נורטון כתב:
האמת היא שההתפתחות של פארקר היא לא רק בגלל דאנקן, אלא בעיקר בגלל פופוביץ' והשיטה שלו. פארקר שהתחיל את הקריירה היה גם שחקן מאד מהיר עם יכולת מצוינת לסיים בצבע, אבל הג'אמפ שוט שלו היה פחות טוב משהוא היום, ובעיקר הוא היה הרבה פחות רכז מאשר היום.
אגיד זאת כך, התחושה שלי היא שאם הוא היה משחק באיזו יוסטון, הוא היה מתחיל ומסיים את הקריירה כסטיב פרנסיס (אם כי פחות מוכשר מהפרנצ'ייז בעיניי). הוא הפך להיות רכז עצום בגלל שהוא בספרס, אבל גם אם לדאנקן היה חלק בכך, זה לא היה חלק גדול.
הרבה זמן לא מצאתי את עצמי מסכים עם הודעה כמו במקרה דנן (חוץ מההשוואה לפרנסיס. לאחרון יש יותר כשרון באצבע מלפארקר בכל הגוף. ולא, זה לא אומר שהוא אפילו חצי מהשחקן שפארקר הפך להיות)
פארקר הוא לחלוטין המרוויח הגדול משיטת המשחק של פופוביץ'. הוא חייב לו את הקריירה. פארקר הוא עדיין מבחינת יכולות נטו- אחד הרכזים הכי פחות "רכזים" בליגה. אין לו ראיית משחק יוצאת דופן, אין לו יכולת מסירה יותר מממוצעת במקרה הטוב.
תשימו לב שהוא אף פעם לא מוסר איזו מסירה יוצאת דופן שהיא תולדה של ראיית משחק. המשחק שלו בנוי על היתרונות הברורים שלו (מהירות, זריזות ושליטה בכדור) הוא חודר לצבע ומוציא לצדדים. הוא נע כל הזמן בין פיקים (גם מהבחינה הזו, אני לא מכיר בהיסטוריה של המשחק אף פרנצ'ייז פלייר שעשה יותר פיקים מדאנקן) באותה מתודה של הקפת הצבע ופתיחת באק דורס מצד אחד או פיק אנד רול מצד שני.
כמה פעמים יצא לכם לראות את פארקר חודר ומוציא מסירה לכנף כשלא היה שם שחקן? יותר מכל רכז אחר. זה קורה בגלל שהוא מוסר לפי שיטה. הספרס היא הקבוצה הכי מאומנת בליגה. פארקר עובד על אוטומט, הוא לא באמת רואה אם יש שחקן בכנף או לא. אין לו את היכולת הזו. הוא סומך על השיטה ועל פי השיטה- צריך להיות שם שחקן. עוד מאז שזה היה ברוס בואן.
פופ גם שכלל את השיטה לאורך השנים כשהוא מקפיד להחזיק שחקני פנים שיכולים לרווח את המשחק עם קליעה מבחוץ.
מה שאי אפשר לקחת ממנו זה את מוסר העבודה המדהים שלו. האיש כל הזמן נע, לא מפסיק לעבוד על הג'אמפ שוט שפתח לו לגמרי את השמירה ויודע לשלוט בגוף הקטן שלו בצורה אבסולוטית.
אבל ככשרון נטו? הוא אחד הרכזים הכי פחות מוכשרים בליגה.
וכל השיטה הזו שאנחנו מדברים עליה, בנויה על דאנקן. היא בנויה על היכלת של דאנקן לקבל כדור בבלוק ולתת לרכז שלו לנוע ולשחקני הכנף להתייצב בצדדים. ליכלת שלו לשחק פיק אנד רול שבנוי על סיבוב על המקום ולא על פנים לסל בתנועה כמו קארל מאלון למשל, או להבדיל טייסון צ'אנדלר ואפילו ספליטר. דאנקן היה ונשאר הציר של הקבוצה הזו בהגנה ובהתקפה. גם בגמר שטוני היה הMVP וגם במשחק האחרון מול ממפיס שהיה אחד הגדולים בקריירה של פארקר, דאנקן היה ונשאר השחקן הכי חשוב בקבוצה הזו.
גם אני מאמין כמו נורטון שאם פארקר לא היה משחק בשיטה של פופ, הוא לא היה חצי מהשחקן שהוא הפך להיות. וגם לפופ בעצמו לקח הרבה זמן להשתכנע. כי הוא בניגוד לרוב העולם ראה את פארקר העירום על כל מגבלותיו באימונים- יום יום.
דאנקן תמיד היה השחקן הכי חשוב של הספרס, מהרגע שהוא נחת בקבוצה. רובינסון? הוא היה הסייד קיק של דנאקן. רובינסון על כל הכשרון העצום שלו, מעולם לא יכול היה להוביל קבוצה. דאנקן מרמה בכך שהוא שקט ואפור וחננת על. אבל האיש הוא ווינר ומנהיג ולא מסוגל להפסיד משחק או פוזשן.
אנתולוגית דאנקן נמצא כ"כ הרבה לפני קובי. דאנקן הוא הקבוצה ודאנקן הוא קבוצה בריאה. קובי הוא כשרון אינדבידואלי עצום אבל הוא לעולם לא יהיה קבוצה. הוא לעולם לא יהיה אבן פינה של קבוצת אליפות ובוודאי שלא קבוצה בריאה
בספרס אני רואה בקלות איך הם נשארים קבוצת אליפות עם החלפה של פארקר וג'ינובילי. בלייקרס אני לא רואה אותם לוקחים אליפות עם החלפה של שאק או גאסול. על הדומיננטיות של שאק אין צורך להוסיף, אבל על הדאוונגרייד שאנשים עושים לגאסול, אני לא יכול להבליג. האיש שינה את כל סגנון המשחק של הלייקרס. הפך אותם לקבוצתיים ולאשכרה מהנים לצפייה. היה ממש קשה לשנוא אותם באותה שנה... לא רואה שחקן אחר שיכול היה להכנס לנעליים שלו ולהביא את אותן התוצאות.
ואני מבטיח שזו הפעם האחרונה שאני נגרר לעוד דיון שמכיל את המילה יעקב... אם יש משהו אחד שבאמת הוציא את החשק לכתוב יותר בפורומים...