספיק על מה לדבר גם בלי להזכיר בכלל פוטנציאלים מפוקפקים.

או שהם מבינים טוב מאוד, אבל זה לא באמת משנה להם. רוב העיתונאים בסך הכל מחפשים חומר לכתבות, ואם עושים כתבה אז חייבים שיהיו סופרלטיבים והגזמות.
כתבי הכדורסל לא הבינו שאליפות העולם לתיכונים שבה זכו תיכון חדש ת"א זה חרטא? הבינו, אבל אם אפשר לקחת את זה ולנפח ולנפח ולנפח לייצר כותרות ועוד קצת צפיות וקליקים, אז למה לא? זה העולם היום.

אולי לא התנחסתי כל כך טוב בהודעתי הקודמת ואנסה קצת לדייק יותר:
עיקר טענתי היא שלא בהכרח שההייפ מוגזם לרוב, אלא שגם אם ההייפ מוצדק ויש פה פוטנציאל לא רגיל - העובדה שאותו שחקן/אתלט הוא מישראל ולא ממדינה ממוצעת אחרת (ואפילו לא מדינה המצטיינת באותו הענף) - תפגע בו קשות בסופו של דבר ("בתוחלת" כמובן, יש ויש, אבל לרוב).
לא זוכר בדיוק מי היה הדובר (אולי צ'אבי?), אבל בראיון לאחרונה נאמר על ידי אחת מ"פיגורות ברצלונה" שגיא אסולין היה השחקן הכי כשרוני שהם ראו (או משהו מאוד דומה לכך). אז אני מניח שההייפ שם כן היה מוצדק לפחות ברמה כלשהי, והמינימום הסביר זה שיצא שחקן מוביל ברמה הישראלית.
האם זה "הגיוני" ששחקן כמו עוליאל ממוקם כעת סביב 500 בעולם? ולא מדובר הרי במקרה של איזו פציעה או headcase או משהו, משאבים מסוימים לקידומו היו - כך שהמעטפת קיימת ברמה זו או אחרת. האם באמת יש בכל שנתון "איזה עשרים שחקנים אוסטרלים או צרפתים שיש להם לא פחות פוטנציאל"? (ואני אפילו לא מתמקד כאן דווקא בצימצום לשתי המדינות)
למשל כמה שחקנים בגילו של עוליאל או צעירים ממנו מדורגים כעת מעליו?

בלי קשר ספיצפית לעוליאל (או שארפ, או מדר...), אני חושב שזה נושא מעניין לדיון בהקשרי הענפים השונים, ואשמח אם יימצאו "המומחים" להרחיב קצת גם על הענפים הפחות מוכרים בהיבט הזה - בטח בתקופה המשעממת הנוכחית...

בשחמט למשל, אפילו בעשור-שניים האחרונים (כלומר פוסט העלייה הרוסית שכידוע העלתה את השחמט שלנו לטופ העולמי), עדיין יש פה ושם הבלחות של זוכים באליפויות נוער עולמיות ואירופאיות, ועדיין בסוף כשמגיעים לרמת בוגרים ומקצוענים משהו נעצר. זה גם כי בארץ קשה מאוד להתפרנס מהענף (שזה גם חלק מהסיפור של התופעה הזו בענפים השונים אני מניח), אבל הפער מהטופ העולמי נוצר כבר קודם למען האמת.
למשל אין בישראל אף שחמטאית מקצעונית, וספק מתי תהיה כזאת (ונניח אפשר לייצר מחייה סבירה מלהיות טופ 50 בנשים או טופ 100 בגברים), כאשר גם בגברים שתי התקוות הגדולות של ה"דור הנוכחי" (בני 30 ומטה) יצאו כבר מהטופ 100, אחרי שהגיעו כבר לטופ 30-40 בפיק של הקריירה שלהם.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

לא מבין מספיק בשחמט או אתלטיקה. אבל אני חושב שהמקרה של עוליאל מעניין בגלל שיש כאן בדיוק עניין של ציפיות לא ריאליות ביחס לרמת הכישרון והפוטנציאל. ישי שחקן נחמד, מוכשר ועובד קשה, אבל אין במה שעשה בגילאים הצעירים שום דבר שמרמז על איזה עילוי טניס חד פעמי או אפילו על שחקן טופ-100 מובטח. איך יודעים את זה? מסתכלים מסביב. מבין אלו שזכו, כמו ישי, באורנג' בול ("אליפות העולם") עד גיל 14 בעשרים השנים האחרונות, רק 4--20%--הגיעו לטופ 100 (דל פוטרו היחיד מביניהם שגם הגיע לטופ-10). מבין אלו שזכו בגראנד סלאם לנוער בעשור האחרון (ישי כאמור רק הגיע לגמר), בערך חצי לא הגיעו, וגם לא יגיעו, למאייה הראשונה בעולם (לעוליאל עוד יש איזה סיכוי קטן, למרות שזה כנראה לא יקרה). שחקנים כמו לוק סביל האוסטרלי או פיליפ פליוו הקנדי (מי?) זכו כל אחד בשני גראנד סלאמים בנוער ובלי ספק יכולים להיחשב לאכזבה גדולה יותר מעוליאל, כשלא הצליחו להותיר שום חותם משמעותי בטניס הבוגרים.

רק שלאוסטרליה וקנדה (מדינות גדולות מישראל, אבל רק פי שתיים עד ארבע) יש גם המון הצלחות, כולל בשנים האחרונות, כך שהכישלונות הללו נבלעים ונשכחים. וזה בדיוק העניין. אם היו פה עוד איזה עשרה שחקנים ברמה של עוליאל, כנראה שהכיסוי התקשורתי שלו היה ריאלי יותר. מדובר על שחקן מוכשר, אבל כזה שמעולם לא הראה שהוא באמת בטופ בין בני גילו. כך שזה לא ממש מפתיע שהוא, כמו עוד המוני שחקנים צעירים ומוכשרים, חלקם עם יותר קבלות בגילאי הנוער, לא מצליח להגיע למאייה הראשונה בעולם. זה רק ההייפ הלא מוצדק בגיל צעיר שגורם לנו להרגיש כזו אכזבה. יחד עם הכרה בעובדה שאחרי גליקשטיין, מנסדורף, סמשנובה ושחר פאר, מדינה עם אוכלוסיה של כמעט 10 מיליון איש ועם תנאים אידיאליים לטניס נכשלת בלהוציא אפילו כישרון נורמלי אחד בטניס הגברים והנשים (למתעניינים, גם בגילאים הצעירים אין אף אחד שנראה כמו פוטנציאל מבטיח לעתיד).

לא הבנתי. אתה קודם אומר שהציפיות משחקן שמגיע להישגים הן מוגזמות כי בסוף אחוז גדול לא מתפתחים כשחקני בוגרים. מצד שני, להגיד שהוא "מעולם לא הראה שהוא באמת בטופ בין בני גילו" אחרי ההישגים שעשה?
בסוף הוא עשה את ההישגים הכי גדולים לגילו מבין הטניסאים בארץ. אז על מי יהיה הייפ? על אחרים שלא התקרבו להישגים שלו?
ההישגים יוצרים את ההייפ.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

אני חושב שסאבוניס התכוון לטופ העולמי בין בני גילו, לא בישראל. ברור שבישראל הוא היה מעל כל שחקן צעיר אחר. הסיקור הסביר היה אמור להיות טפיחה על השכם בגין ההישגים, והערכות זהירות יותר לגבי איך הוא צפוי להתפתח. הסיקור סביב עוליאל היה בסגנון "צומח פה שחקן-על עולמי!", וזה היה סיקור פופוליסטי שעשה עוול לכל צרכני הסיקור, ולעוליאל עצמו.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

מה שסאבוניס אמר. עמדנו על זה כבר אז בת'רד הטניס, שהוא מתבוסס בסבב הנוער כדי לרמות את התקשורת והקהל (כלומר לא הוא הרמאי, אלא אלה שהיו סביבו), בזמן שבני גילו הטובים ממנו - לאו דווקא השנתון הספציפי - כבר עושים חיל בסבב הבוגרים.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.