מוק, אני לא מסכים איתך לגבי שהשנאה הרבה הייתה כבר קיימת בשנות השמונים. ברור שהייתה שנאה, כמו כל קבוצה גדולה בעבר, אבל אני חושב שהיא לא הייתה כל כך גדולה ובעיקר לא יוקדת. הלייקרס של השואו טיים לאדם הנייטרלי הייתה קבוצה שקשה לשנוא. סגנון המשחק שלהם היה מרהיב, אולי הקבוצה הכי מהנה בהיסטוריה. הכוכב הגדול שלהם היה מג'יק שאי אפשר היה לשנוא אותו. הוא לא הצטייר כיהיר, אלא כאדם מקסים, עם חיוך על השפתיים כל הזמן.
אם הייתה קבוצה שהייתה יותר שנואה בשנות השמונים לטעמי, זאת הייתה היריבה שלה מעבר לכביש. קודם כל, עד אמצע שנות השמונים, הסלטיקס ולא הלייקרס היו הגוליית של האן.בי.איי עם אין ספור תארי עבר והווה, עם קבוצת כוכבים שבמשך 25 שנה כמעט כל עונה מתמודדת אמיתית על התואר. הכוכב הגדול של הסלטיקס היה אמנם מוכשר ומרתק על המגרש לא פחות ממג'יק, אבל מחוץ למגרש הוא היה אישיות סגורה ומופנמת. בנוסף, למרות שהסלטיקס בהחלט שיחקו כדורסל יפה, סוחף וגם מהיר, התדמית שלהם מול הלייקרס התקבעה כקבוצה שמשחקת את הכדורסל המזרחי, הקשוח, האיטי. את המפגש הראשון בגמר מול הלייקרס הסלטיקס ניצחו בזכות קשיחות, פיזיות ואף אלימות. אחרי הפסד קשה בתחילת הסדרה ללייקרס, בירד כינה את הקבוצה שלו "סיסיז" וזה הוביל את הסלטיקס למשחק קשוח ואף אלים, שהתמונה הזכורה ביותר הייתה הקלוז ליין של מקהייל לרמביס.
נוסף על כך, הקהלים הגדולים האחרים של שנות השמונים היו במזרח. אוהדי פילדלפיה שנלחמו במחצית הראשונה של שנות השמונים על השלטון במזרח, אוהדי הניקס כמובן ואח"כ אוהדי הפיסטונס. היריבה הגדולה שלהם לא הייתה הלייקרס, אלא הסלטיקס. הדם הרע שזרם היה בין בוסטון לבין פילי או דטרויט. נכון שבסוף כל סדרת גמר במזרח האוהדים המפסידים שרו "ביט אל.איי", אבל הרגשות הסוערים היו בסדרה הזאת, לא בסדרת הגמר. אחרי שהסלטיקס דהו, אז כמובן מוקד השנאה עבר למקום אחר, הרבה יותר בולט ומושך אש, הבד בוייז של דטרויט.
לפי זכרוני כילד מהשנים הללו גם בארץ אהבו יותר את הלייקרס, חוץ במקום אחד, התקשורת, שהורכבה מלא מעט אנשי חוף מזרחי, כמו שימי ריגר או בעיקר מנחם לס, שאהדו את הניקס וגם את הסלטיקס.
בכל מקרה, לדעתי לא הייתה שנאה בולטת ללייקרס בשנות השמונים. השנאה החלה בשנות התשעים, לדעתי עם ההצטרפות של ג'קסון לשאק וקובי. אז הלייקרס הפכו למעין שיקגו, שסחפו כנגדם את שונאי שיקגו, אבל גם את אנשי שיקגו עצמם. הפרסונה של קובי הייתה לא מעט במוקד העניינים ובהחלט יש לו את החלק הכי מרכזי בשנאה כלפי הלייקרס. הלייקרס הפכו לאימפריה אמיתית בשנות השמונים, החלק של האימפריה שתמיד מכה שנית ותמיד מצליחה למשוך את השחקנים הכי גדולים החל דווקא עם ההגעה של שאק ללייקרס.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|