סל ניוז

כולה הפסד אחד בליגה. כבר הובילו ב24. עד אפריל יש זמן. אפשר להרגע.

2-0 לממפיס העונה וזה עם חצי פארסונס.
בעיניי סוס שחור לגמר מערב

נצחון מרשים אבל לא הייתי נסחף.

פילי שיחקה מצוין והובילה על בוסטון בחלק גדול מהמשחק. בראדלי הרשים אותי בבוסטון ברבע ראשון מצוין בשני הצדדים. נואל שיחק טוב ונראה טוב יחסית. לברט מפציע בברוקלין. הנטס וההנהלה החדשה שלהם (שאמורה להיות טובה) האמינו בו מאוד.

קונלי, אלן, ראנדולף וגאסול זה אחד השילובים הכי חזקים בליגה, בטוח מבחינה הגנתית. דניאלס נותן להם את הקליעה שחסרה להם וגם וינס קארטר ופארסונס (אם יחזור לכושר טוב) הם אופציות טובות. חסר להם קצת עומק בספסל אבל בהרכב החזק שלהם וכשהם בריאים, הם סוס שחור וקבוצה חזקה מאוד.
הקאמבק שלהם מול הווריורס בהחלט מרשים, אמנם גם הווריורס קצת הסתבכו עם עצמם ומבחינה מנטלית (החולשה העיקרית שלהם, חוץ ממאריס ספייטס...) כולל החטאות עונשין, ויכוחים קולניים בין השחקנים (כמו שנאמר פה) ובאופן כללי הם נראים קצת שבירים למרות הכישרון ואולי בגללו.
עוד כשהם הביאו את דוראנט אמרתי שזה יכול לקלקל את הכימיה שלהם בהתקפה. כשהכדור זז מיד ליד ההתקפה שלהם בשיאה ודוראנט, למרות שגם נותן 20-30 נקודות במשחק, הוא שחקן שאוהב שהכדור בידיים שלו. שחקן שלפעמים תוקע את ההתקפה ואת הנעת הכדור. קארי הוא שחקן שאוהב את הכדור אבל הוא מאוד קבוצתי, כנ"ל קליי, דריימונד ורוב השחקנים של גולדן סטייט.
אני לא טוען שדוראנט לא מוסיף לכוח שלהם, הוא שחקן התקפי ברמה מאוד גבוהה, אבל הם יהיו בשיאם אם הם יצליחו לשלב אותו במסגרת הקבוצתית וזה אתגר לא קל. גם ההתפרקות שלהם ברבע הרביעי מעידה על איזושהי שבריריות מנטלית שזיהיתי אצלם עוד מהשנה שעברה

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

מצד שני היו להם השנה גם קאמבקים דומים. משחק אחד לא אומר המון. לגבי ממפיס, הם סוס שחור כבר חצי עשור גם כשהם בריאים. קבוצה קשוחה אבל לא מספיק מוכשרת לגמר איזורי

_________________
תודה לאלוהי הבירה

הייתי במשחק של בוסטון נגד פילי. רשמים:
- בוסטון חייבת שאיזייה יהיה טוב או שהג'אמפים יפלו. חוץ מתומאס וקצת הורפורד אין מי שייצר לעצמו. כל עוד הג'אמפים לא נכנסו פילי שלטו לגמרי. בוסטון חזרו כשבראדלי חזר לפגוע ברבע השלישי והורפורד הצטרף ברביעי.
- מפחיד כמה אמביד מוכשר. יד, דריבל וקואורדינציה מדהימים לשחקן בגובה הזה. דפק שני דאנקים מדהימים אחרי דריבל מאזור הקשת. מצד שני הוא חתיכת בכיין. קיבל המון שריקות גבוליות ובכה לשופטים על כל אלה שלא קיבל. היה פחות טוב ככל שהמשחק התקדם חוץ מהתעוררות קטנה לקראת הסוף. חייב להתבגר.
- טי ג'יי מקונל במשחק חייו. 17 אסיסטים והגנה טובה על איזייה. פלוס 10 בפלוס מינוס.
- ג'רלד הנדרסון היה סולידי וטוב כל המשחק.
- הדבר הכי בולט בהתקפה אצל מרקוס סמארט הוא חוסר בטחון בקליעה. בהמון התקפות הוא קיבל כדור וישר הסתכל לסל אבל חשב יותר מדי ואיבד את ההזדמנות. צריך או לעודד אותו לקחת את הזריקות האלה או להחליט שבינתיים לא אבל הוא נראה תקוע באיזה מצב ביניים.
- ההרכב של אמביד ונואל ביחד סתם לבוסטון את הצבע לגמרי. עפו שם כמה גגות שנראו כמו הנחתות בכדורעף.

סה"כ לא יצאתי מעודד מהמשחק כאוהד בוסטון. יהיה להם קשה בפלייאוף עם הכדורסל הזה.

יש לאמביד גם איזה קטע של איבודי כדור.
הוא מאבד בצורה הזויה.

מקונל טוב כבר כמה זמן. מוכיח שהוא מסוגל להיות אחלה אחלה רכז מחליף בליגה הזו. ג'ואל דווקא מפתיע אותי בבגרות שלו ובחכמת המשחק. הוא מאבד לא מעט כי המשחק של פילי מבוסס מדי עליו. הוא מסוגל להיות יעיל הרבה יותר.
נואל וג'ואל ביחד זה כח הגנתי בצבע שאין כנראה לאף קבוצה בליגה. אשמח לראות עוד דקות שלהם ביחד.

אז מדוע המאמן שלהם הולך לפוזשן אחרון של בוסטון עם איליסובה ולא נואל?

למה באופן כללי הוא הולך איתו ולא עם נואל?
האם המטרה היא לפתח את איליאסובה/להשיג נצחונות או שהמטרה היא לפתח את נואל, לבדוק את ההתאמה האפשרית שלו לאמביד (דווקא נראה יחסית טוב בכמה דקות שראיתי) או להעלות את ערך הטרייד שלו?