סל ניוז

תשמע, יש לי המון מה לענות לך, אבל אני לא מעוניין בהתנצחות מיותרת ובהטחת עלבונות הדדית - כך שרק אם אתה מעוניין בכך, אענה לגופו של עניין.
אני תוהה לעצמי אם העובדה שכתבת "קוגנטיסטיים" באיזה שלוש תגובות נפרדות היא סוג של הטרלה - כך שאם אתקן אותך (קונטינגנטיות), אסביר לך את משמעות המונח, ואיך משתמשים בו (זו לא תכונה שניתן לייחס למנהלים, או בכלל לבני אדם באשר הם, כמו שמשתמע מדבריך כאן ובתגובות אחרות) - הבדיחה תהיה עליי (:

קודם כל, אולדיפו בהחלט היה כוכב לתקופה קצרה מדי, בגלל עוד פציעה מחסלת-קריירה, מרגע שיצא מהסיטואציה הגרועה באורלנדו ומתפקיד הסטטיסט במופע הסולו של ווסטברוק.
כבר כתבתי פה בעבר על הדרכים שבהן הנהלת המג'יק פגעה בהתפתחות שלו, חלקן אכן קשורות לדראפט (העמסת נון-שוטרז כמו גורדון ופייטון על הסגל), חלקן לא (סקיילס כמאמן ראשי, מאז הוא מחוץ לליגה).

דבר שני, לא ברור לי למה אתה מתכוון ב"יגיעו לאן שיגיעו". באנקרו הוא גו-טו-גאי לכל דבר ופרנץ ואגנר הוא אחד ה two-way players הכי טובים ושלמים בליגה יחסית לגילו הצעיר. זה הצמד הכי קרוב לרשת את טייטום-בראון לדעתי.

זה לא משנה שפרנץ נבחר רק 8, כי אם המג'יק בפברואר 21 מחליטים להשאיר את הגרעין של פורנייה-גורדון-ווץ', או לפחות להחליף 1-2 מהם בשחקנים שהיו עוזרים להם כאן ועכשיו, יכול מאוד להיות שהם לא היו מגרילים בחירה 8 או גבוהה יותר בכוחות עצמם, אלא באזור ה 11.

אתה גם יכול לשאול מה היה יוצא להם מהישארות עם אותה קבוצה, פחות או יותר, מחוזקת בכמה החתמות פה ושם (וכמו שקשה לפגוע בול בדראפט, כך גם קשה להשיג פרי אייג'נטס משמעותיים, לא רק בגלל ענייני שוק גדול-בינוני-קטן - המג'יק במקום טוב יחסית מבחינה זו - אלא בעיקר כי בשנים האחרונות, תקופת ה Free Agency שונמכה כתוצאה ממה שנקרא Pre-Agency, כלומר הארכות חוזים שמסירות פרי אייג'נטס רבים מהשוק, לרבות טריידים עבור פרי אייג'נטס עתידיים שכאלה).

בשורה התחתונה, מה שאני אומר זה שספק גדול מאוד אם המג'יק היו יכולים להחזיק בצמד שחקנים מהקאליבר של ואגנר-באנקרו (לצד פיי רול נמוך ביותר, נכון לעכשיו), באמצעות הסתמכות על טריידים או החתמות.

נניח שהקאבס שוב ניגפים בפלייאוף, מה הסיכוי להנחית את מיצ'ל בספרס? חוזה לעוד שנתיים, בן 27, יכול עם וומבי להיות בסיס לקונטנדרית אם מאריך חוזה.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

אלא אם כן קליבלנד מתאהבת עד מעל לראש בפרוספקט שיהיה זמין בבחירה של הספרס השנה אז הסיכוי הוא פחות או יותר 0, לא רואה איזה נכס יש לספרס (חוץ מוומבי, שלא זמין מן הסתם) שיכול לפתות את קליבלנד לשלוח את מיטשל.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

רציתי לכתוב דברים דומים על מאן ופוקו, אבל איכשהו זכרתי את הבחירה בפוקו כמאוחרת בהרבה, משהו באזור ה 25 פלוס-מינוס.
גם זכרתי שבמוק שלי כאן שמתי אותו בחירה 13 של הפליקנס, אבל לא, דווקא "פגעתי בול" עם הבחירה שלהם בקיירה לואיס ולא כללתי את פוקו בטופ 17 שהמוק שלי כלל:
viewtopic.php?f=1&t=18847&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%90%D7%A4%D7%98+2020&start=100

באיזשהו מקום אני מסכים עם מה שאתה אומר על פוקו והבחירה בו, היה ברור מלכתחילה שזו בחירת בום-או-באסט. פוקו בעצם הפך בשנתיים הראשונות שלו לסמל של תקופת הטנקינג, הקצרה בדיעבד, שאוקלהומה נכנסה אליה - וכמו שסימל את הטנקינג, כך גם היה קורבן של סיומו המהיר, כשלא נותר לו מקום ברוטציה של כוח עולה ותחרותי במערב (גם הגוף השברירי לא עזר).
מה שמפריע לי עם הבחירה בו זה ה - opportunity cost. תמיד אפשר למצוא חלופות עדיפות, אבל דראפט 2020 התגלה כעמוק ואיכותי במיוחד, קשה לי להאמין שזה מאפיין שלא ניתן היה לזהות בזמן אמת. ג'וש גרין, סאדיק ביי, אצ'ואה, מקסי, קוויקלי, פריצ'ארד, ג'יידן מקדניאלס וביין - כולם נבחרו אחריו עד סיום הסיבוב הראשון.

לגבי מאן מסכים לגמרי, מניח שפרסטי ראה בו פוטנציאל להיות רג'י ג'קסון של איטרציית הבנייה מחדש הנוכחית, כולל האפשרות שיתגלה להיות פיט מוצלח יותר לצד שג"א בחמישייה, אם הקליעה מבחוץ של גידי לא תשתפר לאורך זמן.
וגם הוא נפל קורבן לשילוב של הצלחת הקבוצה המהירה מן הצפוי, הגילוי של אייזיאה ג'ו כאופציה זולה יותר מהספסל, וההזדמנות להשיג את קייסון וואלאס בדראפט האחרון. זו המציאות עבור פרוספקטים שנבחרים מחוץ ללוטרי (או אפילו בלוטרי המאוחר), הג'יאם פחות מושקע בהצלחה שלך, כך שחלון ההזדמנויות שלך להותיר חותם מצומצם בהרבה - במיוחד כי התחרות על זמן משחק היא לא רק מ"העבר" (וטרנים), ההווה (שחקני ה Core), אלא גם מהעתיד (דוארטה באינדיאנה זו דוגמה טובה, שנה לאחר שנבחר 14 הם לקחו את מתורין בבחירה גבוהה בהרבה, ושנה לאחר מכן הוסיפו את בן שפרד בבחירת שלהי סיבוב ראשון).

ואני לא רואה את הספרס לוקחים את הסיכון הזה, לא עם כל רעשי הרקע שהחלו מאז קיץ 22 לכל המאוחר, על הרצון של מיטשל לשחק בניו יורק. זו מעולם לא היתה דרכם.
אם כבר, אחד השמות הספקולטיביים שמקושרים לספרס, בנוסף לטריי יאנג, זה דאריוס גארלנד.

יש עניין, אבל כל עוד השיח יהיה ענייני ומכבד.
אני לא רואה פה שום הוכחה לטענה שלך, אלא עדות נוספת לחולשת המתודה - ובנוסף, דוגמה נוספת לטענה שכבר העליתי בעבר.

1. נתחיל ממה שכבר אמרתי על שיטת איסוף ותיחום הנתונים: אני מניח שאני לא היחיד פה שתוהה מה הקשר של ביומבו לסקרמנטו ושל אולדריץ' לניו אורלינס. אז זהו, שאין שום קשר. הם פשוט נבחרו בבחירות שהיו שייכות להן במקור, אבל הועברו במהלך הדראפט. אולי עכשיו תגיד לי שזה לא משנה, כי מה שחשוב זה גובה הבחירה שאותה קבוצה החזיקה בה מלכתחילה, התוצאה שלה (השחקן שנבחר בפועל), ושכל פעולת הבחירה שמתבצעת בתווך שבין בחירה X לנבחר Y אינה חשובה, לרבות זהות הבוחרת (כי אף פרונט אופיס אינו חסין מטעויות ומלכתחילה התוחלת של כל בחירה היא דבר מדיד). אז:

א. במקרה זה, היית צריך לייחס למינסוטה את פלין ולא את רוביו (הגיע מבחירה של וושינגטון במקור), וכן, ברור לי שזה רק מחזק את הנקודה שאתה מבקש להוכיח (:
ב. אני כמובן לא מסכים עם הקביעה שזהות הבוחרת אינה משפיעה, נראה לי שאפתח ת'רד ייעודי בשביל להרחיב על כך ואולי הוא גם יוכל לרכז את הדיונים בנושא.


2. קונטקסט זה דבר חשוב, אין מה לעשות.
במקרה של מינסוטה, הקונטקסט הוא שדייויד קהאן, עיתונאי ספורט ללא ניסיון קודם בניהול קבוצה - וללא קריירת המשך בתחום מרגע שנבעט החוצה - הוא מי שאחראי לטריו הבחירות האלה. קונטקסט יגיד לנו גם שטריי ברק נבחר תשיעי סה"כ, בדראפט 2013 שנחשב *מראש* לאחד מהחלשים בעשורים האחרונים, וגם הוא אגב הועבר לג'אז תמורת דיינג ושבאז מוחמד (מהלך טוב יחסית בזמנו, אגב, שוב בהינתן סך האפשרויות שעמדו בפני הוולבס).

במקרה של ניו אורלינס, הקונטקסט יגיד לנו שקוליסון (בחירת אמצע סיבוב ראשון!) נבחר כדי לשמש רכז מחליף לכריס פול, תפקיד אותו מילא בהצלחה גדולה; שאולדריץ' (בחירה 14), כאמור, נשלח לתאנדר יחס עם החוזה של מו פיטרסון בתמורה לשתי בחירות באזור ה 25 פלוס-מינוס. החדגבה, כידוע, נבחר מיד לאחר העונה הראשונה של הפליקנס ללא פול. כלומר שיש כאן ערבובייה שלמה שלא ברור לי מה היא יכולה להוכיח בכלל, לטוב (התרומה של חדגבה וקוליסון ביחס לבחירות בהן נלקחו) ולרע (אולדריץ').

3. במקרים של וושינגטון, קליבלנד וסקרמנטו אכן מדובר ברצף עקבי של בחירות גבוהות כחלק ממאמץ להיבנות מחדש. גם אם נוסיף אליהן את מינסוטה של קהאן, נקבל ארבע קבוצות שהתנהלו גרוע לאורך תקופה מתמשכת, וממש לא רק בדראפט. זו הנקודה שמדגימה את הטענה שהעליתי בעבר - חלק מכישלונות הלוטרי (בחירה בבאסטים) וממשגי הלוטרי (אי-בחירה ביהלומים החבויים) יש לייחס לזהות הקבוצות (והג'יאמים) שבוחרים שוב ושוב בלוטרי, לרבות פסגת הלוטרי.

כהערת אגב, הקאבס בחרו באותן שנים תוך הסתמכות על מודלים של סטטיסטיקות מתקדמות, כך דווח בזמנו. זה מה שהוביל לבחירות המפתיעות-יחסית שלהם בטריסטן ובדיון ווייטרס (הבחירה בווייטרס היתה הרסנית במיוחד, כי סביר מאוד להניח שהיא מנעה את הבחירה באולדיפו שנה לאחר מכן). במוק דראפט שראיתי באתר הופס הייפ מיד לאחר היוודע תוצאות הלוטרי, הוצע שהם ייקחו בבחירה הרביעית של דראפט 2011 את...קוואי O:

למה כללת את דראפט 2013 גם במקבץ הזה וגם בקודם? מניח שזו היתה טעות תמימה, אבל מן הסתם היא מטה באופן שלילי למדי את התוצאות.
סבוניס נבחר ע"י המג'יק והועבר יחד עם אולדיפו ואיליאסובה לאוקלהומה תמורת איבקה.

אם קליבלנד בכלל ומיטצ'ל בפרט אנדראצ'יברים גם בפלייאוף הזה, הייתי מאוד נזהר לעשות עליו טרייד ולהביא אותו
2 פלייאופים לא מוצלחים (אחד לא מוצלח אישית והשני לא מוצלח קבוצתית) ביוטה ועוד שניים בקליבלנד זה כבר יותר מנורת הזהרה לגביו

שוב, כל השובים המודגשים מחדדים את הנקודה שהעליתי שתי תגובות קודם לכן: קבוצות שמנוהלות גרוע יגיעו שוב ושוב לערך צבור גבוה של בחירות דראפט --> יבחרו גרוע בחלק ניכר מהבחירות כנגזרת של אותו ניהול גרוע --> לא יפתחו כמו שצריך חלק מהפרוספקטים שכן יצליחו לפגוע בהם --> ישובו לבחור בסלוטים גבוהים ובכך יוסיפו "לתרום" להורדת התוחלת שלהם.

ושוב אתה לא עקבי, מצד אחד מייחס את ג'קסון הייז להוקס (נבחר ע"י הפליקנס, אטלנטה עשתה טרייד אפ עבור האנטר), כשם שייחסת את אולדריץ', ביומבו וברק לקבוצות שלא באמת בחרו בהן, אבל את לוקה לא מחשיב כבחירה של ההוקס (למרות שניתן לטעון כי הם מימשו את הערך העדיף שלו בכך שסחרו בזכויות שלו תמורת הזכויות על טריי יאנג, שנבחר חמישי, ובחירה עתידית שהפכה להיות קאם רדיש - לא משנה מה חושבים על הטרייד הזה, בזמן אמת או בדיעבד, יש כאן מימוש מובהק של ערך של בחירה).

אתה מציב פה איש קש.
הנקודה שאני מעלה פה שוב ושוב היא ש*לא כולם* גאונים. יש ג'יאמים טובים יותר וטובים פחות בהיבט של הדראפט וכל מה שבא אחריו (פיתוח שחקנים). כמובן שבג'יאמים אני מתכוון גם לפרונט אופיס כמכלול, מערך סקאוטינג, דאטה, אבחונים פסיכולוגיים..

אם היבריס מתבטא בעצם התעוזה לפרסם פה מוקים בשנים האחרונות, אז אני אכן לוקה בהיבריס. אבל האמת הפשוטה היא, שכמו שאני נהנה לחשוב על טריידים היפותטיים (בדומה להנאה שלך מניתוחים סטטיסטיים, שגם עליהם כאמור אפשר למתוח ביקורת ואף להגחיך), אני גם נהנה מהתרגיל ומהאתגר של יצירת מוק דראפט - וכמובן שמכל העבודה המקדימה לו, מה שנקרא prospect evaluation. אני כן חושב שמשנה לשנה אני משתפר בזה, מנסה להעמיק יותר, להפיק לקחים מטעויות עבר וכן הלאה. ברור שאני מוגבל למדי במשאבים שלי וניתן לומר שאף בידע שלי. אבל אני כן חושב שרכשתי מספיק תובנות לאורך השנים, בשביל להרהיב עוז ולשים את הכסף איפה שהפה שלי, סמלית כמובן, כלומר להסתכן בהתבזות עם חלק מהבחירות והניתוחים הנלווים שלי. בראש ובראשונה אני עושה זאת כי נהנה מהכתיבה ומקווה שהיא תעורר דיון, אנחנו בפורום להזכירך.

אגב, גם לאמירות שלך כאן ובהקשרים אחרים (למשל "המספרים שמראים עד כמה טרייד על סטף זה מהלך כדאי") אפשר לייחס היבריס. אתה קצת יותר מדי בטוח בניתוח מבוסס-מספרים שלך, ומתעטף בחזות של מי שהמספרים מגבים אותו ולפיכך הצדק עמו, מבלי לקחת בחשבון את האפשרות שאיסוף הנתונים בעייתי מלכתחילה.

והנה דוגמה נוספת למה שאני מדבר עליו (וגם אטט העלה פה את הנקודה הזאת). כמעט כל קבוצה ברשימה הזאת גם בחרה גבוה בדראפט, לפחות פה ושם, באופן שאפשר לה לגלגל את ערך הבחירה הגבוהה/השחקן הצעיר שנבחר בה, לצורך חיזוק קריטי, אם לא יסודי, לזכייה באליפות:

לייקרס של שאקובי: אדי ג'ונס נבחר עשירי בדראפט והיה שחקן המפתח בטרייד עבור גלן רייס, ששימש כצלע שלישית בהתקפה באליפות הראשונה (זוכר שבגמר הוא היה ממש משמעותי). דרק פישר ודבן ג'ורג' הגיעו מהדראפט.

דטרויט: בן וואלאס הגיע בסיין אנד טרייד תמורת גרנט היל, שהיה בחירה 3 שלהם בזמנו. אבל מעבר לכך, ברור שזו אחת האלופות שנבנו בדרך הכי "עסקית" בעשורים האחרונים אם לא בכלל.

מיאמי: שאק הגיע תמורת חבילה שכללה את קארון באטלר, שנבחר 10 על ידם.

לייקרס של קובי: יפה לך להשמיט את ביינום (בחירה 10 שוב), ששניים מתוך שלושה ניצחונות בסדרות הגמר של 2008-2010 הגיעו כשהיה בריא וזמין להשתתף בהן...

בוסטון: ריי אלן הגיע תמורת חבילה שהתבססה בעיקר על בחירה 5 בדראפט 2007, שבוסטון עשתה הכל בשביל לזכות בו בבחירת טופ 2 (המאזן השני הכי גרוע בליגה). הטרייד עבור גארנט, שהיה קונטינגנטי ביחס לעסקת אלן הנ"ל, היה תמורת אל ג'פרסון (רק בחירה 15, אבל כתיכוניסט במחזור שהיה משופע בתיכוניסטים), טלפייר (הגיע מפורטלנד תמורת בחירה 7 בדראפט 2006), ג'ראלד גרין (עוד תיכוניסט, בחירה 18 אבל נחשב לכישרון לוטרי בדראפט 2005 שהחליק באופן שמזכיר את קאם וויטמור בדראפט האחרון) ועוד כמה משלימי שכר ובחירות עתידיות. חוץ מזה, אשכרה לא הזכרת את רונדו ופרקינס? כאילו, בוסטון שבין טרייד הפרידה מאנטואן ווקר ועד הטריידים עבור אלן וגארנט היתה קבוצה שנבנתה בעיקר סביב פירס, ריקי דייויס/וולי זרביאק ואוסף פרוספקטים צעירים, רובם מהתיכון כפי שניתן לראות.

דאלאס - הביאו את דווין האריס בבחירה 5 תמורת אנטואן ג'יימיסון, גנבו את ג'וש הווארד בסוף הסיבוב הראשון של דראפט 2003 והתבססו עליו כצלע 2-3 עד להעברתו. עצם זה ששני הנ"ל היו חלק מקבוצת גמר 2006 זה כבר משמעותי בעיניי (עבור ההתנסות של נוביצקי וטרי במעמד הגמר), אבל מעבר לכך, האריס היה שחקן המפתח בטרייד עבור קיד, והווארד חלק מחבילת החוזים שנמסרה לוויזארדס תמורת ברנדן הייווד ודשון סטיבנסון (אם כי כאן צריך לסייג ולומר שכנראה וושינגטון התעניינה אך ורק בפינוי משכורות).

נראה לי שהנקודה ברורה, אז אקפוץ קדימה לטורנטו ואסיים:
קוואי הגיע תמורת דרוזן ופולטל, שניהם בחירות 9 (שהספרס, אגב, גם השכילו ליהנות מתרומתם המקצועית כל עוד רצו להישאר תחרותיים, וגם הצליחו להשיג עליהם בחירות אמצע-סוף לוטרי פוטנציאליות). גאסול הגיע תמורת יונאס (בחירה 5) ואחרים. איבקה הגיע תמורת טרנס רוס (בחירה שמינית). בשביל להשיג את לאורי מיוסטון, היה צריך לתת בחירת לוטרי עתידית (שהפכה להיות בחירה 13 של התאנדר בסטיבן אדמס).

בביומבו והאחרים, תראה, בניגוד אליך (ואני אומר את זה כהערכה אליך), הזכרון שלי לא משהו, אני לא באמת זוכר איפה ביומבו שיחק בעונה הראשונה שלו בקריירה. הרעיון היה להראות מקבץ של 15 קבוצות שבחרו הכי גבוה שאפשר בשנים האלה, ובכל זאת אף אחת מה-15 לא בחרה מספיק טוב בשביל להפוך אותה לקבוצה רצינית. אפילו לא אחת.
לכל אחת מהן יש תירוצים, סיבות ומענים. לכל אחת יש קונטקסט (ובוא, אני לא באמת אבדוק, מה קרה לכל שחקן ושחקן, בתרגיל הפשוט יחסית שעשיתי - לקחתי את 15 הקבוצות ובדקתי את מי הן בחרו בדראפט. סה טו). טעיתי טעות אחת (מינסוטה ב 2013 שספרתי פעמיים) - קורה. לא חושב שהטעות האחת הזאת משנה משהו. (הנה, בדקתי לשניה. הבחירות האמיתיות הן דרק ווליאמס, מוצ׳יונאס, ווסלי ג׳ונסון, לוק באביט, רוביו ופלין. אין... גאוני הדור אחד אחד).
אבל בסופו של דבר, 15 אפס. 15 קבוצות בחרו במקבצי הבחירות הכי טובים שהיו במשך 12 השנים האלה, ואפילו אחת לא השכילה ליצור מזה קבוצה מנצחת.

לא יודע איך אפשר להוכיח עוד.
ברור שאתה יכול לדבר על כל בחירה ובחירה לפרטיה. אבל תער האוקאם כאן הוא פשוט: 15-0,

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

צודק, לכלכתי את עם לוקה (עוד שחקן ש... לא לקח אליפות מאז או אפילו עשה גמר). כאמור לגבי כל האחרים, אין לי באמת כוח לבדוק וזה לא הנושא של מי הלך לאיפה מתי ואין לי את הזיכרון (הבאמת מרשים) שלך. הסתכלתי על הבחירות, בדקתי מקבצים, גיליתי -0-15. וכן, גם עם לוקה באטלנטה זה 0-15.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני מאד נהנה מהמוקים שלך, דווקא. לא אמרתי לרגע אחד שלא. ממש שאפו עליהם. באמת.
אני לא סובל את הטריידים המשולשים והמרובעים שלך, ואמרתי את זה בעבר, אבל זאת זכותך. ואם אתה נהנה מזה, תפאדל.
אבל מספרים אומרים הרבה יותר משאתה חושב. הרבה הרבה יותר. 0-15 למשל אומר המון.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

כן, זה ששחקנים הגיעו בטרייד במקום שחקנים שנבחרו בדראפט, זה סוג של סטייטינג דה אוביוס. ככה הנ.ב.א עובד, וזה שאתה כותב את זה זה, זה נחמד אבל לגמרי לגמרי לא הנושא.
כי לצערי, לא על זה הדיון - אלא על האם אתה יכול להביא מהדראפט עצמו שחקנים שיהיו מכריעים בדרך לאליפות - וזה נושא אחר לגמרי.

או במילים אחרות, אם פרונט אופיס מבין את מה שיש לו ביד, אחרי שכבר יש לו את מה שיש לו ביד, זו אמנות שונה לגמרי מאשר פרונט אופיס שיודע לבחור נכון מיד (הספרס והווריורס), וזה היה הנושא.

ובשביל לסבר את האוזן - אם הטענה שלך היא שבחירות דראפט הן הכרחיות בשביל להניע את עסקי הכדורסל, אז וואלה - אתה צודק, אבל זה די אוביוס. אי אפשר באמת להתווכח עם זה. (וגם כי אז אתה משתמש בשני כלים. הדראפט והטרייד מול כלי אחד מוטה מעט כמו הפרי אייג׳נסי).
אבל זאת לא היתה הטענה שלי. הטענה שלי ושל אחרים פה (נדמה לי) היא רק באשר לערך בחירות הדראפט עצמן לקבוצה שבחרה בהן. ככה הכל התחיל, וככה אני התחלתי את הנושא לפני 4 עמודים או משהו כזה. וממילא ההודעה הזאת כולה מתייתרת (טוב, בדבר אחד אני מודה - אתה צודק לגבי ביינום, מצטער כאמור שהזיכרון שלי לא טוב כמו שלך).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אוקיי, נניח לכך בשלב זה. תודה רבה על המחמאות למוקים ולזיכרון, לגבי הטריידים, חושב שצמצמתי משמעותית עם המרובעים (ובכלל).
מקווה שיהיה לי זמן לכתוב פוסט ארוך ורציני בת'רד ייעודי לכך ואז נוכל להמשיך משם.

טוב, הצלחת לבלבל אותי. הרי בתגובות אחרות ביקשת להראות עד כמה בחירות דראפט גבוהות לא מביאות להישגים. אני טענתי בתגובה שזה נובע יותר מזהות הקבוצות הבוחרות. כאן הראיתי שאצל רוב האלופות, ההישג הנדיר הזה הגיע כתוצאה משילוב של כוכב הום גרון (כלומר, בחירת דראפט של הקבוצה במקור) ושימוש בנבחרי דראפט אחרים בטריידים.

המשפט שהדגשתי זה לא הטענה שלי. זה נכון כמובן היום, כשטריידים עבור כל חיזוק כמעט, מרול פליירז כמו בויאן בוגדנוביץ' ועד לסופרסטארים, מתבססים על בחירות דראפט, כשההבדל הוא בעיקר כמותי אבל גם איכותי (פחות הגנות על בחירות עתידיות מרוחקות ככל שהשחקן הניתן בתמורה מבוקש יותר).

הטענה שלי היא שגם אצל אלופות רבות מהעשורים האחרונים, ניתן לזהות רצף מקדים של בחירות דראפט שאינו שונה עד כדי כך מזה של שוכנות-לוטרי קבועות יותר (עם כמה סייגים שנובעים מחולשות פרנצ'ייזים מסוימים לעומת אחרים). למשל, האליפות של מיאמי ב 2006 נבעה, ביסודה, מרצף של בחירה 10 (באטלר) ו-5 (ווייד). בוסטון, כמו שהראיתי, בנתה את קבוצת האליפות שלה, בין היתר, על בחירה 10 (פירס), בחירה 7 (הועברה תמורת טלפייר שהיה חלק מעסקת גארנט), בחירה 5 (הועברה תמורת אלן) ובחירות אמצע סיבוב ראשון רבות אחרות. גם אם זה לא תהליך ריבילד קלאסי, זה בטח שונה מהתנהלות של קבוצה שסוחרת שוב ושוב בבחירות הדראפט שלה בשביל חיזוקים מידיים (*שזה* הדגם האוביוס של שימוש בבחירות דראפט ובטריידים).

וכמו שאטט יאמר בקרוב וכבר אמר בעבר, זה לא מקרי שרשימת האלופות הזאת מורכבת בחלקה הניכר מהלייקרס, מיאמי והווריורס. כלומר, שעלינו להתמקד בקבוצות משווקים בינוניים ומטה (ובעיניי, לוותר גם על הרף המגביל מדי של זכייה באליפות ואפילו הגעה לגמר אזורי - אותי מעניין איך קבוצה כזו מצליחה להשיג sustainable success)

חייב להגיד שאני לא מצליח להבין את הנקודה שלך...
ברור שבחירות דראפט הם אמצאי לסחר או להתחזקות, לא ראיתי מישהו אי פעם שטען משהו אחר.
אשמח אם תחדד את הנקודה, כי אני לא חושב שיש מישהו שחולק עליך שבחירות דראפט גבוהות הן כלי עזר מצוין ויקר להתחזקות, השאלה אם הן הכלי המרכזי כדי לבנות קונטנדורית.

בדיוק מה ששקי.
זה סטייטינג זה אוביוס לגמרי. וגם לגמרי לא הנושא (כפי שאני הבאתי אותו)

״האם אינדבדואלים שנבחרו בדראפט תרמו לקבוצות שבחרו בהן עצמן״. סה טו. כל המתמטיקה נסובה סביב זה. לא סביב משהו אחר. (וגם כך, בשביל לעשות מתמטיקה של משהו אחר ,אני צריך להסתכל על כל הטריידים וכל הדילים, וכל ה בחירות העתידיות שנסחרו בין שמונה קבוצות, עד שהטרייד אכן קרה וכו׳ וכו׳. יום אחד, יהיה לי כוח וזמן לעשות מודל exhaustive שכזה (תלוי אם אמצא את הנתונים. לבנות מודל זה קל יחסית, למצוא נתונים כטבלה זה סיוט). אבל כאמור, זה לא הנושא.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ואני בכלל לא מבין מה פתאום בחירה 10 נחשבת גבוהה אחרי שכל כך הרבה זמן התייחסנו אליה כסמן לקבוצה שלא עושה טאנקינג?

בכלל, אתה מציין פה כמו רק טריידים שמראים אסטרטגיה שמעדיפה להביא וטרנס כדי לנצח כאן ועכשיו על פני השקעת נכסים ואנרגיה בפיתוח בחירות דראפט. אני לא חושב שזה תומך בהזתמכות על בחירות דראפט לבניית אלופה כמו שאתה חושב.

ועכשיו קלטתי איך אני יכול להסביר את זה יותר טוב.

הנושא הוא לא הערך המסחרי של בחירות דראפט.
אלא הערך הטבעי של בחירות דראפט והאם ניתן לכמת את זה.

ולכן כל הטריידים על גבי הטריידים על גבי הטריידים, פשוט לא רלוונטיים לנושא.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

תראה, הדיון פה כבר גולש לכל מיני כיוונים ואני פתאום מוצא את עצמי מגן יותר מדי על הגישה האטטיסטית (:
אני מניח שהנקודה היא כזאת: יש כאן מאמץ, ראוי בפני עצמו, לחפור בדאטה על קבוצות שלקחו אליפות, או לפחות הגיעו למרחק נגיעה מכך, ולהראות עד כמה רוב האליפויות לא היו תלויות באסטרטגיה שאטט מטיף לה.
הבעיה שלי היא שהמאמץ הזה מרחיק לכת עד לעמדה, השגויה בעיניי, לפיה סדר הבחירות בדראפט כלל לא חשוב, כי קוואי, יאניס, יוקיץ' וכן הלאה (עזבו את זה שאם נבחן את התוחלת של הבחירות בהן אותם מגה-סטארים נלקחו, נקבל מן הסתם תוצאה הרבה פחות טובה מזו הלא-משהו של בחירות לוטרי למיניהן).

אני חושב שעבור קבוצות משווקים בינוניים ומטה התשובה לשאלה המודגשת בתגובתך היא "כן". יאניס באמצע סיבוב ראשון של דראפט חלש זה פוקס שאי אפשר לבנות עליו באמת. כנ"ל יוקיץ' בסיבוב שני, רק שאצל הנאגטס לפחות היה את מארי בבחירה 7.

אני צריך שתבהיר למה בדיוק אתה מתכוון ב"ערך טבעי" של בחירת דראפט.
כי איך שאני רואה את זה, ערך מסחרי זה בדיוק מה שהולך כיום ביתר שאת, כלומר שימוש היתר בבחירות דראפט ובחבילת בחירות בעסקאות.
בעוד ש"ערך טבעי" זה מרגע שפרוספקט מסוים זמין בבחירה של קבוצה מסוימת (ואז היא יכולה לסחור בזכויות עליו מול קבוצה שמעוניינת בו) והלאה אל תוך "המימוש" של הבחירה, פיתוח השחקן, החתמתו על הארכת חוזה (אבדיה דוגמה מצוינת לכך).

וכמעט כל הדוגמאות שהבאתי בנוגע לאלופות היו עם שחקנים צעירים, יותר או פחות, שהן סחרו בהן כדי להיבנות כקונטנדריות - כלומר המירו את "הערך הטבעי" של מה שבמקור היה בחירת דראפט, גבוהה או פחות, בשחקן טוב או מתאים יותר.
הינקי, עם כל הסלידה שלי ממנו, ניסח זאת היטב במכתב הפרידה שלו. משהו בסגנון The Rondo pick lives on for the Celtics in Jae Crowder. כמובן שזה היה מקרה הפוך מזה הנידון, שבו קונטנדרית לשעבר סוחרת בשחקן בכיר שלה, בזמן שהיא נמצאת בשלב מוקדם של בנייה מחדש.

אני רק רציתי להראות שגם חלק ניכר מהאלופות האלה עברו פאזה מסוימת של בנייה מחדש בדרך להפיכתן לכאלה - ואותה פאזה שימשה אותן בשביל להיבנות.
לגבי בחירה 10, היא אכן לא תוצר של טנקינג, אבל היא כן נכס שעשוי להופיע בנקודת קצה של תהליך ריבילד. כלומר, או תוצר של "תחילת ההתדרדרות" או תוצר של "תחילת ההתאוששות". במקרה של מיאמי, למשל, היא בחרה את באטלר עשירי ועונה לאחר מכן כבר היתה מספיק גרועה (במקרה לקראת דראפט 2003 המבטיח..) בשביל להגריל בחירה 5. או הספרס למשל, שבחרו את ואסל 12, זוהאן 10 ואז הגיעו ללוטרי האחרון כאחת הפייבוריטיות לזכות בפרס הגדול.