shmueliki כתב:
1. אם אני קבוצה "ממוצעת מינוס" (נניח עם אחוז ניצחונות של 35-45% משך 2-3 עונות ברציפות), וללא מאפיינים מיוחדים נוספים (כלומר, גם בשאר הפרמטרים אני סביב האמצע - גיל השחקנים, סך משכורות, פוטנציאל עתידי, בחירות דראפט ביד) - אז הרשימה של נורטון בהחלט הייתה גורמת לי לחשוב ביתר שאת האם אני במכוון יורד למטה אל עבר 15-25% אחוזי הצלחה למשך כמה עונות בכדי להשיג בחירות ראשונות (בתקווה) או שדווקא הפוך, אני חושב בקיץ נתון איזה טרייד/החתמת FA/מימוש אופצייה בחוזה וכו' - יכולים לקחת אותי קצת למעלה יותר, אל סביב 45-55% הצלחה שזה בגדול כבר (כמובן תלוי באיזה עונה, האם מזרח/מערב וכו') פליי-אין, ואפילו איום על מקומות 5-6 בסיטואציות מסוימות (בפרט במזרח...).
אפשר לחשוב על שני הכיוונים הנ"ל כאל שני צדדים בביצוע של אותן העיסקאות למשל - האם אני אהיה הקבוצה שנותנת שחקן טוב על חוזה טוב לכמה שנים ("נכס") תמורת איזה חוזה נגמר של שחקן לא מועיל ובחירה בינונית, או ההיפך.
הרי לכאורה ה"נרטיב המקובל" הוא שאלו בדיוק הקבוצות שנמצאות במצב הגרוע ביותר, ועליהן לפעול באופן אקטיבי לרדת למטה כדי לעלות חזק יותר מהדראפט וכו' - אבל בהחלט הפוסט של נורטון מתחיל לגרום לי לחשוב יותר משמעותית מקודם (אף שתמיד "הייתי בעד באופן יחסי" של "בנייה מהאמצע"), עד כמה באמת סיכוי לעתיד טוב יותר (קונטנדרית ומעלה, שהרי הקבוצה מתחילה ממצב מוצא של קבוצה בינונית-מינוס, ויכולה לצורך הדיון להתרומם קצת משם בחלופה המקבילה) יש לאותה הקבוצה באם תרד למטה לכמה שנים.
ברור שכל קבוצה היא מקרה שונה בפני עצמו בגלל סיבות רבות, אבל אם נניח נחפש כעת "קבוצות בערך בפרופיל שתיארתי" אז אפשר לחשוב במזרח על שיקאגו, אטלנטה וטורונטו (אינדיאנה פחות כי כבר יש להם האליברטון ביד, שארלוט פחות כי יחסית בתחתית כבר הרבה שנים), ובמערב אולי יוטה של השנתיים האחרונות (שמצבם טוב מזה כי יש להם המון בחירות אמנם).
מצד אחד אני מזדהה עם הגישה הזאת, ומצד שני:
המג'יק נבנו מחדש החל מעונת 2012/13 (הטרייד על הווארד שהביא להם בין היתר את ווץ', השגת אולדיפו מהבנייה השנייה בדראפט).
אחרי רצף של דראפטים שנתנו תוקף לזווית שנורטון הציג כאן - או שהגרילו בחירות לא גבוהות מספיק (למשל הרביעית - ארון גורדון - בדראפט 2014, שנחשב למבטיח במיוחד עם אמביד, וויגינס ופארקר, וזאת למרות שסיימו עם המאזן השלישי הכי גרוע), או שבחרו גרוע (הזוניה חמישי בדראפט 2015, במבה שישי בדראפט 2018 האיכותי ועמוק במיוחד), כולל הימורים מרובים מדי על פרוספקטים עם שילוב מעניין של נתונים פיזיים וסקיל סט, אך ללא קליעה מבחוץ (שלום אלפריד פייטון), או סתם חוסר מזל עם פרוספקט שבאמת נראה ייחודי (אייזק, גם בחירה 6) - בקיצור, אחרי כל השנים השחונות הללו, הם חזרו סופסוף לפלייאוף בעונת 2018/19 במאזן 51.2%, ירדו ל 45.2% עונה לאחר מכן אבל לפחות עשו פלייאוף שוב, ואז הגיעה עונת 2020/21. כבר לא זוכר מה היה המאזן שלהם לקראת הטרייד דד ליין, אבל לא חושב שהם היו לגמרי בתחתית. כן בצומת דרכים אבל.
לפי הגישה שאתה מציג כאן, כבר היו להם שתי עונות רצופות עם 45% ומעלה, קבוצה צעירה יחסית שהחלה לצבור ניסיון פלייאוף. אם משהו לא עבד בעונת 2020/21, הפתרון היה צריך להיות טרייד או שניים, אבל מהסוג התחרותי, והיערכות להחתים פרי אייג'נט שישדרג אותם בקיץ. לא ללכת שוב לבנייה מחדש, אחרי שש שנים במהלכן בחרו חמש פעמים בטופ 6 והגיעו לאן שהגיעו.
אבל בפועל, הטרייד על ווץ' השיג עבורם את פרנץ ואגנר, וונדל קרטר (וגם את הבחירה ה11 בדראפט האחרון שלקחו בה את ג'ט הווארד), ולצד הטריידים על גורדון ופורנייה, אפשר להם להיות גרועים מספיק בשביל להגריל את הבחירה החמישית (סאגס) ולהישאר קבוצת לוטרי שתזכה בשנתיים הבאות בבחירה הראשונה ובשישית (אנתוני בלאק).
עוד מוקדם להגיד, אבל אם החמישייה העתידית שלהם תורכב מבלאק-סאגס-ואגנר-באנקרו-קרטר, אז מדובר באנד פוינט שאותה צומת החלטות הובילה אליה ישירות.
לגבי שיקאגו, אטלנטה וטורונטו, הן מצדיקות דיון בתגובה נפרדת. רק למה אתה מתכוון בטורונטו, זו של תחילת העונה או הנוכחית?