Att כתב:
לנקות קאפ ספייס
להשכיר אותו אם יש הזדמנות
להפסיד כמה שאפשר,
עד שוומבי והבחירות שיגיעו יסחפו אותך לניצחונות
ואם יש אפשרות נדירה לאסוף כוכב צעיר - ללכת עליה
הכי חשוב מבחינת הספרס - לא לעשות טעויות.
לא לעשות את מה שקליבלנד עשתה במשך שנים עם לברון עד שהפסידה אותו (וניו אורלינס שיחזרה עם AD). לא לנסות לנצח כרגע עם ווטרנים בינוניים להחריד. לחכות ולנשום עמוק.
הכי חשוב לא לעשות טעויות, לעשות דברים טובים, לא לעשות רע, להשתדל לעשות טוב.
החרטט של אטט בתפארתו, לרבות התיאור שחור-לבן "עד שוומבי והבחירות שיגיעו יסחפו אותך לנצחונות", כאילו אלה שני המצבים היחידים שיכולים להתקיים: נמושה שמפסידה עד הבחירות האטרקטיביות, וקבוצה מנצחת אחריהן. כמה מעייף להתווכח עם מי שמתעקש לא ללמוד כלום, או שאין לו יכולת ללמוד.
אבל אני מגיב לא בשביל האובייס של החרטט, אלא למען התיאור הנאמן של המציאות לגבי קליבלנד ולברון.
לברון נבחר ראשון ב2003 לקבוצה איומה שסיימה במאזן הגרוע בליגה עונה לפני כן (יחד עם דנבר, שהשיגה את כרמלו באותו דראפט), אבל גם כזו הצליחה לגנוב בדראפט שלפני כן את קרלוס בוזר, אולסטאר לעתיד, בסיבוב השני. זאת אומרת שעם ההגעה של לברון היו בקבוצה סופרסטאר ואולסטאר עתידיים צעירים, וכן את אילגאוסקאס שהיה בשיאו (נבחר לאולסטאר לראשונה ב2003, וייבחר שוב ב2005) ועוד לא ממש מבוגר (היה בן 28 כשלברון הגיע, ועד עונת 2009 עוד קלע בדאבל-פיגרז כולל בפלייאוף). סופרסטאר ושני אולסטארים, תוך כמה עונות אמורים להגיע על פי "תכנון" למאבק על אליפות?
צריך לזכור שהקאבס בנו הרבה על הבחירה הבכירה שלהם בדראפט 2002, דג'ואן ואגנר, שיככב בקו האחורי. אחרי עונת רוקי של 13.4 נקודות והרבה היעדרויות, ואגנר החל להכנע לפציעות ואח"כ למחלת הקוליטיס, ולמעשה נמוג מהליגה כבר בגיל 21.
הדרמה העיקרית וכמובן הטעות הגדולה של הקאבס קרתה בקיץ 2004, כשלברון חובק בגאון את תואר רוקי השנה של אחד המחזורים המוצלחים בהסטוריה. המועדון הסכים להתיר לקרלוס בוזר את חוזה הרוקי כדי לתגמל אותו בחוזה מפנק יותר בדרך לבניית קבוצה שתתמודד תוך מספר שנים מועט על אליפות, ובוזר בתמורה דפק ברז וברח ליוטה. הקאבס צירפו באותו קיץ PF לא רע אחר, דרו גודן, לא שחקן ברמה של בוזר אבל בן גילו ובהחלט בעל פוטנציאל (חמישיית הרוקיז של העונה ב2003, שחקן מכללות מצטיין, בחירה רביעית בדראפט 2002) ובאותו טרייד עם המג'יק על טוני באטי השיגו גם את אנדרסון ורז'או הצעיר והאלמוני שעוד ישרת את הקאבס שנים רבות קדימה. גם אריק סנואו הוטרן בקו האחורי צורף באותו קיץ, והקבוצה סיימה במקום התשיעי הסולידי במזרח.
בקיץ 2005 הקבוצה צירפה לקו האחורי את לארי יוז, בן 26 בסך הכל ואחרי עונת שיא בוושינגטון אותה סיים כמלך החטיפות של הליגה, נבחר לחמישיית ההגנה של העונה וגם קלע כמעט 23 נקודות למשחק בסדירה ועוד כמעט 21 למשחק בפלייאוף, ואת דוני מארשל כוטרן חביב מטורונטו. את עונת 2005/6 לברון סיים עם ממוצע הנקודות הגבוה בקריירה שלו, 31.4, והקבוצה הגיעה לראשונה בתקופתו לפלייאוף ועם יתרון ביתיות מהמקום הרביעי, כשהיא מגיעה למשחק 7 מול דטרויט שסיימה ראשונה את המזרח. בהבנה שלברון אכן מתפתח להיות כוכב עצום, ושהקבוצה כבר חזקה למדי, הקאבס עשו בקיץ 2006 נסיונות חיזוק נוספים עם וטרנים כשהחחתמה העיקרית היתה של דיוויד ווסלי שעונה קודם לכן עוד היה שחקן חמישייה משמעותי ביוסטון. כמו כן הקאבס השיגו בסיבוב השני בדראפט את דניאל "בובי" גיבסון שהתגלה כקלע מחונן, והיה שחקן משמעותי בריצה של הקאבס עד גמר הליגה באותה עונה. עם ההבנה שיש כאן קונטנדרית, הקאבס עשו במהלך עונת 2008 את המהלך המשמעותי ביותר שלהם בשוק הטריידים: שלחו את שני ה"עוזרים הבכירים" של לברון, יוז וגודן, לשיקגו בולס במסגרת טרייד משולש עם הסוניקס, והשיגו את הוטרנים בן וואלאס, ג'ו סמית' ו-וולי שצ'רביאק יחד עם דלונטה ווסט. זה עדיין לא היה מספיק כשרון סביב לברון, אבל כדי לשפוט האם היו אפשרויות טובות יותר צריך לדעת מה היה על השולחן באותה עת.
בכל אופן ברור לגמרי שהמשפט "לנסות לנצח עם וטראנים בינוניים להחריד" הוא חרטט מובהק, לברון היה טוב מכדי להחביא אותו ולהפסיד בכוונה, לקבוצה היה קו קדמי מעולה עם בוזר ואילגאוסקואס וטוב מספיק בלי בוזר אבל עם גודן ו-ורז'או, והבעיות היו בקו האחורי כשואגנר התגלה כלא-שחקן ולארי יוז כאכזבה.