אחת העמדות העמוקות לשמצה בליגה. יש בה ארבעה שחקנים טובים מאד, עוד איזה 2-3 שהם מעל כל השאר. והחל מהמקום השמיני או התשיעי בערך אפשר להחליף כל אחד מהשחקנים ששמתי ברשימה העיקרית בכל אחד מהשחקנים שלא נכנסו לרשימה העיקרית ויש המון כאלה. כמעט בכל קבוצה השחקן מס׳ 2-3 בטיבו הוא סקנד גארד - כלומר, יש איזה +20 שחקנים שבכל יום נתון יכולים להיות יותר טובים מאשר כל אחד מהגארדים האחרים ברשימה פרט ל 7-9 הראשונים. נניח.
ועכשיו שהקדמנו, בכל זאת - מי נמצא ב hm. הרשימה תהיה ארוכה מאד, ולכולם לדעתי מגיע אזכור כשחקנים טובים באמת, ולכולם יש קייס כשחקן מס׳ 2-3 בקבוצה שלהם, שזה מבחינתי מספיק להיות מצוינים כאן.
קאם תומאס (ברוקלין) - למה כן? כי הוא באמת סקורר קטן ומצוין. למה לא? כי הוא נותן תחושה של שחקן ואקום, וכי הוא משחק בקבוצה חלשה ברמה היסטורית. קאריס לוורט (קליבלנד) - למה כן? אחד השחקנים השישיים הטובים בליגה, שחקן שיודע ליצור בעצמו ושחקן שאני אוהב. למה לא? כי 14 נק׳, 5 אס׳ ופחות מחמישים אחוז אפקטיבי בקבוצה בינונית בסך הכל, זה לא מספיק בשביל להיכנס לרשימה העיקרית. טריי מרפי (פליקנס) - למה כן? כי הוא דווקא כן שחקן הגנה טוב, וגם עם 58 אחוז אפקטיבי. למה לא? כי התקפית הוא קצת דרך במקום השנה והוא גם טיפה חור שחור. טרי רוז׳ייר (מיאמי) - למה כן? כי הגארד החזק הזה הוא בכל זאת שחקן של 20 נק, ו 5.5 אס׳. למה לא? כי הממוצעים שלו בואקום של שרלוט היו טובים בהרבה מאלו שבקבוצה האמיתית של מיאמי. חיימי חאקז (מיאמי) - למה כן? האיש עם הרעמה והזקן נתן עונת רוקי נפלאה מרוב הבחינות והראה המון בגרות. למה לא? כי 32 אחוז מהשלוש, וגם כי ממש נתקל שם בקיר רוקיז שכזה. ג׳וש גידי (שיקגו) - למה כן? בכל זאת שחקן חמישייה באחת הקבוצות הטובות במערב. למה לא? כי הם בכל זאת העבירו אותו בקלות תמורת קארוסו שלא נמצא כאן ברשימות. וגם כי עם אול אראונד לא תמיד הולכים לבנק (אני כן מחבב אותו אגב) דווין וואסל (ספרס) - למה כן? השחקן מס׳ 2 בקבוצה של וומבי עם כמעט 20 נק׳ ו 5.5 אס׳ למשחק. למה לא? כי הוא לא רכז טבעי, ואני לא בטוח שפופ חושב שהוא חלק משמעותי מהעתיד של הספרס. הרבה ואקום היה שם. עמנואל קוויקלי (טורונטו) - למה כן? ממש תפס את עצמו בטורונטו, עם זינוק הן בנקודות (18.5 בקבוצה) ובמיוחד באסיסטים עם כמעט 7. למה לא? כי הרפטורס חלשים, וכי האחוז האפקטיבי שלו בניגוד לשאר הסטטיסטיקות ירד שם לעומת הניקס. אוסטין ריבס (לייקרס) - למה כן? ללבן הוא חתיכת מכדרר עצום. השחקן ההתקפי מס׳ 3 בקבוצה הכי מתוקשרת בליגה עם 57 אחוז אפקטיבי. למה לא? כי הגנה אין. אין. קלי אוברה (פילי) - למה כן? כי הוא נתן דקות התקפה אמינות מאד באחת הקבוצות הטובות במזרח. למה לא? כי כבר ראינו את חוסר היציבות שלו מספיק שנים, וכי 31 אחוז מהשלוש. מאליק מונק (סקרמנטו): למה כן? כי האיש שנראה בן 80 הזה נתן מספרי קריירה בנקודות ואסיסטים וסיים במקום השני במירוץ לתואר השחקן השישי של העונה? למה לא - כי רק 35 אחוז מהשלוש, וכי סקרמנטו. בנדיקט מת׳ורין (אינדיאנה): למה כן? סווינגמן חזק מאד, אתלטי ועם עתיד מבטיח. למה לא? כי אינדיאנה עשתה את ריצת הפלייאוף הנפלאה שלה בלעדיו, וגם כי המספרים שלו בשנה השניה היו פחות טובים מאשר בעונת הרוקי. נורמן פאוול (קליפרס): למה כן? עוד אחד מהשחקנים השישיים הטובים בליגה, והוא קולע 43.5 אחוז מהשלוש, וגם אחד מהיחידים בקליפרס שאף פעם לא פצוע ותמיד נותן תפוקה. למה לא? כי התפוקה היא בסופו של דבר 13.5 נקודות למשחק בקבוצה בינונית. גארי טרנט (עבר מטורונטו למילווקי): קצת כמו קודמו (שפעם היה טרייד בו החליפו את האחד בשני) - שחקן שמסתמך על קליעה נפלאה מהשלוש, והוא גם צעיר בהרבה (26). למה לא? כי רק 13.5 נקודות למשחק בקבוצה חלשה, אבל יכול להיות שבמילווקי הוא ימצא את עצמו. קיונטה ג׳ורג׳ (יוטה): למה כן - אחד הרוקיז היותר מבטיחים בשנה האחרונה, עם הרבה משחקי 20+ ו-30+ בשליש האחרון של העונה הקודמת. למה לא? כי זה היה בוואקום של יוטה וכי 33% מהשלוש זה לא טוב. ג׳יילן סאגס (אורלנדו): למה כן? כי למרות מספרים בינוניים מאד, מדובר בשחקן ההגנה הטוב ברשימה אולי, בחמישיית ההגנה השניה של הליגה, והמנהיג ההגנתי של קבוצה טובה ומפתיעה וגם 40% מהשלוש ו 58 אחוז אפקטיבי. למה לא? כי הוא קולע רק 12 נקודות ובאופן כללי לא תורם מספיק בהתקפה למרות היכולות ההגנתיות המצוינות והדיוק מהקליעה. קיי.סי.פי (אורלנדו): למה כן? כי בהצטרפותו לאורלנדו, הוא יוצר יחד עם סאגס צמד בולדוגים הגנתי, משל היו ממפיס של טוני אלן וטיישואן פרינס, או להבדיל אביו וסקונוקיני וגם 40.6 אחוז מהשלוש, וכי הוא לקח פעם אליפות כשחקן חשוב. למה לא? כי הוא לא יוצר, כי דנבר לא סתם ויתרה עליו וכי נדמה שהוא מתחיל את החלק היורד בקריירה. ברנדין פודג׳מסקי (ווריורס) - למה כן? כי יש מצב שהוא הספלאש בראדר הבא, כי הוא נתן עונת רוקי נפלאה, וכי הוא ריבאונדר אדיר לגובהו וקלעי מצוין (38.5 אחוז מהשלוש). למה לא? כי פחות מ-10 נקודות למשחק וכי הוא עדיין לא מוכח מספיק, אבל יש לי תחושה שהוא ייכנס לרשימה העיקרית בשנה הבאה. בוגדן בוגדן (אטלנטה,) - למה כן? קולע הרבה במעט זמן, בעיקר זה. אחד השחקנים השישיים הטובים בליגה שיכול להתפוצץ עליך בכל זמן נתון. למה לא? לא צעיר, לא הביא את אטלנטה לכלום. פשוט לא. אנפרני סיימונס (פורטלנד) - למה כן? כי פעם פורטלנד בנו עליו להיות הפרנצ׳ייז פלייר הבא שלהם. למה לא? כי הוא לא הפך להיות כזה. כי הוא שחקן ואקום, כי הוא פציע לכאורה, וכי הוא תמיד נראה חצי ישן. כן, למרות 23 נקודות למשחק. שיידון שארפ (פורטלנד) - למה כן? כי נדמה לי שעכשיו פורטלנד בונים עליו להיות הפרנצ׳ייז פלייר הבאה שלהם. למה לא? כי גם הוא לא יהיה כזה וכי 33 אחוז מהשלוש. בראדלי ביל (פניקס) - למה כן? כי הוא אחד מהשלישייה הגדולה של פניקס, כי הוא פעם היה שחקן של 30 נקודות למשחק, וכי הוא עדיין סקורר טוב כשנחה עליו הרוח. למה לא? כי אני מתעב אותו כמו שאני מתעב מעטים, כי פניקס נראית איתו על הקרשים וכי נדמה ש 43% מהשלוש כמו שהוא קלע השנה, זו אנומליה סטטיסטית עבורו.
יאללה, היו פה הרבה שמות, אבל עם שבע השמות הבאים, שהם כאמור מבחינתי אינטרצ׳יינג׳בל ל-22 הקודמים - אעשה אותו דבר בדיוק.
הרשימה העיקרית:
15. זאק לאווין (שיקגו, 7 בדירוג הקודם: 19.5 נק׳ ,5 ריב׳, 4 אס׳, רק 25 משחקים) - למה כן? שחקן בן 29 שקופץ לשמיים ועם חמש עונות רצופות של 23+ נקודות למשחק. למה לא? כי בשנה האחרונה שיקגו רק רצו לוותר עליו, ולא מיהרו (בכלל בכלל) להחזיר אותו מהפציעה, כי תכל׳ס, שיקגו נראתה טוב יותר בלעדיו. או לפחות, לא פחות.
14. סי.ג׳יי מקאלם (פליקנס'. 13 בדירוג הקודם: 20 נק׳, 4.5 ריב׳ ואס׳, 43 אחוז מהשלוש, ) - למה כן? כי מדובר כבר עשור באחד הגארדים הטובים והאמינים בליגה. למה לא? כי למרות עונה טובה של 20 נקודות ולא פחות מ 43 אחוזים מהשלוש, הוא נתן יותר מדי פעמים תחושת דעיכה. והוא גם לא מוסר ושומר כמו פעם
13. ג׳יימס הארדן (קליפרס' 9 בדירוג אשתקד. 16.5 נק׳ , 8.5 אס׳, 5 ריב׳, 38 אחוז מהשלוש) - למה כן? אחד משני הסקנד גארדים החשובים של עשר השנים האחרונות (לצד קליי), כנראה המוסר הטוב מכולם ברשימה הזאת. למה לא? כי בפלייאוף הוא נראה מזעזע תמיד, וזה לא ישתנה בגיל 35 גם אם הוא יגיע לשם (הנחה לא ברורה בכלל). קלע 23 נקודות בממוצע בשני המשחקים האחרונים שלו בפלייאוף האחרון מול דאלאס וזה מאד אופייני.
12. אר.ג׳יי בארט (טורונטו', 11 שנה שעברה, 20 נק׳, 5.5 ריב׳, 36 אחוז מהשלוש) - למה כן? אני אוהב סווינגמנים גדולים וחזקים כמוהו, וכמו מת׳ורין ומידלטון. לקח לו טיפה זמן להתאקלם כשעבר מהניקס לטורונטו אבל סיים את העונה כשחקן הטוב ביותר שלה עם 39 אחוז מהשלוש ולא פחות מ 60 אחוז אפקטיבי במדיה. למה לא? כולה טורונטו, כן?
11. ג׳וש הארט (ניקס, 9.5 נק׳, 8 ריב׳, 4 אס׳) - למה כן? כי הוא אחד השחקנים הכי מגניבים בליגה. כי הוא מה שברוס בראון או גארי פייטון בשני היו רוצים לראות כל פעם שהם מסתכלים במראה, כי הוא אנרג׳ייזר הגנתי ופאונד טוב פאונד הריבאונדר הטוב בליגה, כי הניקס נראו מעולה איתו בפלייאוף, האיש אשכרה נתן 17 נק׳ ו-12 ריבאונדים ב-40 אחוז מהשלוש מול פילי בסיבוב הראשון, כן? למה לא? האיש לא קולע אפילו דאבל פיגר למשחק שזה כן קצת בעיה, אבל היי - אם אף פעם לא היה ספק שלטוני אלן יש מקום ברשימות האלה לפני עשור, אז גם להארט היום.
10. טיילר הירו (מיאמי, 21 נק׳, 5.5 ריב׳, 4.5 אס׳, 40 אחוז מהשלוש) - למה כן? כשמצמצמים עיניים, נדמה שהוא השחקן שהכי מזכיר את סטף קרי בליגה. מכדרר בחסד עליון, נע בין חסימות, קלעי אדיר, שחקן כיף חיים. למה לא? כי הוא די פצוע רוב הזמן ואי אפשר באמת לסמוך עליו וזאת למרות שקצת בנו עליו להיות האיש של מיאמי בפלייאוף האחרון אליו הוא סוף סוף חזר בריא, אבל באטלר היה פצוע, ולמרות שהוא היה סביר בסך הכל (במיוחד במשחק היחיד אותו מיאמי ניצחה מול בוסטון עם 24 נק׳, 14 אס׳ ו-6 שלשות) הוא לא היה מספיק טוב. מת לראות אותו בעונה בריאה.
9. קליי תומפסון (דאלאס, 6 אשתקד, 18 נק׳, 39 אחוז מהשלוש) - למה כן? כי לצד הארדן הוא האיש שהגדיר את העמדה בעשור האחרון, כי הוא ההעברה המתוקשרת והמעניינת של הקיץ (אולי לצד פול ג׳ורג׳), כי הוא אחד הקלעים הגדולים בכל הזמנים, ועדיין יודע לקלוע בעונה הסדירה וכי מדובר בפאקינג קליי תומפסון ואני מת לראות איך הוא ייראה עם הפיינליסטים של המערב. למה לא? כי 0-10 מהשלוש ו-0 נקודות במשחק הפליי-אין מול סקרמנטו...
8. דונטה דיוינצ׳נזו (ניקס, 15.5 נק׳, 40 אחוז מהשלוש, 58 אחוז אפקטיבי). - למה כן? כי יא-אללה, איזה פלייאוף האיש הכל כך אפקטיבי ויעיל הזה נתן, במיוחד בסדרת 7 המשחקים מול אינדיאנה כולל משחקים של 35 נקודות ו 39 נקודות (אבל גם פעמיים עם פחות מ-10 נקודות, יצוין), כי הוא שחקן הגנה טוב מאד, ושחקן התקפה יעיל מאד. כי הוא אולי לא פלאשי כמו חלק מהשמות פה, אבל הוא אלוף לשעבר (עם מילווקי) ומוכח לגמרי (בעיקר בגלל ת׳יבודו והניקס). למה לא? כי הניקס היא בכל זאת קבוצה של 5 וחצי שחקנים ומישהו צריך לקלוע, כי הוא מעולם לא נראה כל כך טוב בקבוצות הקודמות בהן שיחק (ווריורס, באקס) וכי היתה אפילו תחושה שהוא יהיה ג׳ורנימן. וכי בהחלט ייתכן שהשנה הקודמת ובעיקר הפלייאוף מול אינדיאנה היו אנומליה.
7. ג׳יילן גרין (יוסטון' , 5 שנה שעברה, 19.5 נק׳, 5 ריב׳, 3.5 אס׳ , 33 אחוז מהשלוש) - למה כן? מבט על המספרים לא נותן לג׳יילן גרין (שחקן ששיחק בקבוצה חלשה שלא עשתה פלייאוף) מקום בטוח בין שביעיית הגארדים הטובים בליגה. אבל מבט במספרים יתעלם מהעובדה שאחרי ששנגון נפצע, פתאום גרין פרח כמו פרח עם 33 נקודות ב-8 משחקים רצופים. יש מעט מאד שחקנים שיכולים לפרוץ ככה בליגה, מעט מאד. למה לא? כי רק שאז קאם וויטמור קצת חזר, וגרין עוד פעם חזר להיות קצת פחות טוב, וזה שהוא לא יכול לשחק לצד סנטר מוסר מעולה כמו שנגון, ושהמספרים שלו אשכרה ירדו בין העונה הראשונה לשניה, אומרת מבחינתי שהוא עדיין נמצא בטיר של השחקנים שהם אינטרצ׳יינג׳בל ולא בטיר מעל של השחקנים הטובים באמת בעמדה, גם אם הוא כנראה המוכשר ביותר ברשימה מכאן ומטה (כלומר, מעלה... כלומר, לא ששת הראשונים).
גרין יהיה השחקן האחרון שמבחינתי יכול גם למצוא את עצמו מחוץ לדירוג ה-15. שבעת השחקנים הבאים הם בכל מקרה, ששת הסקנד גארדים הטובים בליגה, בעיניי.
6. דג׳ונטה מורי (פליקנס, 22.5 נק׳, 5.5 ריב׳, 6.5 אס׳, 1.5 חט׳, 36 אחוז מהשלוש במדי אטלנטה) - אין לי ספק שהוא ישחק בעמדה 1 בעונה הבאה, אבל כבר כתבתי שאני לא לוקח כאן שיקול דעת והולך עם קדפם ועם br, אז ככה זה. באטלנטה לא הלך לו, אבל אני באמת מאמין שזה הרבה יותר בגלל יאנג מאשר בגללו. מורי והידיים הבלתי נגמרות הוא שחקן הגנה נפלא, שהוא גם שחקן התקפה טוב מאד. גארד ארוך ופלואידי ובעיניי שחקן מאד אטרקטיבי. בפליקנס הוא יהיה 1, גם בגלל שכבר יש את מקאלם ואת מרפי בעמדה מס׳ 2, אבל שיהיה. השילוב בינו לבין ציון ווליאמסון שהיה דה פאקטו הרכז של ניו אורלינס בחלק גדול מאד מהדקות בהן הוא שיחק בשנה שעברה יהיה קריטי. אבל אם הכל יסתדר עם האגו של אינגרם, הרגליים של ציון, ההזדקנות הלא מואצת מדי של מקאלם, וההגנה האדירה של ג׳ונס, יש מצב שהפליקנס יהיו ממש ממש בצמרת הגבוהה של המערב. אני אישית, כנראה אתן להם אובר.
5. דזמונד ביין (ממפיס, 8 אשתקד, 23.5 נק׳, 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳, 55 אחוז אפקטיבי, 38 אחוז מהשלוש). על הקשקש מעל מורי בגלל שהאחרון בכל זאת קצת נכשל באטלנטה, גם אם לא באשמתו. ביין היה די פצוע בשנה האחרונה (42 משחקים) אז הוא באמת יכל להראות אם הוא מסוגל לקחת את המושכות שהותיר מוראנט אחריו ולגרום לממפיס להיות קבוצה טובה, אבל בשלוש השנים האחרונות שלו בליגה הוא הוכיח שהוא גארד חזק מאד, מדויק מאד, חכם מאד, מוסר טוב, קלעי מצוין, שומר סביר ומעלה ובאופן כללי פשוט אחלה שחקן שבעולם. אין סיבה שהוא לא ימשיך להיות אחלה שחקן שבעולם גם השנה. וכן, גם עם מוראנט וגג״ג.
4.דונובן מיצ׳ל (קליבלנד, 2 בשנה הקודמת, 26.5 נק׳, 5 ריב׳ , 6 אס׳, 1.8 חט׳, 54 אחוז אפקטיבי, 37 אחוז מהשלוש). בעיניי מדובר בקפיצה ברמה מעל ביין ומורי (הדי צמודים) - לא השיג המון קבוצתית ב-7 השנים שלו בליגה עם יוטה וקליבלנד, אבל כן הוכיח שהוא לוקח את הקבוצות שלו לפלייאוף שנה אחר שנה, גם אם לא רחוק מדי. מהאתלטים שבשחקני הליגה, מהחזקים שבשחקני הליגה (בוודאי מבין הגארדים), ומהבודדים שנתנו באמת תצוגות אדירות לפנתיאון בקריירה. כולל השנה, בה הוא נתן שתי סדרות פלייאוף מצוינות. בניצחון על אורלנדו היה לו משחק לפנתיאון של 50 נקודות שהוא אמנם הפסיד, אבל גם גיים 7 עם 39 נקודות שהוא ניצח. מול בוסטון הוא קלע 95 נקודות בשלושה משחקים שמתוכם הוא אפילו ניצח אחד, אבל אז נפצע ולא שיחק בשני ההפסדים האחרונים. לכו תדעו מה היה קורה. בכל מקרה, שחקן שבהחלט אפשר להגיד עליו שהוא מהטובים בליגה.
3. ג׳יילן בראון (בוסטון, שלישי גם אשתקד, 23 נק׳, 5.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 56 אחוז אפקטיבי ולפחות סדרה אחת אדירה מול הפייסרס בגמר המזרח) - הפיינלז MVP המכהן והאיש עם האמירות האנטישמיות מחד, והתארים האקדמיים מאידך. אניגמה, אבל מה שברור הוא שמדובר בשחקן מצוין ובאחד משני השחקנים הכי טובים בקבוצה שלקחה אליפות די בקלות השנה, למען האמת. אם מדברים על גארדים גבוהים וחזקים (כמו בארט, מת׳ורין , מידלטון ואחרים שהזכרתי) אז ג׳יילן בראון הוא מהדוגמאות הכי בולטות, מצוין בשני צדדי המגרש,לא שיחק בדרים טים במפתיע. לא יודע אם זה משנה. בוסטון היא הקבוצה לנצח גם השנה.
2. אנט (מינסוטה. 4 לפני שנה. 26 נק׳, 5.5 ריב׳, 5 אס׳). תראו, גינונים של כוכב בוודאי שיש לו. אנט המחייך תמידית הוא לא אינטרוברט בכלל. אישיות מקסימה גם אם קצת ילדותית שיודע שהוא רוצה להיות המייקל ג׳ורדן הבא (אל דאגה, הכשרון אפילו לא בערך שם). בוודאי אחד האתלטים הטובים בליגה אם לא הטוב שבהם ולבטח גם האחראי העיקרי לריצת הפלייאוף האדירה שלהם בשנה האחרונה עם הנצחונות על פניקס (סוויפ) ועל דנבר (האלופה המכהנת עם שני משחקי 40+), אבל באותה מידה... גם עם אחריות מסוימת לתבוסה (סוויפ ג׳נטלמני) בגמר המערב מול דאלאס כשבשני המשחקים הראשונים בסדרה הוא החטיא הכל פחות או יותר. יש לו מידתיות של ראש בקיר וחוסר אחריות אותה גם ראינו באולימפיאדה, ובינתיים זה מה שמבדיל בין הכשרון העצום הזה לבין מעמד לא רק כאחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם, אלא כאחד מהשניים או שלושה. ולא. הוא לא שם.
1. דווין בוקר (פניקס, ראשון גם אשתקד, 27 נקודות, 4.5 ריב׳, 7 אס׳, 55 אחוז אפקטיבי) - בעיניי בוקר קצת מסכן שהנחיתו עליו את הנזק שהוא ברדלי ביל, את גוש האיטיות שהוא נורקיץ׳ ואת הגריאטר שהוא קווין דוראנט. קשה מאד לנצח ככה, אבל ראינו מספיק מבוקר בשנים האחרונות, כולל פלייאוף 2023 האדיר, כולל הבועה, וכולל גם את העובדה שהוא היה הגארד השני בטיבו בנבחרת החלומות האמריקאית, כדי שאוכל לומר בבטחה שהיום בוקר הוא שחקן טוב יותר מאשר אנט (למרות האנטיקס), בראון או מיצ׳ל. הוא היחיד מביניהם שיכול גם להוביל כדור ברמה הכי גבוהה. הוא סקורר אדיר ולמעשה כמעט בלתי עציר מחצי מרחק, קלעי מצוין ובאופן כללי שחקן חכם מאד. הוא רק צריך קבוצה עם יותר עתיד מאשר פניקס הגריאטרית בשביל להראות את זה.
_________________ ״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|