נמשיך לעמדה השניה. האם הארדן הוא באמת סקנד גארד ולא מנהל משחק, סביר להניח שלא. אבל זה לא משנה, כך espn ו basketball reference קובעים, אז כך גם אני קובע, ובכל מקרה, הוא יהיה בדירוג הזה, השאלה היא רק באיזה מקום. אציין כן, שמדובר בעמדה לא משהו, עם המון שחקנים בירידה. נדמה לי שהקאט אוף הוא בערך במקום הרביעי, ארבעת השחקנים הראשונים טובים (אם כי גם להם יש כמה סימני שאלה) אחר כך... יותר סימני שאלה מאשר סימני תשובה למען האמת. אגב, ג׳ימי באטלר, באמת יופי של שחקן, אבל בסקטבול רפרנס שמים אותו בשנה האחרונה כפאקינג פאוור פורוורד! אצלי הוא יהיה סמול. למקרה שתהיתם.
HM
אפנרני סיימונס של פורטלנד הוא שחקן שקיבל הזדמנות ולא הצליח לעשות איתה כלום. לא סובל את מבט ה״זורק זין״ התמידי שלו, אבל מקום של כבוד עם 21 נק׳ בממוצא יש לו. דווין וואסל של סן אנטוניו לעומת זאת, הוא שחקן חביב יותר. הוא עדיין לא ברמה אבל אם וומבי יעשה וומבי ויפנה לו את הרחבות, יש מצב טוב שהוא ישתפר לכדי כניסה לרשימה בסוף השנה. טרנט ג׳וניור, נורמן פאוול, הוארטר ואפילו מקס שטרוס - כולם שחקנים חביבים, כולם היו הכלי ה 3-4 בקבוצות טובות. כולם יודעים לקלוע מהשלוש, כולם יודעים להתפוצץ פעם בעשרה משחקים, כולם לא שווים מקום ברשימה העיקרית, אבל כן שווים כמעט 20 מיליון דולר לעונה. מה רע? בנדיקט מת׳ורין התחיל את העונה אדיר, אבל קצת נחלש ברוקי וול. אם השנה לא יהיה לו רוקי וול (כי הוא כבר לא רוקי), הוא בהחלט יכול להיות גדול. יש לו גוף מרשים בשביל העמדה. עמנואל קוויקלי היה גארד חשוב בקבוצת הפלייאוף שהיא הניקס. בוגדן בוגדנוביץ׳ היה גארד חשוב בקבוצת הפלייאוף שהיא אטלנטה, וקיי.סי.פי היה שחקן חשוב בקבוצת האליפות שהיא דנבר. זהו.
אז יאללה, 15. אוסטין ריבס. (לייקרס, 13 נק׳, 3.5 אס׳, אבל בעיקר ממש ממש קרוב ל 50-40-90) אני אשכרה נותן את מקום הכבוד שלי למישהו שראיתי לא מעט פעמים השנה בקריפטו, והוא פשוט שחקן מגניב. יש לו יכולת נפלאה עם הכדור, הוא קולע טוב מהשלוש, הוא לא מפחד מכלום, והוא עשוי להיות העתיד של קבוצת העבר של הלייקרס. יש מצב שמה שהיה השנה הוא קצת פוקס, אבל לא יודע, נראה לי שיש לו סקיל סט ממש טוב, גם אם האתלטיות לא בשמיים (אולי אני מוטה בגלל צבע העור... לא יודע). לא סובל את רוב שחקני הלייקרס, אבל אותו אני ממש אוהב.
14. טרי רוז׳ייר (שרלוט, 21 נק׳, 4 ריב׳, 5 אס׳) נתן עונה סבירה מאד בכלום ושום דבר שהיתה שרלוט. הוא עדיין גארד גדול וחזק יחסית שכוחו בעיקר בחדירות והוא גם מנהל משחק סביר (לא גדול, אבל הוא כן לגמרי קומבו גארד ויכול לעשות את זה) לרעתו, האחוזים מהשלוש (33%) ובכלל (42%) וגם כאמור העובדה ששרלוט לא עשתה, כרגיל, כלום ושום דבר. שחקן סביר בקבוצות חלשות. זה מה שהוא, וזה פחות או יותר מה שהעמדה החלשה הזאת שווה במקום ה-14
13. סי.ג׳יי מקאלם (ניו אורלינס, 21 נק׳, 39 אחוז מהשלוש, 6 אס׳, 4.5 ריב׳) לכאורה, יופי של מספרים. שחקן מוביל בקבוצה שאיבדה את השחקן שאמור להוביל אותה לאחוזי שומן ואת השחקן השני שאמור להוביל אותה לאחוזי פציעות. למעשה, בגיל 32 מקאלם, מתחיל להיראות זקן וזה בעיה. כי 32 זה לא באמת זקן. האחוז האפקטיבי שלו ירד מ 56% בעונה הקודמת ל 51% בעונה האחרונה וזה לדעתי מספר את רוב הסיפור. אז כן, היו לו תקופות ממש טובות כמו למשל רצף של חמישה משחקים עם 31 נקודות בממוצע בינואר אבל הוא לא הולך להשתפר. לדעתי, כתוב לו על המצח ״שחקן שישי״ וזה מה שהוא באמת אמור להיות.
12. בראדלי ביל (עבר מוושינגטון לפניקס, 23 נק׳, 5.5 אס׳) נו שיהיה, שחקן שאני ממש, אבל ממש לא סובל. בעיניי הוא שחקן ואקום. לחשוב שהאיש הזה שבתחילת הקריירה נחשב לשלשן מדופלם (8.4 זריקות מהשלוש ב 35 אחוזים לפני שלוש שנים) הפך להיות שחקן שבראש ובראשונה מנסה לחדור. בדרך כלל בהצלחה, אבל אתם יודעים מה - הסיבה להצלחה היא שאף אחד פשוט לא סופר את וושינגטון וזה פשוט לא מעניין אף אחד אם הוא קולע. תקראו לזה ואקום, אז תקראו לזה ואקום. בפניקס לא יהיה ואקום. התחושה שלי היא שבוקר ייתן עוד עונה של 30 נקודות, דוראנט ממרומי גילו יהיה נפלא, ואילו ביל יהיה לייאביליטי. הוא ידרוש את הכדור בהתקפה למרות שהשניים האחרים מוכשרים פי כמה, ולא ישמור כרגיל.
11. אר. ג׳יי בארט (ניקס, 19.5 נק׳, 5 ריב׳) מה בארט הוכיח השנה? הוא הוכיח שהוא שחקן מס׳ 3 בקבוצה טובה. לא גדולה אבל טובה. והניקס של ת׳יבודו אכן היא קבוצה לא רעה. בארט בא למשחק כל יום, קולע את מנת הנקודות שלו (אבל בהחלט צריך לשפר את הקליעה מהשלוש, עם כל הכבוד ל 31%), נותן יופי של הגנה (טוב, נו, קבוצה של ת׳יבודו) מנצח יותר מאשר הוא מפסיד. מה עוד אפשר לבקש מסקנד גארד? רק עוד פלייאוף נחמד, יהיה נחמד, כי הליגה צריכה את הניקס.
10. ג׳ורדן פול (וושינגטון, 20 נק׳, 4.5 אס׳ אשתקד בווריורס) שנת מבחן עצומה לפול. האם הוא השחקן שראינו לפני שנתיים בעונת האליפות של הווריורס? אסרטיבי, לוקח החלטות נכונות, ונראה כמו הבן הצעיר אבל הלא פחות מוכשר של סטף, או שמא הוא השחקן שראינו בשנה האחרונה - ראש בקיר, לוקח את כל ההחלטות הכי גרועות, סטריקי לחלוטין, ונראה כמו ביזארו סטף, במקרה הטוב. אם האמת היא באמצע, אז המקום העשירי הוא מקום הגיוני. שנה שעברה דירגתי אותו מאד מאד גבוה כי חשבתי שהנה - יש לנו סופרסטאר חדש בהתהוות. טעיתי. קורה (קורה הרבה אגב), אבל עכשיו כשהמושכות בידיים שלו (ושל קוזמה), מאד מעניין אותי איך זה ייראה.
9. ג׳יימס הארדן (אנעארף? 21 נק׳, 6 ריב׳, 11 אס׳). תראו, מבחינת יכולת ברור שהארדן גבוה יותר מאשר 9, כנראה קרוב יותר למקום הרביעי, איפשהו ליד אנט. קצת לפניו או קצת אחריו. הבעיה היא שהוא מתחיל להיות סרטן קבוצתי עצום. העיף את עצמו מיוסטון, העיף את עצמו מהנטס, מעיף את עצמו מפילי. בסופו של דבר, יש גבול לכל שטות. אם הוא ישחק שנה הבאה הוא עדיין יהיה טוב, אבל רחוק מאד מהשיא שבו הוא קלע 35 נקודות למשחק בלי למצמצץ לפני איזה חצי עשור. ואם לא, אז תדלגו עליו בדירוג. מה גם, שבסופו של דבר הוא עדיין בינוני בפלייאוף. אמנם נתן שני נצחונות על מול בוסטון עם 87 נקודות משותפות, אבל בכל שאר הפלייאוף היה אפשר לומר שהוא די נעדר. וזו בעיה. כי בסופו של דבר, אם אני צריך להחליף את הסקנד גארד הפצוע שלי במישהו, בסיבוב השני של פלייאוף רנדומלי, אז כן - אני לוקח את לאווין לפניו.
8. דזמונד ביין (ממפיס, 21.5 נ׳, 5 ריב׳, 4.5 אס׳, 41% מהשלוש). נתן קפיצה ברוב המספרים לעומת השנה הקודמת שגם כך היתה טובה. ולמרות נפילה קטנה באחוזי השלוש, הטי-רקס הזה עדיין נתן יופי של אחוזים. מנגד, נדמה שבגלל שגג״ג היה קצת פחות פצוע מבדרך כלל, הוא הפך קצת להיות השחקן השלישי ולא השני בטיבו בקבוצה, וזאת למרות שהקבוצה לא היתה טובה יותר (איכס, מוראנט). מתישהו, נדמה לי שביין צריך לקחת קצת יותר אחריות, ולהפוך את עצמו להיות המבוגר (טוב, רק שנה רביעית בליגה) האחראי בקבוצה הזאת, אולי לצד גג״ג. האופי שלו מתאים מאד ולדעתי מרקוס סמארט רק יעזור.
7. זאק לאווין (שיקגו, 4.5 ריב׳, 4 אס׳) לא יודע כל כך מה יש לומר על הבחור הזה. הוא ודרוזן, הם שניים מהשחקנים הכי אלגנטיים ואסתטיים בליגה, וזה יפה לראות. זאק לאווין ממשיך להיות סקנד גארד פשוט טוב, הבחור יודע לקלוע מכל מקום, הוא עדיין אתלטי מאד, הוא קולע היטב מהשלוש (38 אחוז) , ועם זאת, די ברור שהוא השחקן מס׳ 2 של הקבוצה בלבד (למרות שלא ברור איפה באמת אדרג את דרוזן, שהוא קצת חטיאר בעמדות הסמול פורוורד). שיקגו בכל מקרה, ממשיכה להיות קבוצה פרווה, וגם לאווין.
6. קליי תומפסון (ווריורס, 22 נק׳ 4 ריב׳, 41% מהשלוש) העצוב לגבי קליי, ללא ספק אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, הוא שבעונה הסדירה זה אשכרה נראה טוב. הוא קלע לא פחות טוב מאשר כל עונה אחרת בקריירה. ההגנה אמנם לא היתה אימתנית כמו שהיתה בעבר, אבל בהחלט היתה סבירה, והיה נראה שקליי חזר לעצמו, הוא חזר להיות קליי - אחד הקלעים הטובים בכל הזמנים. תסתכלו על המספרים. רק מה - בפלייאוף זה לא נראה כך בכלל. הוא נראה רווי פציעות, לא יכל לשמור על קונוס, וקלע רק 27 נקודות במצטבר בשלושת המשחקים האחרונים מול הלייקרס עם אפס אסרטיביות. חבל, הלוואי הלוואי הלוואי וייתן עוד עונת וינטג׳ אחת, אבל לא נראה לי שזה יקרה.
5. ג׳יילן גרין (יוסטון, 22 נק׳) ברור שהוא לא היה הסקנד גארד החמישי בטיבו בליגה בשנה האחרונה. אבל הדירוג שלי לא מדבר על השנה האחרונה, הוא מדבר על התחזית לשנה הקרובה, וכן, יש מצב שג׳יילן גרין שבהחלט שיפר את האסרטיביות שלו בשנה השניה, לעומת השנה הראשונה, יכול לעשות עוד קפיצת מדרגה ולהגיע לרמה של סקנד גארד על בנ.ב.א. זה לא בטוח, יש ספקות, אבל יש פחות ספקות מאשר אחרי עונה אחת.
4. אנט (מינסוטה, 24.5 נק׳, 6 ריב׳, 4.5 אס׳) כרגע הוא משתלט לו על עמדת השחקן הבכיר של הנבחרת האמריקאית, וגם מקבל כל מיני השוואות מחמיאות לדווין וויד (יש בזה הרבה, אבל מיצ׳ל מזכיר לי יותר אתוויד מאשר אנט). כשרון על, אמור לבסס את מעמדו כשחקן החשוב ביותר של מינסוטה לפני קאט (וגובר) גם השנה. אבל לא יודע, הגיע הזמן שמינסוטה תעבור יותר מאשר סיבוב פלייאוף אחד עם הסטאר פאוור, לכאורה, שיש לה.
3. ג׳יילן בראון (בוסטון, 26.5 נק׳, 7 ריב׳) סבל השנה קצת מעונה רפויה גם כך של הסלטיקס, אולי בגלל מאמנם החדש, אולי בגלל סתם דריכה במקום. לא נראה שהשתפר ונתן סדרה בינונית לחלוטין מול מיאמי, אבל כן קיבל חוזה ענק, והוא בלי שום ספק עדיין אחד מהגארדים הטובים בעולם, ובטח שומר יותר טוב מאשר השניים שלפניו בדירוג הזה. נראה לי שנוח לו במקום בו הוא נמצא כסקוטי פיפן של ג׳ייסון טייטום. יותר מכל שנה, בוסטון צריכה להיות בשיא השנה. פילדלפיה בקרשים, מיאמי איבדה את כל הגארדים בשקל ורבע שלה, מילווקי זקנה. אז מי אם לא בוסטון? טוב, אולי הקבוצה של השחקן במקום הבא.
2.דונובן מיצ׳ל (קליבלנד, 28, 4.5 , 4.5) שחקן טוב. חזק, מהיר, אתלטי, דווין וייד לעניים. אבל הנה העניין - הוא כבר חצי עשור בליגה ועדיין ללא הישג של ממש. לכאורה, מתעלה בפלייאוף, (דנבר לפני שנתיים) אבל למעשה, נתן חרא של סדרה מול הניקס בשנה בהפסד 4-1. בכל מקרה, השנה ,קליבלנד בוגרת בשנה, ואמורה לעבור קצת יותר מאשר סיבוב אחד. יש לה לא מעט שחקנים. טובים (מובלי, גארלנד), אבל מיצ׳ל כן אמור להיות הכוכב, אז בואו נראה.
1. דווין בוקר - (פניקס, 28 נק׳, 5.5 ריב׳, 4.5 אס׳. נתן יופי של טופי של פלייאוף, והוכיח שהוא גם השחקן הטוב בקבוצה שלו, ובהפרש. כלומר, טוב יותר מאשר דוראנט ולא במעט. האחרון אמנם בן 35, אבל זה במובהק יותר מאשר סטף קרי היה במובהק (או שבכלל לא ) טוב מאשר דוראנט בעונות האליפות שלהם. אישית, אני מאד מחבב את האיש, ובהחלט הייתי רוצה לראות אותו לוקח אליפות מתישהו, רק עדיף שזה לא יהיה באותה קבוצה עם הקאפקייק. בכל מקרה, ברור שמדובר באחד השחקנים הטובים בעולם. נתן פלייאוף מבריק, עם 6 משחקים מתוך 11 שבהם הוא קולע יותר מאשר 35 נקודות.
_________________ תודה לאלוהי הבירה
|