Att כתב:
איזה יופי של כתבה, מאנו.
כל הכבוד.
* חבל שלא הייתה קיימת כאשר ניהלתי כאן וויכוחים אינסופיים על התהליך
אני מציע דרך אחרת להסתכל על התרומה של בחירה מספר 1 להפיכת קבוצה לקונטנדרית. לא סטט' מתקדמות, לא ביג דאטא ולעיסת נתונים, אלא פשוט מבחן התוצאה.
נכון שזה מחמיר משהו, אבל זה בוודאי נותן קנה מידה לקונטנדרית. בוא נבדוק מאז התחילה שיטת הלוטרי אי שם ב-85 כמה בחירות מספר 1 הובילו קבוצות לאליפות או לגמר האן.בי.איי. ואנחנו לא מדברים על אנדרו בוגוט שהיה אחלה רול פלייר אצל גולדן סטייט, כי זאת לא תרומה שבשבילה אתה רוצה לבחור במקום הראשון בדראפט, ובוודאי לא מדברים על ביג דוג שתרם 9 דקות לאליפות של הספארס כשחקן קצה רוטציה. אנחנו מחפשים שחקן מוביל. דבר אחרון, אני אחלק את הממצאים לשחקנים שהשיגו את ההישג בקבוצה שבחרה בהם לעומת שחקנים שהשיגו את ההישג בקבוצה אחרת, כשברור למה זה משמעותי כשמדברים על כמה בחירה מספר 1 מסייעת לקבוצה להפוך לקונטנדרית.
אז קדימה לתוצאות מ-35 עונות אן.בי.איי -
שחקנים שהובילו את הקבוצה שבחרה בהם לאליפות - 4 שחקנים, דיוויד רובינסון, טים דאנקן, לברון ג'יימס, קיירי אירווינג. אני הייתי עם בית הילל במקרה הזה, כשיכולתי לפסול בקלילות את רובינסון, כי הוא לא הפגין אפילו יכולת אולסטאר באליפויות וגם קיירי היה סייד קיק מובהק ומספיק להסתכל על נתוני פלוס/מינוס של קליבלנד ללא לברון בפלייאוף.
שחקנים שהובילו קבוצה שלא בחרה בהם לאליפות - 2 שחקנים, שאק ולברון. יש לציין ששאק עשה זאת עם 2 קבוצות (למרות שבמיאמי הוא היה סייד קיק, בוודאי בפלייאוף).
שחקנים שלקחו את הקבוצה שבחרה בהם לגמר אן.בי.איי- 7 שחקנים, פטריק יואינג, שאק, אייברסון, דאנקן, לברון, הווארד, אירווינג.
שחקנים שהובילו קבוצה שלא בחרה בהם לגמר אן.בי.איי - 3 שחקנים, לארי ג'ונסון, שאק, לברון.
אז אם ננסה להבין את התוצאות נראה שבשביל להשיג שחקן שיביא לך אליפות (בערך עם 2 סייד קיקס) אתה צריך להיות משהו כמו 9 שנים בתחתית. להגיע לגמר אן.בי.איי זה קצת יותר קל. מספיק להיות בתחתית של התחתית 5 שנים ואתה מסודר. כמובן שאנחנו מדברים על שנים שבהם אתה בוחר בבחירה מספר 1. כי אם אתה מפספס ובוחר בחירה יותר נמוכה, אז מספר השנים ללא הפיכה לקונטנדרית עולה. ואם נכניס לסיפור את ההסתברות לבחור בחירה מספר 1, גם אם כל השנים היית עם המאזן הגרוע בליגה, אז הסיכויים יורדים עוד יותר.
נתון אחד שהופך את העניין להרבה יותר מייאש הוא שמאז 2003, רק שחקן אחד הצליח להוביל את הקבוצה שלו לאליפות וגם זה כסייד קיק כשאנחנו מדברים על קיירי. מבחינת לקחת קבוצה לגמר אן.בי.איי אז המצב קצת יותר טוב, אבל ממש ממש קצת. כי דווייט הווארד נבחר ב-2004. קיירי ב-2011 ומ-2011 אף בחירה מספר 1 לא הצליח להוביל את הקבוצה שלו לגמר אן.בי.איי, בוודאי לא לזכות בו. העונה אולי נשבור את הבצורת, עם החדגבה, אבל גם פה זה עם כוכבית, כי שוב יהיה את אפקט לברון.
אני חושב שזה קצת שם בפרספקטיבה אחרת את התוכנית - "בוא נבחר ראשונים בדראפט ונהפוך לקונטנדרית".
חשוב לציין, שגם הינקי מעולם לא אמר שהדרך שלו היא הדרך שבה צריך ללכת כדי ללהפוך לקונטנדרית ואין דרך אחרת. סטט' הוא מצא שהדרך שלו מביאה סיכוי גבוה יותר, אבל היא לא מבטיחה הצלחה. אנחנו מדברים על סוג של מאניבול וחשוב להבין שמה שעומד בבסיס של המאניבול זה להשיג יתרון על המתחרים על ידי מציאת זווית הסתכלות שונה שבה אתה יכול לנצל עיוות בשיטה. העיוות שבילי בין ניצל זה שימוש בסטט' מתקדמות של ביל ג'יימס כדי להשיג שחקנים פחות מוערכים על פי סטט' סטנדרטיות. כך הוא הצליח להשיג שחקנים איכותיים יותר במשכורות זולות יותר, כאשר אם הוא היה ממשיך לעבוד עם הסטט' המקובלות הוא היה מקבל שחקנים פחות טובים באותן משכורות. חשוב גם להזכיר שבילי בין והאת'לטיקס לא זכו באליפות ואפילו לא הגיעו לסדרת הגמר. למעשה בשנתיים הקודמות עם גישה מסורתית האייס הגיעו לאותו הישג. את האליפויות המשיכו להשיג הקבוצות העשירות והגדולות. הינקי ניסה לנצל את העיוות של שיטת הלוטרי.