סל ניוז

יוטה, שכחת כמה הופעות פלייאוף מאוד מרשימות של פירס בתחילת העשור כשהשחקן הכי טוב לידו היה אנטואן ווקר (ולידם חבורת נגרים מזעזעת) כולל הופעה אחת בגמר המזרח ואחד הקאמבקים הכי גדולים בהיסטוריה של הפלייאוף ב-NBA שרשום בעיקר על שמו. לפירס היה את חוסר המזל של להיות תקוע חלק גדול מהקריירה שלו בקבוצה נוראית כשדרקסלר לעומת זאת לאורך רוב הקריירה שיחק עם שחקנים מאוד טובים וגם הוא, הפתעה, לקח אליפות רק כשציוותו אותו להאקים.

ולגבי טי-מאק, נכון שפלייאוף הוא היה תמיד אכזבה ענקית, אבל להגיד שכל מה שהוא עשה זה לתת כמה עונות של 20+ נק'? האיש היה אחד הסקוררים הכי טובים בליגה כמעט לאורך כל העשור עד שהפציעות גמרו אותו.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

גם אלכס אינגליש ואדריאן דנטלי היו מהסקוררים הכי טובים בליגה לאורך עשור. למה לא הזכרתם אותם ?
היו עשרות שחקנים שהממוצעים שלהם היו 20+ נקודות. אז מה ? מגריידי נכשל שנה אחר שנה לעבור סיבוב מסכן בפלייאוף שבחלקם היה לו יתרון ביתיות. בקיצור על מגריידי אין בכלל מה להשוות לדרקסלר ועוד לטעון שהוא טוב ממנו. נובאמת.

לגביי פירס, הוא נפל לקבוצה הבוסטונית אולי הכי גרועה אי פעם והיה סקורר סביר, לא מהקלעים הבלתי עצירים. וווקר היה שחקן לא פחות טוב מפירס בזמנו.

דרקסלר בשיאו היה אחד הבלתי עצירים בליגה. אם לא מייקל הייתם מדברים בהערצה גדולה יותר על דרקסלר כ SG הטוב ביותר שאי פעם דרך על הפרקט.
אנשים גם שוכחים שהוא היה אתלט ברמות, שחקן הגנה טוב וששמר על יכולת גבוהה גם בגיל שבו הממוצעים צונחים לאפס.

_________________
חזון אחרית הימים