עמוס לב כתב:
מעבר לכך, קצת מצחיקה אותי ההגנה של Att על רוסאס והחבר'ה שלו ביוסטון, כשהוא לא מבין איך נדב מזלזל בו ובכמותיו. Att, מזלזל בערך ב-2/3 מהג'י.אמים בליגה, כשהניסיון שלו בתפקיד הוא כולל צפיה במשחקים בטלוויזיה וקריאת כתבות ופורומים באינטרנט.
דבר אחרון, בוודאי שיש פער בין הדרך בה אנשים כמו מורי, או אותו רוסאס ובוודאי הינקי, שלא דרכו מעולם על המגרש, מקבלים החלטות לעומת אקס שחקנים כמו צ'ונסי או כמו אחד הג'י.אמים הטובים, דני איינג'.
באופן כללי, אני חושב שניסיון במשחק עצמו, בין אם שחקן או מאמן (פט ריילי, פופוביץ') נותן אדג' על פני מישהו שבא מלימודי מנהל עסקים. אבל אין פה שחור לבן מן הסתם.
אם תיקח את הינקי לדוגמה, הוא שיחק כדורסל.
פשוט לא בנ.ב.א.
אתה יודע מי עוד שיחק כדורסל שלא ברמת נ.ב.א.?
אר.סי.ביופרד הגדול של סן אנטוניו.
יהיו שחקני נ.ב.א. לשעבר (מעטים כנראה) שיהיו מוצלחים מאוד בתפקיד כמו דני איינג׳ או ג׳רי ווסט
אבל זה באמת לא שחור ולבן. יש כאלו ויש כאלו.
אני חושב שזה מקצוע נפרד
ויהיה לא פשוט לאתר שחקנים שהגיעו לטופ של המקצוע שלהם ומצליחים להגיע לטופ של המקצוע שלהם גם בתחום אחר -
וזה מקצוע אחר עם דרישות אחרות לגמרי.
אני חושב שבאופן טבעי שחקנים ירגישו שהם יודעים מה הם עושים ולרוב הם לא.
יש כאן חשיבה שהיא לטווח ארוך במקום פעולה מיידית שמשנה משהו.
יש עיסוק עם מספרים, סטט׳ וחשיבה אנליטית ברמה גבוהה מאוד.
יש עיסוק באסטרטגיה.
יש עיסוק בקבלת החלטות, שהוא תחום שמצריך לרוב תהליך מסודר ומבוקר כדי ״לפגוע״ לאורך זמן
ויש - ואנחנו רואים את הקושי הזה לא מעט באנליסטים השונים שהם שחקנים לשעבר - שינויים רבים במשחק שצריך להתעדכן במהירות לגביהם
וכשאני אומר במהירות זה אומר שרצוי שיחזו את השינויים האלו ויפעלו לפיהם כדי לתת לקבוצה שלהם יתרון.
אני לא מזלזל בשני שליש מה-GMים בליגה.
אני לעתים מבקר בחריפות את המהלכים שלהם, כשאני חושב שהם עושים טעויות או מתנהלים ללא אסטרטגיה מסודרת - מה שלרוב, מתברר כביקורת נכונה.
אני חושב שלא מעט GMים חלשים בליגה פוטרו בשנתיים-שלוש האחרונות (פליקנס, אורלנדו, ניו יורק, פיניקס, לייקרס, פילי, וושינגטון ועוד). האיכות השתפרה.
נדמה לי שהמהלכים שאני רואה הם יותר ויותר טובים ותואמים במידה רבה לדרך שהינקי וחבריו התוו.
אנחנו רואים פחות חוזים ארוכים ויותר חוזים לשנה אחת שמאפשרים לשמור על גמישות מרבית, אנחנו רואים פחות ופחות חוזים מופרכים לשחקנים שאינם כוכבים, אנחנו רואים שניתן דגש משמעותי על כוכבים ועל סופרסטארים ואנחנו רואים פחות פחות מהלכים שמקריבים את העתיד של הקבוצה על חשבון ההווה (ואם יש כאלו הם מערבים כוכבים ולא שחקני משנה זניחים), כמו גם פחות טריידים של שחקנים או הקלה כספית תמורת בחירות דראפט. מה שאטלנטה עושה עם הקאפ ספייס שלה ומה שברוקלין עשתה איתו בעונות האחרונות זה הדבר הנכון לעשות.
הקיץ הזה ייתן אינדיקציה טובה להתנהלות עם קאפ ספייס, האם הקבוצות למדו את הלקח מהקיץ האיום שהיה כשהקאפ קפץ מעלה או לא.