שוויק1 כתב:
העניין הוא יותר הקשיחות. הספרס איבדו קצת את הקשיחות שהייתה בהם בלי בואן והורי, חסר איזה בד גאי בדיוק בסגנון של ג'קסון שיתן לב על הפרקט ולא יפחד מאף אחד.
באליפויות היה תמיד מישהו כזה, אם זה מריו אלי בראשונה ובואן בכל השאר.
הדיבור על בואן החדש הוא סביב הרוקי קאווי לאונרד, אתלט קשוח וחזק שאוהב ויודע לעשות הגנה. פופ מעריך אותו מאד, נותן לו מעל 23 דקות למשחק ובמשחק האחרון נגד אורלנדו העלה אותו מהספסל ל31 דקות. יש ללאונרד גם יד טובה מחוץ לקשת, והוא נראה כמו מישהו שיהיה חשוב בבנייה עתידית של הספרס.
20 האגורות שלי לגבי הטריידים:
פורטלנד: סך הכל, מה שקורה למועדון הזה הוא די עצוב. פול אלן משקיע שם ים של כסף (הבלייזרס במקום החמישי במשכורות בליגה, מעל בזבזניות ידועות כמו הניקס ודאלאס של קיובן), יש להם קהל טוב ואולם מאד ביתי, והם מצליחים לפספס את זה פעם אחרי פעם. גם הטעויות וחוסר המזל שלהם בבחירת פרנצ'ייז פלייר (הבחירה של אודן על חשבון דוראנט מככבת באגף הטעויות, ההסתמכות על רוי בחוסר המזל) לא עזרו הרבה. הם הולכים לבנייה מחדש, וכמו שלמדנו לצפות מפורטלנד-זה יתחיל מבטיח, ויגמר רע.
ניו ג'רזי: אז נכון, ג'ראלד וואלאס זה לא הסופרסטאר שקיוו לו בדמותו של הווארד, אבל זה שחקן קבוצתי מצוין שמשלים חמישייה מאוזנת יחד עם דרון, ברוקס, האמפריז ולופז שיבריא במהרה בימינו. אם דרון ו-וואלאס יחליטו להמשיך עם הקבוצה לברוקלין (לשניהם אופציות שחקן לעונה הבאה), יש מצב טוב שהפרנצ'ייז יגיע לפלייאוף כבר בעונה הראשונה למעבר, ואולי גם יעשה שם משהו מעניין.
לייקרס: השודדים בצהוב-סגול עושים זאת שוב. גם נפטרו משחקנים לא מועילים, גם חיזקו את הנקודות החלשות וכמובן בלי לשלם במשהו משמעותי. ההצטרפות של ג'ורדן היל משפרת את הקו הקדמי הטוב בעולם, יען כי הבחור הוא ריבאונדר טוב ושחקן הגנה איכותי, שיוכל לתת מנוחה ולהלחם כשלגאסולינה לא מתחשק במיוחד. ואם הצליחו להביא רכז צעיר יחסית ונטול אגו כמו סשנס על חשבון הגופה העגלגלה של פישר, אז בכלל כיף להם. ססססססעמק איתם, לא מתים אלה.
קליפרס: מי היה מאמין, משהו משתבש לקליפרס (לזה דווקא קל להאמין), והם פועלים במהרה כדי לתקן אותו. היינו כחולמים. ניק יאנג הוא לא כוס התה שלי, אבל סקורר מוכשר עם יד מבחוץ שיכול בזכות הסייז לשחק גם כ3 אם צריך. בטח שזה שדרוג על רנדי פוי האנמי, ובסך הכל תגובה מצוינת של הקליפרס לפציעה של צ'ונסי ואפילו ליכולת הפושרת של באטלר. וכל זה בזול, כמו שסטרלינג אוהב.
וושינגטון: הקבוצה הזאת לא ממש מדירה שינה מעיני חובבי הליגה, אבל המהלכים שהם עשו דווקא די מעניינים. שחררו שחקן שלפחות חשב על עצמו במונחים של סקורר העתיד של הקבוצה (יאנג), ואת מי שנראה היה כסנטר העתיד שלהם (מגי), כשהם מסמנים לג'ון וול שהמפתחות לגמרי שלו. הם לקחו חוזה מזעזע של ננה (65 מיליון דולר עד 2016, לשחקן בן 30), אבל החוזה המופרך באמת-זה של רשארד לואיס, להלן סגן המשתכר הגבוה בליגה והפרחים לאורלנדו-ובקיץ 2013 יהיה להם הרבה קאפ ספייס והרבה שחקנים צעירים, זולים ומוכשרים על חוזי רוקיז. זאת בנייה מחדש שיכולה להוכיח את עצמה, ויהיה מסקרן לעקוב אחרי המהלכים של הויזארדס בהמשך הדרך.
דנבר: להסתלבט על ג'וואל מגי זה די באפנה כרגע, אבל הנאגטס עשו מהלך נבון בהחתמתו. גם נפרדו לשלום מהתשלום המופרז והמתמשך לננה המזדקן, וגם הביאו שחקן שעם כל הכבוד לאינטיליגנציית המשחק המפוקפקת שלו, הוא עדיין ארוך מאד, אתלטי מאד, חוסם מאד, צעיר ולא נטול כשרון התקפי. וזה לעמדה שממילא השחקן הפותח בה הוא פאקינג טימופיי מוזגוב, וכשמגי מרוויח פינאטס בזכות חוזה הרוקי שלו. לא יתאים השידוך? יאללה, נפטרים ממנו בסוף השנה. לא רע.