סליחה שאני מתערב ומביא שוב נתון סטטיסטי (ועוד כזה שיחשיד אותי בהערצה פלאשית ללברון), אבל אני חושב שהעובדה שהספרס לא הצליחו לחבר שתי אליפויות רצופות (ואפילו לא שני גמרים רצופים) היא מאוד משמעותית. למעשה הם היו האלופה היחידה שזה קרה לה מאז שנות השמונים. זה לא מקטין מגדולתו של דאנקן, אבל כן מחליש מאוד את הטענה ל"שליטה" בליגה.

סליחה שאני מתערב ומביא שוב נתון סטטיסטי (ועוד כזה שיחשיד אותי בהערצה פלאשית ללברון),.

דטרויט של צ'ונסי עשתה ריפיט?

בעיני לברון מעולם לא יוכל להיות בליגה של הגדולים ביותר (אלא אם באמת ייקח 7-8 אליפויות) רק מהסיבה שהוא נטש, לקח פחות כסף וחבר לעוד 2 סופרסטארים לבניית קבוצה לאליפות. בניגוד לגדולים שבדרך כלל מציינים, מג'יק, בירד, ג'ורדן, קובי וכו' הם נשארו בקבוצה שלהם גם שלא היה משהו ובסוף הקבוצה השתפרה הוסיפו שחקנים עד שהם לקחו אליפויות שוב.

לברון בעצם אמר שהוא לא מספיק טוב והוא חייב לוותר על כסף (שזה מעשה אצילי אבל אף אחד מהגדולים לא עשה את זה) ולהתחבר לשחקנים כוכבים בשביל שיהיה לו צ'אנס (וגם הם וויתרו על כסף). זה לדעתי מוריד אותו ברמה אוטומטית ודבר שלא נוהגים להתייחס אליו. אף אחד מהגדולים האחרים לא עשה את זה ולדעתי גם לא היה עושה את זה. בשביל ג'ורדן להוריד בכסף ולהתחבר לכוכבים אחרים רק בשביל לזכות באליפויות היה כמאין הודעה שהוא לא מספיק טוב וג'ורדן מן הסתם חשב שהוא הכי טוב ושלא משנה איפה הוא יוכיח את זה (זה גם למה הוא חזר פעם אחת מיותרת מידי לשחק מן הסתם)

איזה כיף. שוב דיוני קובי-שאק, קובי-לברון, קובי-מייקל, ודירוגי שחקנים שאי אפשר ליישב בשום דרך-כי זה לא אמפירי בשיט וכי כל אחד אוהב ושונא שחקנים אחרים. כמו כל רבבת הדיונים האלה שהיו כאן בעבר, בטח גם זה ייגמר בקונצנזוס הדדי מהדהד.

לא מבין למה זה חשוב. אפילו ג'ורדן נפל בפלייאוף פעם אחרי פעם עד שהביאו לו את פיפן ואת הוראס\רודמן.
לבירד ומג'יק היו קבוצות אדירות. קובי לא הצליח בלי סנטר טופ 3 בקבוצה. נראה לי שהמאזן של לברון בהובלת קבוצות פח בפלייאוף יותר טוב משל רוב הסופרסטארים.
אם לברון היה נשאר בקאבס ומקבל את קיירי אירווינג בדראפט ואת הווארד כ-FA אז הוא היה יותר גדול?