ודים כתב:
הוקיץ' כתב:
ניר טאוב היה איזה 1.70.
זו לא בדיוק חוכמה להביא אותו בתור דוגמה.
הטענות שלי במקרה הזה הן נגד האיגוד. המדיניות הייתה (וכנראה עדיין) להשיג נצחונות בכל מחיר. אני זוכר שבאחת ההשתלמויות אחד המאמנים של הנבחרות האלה, נדמה לי ברק דמיציאן, ציין שהם משתדלים לקחת גם שחקנים "בשלים" וגם בעלי פוטנציאל לעתיד, שזה אחלה... אבל בסוף מי משחק במשחקים עצמם?
זו סוגייה מעניינת. אני דווקא מבין את הגישה שאומרת שניצחונות חשובים, לא בכל מחיר כמובן, אבל לפחות כדי להישאר בדרג א'. בגיל הקדטים למשל ממילא קשה מאוד לדעת מי יפרוץ חוץ מיחידי סגולה כמו אבדיה או שרף. אז שווה לפעמים להביא איזה גבוה מאסיבי ואיטי יותר שיכול לשים גוף בצבע או גארד חזק שפרץ מוקדם כדי לשפר את הנבחרת, תוך כדי שלוקחים גם את מי שמסתמנים כאלו עם התקרה הכי גבוהה (וזה לא שיש כזה מבחר גדול בשנה נתונה. בד"כ מדובר על שחקן או שניים). הרי כמה משחקים באירופה וכמה אימונים נוספים במסגרת של הנבחרת בגיל צעיר לא יהיו יהיו מה שיכריע קריירה של שחקן לכיוון זה או אחר הכיוונים (ראה למשל ים מדר, ליאור אליהו, יואב ספר, שון דוסון, ועוד הרבה שלא שיחקו בקדטים, וחלקם גם לא בנוער, ומולם את ערימת השמות, גם אלו שנחשבו לבעלי פוטנציאל בזמן אמת, ששיחקו בקדטים או בנוער אבל לא יצא מהם כלום בסוף).
כמו שראינו לפני כמה שנים, ברגע שיורדים דרג, קשה מאוד לעלות חזרה. ואז יש לך שורה של נבחרות שמשחקות ברמה נמוכה יותר ופחות חשיפה. מעבר לזה, הישגים בגילאים הצעירים, גם אם הם לא חזות הכל, הם בעיני חשובים. קודם כל לנו, האוהדים. מי אמר שרק מה שבבוגרים נחשב? אוהדי כדורגל ישראלים לא נהנו והתלהבו מההצלחות של הנבחרות הצעירות בשנתיים האחרונות? אני בהחלט שמחתי עם שלושת הגמרים הרצופים ושתי הזכיות של העתודה והטורנירים המעולים של בלאט, זוס, אבדיה ומדר ואני מאמין שיש לא מעט אוהדים צעירים שהתחברו דרכם לספורט ולשחקן הישראלי. זה לא שיש לנו כאוהדי כדורסל ישראלי כל כך הרבה סיבות לשמחה. והם חשובים גם לשחקנים צעירים שרואים מודלים לחיקוי.
בקיצור, הדוגמה של טאוב, שחקן שהיה ברור שלא ייצא ממנו כנראה אפילו שחקן לאומית היא קצת קיצונית. אבל אפילו איתו, זה לא שהדקות שלו ב-2019 באו על חשבון איזה כישרונות גדולים. מצבת הגארדים בטורניר ההוא כללה שחקנים כמו עילאי עזרן, עומר חממה, יותם שמול ואדם ישראלסתם. וגם את מנצ'ל.