סחתיין על ההשקעה, נורטון. קראתי עד הסוף והבנתי הכל (;
קודם כל, לגבי מה שכתבת על הצורך בכתיבת מאמר על הנפילות בבחירה 2 והגורמים הפסיכולוגיים לכך, הנה מאמר שאיש דאטה שמכיר ומעריך כתב בנושא לפני כמה שנים טובות:
https://orangeball.co.il/curse2rpick/לגבי החלק הזה במאמר שלך:
ציטוט:
לוי ווט, סטפן ג׳קסון, ריפ המילטון, לואיס סקולה, אנדרו בוגוט, אוטו פורטר, ברנדון אינגרם, הטיים לורד, ג׳רמי גרנט ואייזיק אוקורו – זה מה שאתה אמור לצפות לו בממוצע מהבחירה הראשונה בדראפט
זה נראה לי מופרך לגמרי. הנה כמה מהשחקנים הבולטים שנלקחו בבחירה הראשונה בתקופה שבחנת:
שאק, וובר, אייברסון, דאנקן, בראנד, יאו, לברון, הווארד, רוז, גריפין, וול, קיירי, דייויס, טאונס, זאיון, אדוארדס. סה"כ 16 מ-31.
נוסיף עוד כמה שמות פחות מפוארים ועדיין, מרשימים בהרבה מרוב אלו שברשימה המצוטטת: לארי ג'ונסון, גלן רובינסון, קניון מרטין. הגענו ל 19.
אני פחות בקיא לגבי הדראפטים של המחצית הראשונה של הניינטיז, אבל הנה כמה נבחרים מס' 1 שמורידים את הממוצע משמעותית ולשיטתי עדיף להתעלם מהם, אסביר למה:
אולוואקנדי, קוואמי, ברניאני, אודן, בנט. בלעדיהם, הגענו ל 16-19 מתוך 26.
עכשיו אסביר למה:
הקנדימן היה בחירת WTF של הקליפרס הכושלים. אנטואן ג'יימיסון וביבי נחשבו למועמדים טבעיים יותר להיבחר ראשונים. הקליפרס הלכו שולל אחר ההטיה לסנטרים שהיתה קיימת אז.
קוואמי נבחר ראשון במחזור דראפט חלש, עם הטיה מוגזמת לטובת תיכוניסטים (צ'אנדלר נבחר שני ועוד ע"י שיקאגו שנתנה את בראנד הנהדר עבורו, אדי קארי רביעי, דסאגנה דיופ שביעי). בעוד שלמרות ההצלחה המוקדמת של נוביצקי, עדיין הליגה לא היתה בשלה מספיק לקחת אירופאי כמו פאו גאסול בבחירה ראשונה.
ברניאני היה עוד בחירה מתחכמת של ג'יאם כושל כמו בריאן קולאנג'לו. אלדריג' נחשב לפרוספקט הבולט במחזור (החלש) הזה, פשוט הרפטורס כבר החזיקו בכריס בוש ושניהם נחשבו לפאוורים בלבד בתקופה ההיא.
אודן היה אחת הבחירות שהכי ציפו להן בזמנו, הפציעות דפקו את התמורה המוגבלת שנתן.
בנט - עוד בחירת WTF במחזור דראפט חלש.
בקיצור, זה נראה לי כמו מקרה קלאסי שבו צריך להעדיף את השכיח על פני הממוצע. ולפני שתגידו שאני עושה לעצמי חיים קלים עם חוכמה בדיעבד, אז הנה ממש השנה יש לפנינו מחזור דראפט שנחשב לחלש מאוד. וכן, ידעו את זה גם לפני מחזורי 2006 ו-2013 ואני מניח שגם לפני 2000. אז קבוצות בהחלט יכולות לבחור את הטיימינג של הטנקינג שלהן ובכך להתאים את אסטרטגיית הדראפט למועדים שבהם צפויים להיות יבולים נאים של פרוספקטים (ברור שגם זה כולל כמה לונג שוטים, אבל כן יש סקאוטינג מוקדם ודירוגים, המחזור של 2025 אמור להיות מבטיח מאוד למשל, וידוע כבר עכשיו שקאם בוזר צפוי להיות הפרס הגדול של דראפט 2026).
ולמקרה שמישהו יענה לי ב"אז למה וושינגטון בחרה ללכת לטנקינג דווקא השנה, למה הספרס גרועים השנה" - וושינגטון היתה צריכה לצאת מהלימבו השלילי שנתקעה בו (בחירות 8-9 שנה לאחר שנה) ולמכור את ביל ופורזינגיס כל עוד הם סחירים. השחקן שהם יבחרו בדראפט הקרוב ממש לא חייב להיות ה-שחקן פרנצ'ייז שלהם, כי הם צפויים להשתתף בעוד שתי הגרלות לוטרי נוספות לכל הפחות, עם סיכויים טובים לבחירות טופ 5 בכל אחת מהן.
הספרס כבר זכו בפרס הגדול שלהם, והם יכולים לראות בדראפט הקרוב כהזדמנות להוסיף לשלד הצעיר שלהם את הפיסות המתאימות ביותר לצד וומבניאמה והשאר.