אם לסכם את העונה עד כה...
אמנם קבוצה חדשה, ועם זאת סורקין, ג'ון די וכהן, כאשר ה-2 האחרונים על פניו היו עם רגל וחצי מחוץ לקבוצה, בטח בגיל 32 ועם מספרים שלא סופרים... הפכו לחלק אינטגרלי מההצלחה הזו. לא סתם קטש פתח עם כהן בחמישיה ולא עם היליארד ב-3 וקולסון ב-4 במקום, או עם מרטין ב-4 או אפילו בריימו. כהן הוא לא הרבה מאוד דברים, אבל אינטליגנציית משחק טובה יש לו, והוא גם מודע למקומו בקבוצה, והוא יכול לתת את העבירה כשצריך, את המסירה הנכונה, וגם כאופציה אחרונה בהתקפה, הוא עדיין יכול לאיים מחוץ לקשת, ולייצר "בונוס" בהתקפה. ואני חושב שזה גם משהו בדימוי העצמי שלו שהשתנה, הוא מעריך ומאמין בעצמו יותר כשחקן שיכול לעשות משהו בליגה הזו ולו רק ברמת שחקן רוטציה.
לגבי ג'ון די המאמץ תמיד היה שם, הרגליים למזלו עדיין שם בגיל 32, וכמובן היד, האחוזים הכי טובים בקבוצה, ואף התעוזה לחדור לסל באסרטיביות של גארד דומיננטי למרות בעיית הגובה שלו, מראים שהוא גם עשה איזשהו סטפ אפ במשחק שלו. וכמובן זה גם קשור לכך שהכדור הרבה יותר נע עם בראון ובולדווין מאשר עם וילבקין בעונות קודמות, אבל זה גם התפתחות מנטלית של שחקן.
לגבי סורקין, נבנה פה גבוה יורוליג שהולך ומשתפר, ומשפיע על המשחק בכל כך הרבה אספקטים - כשחקן פנים עם יד טובה בצבע, כחוסם, כגבוה מוסר, כשחקן של אנרגיה, באורך, בניידות, במהירות, ובהמשך אני מאמין גם ביד מחוץ לקשת. ויש לו חיבור מצוין עם הקהל, בהחלט נבנה פה סמל מקומי ושחקן שהולך להיות בין עשרת הגבוהים המובילים ביורוליג לטעמי, בעיקר בתרומה הכוללת המגוונת שלו על המשחק.
יש עוד כמה מרכיבים חשובים בהצלחה הזו - החיבור של הקהל עם הקבוצה, שחיבר את הקבוצה במיוחד במשחקי הבית ובנה את הביטחון שלה להמשך. החיבור עצמו בין השחקנים. ואפילו קטש למרות כביכול המראה האדיש שלו, דווקא זה שלא שידר היסטריה ופאניקה על השחקנים לדעתי נתן להם את השקט שהם היו צריכים ולא היו מקבלים ממאמנים יותר תזזיתיים ואנרגטיים, זו קבוצה חדשה עם שחקנים שחלקם לא מנוסים ביורוליג, ועם מאמן שגם לא מנוסה כל כך ברמות האלה, ככה שבמובן הזה גם הוא וגם הם היו באותה סירה וחוו עקומת למידה וזו הייתה צמיחה משותפת.
למכבי יש יתרון משמעותי שאין לקבוצות העשירות ביבשת, היא יותר קבוצה אמריקנית מאשר מקומית, ואין כוכבים מקומיים שמאפילים עליהם. בריאל למשל במשך שנים היו את הכוכבים הספרדים - יול, פרננדז, רודריגז, רייס, שכרגע הם על תקן ותיקים, ועוד כמה בינלאומיים מסביב עם יאבוסלה, קוזר ואחרים.
בראון בריאל מדריד למשל לא היה מרגיש, נראה או משחק אותו דבר כמו בראון במכבי, כנ"ל בולדווין. ויש הרבה יותר משותף בין ניבו, קולסון, בראון ובולדווין מאשר בין יאבוסלה, קוזר, דיאן מוסא, גבריאל דק והאחווה הספרדית.
ככה שגם אם מכבי משחקת עם תקציב שנופל ממחצית התקציב של הגדולות, הפוטנציאל לחיבור חברתי ומקצועי בין שחקניה, בפרט ברמת המחויבות ביניהם גבוה יותר מאשר בקבוצות המובילות, ויש לה את יתרון הקהל שאת איכותו אפשר להשוות אולי רק לקהל היווני ואו הסרבי. ואם היא פוגעת נכון ברכש, בזרים ובדגש על הגארדים, זה יכול לעשות את ההבדל בין בקבוצה שנלחמת על עלייה לפלייאוף לבין קבוצה שיכולה לזכות ביורוליג.
לגבי הסדרה מול מונאקו - אני לא רואה את מונאקו לוקחת משחק ביד האליהו, ואני לא רואה את מכבי מפסידה 3 משחקי חוץ מול מונאקו. ומשם הכל אפשרי.
|