סל ניוז

מסכים לחלוטין עם הפיסקה הזאת, אבל אם נבחן איך הצליחו הקבוצות מהשווקים הקטנים נגלה שהם לא עשו את זה דרך הישארות למטה במשך הרבה זמן.
כלומר, ברור שגם האליפות (והגמרים) של קליבלנד נשענו על קיירי ולאב בצורה סופר מהותית שהגיעו בעזרת 2 בחירות ראשונות בדראפט, אבל גם כאן ברור שבסוף זה בעיקר לברון ובלי לברון כל הבחירות הגבוהות האלו לא היו מגיעות לכלום (קבוצה עם קיירי, וויגינס ובנט, 3 בחירות ראשונות לדעתי בקושי עושה פלייאוף).
אני חושב שבסופו של דבר אם אנחנו רוצים לראות איך נבנות קונטנדריות אז אפשר להתחיל בהגדרת מטריקה (גמר איזורי נגיד?) ואז לראות איך נבנו הקבוצות שעונות על הקריטריון של קונטנדריות.


היו לא מעט ניסיונות בניה שנגמרו בכשלונות מהדהדים, גם הנטס של תחילת העשור הייתה כזו ולא חסר עוד.
בוודאי שיש מה ללמוד מכשלונות וכמו שATT אומר הליגה למדה בזכות המקרים האלו המון על איזו חוזים לתת ובעיקר לא לתת.
( לא מכיר את המושג opportunity cost אז לא ממש הבנתי את הדוגמאות שבאו אחריו).

דטרויט היא דוגמא מעניינת להביא בהקשר הזה, כי היא מצד אחד הדוגמא הקלאסית של מועדון שנתקע לגמרי בלימבו הזה של בינוניות בגלל בנייה מהאמצע, ומצד שני - גם בלי קשר לזה קיבל החלטות רעות ממש באותן השנים, בעיקר בכל הנוגע לזיהוי כשרונות, שהעדיף את לוק קנארד על-פני דונובן מיטצ׳ל, שפספס את דווין בוקר למרות שהביע רצון די גדול להגיע לשם, שבחר את ברנדון נייט בחירה אחת לפני קמבה ווקר, שבחר את הנרי אלנסון על-פני... שחקני כדורסל אחרים.
שהיה לו את מידלטון ודינווידי כבחירות סיבוב שני ופשוט נתן להם ללכת.

אז אפשר להגיד שהם נתקעו בבינוניות בגלל שהם בחרו ללכת בדרך של טריידים (עשו המון לאורך השנים, חלקם - כמו אלו שהביאו להם את טוביאס האריס ומרכוס מוריס, רג׳י ג׳קסון ואפילו ברנדון ג׳נינגס, היו דווקא לא רעים בכלל) והשוק החופשי (? באמת אנחנו קוראים ל3 החתמות על פני עשור ׳לבנות דרך השוק החופשי׳?), אבל תשים לב כמה פעמים הם פיספסו בדראפט בשנים האלו. יכול להיות שהבעיה שם לא הייתה רק האסטרטגיה, אלא שהם לא ידעו לבחור בדראפט? אולי לקפוץ כמה בחירות למעלה לא באמת היה עוזר כל-כך, בהינתן הרקורד הגרוע שלהם בזיהוי כשרונות באותם שנים?

אחלה, אבל כמו שאמרתי לגבי הקליפרס של גריפין והטרייד עבור פול כנגזרת של הבחירה בו, אותו דבר לגבי חזרת לברון לקליבלנד - הוא לא היה עושה זאת, לולא קיירי וההבנה שיש להם מספיק נכסים בשביל להביא כוכב שלישי (אמרו בזמן אמת, שלא סתם הוא לא התייחס כלל אל וויגינס במכתב שבו בישר על החזרה שלו לשם). גם אין סיבה להשמיט את טריסטן, שנבחר 4 והיה שחקן מפתח. אפילו ווייטרס כנכס שיחק תפקיד חשוב בטרייד עבור JR.
בקיצור, הקאבס בחרו בבחירות 1 (דרך הקליפרס אגב, כלומר בטרייד מהסוג שאטט ממליץ לקבוצות טנקינג לעשות), 4, 4, 1 ו-1 במשך ארבעה דראפטים רצופים מאז שלברון עזב אותם. נפלו קשות עם בחירה אחת, אבל עצם חזרתו של לברון לשם לא נבעה ממהלכים כמו החתמת ארל קלארק ואנדרו ביינום, או הטריידים עבור ספנסר הוז ולואל דנג...

בכישלון בנייה של הנטס בתחילת העשור אני מניח שאתה מתכוון לטריידים שלהם, לא לדראפט כן?
הכוונה ב opportunity cost בהקשר שבו השתמשתי בו, היא שלאורך השנים בהן הפיסטונס ניסו להיות קבוצת פלייאוף באמצעות המהלכים שהזכרתי (גורדון-וילנואבה, אח"כ ג'וש סמית לצד הצעירים שאספו בדראפט, בהמשך גריפין), היא שהם הפסידו הזדמנות לבחור בטופ של כל הדראפטים שהיו במהלך העשור האחרון. קייד בבחירה ראשונה, ואפילו אייבי ואסאר (5-4) אלו הבחירות הכי גבוהות שלהם מאז דארקו בבחירה 2.

אתה מצביע על החלטות נקודתיות, אבל מה לעשות שבחירות 12 ו-8 (איפה שבחרו את קנארד וסטנלי ג'ונסון אם זוכר נכון) נותנות תוחלת נמוכה יותר מזו של בחירת טופ 5, בטח בחירה ראשונה ברוב הדראפטים.

לא מבין את התהייה שלך. קבוצות לא יכולות לפנות קאפ ספייס שנה אחר שנה, בטח שלא בתקופות בהן חוזים היו ארוכים יותר בשנה. הפיסטונס הביאו את וילנואבה וגורדון בקיץ 2009 - זה סתם להם את הקאפ עד קיץ 2013, ואז הם החתימו את ג'וש סמית עם קאפ ספייס. זה מן הסתם לא כמו ללכת לטנקינג שנה אחר שנה באותה תקופה, אבל זה כי האילוצים שונים. נגיד את זה ככה - אפילו אם זה לא היה אותו ג'ו דומארס שהיה אחראי על שני המהלכים הדומים (וזה כן היה, והוא אפילו כיהן כנשיא הקבוצה עד 2019 כך שגם הטרייד עבור גריפין נעשה במשמרת שלו, רק שלא בטוח אם זה היה באחריותו או באחריות סטן ואן גנדי שקיבל סמכויות מורחבות), עדיין היה מקום לדבר כאן על פרנצ'ייז שעשה טעות בבנייה דרך השוק החופשי וחזר עליה כמה שנים לאחר מכן.

המשפט השני שהדגשתי זה בדיוק אחד הטיעונים שאני מעלה כאן שוב ושוב. לא אמרתי שהבעיה היתה רק באסטרטגיה - אבל הבאתי דוגמה לקבוצה משוק בינוני שניסתה להיבנות מהשוק החופשי וכשלה בכך.
חוץ מזה, לקפוץ כמה בחירות למעלה היה מגדיל את טווח הבחירה שלהם ומקרב אותם לפרוספקטים הבכירים יותר. מה גם שבחירות אמצע הלוטרי שלהם לא נחשבו לרעות, לפחות לא בזמן אמת, במיוחד בכל הנוגע לדראמונד.

בשורה התחתונה, היה לנו בעשור הקודם את הלוטרי של וול, הלוטרי של קיירי, הלוטרי של דייויס, הלוטרי של אמביד, וויגינס ופארקר, הלוטרי של טאונס, הלוטרי של סימונס, הלוטרי של פולץ, הלוטרי של אייטון ולוקה, והלוטרי של זאיון. נכון, יש כמה באסטים ברשימה הזאת, אבל רובה מורכבת משחקני פרנצ'ייז מוכחים. הפיסטונס לא שמו את עצמם בעמדה לזכייה ריאלית באף אחת מאותן הגרלות.

הוא לא היה עושה את זה גם אם זו לא הייתה קליבלנד שהוא היה בה 7 שנים וגדל שם... בוא, קליבלנד לא החתימו את בלאט כי התוכנית שלהם הייתה להביא את לברון, הם הביאו את בלאט כי הם ציפו לעוד עונה פח עם וויגינס וקיירי בתקוה שבלאט יוכל לפתח אותם... כאילו אם לברון לא היה חותם שם בשוק החופשי (שאני מסכים איתך שזה קשור לזה שקיירי ולאב היו שם) אתה חושב שזו קבוצה עם עתיד?
אגב, טריסטן בבחירה 4 זו בחירה גרועה, כמובן שגם וויטרס בבחירה מספר 4 ובטח שבנט בבחירה 1 (ויש שיגידו, שאני בינהם, שגם קיירי בבחירה 1 זו לא מציאה גדולה)...
בקיצור, בעיניך קליבלנד של תקופת לברון במיאמי הם דוגמא לבניה טובה?

בכשלון של הנטס כמובן שאני מדבר על ערימת הטריידים הנוראיים של תחילת העשור.
לגבי דטרויט - אין לי מה להגן על ההתנהלות שלהם ממש... הם בנו רע.
זה לא כי הם לא ירדו לתחתית הליגה ל3-4 שנים (כי הם כן, הם שנה חמישי בתחתית הליגה), זה כי לא היה להם מזל בהגרלת הכדורים, כי כשהיה הם בחרו חצי כוח ומטה וכי הם ניסו להתרומם עם שחקנים מאוד בינוניים.
בסוף בעשור האחרון לדטרויט הייתה בחירה ראשונה אחת, 2 בחירות 5, בחירה 7, 8, 12, 15, 18 ועוד 10 בחירות סיבוב שני... סט בחירות לא רע בכלל (במיוחד 3 טופ 5 ב3 שנים רצוף) שסביר שיתהדר השנה בעוד בחירה טופ 3-4... בעיניך דטרויט אחרי שנה חמישית בתחתית ורגע לפני בחירה רביעית בטופ 5 בדראפט היא במצב טוב?

דרך אגב, לציין את כל הבחירות הראשונות לאורך השנים האלו כopportunity cost של בנייה מהאמצע זה בדיוק אותה לוגיקה שאומרת שהopportunity cost של זה שגרתי שנתיים ליד דוכן לוטו אבל לא עצרתי למלא בו אף פעם זה כמה מאות מיליוני שקלים שהפסדתי בזמן הזה.

לא יודע, התחושה שלי אחרי שהבאתי את כל המספרים בעולם ואנשים מתווכחים כי ״ביל ווול״ (אכן צמד מוצלח במיוחד לסיבוב אחד בפלייאוף בקושי) זה קצת כמו להוכיח שהעולם עגול ואז להתווכח עם אלו שחושבים שהוא שטוח.
אני את שלי עשיתי, ויותר מכך.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא, זה לא אותו דבר.
עזוב את זה שהסיכויים שונים לגמרי, מניח שסתם זרקת דוכן לוטו כפרובוקציה.
אבל מה שהפיסטונס עשו בעשור הקודם אינו משול לאי עצירה בדוכן לוטו. הם בהחלט הגיעו לדוכן הלוטו, שוב ושוב. אבל בתנאי פתיחה פחות טובים מכפי שיכלו להיות להם לו היו בוחרים בהליכה לבנייה מחדש, לפחות מתישהו בעשור הזה ולתקופה של 2-3 שנים.
וכל זה תוך כדי שהם סובלים מהרע שבשני העולמות. עונות עם מאזנים שליליים, שחקנים צעירים סבירים אך לא מלהיבים במיוחד.

כשאתה מסיים תקופה יפה שבה לקחת אליפות וחזרת לגמר ולגמר המזרח כמה פעמים, ניסית להתחדש עם אייברסון במקום בילאפס, אבל בסופו של דבר השושלת שלך התפרקה, הדבר ההגיוני הוא ללכת לבנייה מחדש. לא עשית את זה, אלא העדפת להשאיר את ריפ המילטון ופרינס, ולהתחזק בגורדון-וילנואבה - אוקיי, אז פספסת הזדמנויות להתברג בצמרות הלוטרי של 2010 עד 2012. אבל אז חזרת על הטעות עם החתמת ג'וש סמית בשביל לבנות קבוצה שתתבסס עליו, על ג'נינגס ועל דראמונד? ואחרי שנפטרת מסמית, הבאת את גריפין הדועך והפציע על חשבון טוביאס האריס הצעיר יותר? שוב פספסת הזדמנות לבנות מחדש עם "דף נקי". מה שדטרויט סופסוף מנסה לעשות בשנים האחרונות.

לא ממש, אבל הם כן פגעו בול עם קיירי, מזכיר לך שבצעירותו הוא נחשב לאחד הרכזים העולים בליגה, והיה את סופ"ש האולסטאר שבו לברון התמנגל איתו על הפרקט או משהו כזה, מה שהצית לראשונה את השמועות על חזרה אפשרית שלו לקליבלנד. לא כ"כ הבנתי את משפט הפתיחה שלך, אתה אומר שלברון היה חוזר לקאבס גם אם לא היה שם את קיירי וערמה של נכסים לטריידים עתידיים?

נשמע שאתה מדבר על דטרויט של השנים האחרונות, אני מדבר על דטרויט של העשור הקודם. אתה סופר עשור אחורה מעכשיו, אבל קייד שייך לתחילת העשור הנוכחי.
אני חושב שדטרויט כיום במצב טוב יותר מכפי שהיתה במהלך העשור הקודם.

כתבתי כבר על מינסוטה, לא ראיתי התייחסות, אז אולי זה המקום להזכיר שוב:
בחרו 3 בחירות ראשונות ועוד בחירות לוטורי ומה יצא מזה?
כולם היו באסטים. והדיבור היה על תרבות קבוצתית רעילה שלא מנסה לנצח.
כל כך הרבה באסטים זה לא במקרה, כנראה.
העשור הכושל הזה נגמר עם עוד בחירה ראשונה - אנט והאצת הבניה, מה שקןראים כאן, ועד הפציעה של קאט המאזן הטוב במערב.

אז נניח שקניתי חיש גד בכל פעם.
זה לא משנה את העובדה שלהציג את כל הבסט קייס סנריו כopportunity cost זה לא להבין את המושג.
אתה לוקה פה בהטייה של הרבה מהמרים שמסתכלים על הערך של הימור כערך של הזכייה ולא כתוחלת של ההימור כשאתה כותב דברים כאלו.

כשאתה מחליף את אחד ה-gm's הכי חלשים שנראו בליגה עם איש מקצוע מנוסה (רוסאס), אתה מקבל תוצאות אחרות. זה מה שאפשר להסיק מהמקרה הזה.

מסכים

מהי ערימת הנכסים העתידיים שאתה מדבר עליהם?
ולא, אני לא אומר שלברון היה עובר לקליבלנד אם לא היה שם את קיירי ולאב אלא אני אומר שלברון לא היה מגיע לשום קבוצה עם קיירי ולאב שהיא לא קליבלנד.
ובעייני הם לא פגעו בול עם קיירי בדיעבד, הוא כנראה (בדיעבד! רק בדיעבד) השחקן הרביעי שהייתי בוחר היום מהדראפט הזה ואחד השחקנים האחרונים שהייתי מביא (היום) לקבוצה שלי. אבל זה ניטפוק, הוא התברר כמספר 2 מעולה באותה סטרץ'.

לגבי דטרויט הם כנראה במצב יותר טוב מלפני חצי עשור, אבל לפחות בעייני הם לא באיזור של "קבוצות העתיד" ביחד עם OKC, ספרס ואולי מיניסוטה (בגלל אנט)... אולי בדראפטים הקרובים הם ימצאו משהו יותר רציני, אבל בסגל הנוכחי אני לא רואה בסיס לקונטנדרית (אולי כי לא ראיתי אותם מספיק).

לא שמתי לב מקודם, אז הנה התייחסות:
בהנחה שאתה מתכוון לרצף של ג'וני פלין, ווסלי ג'ונסון ודרק וויליאמס, התשובה קלה מדי: דייויד קהאן כג'יאם.
דווקא לא זכור לי דיבור על תרבות קבוצתית רעילה שכזו, כן היה שם את לאב התותח, את פקוביץ', בהמשך ניסו לצרף את באטום ובמקומו הביאו את קירילנקו וקווין מרטין.

אם כבר נגעת במושג "האצת הבנייה", הם ניסו את זה כבר באיטרציית וויגינס-טאונס עם באטלר (וטיג), עבד לעונה אחת וזהו.

למה אתה מתכוון בבסט קייס סנריו? כי הבאתי ברשימה שלי גם כמה באסטים (פולץ, פארקר) ומאכזבים (וויגינס, סימונס).
המטרה שלי היתה לפרט את כל השמות ממחזורי הדראפט שהיו בהם פרוספקט אחד, או יותר, שנחשבו למצדיקי טנקינג.
אם בסט קייס סנריו זה עצם הזכייה בבחירה הראשונה, אז כן, אכן מדובר בערך הסתברותי. אז האם הספרס ושאר קבוצות הטנקינג אשתקד היו צריכים לוותר על "רכישת כרטיס פרימיום" ללוטרי של וומבניאמה?

מקודם אמרת שלא יודע מה זה opportunity cost, עכשיו אומר שאני לא מבין את המושג? בוא נגיד שגם אם אני אכן שוגה בו לחלוטין, מה שחשוב זה הכוונה שמאחורי השימוש בו - אז תחליף אותו ב"ויתור על צ'אנס (מסוים) לזכייה גדולה".

אני לא לוקה בשום הטיה כזאת. ברור לי שהפיסטונס באותה מידה היו עשויים לזכות ברצף של בחירות 2 עד 5 בשנים בהן היו מנסים טנקינג. אז מה? היתה להם קבוצה כזאת טובה שהיה שווה לדחות עבורה בנייה מחדש - סביב בחירות טופ 5 ולא בחירות 7-11 כפי שבחרו בפועל לאורך העשור הקודם?

מרוב התעסקות בתוחלת של בנייה דרך בחירות לוטרי גבוהות, מתעלמים כאן מהתוחלת הנמוכה של דרכים אחרות להיבנות.

אתה מתבלבל ביני לבין מישהו אחר בהקשר של המושג.
שמע, אני מגדיר את עצמי, סוג של, כאוהד דטרויט. הייתי שם לאורך כל הבינוניות, אני מסכים לגמרי שהמצב היום עדיף (לפחות על רוב) השנים האלו, זה פשוט היה מצחיק בעיני לדבר על כל הבחירות הראשונות שהם פיספסו כאילו לא רוב הסיכויים שגםככה הם היו מפספסים אותן.
ומעבר לזה, אני פשוט לא חושב שאתה ממש מציג קונטרה לטיעונים של שקי ונורטון, אלא קצת מדבר 'ליד' מה שהם טוענים.

בעיקר וויגינס, שהספיק בשביל לצרף את לאב, אבל גם ווייטרס נחשב אז לבעל ערך מסוים, שאכן סייע להניב עבורם חבילה של JR סמית, שאמפרט ובחירה מוגנת של התאנדר. לא רע בכלל. הבחירה של התאנדר היתה אחת משתיים ששימשה את הקאבס מעט לאחר מכן בטרייד עבור מוזגוב (כן, היה לו ערך גבוה באותה תקופה, שתכלס הוא הצדיק מאוד עד שהסטת דריימונד לסנטר איינה אותו בסדרת הגמר. עונה לאחר מכן הוא כבר ירד משמעותית בדקות, ואז הגיע החוזה בלייקרס שסימן את סיום דרכו בליגה).

המשפט שהדגשתי נראה לי ספקולטיבי לחלוטין. לא זוכר שהיו ללברון אופציות טובות יותר מקבוצה שיש בה את קיירי ולאב, לרבות הישארות במיאמי - שם נראה כי מיצה את עצמו (וגם לא אהב את האמנסטי שעשו למייק מילר, גם מסיבות חבריות וגם כי זה נועד להימנעות מתשלום מס מותרות).

יודע מה, "פגעו בול עם קיירי" זו אמירה לא נכונה, אבל לא מהסיבות שאתה מציין דווקא. פשוט כי הוא היה המועמד הטבעי להיבחר ראשון, למרות מעט המשחקים ששיחק. זה נחמד שאתה מדגיש "בדיעבד", פעמיים אפילו, אבל אין מה לעשות, פרוספקטים נבחרים בדראפט לפי החותם שהצליחו להשאיר החל משלב התיכונים ורצוי שגם בשלב הבא של המכללות (אבל, כמו שראינו לאחרונה במקרה של שיידון שארפ, אפילו זה לא חובה). קיירי נראה כ"כ טוב ומוכשר כבר אז, שזה לא ריאליסטי בעליל להעלות על הדעת שקוואי או באטלר היו נבחרים לפניו, גם ע"י הג'יאם הגאון האחד שמחזיק במערך הסקאוטינג וכלי הערכה שונים הטובים ביותר שיש. מה גם שזו היתה תקופה של פריחת הרכז-סקורר (דרון וויליאמס ודווין האריס רגע לפני דעיכתם, ווסטברוק ורוז אחרי עונתם השלישית, כשהאחרון לוקח MVP, סטף קארי, ג'ון וול שנבחר ראשון שנה קודם לכן, אפשר אפילו לספור את טייריק אוואנס וג'נינגס).

אוקיי, סליחה על הבלבול.
אולי היו מפספסים בחירות ראשונות, אולי לא. חלק מהשמות שהבאתי הם של שחקנים שנבחרו בבחירה 3 (טייטום ולוקה).
כמו שאטט אומר, השלב הראשון הוא להחליט אם ללכת לבנייה מחדש עד הסוף, או לעשות מה שהפיסטונס בחרו לעשות בעשור הקודם - שלדעתי היה גרוע מבינוניות. בינוניות זה מה שאמרו על טורונטו בשנים של לאורי-דרוזן עד לטרייד עבור קוואי, מה שאמרו על דנבר בשנים שלאחר הטרייד על מלו ועד שהחל עידן הג'וקר (אגב, פתאום קולט שגם הבחירה בג'מוריי הגיעה דרך הניקס בכלל). גם את הפייסרס בתקופה שלאחר קריסת הקונטנדרית של ג'ורג'-היברט, וממש עד לאחרונה (כשהביאו את האליברטון ובחרו בחירות גבוהות יותר מ10, לראשונה מאז האייטיז, ועוד שנתיים ברציפות), אפשר לאפיין כקבוצה שנתקעה בבינוניות.

הפיסטונס, לעומת כל הקבוצות הנ"ל, הגיעו בעשור הקודם רק פעמיים לפלייאוף, בשתיהן ממקום שמיני, וחטפו סוויפ ממוליכת המזרח. וזה לא שתגיד שהפעמיים האלה הגיעו ברצף, היו ביניהן שתי עונות של מקומות 9-10, אז גם לא נוצרה פה יותר מדי המשכיות. אוהבים להתעסק כאן בתוחלת ובנתונים, אז גם שתי עונות עם פלייאוף מתוך 10, כשלאורך התקופה הזאת מכוונים להצלחה משמעותית (באמצעות החתמות בולטות ולא מעט טריידים, כולל עסקת גריפין, וגם החתמת סטן ואן גנדי), זה עלוב למדי. אני בטוח שאוהדים מקבלים הפסדים בהבנה כשברור להם שהכיוון הוא לבנייה מחדש באמצעות בחירות לוטרי גבוהות (רק לא 4-5 שנים ברצף...תנחומיי)

אני לא מחפש בהכרח להציג קונטרה, רק מביא את השנקלים שלי לדיון ובכל תת-הסתעפות שלו (:

בדקתי מסקרנות והתמונה הרבה יותר עגומה ממה שזכרתי:
בין השנים 2006 -2020, 15 דראפטים, מינסוטה בחרו 14 פעמים בלוטורי! (מתוכן 3 פעמים בבחירה הראשונה)
ועוד 8 פעמים בחירות נוספות בסיבוב הראשון.

וואו!

מה יצא מכל הדבר הזה? בניה אינסופית ושרשרת כשלונות (עד אדוורדס)

החלפת גי אמ כושל באחד טוב יכול לעשות שינוי דרמטי במערכת.
נראה שהם מחליפים גיאמים כל שנתיים.

זה לא אומר שהם ניסו לבנות...
הם פשוט היו גרועים

מצטער על התגובה המאוחרת (לא הספקתי לקרוא הכל במסודר ולהגיב)

אתה יורד לרזולוציות של מיקרו, ומעניין בהחלט לקרוא את זה.
אני (וארשה לעצמי להכליל כאן גם את נורטון), מסתכלים ב"רמת המאקרו הסטטיסטית". אז הנה, יש לנו קבוצה שבחרה 9 פעמים בטופ 8 בדראפט תוך עשור. זה לא המקסימום שאפשר להשיג, אבל עדיין מקבץ לחלוטין לא מבוטל.
מה הם ייצרו מזה? אולדיפו, ווגנר ובאנקרו, שזה באמת אחלה בפני עצמו (לא בציניות), אבל לא מן הנמנע שיעמיד אותם שוב בעוד שנתיים (בדיוק כמו לפני שנתיים-שלוש...) בצומת ההחלטה "לאן הולכים מכאן", בדיוק כמו שקורה להרבה קבוצות שעולות מלמטה ו"הקפיץ שלהם לא נמתח מספיק" (אחלה אנלוגיה של Att).
גם יאנג וקולינס נראו כמו צמד מאוד מבטיח באטלנטה (על הראשון היו דיבורים של סופרסטאר בדרך) ואז נתקעו לגמרי (ומעמדם כשחקנים בצלילה ממש), ולא מן הנמנע שגם למשל הצמדים שהורכבו לא מזמן האליברטון-סיאקם, פוקס-סאבוניס וכו' (סתם לקחתי דוגמאות טרנדיות) יגיעו לאיזה "חסם עליון קבוצתי" (גם אם לא ברמה האישית), ואז לכאורה תצוף מחדש הדילמה של הקבוצה מה לעשות, וחוזר חלילה.
אני לא רואה בכך בעיה גדולה כאמור, כי לתפיסתי קבוצה (בטח לא מה"גדולות" מבחינת שוק/"מסורת", השקעת בעלים במס מותרות וכו') שרצה כמה שנים עם שחקנים שהתפתחו אצלה ונותנת כדורסל טוב לקהל, מגיעה תדיר לפלייאין/פלייאוף, ועוברת סדרה פה ושם - זה אחלה לגמרי מבחינה ספורטיבית ועסקית. אבל זה חלק ניכר מהדיון, מה הקבוצות הללו אמורות לעשות באם זה לא מתפתח מעבר לכך, והאם "זה בסדר להישאר רק בינוני", ופשוט לפי הנתונים שבמציאות (ובפרט אלו שריכז ופילח נורטון), הסיכוי ומשך הזמן לעלות הרבה מעבר לכך בזכות כמה שנים מכוונות למטה ובחירות דראפט - לא ממש מעודדים.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

האלי-סיאקם, פוקס-סאבוניס אלו צמדים שהורכבו משחקן שנבחר בדראפט ושחקן אחר, מבוגר, מנוסה ומוכח יותר, שהגיע בטרייד.
אני חייב להגיד שאין לי בעיה גדולה עם הקבוצות האלו או עם המהלכים האלו. גם אם הם הורידו לעצמם את הסיכוי לאליפות (מה שכנראה לא הייתי עושה), זה לגיטימי באיזשהו מקום. סקרמנטו זוכה כעת להצלחה יחסית שלא זכתה לה במשך המון שנים, בדומה אולי לטורונטו של דרוזן ולאורי. אינדי כמעט מאז ומתמיד הייתה קבוצה טובה פלוס. זה אחלה.
אני ממש לא חושב שכל קבוצה צריכה ללכת לבניה מחדש.

הבעיה שלי היא יותר עם שיקאגו, דטרויט, סקרמנטו לאורך המוןןן שנים, שארלוט כמעט לאורך כל קיומה, שפשוט מתעקשות לא לבנות מחדש
ומבזבזות עונות שלמות ועשורים שלמים על כך.
כשאתה קבוצה שנאבקת במקרה הטוב על הפליי-אין במזרח ולרוב לא מצליחה להגיע גם לשם
ואתה עושה מהלכי win now על חשבון העתיד, מה לעשות, זה לא חכם.
זה הרסני ומסכנים היו (וחלקם עדיין) האוהדים של הקבוצות האלו. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

אני אחזור על זה שוב - מאוד מאוד קשה להוסיף ערך כולל לקבוצה על ידי טריידים והשוק החופשי (למעט קבוצות משווקים מסוימים). לרוב, המהלכים האלו הם לטרליים.

הלוואי ונורטון היה מחשב את זה. הוא ממש לא חישב את זה.
הוא חישב את הסיכוי לבחור מגה-סטאר בדראפט שיאפשר לך לזכות באליפות. לא קרוב.