סאבוניס כתב:
Att כתב:
הגמישות הכלכלית היא הכי טובה היא בהישענות על חוזי רוקי
אז קודם כל, זה כמעט בהגדרה דוחק אותך להיות קבוצה צעירה מאוד ואז צריך לחזור לסטטיסטיקה שלמעלה ולחשוב עד כמה זה ריאלי להפוך לקונטנדריות בלי חיזוק של שחקנים מבוגרים יותר.
אבל מעבר לזה, זה גם לא בהכרח נכון בכל המקרים. בחירה שנייה בדראפט כמו צ'ט ישתכר בעוד שנתיים כמעט 13 מיליון ושנה אח"כ הצעה משווה עליו מתחילה מקרוב ל-18 מיליון. במקרה של צ'ט, ברור שהוא יהיה שווה את זה ואפילו הרבה יותר. אבל מה אם מדובר באיזה אוסמן דיינג שנבחר 11? הת'אנדר יצטרכו לשלם לו 5 מיליון בשנה הבאה, 7 מיליון עוד שנתיים, ואחר כך יותר מ-10 מיליון, למרות שבינתיים הוא לא הראה שהוא שווה את זה. אם (אם גדול) הוא נניח יתחיל עוד שנתיים לתת תוצרת של שחקן רוצטיה לגיטימי, הוא ידרוש חוזה עוד יותר גדול מזה, שאולי איזה קבוצה גם תתן לו והת'אנדר כנראה לא ירצו להשוות אחרי שיאריכו חוזים לצ'ט וג'יי דאב. עוד דוגמא -- גידי יקבל יותר מ-8 מיליון בשנה הבאה (אם יחליטו לא להאריך לו חוזה בהרבה יותר כסף או לעשות עליו טרייד) ואח"כ יצטרכו לשפוך עליו הרבה כסף בשביל להשוות את מה שהוא יכול לקבל בשוק החפשי. אולי הוא יהיה שווה את זה לקבוצה אחרת, אבל כנראה שלא לת'אנדר.
קנריק וויליאמס, לעומת זאת, על חוזה שטוח של 7 מיליון לארבע השנים הקרובות (ועם אופציית קבוצה בשנה האחרונה), זו עסקה הרבה יותר משתלמת לת'אנדר, בטוח שכרגע וכנראה גם בעתיד. העיקרון דומה גם לגבי וונדל קרטר עם החוזה הקטן והיורד שלו.
בקיצור, לרוב הרוקים לוקח זמן עד שהם מגיעים לרמה שיכולה לעזור לקונטנדרית (לת'אנדר יש שלושה יוצאי דופן -- צ'ט, ג'יי דאב ו-וואלאס). והבעייה היא שאם הם מגיעים לשם במקרה רק אחרי 3-4 שנים, צריך כבר להאריך להם חוזה בלא מעט כסף, מה שלא ממש מסתדר עם גמישות כלכלית, בעיקר בקבוצות עם בחירות דראפט טובות יותר שצריך להאריך גם להן חוזים בערך באותה נקודת זמן. זה מה שקרה לת'אנדר בגלגול הקודם עם הבחירה בין דוראנט, ווסטברוק, הארדן, ואיבאקה.
אם כבר, מה שקרה בגלגול הקודם הוא החוזה של פרקינס.
הבחירות של הת'אנדר לא צפויות להיות גבוהות ולכן החוזים נמוכים יחסית.
מציאה אחת שם מסדרת אותך.
מה גם שאני לא בטוח שמצוקת השכר העתידית של הת'אנדר בעוד שנתיים היא לא דמיונית משהו
ובטח לא מה שאמור להניע את השיקולים של הת'אנדר כרגע.
ואז צריך לחזור לסטטיסטיקה שלמעלה ולחשוב עד כמה זה ריאלי להפוך לקונטנדריות בלי חיזוק של שחקנים מבוגרים יותר.אני רוצה להתייחס לזה כי זה משפט חשוב.
אתה גוזר סיבה ממשהו שהוא יותר מתאמי בעיניי.
בסיבוב הקודם, ווסטברוק, דוראנט והארדן הגיעו כצעירים לגמר הנ.ב.א. (אחרי מספר שנים של התקדמות ליניארית)
עוד שנה או שנתיים והם היו זוכים בכל הקופה.
הם לא היו צריכים חיזוק משחקנים מבוגרים יותר. הם היו צריכים להתבשל.
הניסיון להאיץ תהליכים בנ.ב.א. הוא מסוכן וכמעט תמיד backfires.
דברים לוקחים זמן.
אני מסכים איתך שאם יש הזדמנות טובה (ויש הזדמנות טובה אם איינג' פתוח לדבר)
אז צריך להכות, אבל אתה כל הזמן מדבר על הקצוות, על שיפורים בספסל
ובעיניי, זה לא מה שיקדם את הת'אנדר באמת.
אבל זה בסדר לא להסכים. לפחות אנחנו נהנים תוך כדי מלצפות בקבוצה.