סל ניוז

קודם כל הייתי מוסיף לרשימה השניה את ביינום, אירווינג הצעיר, גארנט הזקן, ג׳וש סמית׳ ואולדרידג׳.

אבל עכשיו תמשיך את הרשימה... כל הנקודה שלי היא שהיום הרשימה של דרג 2-3 הרבה יותר ארוכה.

אז בעיני השחקנים שהזכרת הרגע הם לא פרנצ'ייז פליירס ברמה הזו.
לא חושב שהם עדיפים על הדרג השלישי מ93- שחקנים כמו לארי ג'ונסון, רג'י לואיס ופטרוביץ', דוהרטי ומארק פרייס, כולם בשיאם.
בנוסף יש את השמות שראובן הזכיר (ריצ'מונד, מארלי, סטריקלנד) ודניס רודמן, ניק אנדרסון, סטארקס, שרמפף. הגעתי לשלושים ומשהו שחקנים ואם אני אחפור עוד אני אמצא עוד, לדעתי ההבדלים הגדולים הם ב10-20 שחקנים הראשונים.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

טוב, לאחר קצת מחקר הנה הרשימות שלי:

1992/93:
צ'ארלס בארקלי, סטוקטון, מאלון, דייויד רובינסון, שאקיל אוניל, ג'ורדן, פיפן, האקים אלג'וואן, יואינג, דומיניק ווילקינס (10)

קווין ג'ונסון, לארי ג'ונסון, אלונזו מורנינג, כריס מאלין, טים הארדאוויי, קלייד דרקסלר, רג'י מילר, פרייס, דוהארטי, דומיניק ווילקנס, ג'ו דומארס, אייזאה תומאס (12)

שון קמפ, ריצ'מונד, מוקי בליילוק, קווין וויליס, מוטמבו, רג'י לואיס, פטרוביץ, ג'ו דומארס, דניס רודמן, שרמפ (10)

מארלי, קליף רובינסון, מארק ג'קסון, רון הארפר, דאני מאנינג, סקוט סקיילס, ניק אנדרסון, ג'ף הורנסק, רוברט פאריש, גלן רייס, רוני סלקלי, דריק קולמן, קני אנדרסון, ג'ון סטארקס (14)

2011/12:
דוראנט, ווסטברוק, לברון, ווייד, קווין לאב, כריס פול, בראיינט, רוז, נוביצקי, הווארד (10)

טוני פארקר, ג'ינובילי, כרמלו, בלייק גריפין, ביינום, פאו גאסול, אולדרידג', ג'וש סמית', דרון וויליאמס, רונדו, גארנט (11)

דאנקן, הארדן, אל ג'פרסון, כריס בוש, נאש, רודי גיי, ג'ו ג'ונסון, איגואדלה, קיירי אירווינג, פול פירס, אריק גורדון, טייסון צ'אנדלר (12)

פול מילסאפ, ברנדון ג'נינגס, מונטה אליס, אנדרו בוגט, דמארקס קוזינס, קייל לאורי, אמרה סטודמאייר, סטפן קרי, דני גריינג'ר, בוזר, נואה, דנג, מארק גאסול, זאק ראנדולפ, אל הורפורד, ג'ון וואל, גרג מונרו, קווין מארטין (18)


עברתי קבוצה, קבוצה, והשארתי שחקנים מסויימים בחוץ למרות סטטיסטיקה "ראויה" (טייריק אוואנס, ברוק לופז, טאיי לאוסון, ג'ראלד וואלאס...\קריסטיאן לייטנר, מוגזי בוגס, הוראס גראנט, ולדה דיוואץ'...)

סבבה, אבל מישהו אחר יוציא את לאורי, בוגוט קווין מרטין ומונרו מחוץ לרשימה העכשווית, ויכניס לרשימה של 93 את הרסי הוקינס, טרי פורטר, ולייטנר. אני לא חושב שיש הבדל בכמות, רק הבדלי איכות בטופ. אבל עדיף לשמוע עוד דעות.

מה שכן, כיום יש 3 קבוצות על (לברון-וייד-בוש-ריי אלן, קובי-האוורד-נאש-גאסול, דוראנט-ווסטברוק-הארדן-איבקה) שלדעתי לא היו כאלה בשנות ה90 (חוץ מהבולס) ובדאי לא בעשור של ה2000.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

תשים את דרק קולמן ואת קני אנדרסון לפני פטרוביץ'. הוא היה הצלע השלישית בקבוצה של שני הכוכבים האלו. תשים את קולמן גם לפני לארי ג'ונסון, אם כבר. ב-92 אייזיאה כבר היה בצד הגמור של הקריירה שלו. גם קמפ לא בדיוק היה קמפ שאנחנו זוכרים, למרות שזאת הייתה שנת הפריצה שלו. דומיניק היה מצויין, אבל לא מספיק טוב בשביל להופיע פעמיים ברשימה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מאריו, יפה שעשית את הרשימות (על זה שהוצאת את מאגסי בוגס מישהו אחר יסלח לך, אני מקווה), אבל עוד לפני שמתווכחים על מי בפנים ומי בחוץ והאם גלן רייס צריך להיות באיזו קבוצת איכות, מה המסקנה מהן? בהודעה הראשונית שלך כתבת שאין לאף אחד ספק שזו התקופה הטובה בהיסטוריה (סליחה אם הציטוט לא לגמרי מדויק). הרשימות שלך מראות שבמקרה הטוב מדובר בנושא לויכוח. הן בעיקר מראות שמה לעשות, ובNBA היו המון שחקנים טובים מאז ומעולם.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בנתיים הדירוג של ESPN מגלה שהורפורד היה השחקן הכי טוב באטנלטה (אני מניח שדירגו אותו על סמך לפני הפציעה). דורג לפני ג'וש סמית' וג'ו ג'ו. בנוסף איגי מקום 28, פירס 29. אני מניח שזה בגלל שלשחקן הגנה מצטיין כמו איגי אף אחד לא ייתן ציון 4 או 5, בעוד שפירס הוא זקן והיה נראה גמור בפלייאוף (גם אם בגלל פציעה) והיו בטח כאלה שנתנו לו ציון נמוך מאוד. בסיבוב השני השניים נפגשו ופירס כמובן היה הרבה יותר טוב.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

ראובן, שמע כנראה הגזמתי עם האין ספק...

אבל לפני ההשוואה ניסיתי למצוא את השנה הכי חזקה בהסטוריה עד לאותה נקודה, ולדעתי זה 1993. ויש היום יותר שחקנים איכותיים (הכמות גדולה יותר היום), זה כל מה שטענתי.

פלאש, הדירוג הזה די עלוב מההתחלה, זה טיפה מדאיג שעל סמך 104 כתבי כדורסל הורפורד מדורג לפני סמית.

אבל אתה עוד מעט תצטרף אליי בתחושה הזו כשהם ידרגו את קובי מחוץ לחמישייה הראשונה.

כנראה שאני נופל באותה קטגוריה של עליבות, כי אני ה-105 שחושב שהורפורד שחקן עדיף על סמית'.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מצחיק להגיד, אבל גם הורפורד וגם סמית עוד לא שיחקו במשחקים חשובים בקריירה המקצוענית שלהם.
הבעיה שלי עם הורפורד (ואולי גם אצל אחרים), היא שבניגוד לסמית, שהתפתח לאורך השנים ועדיין ממשיך להתפתח, הורפורד נשאר פחות או יותר אותו השחקן שהגיע לליגה, רק עם יותר ניסיון. זה לא בהכרח רע, ויש לא מעט גבוהים כאלו (ג'ואקים נואה, ברוק לופז, אמקה אוקפור לדוגמא), אבל אני חושב שהרבה אוהדי כדורסל לא ממש מסמפטים את הדריכה הזאת במקום ושיפור כתוצאה מניסיון ולא כתוצאה משיפור אמיתי ביכולות.
מעבר לזה, הורפורד אמנם שחקן פנים טוב ויעיל אבל לא יוצא דופן. אם הגענו למצב ששחקן של 12.8 נק', 9.5 ריב' וחסימה למשחק זה שחקן טופ30 בליגה, המצב בכי רע.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

א. אל הורפורד לדעתי רחוק מלהיות טופ 30, גם כשהוא בריא.
ב. הורפורד לא שחקן של 12 ו-9, בעונה האחרונה הוא נתן 12 ו-7 ב11 משחקים עקב פציעה. עונה לפני כן הוא עמד על 15 נקודות (55% צהשדה), 9 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. וכשמוסיפים לזה הגנה חזקה, מקבלים שחקן מצויין.

עמוס, הבנתי מהדירוג שלך שאתה לא מחובבי סמית', אבל אני בספק אם ראית אותו יותר מדי בשנה האחרונה רק לפי התהייה שלך (אם הוא 3 או 4). אני צודק? גם אם כן וגם אם לא, אשמח לשמוע טיעון למה הורפורד שחקן עדיף על סמית'.

אני יכול להגיד לך למה. מההיכרות הארוכה שלי עם עמוס בפורום, למדתי לאורך השנים להבין בדיוק איזה שחקנים הוא לא אוהב. ולא משנה כמה הם ישתפרו יהיה מאוד קשה לשנות את דעתו.
עמוס לא אוהב שחקנים עם אינטלגנציית משחק נמוכה ויכלת קבלת החלטות רעה. ועוד יותר מכך הוא שונא ווליום שוטרס והוא סבל עשור כשהיה לו כוכב כזה בקבוצה שלו.

ברוב המקרים אני יכול להסכים איתו אבל יש את היוצאים מן הכלל. ג'וש סמית' הוא האבא של היוצאים מין הכלל.
ג'וש סמית' ללא ספק שחקן שלא מפסיק להשתפר. ויש לו את החבילה השלמה במובן הזה שיש לו יכולת הובלת כדור ומסירה. קבלת ההחלטות שלו עדיין לא מספיק טובה, רחוקה מכך אפילו. אבל יש לו יכולות שקשה להתעלם מהם. האיש משחק כ4 והוא מוביל כדור. בעונה הראשונה שלו כרוקי הוא שיחק בעיקר 2.
האיש באמת אחד השחקנים הכי שלמים במשחק וזה מבלי להזכיר במילה מה הנוכחות שלו עושה להגנה. אני לא זוכר בהיסטוריה של המשחק שחקן שאינו סנטר וחוסם כמוהו.
ג'וש סמית' הוא ללא ספק אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה היום ואחת הסיבות לכך (בדומה לוינס קרטר בזמנו) היא האתלטיות המטורפת שלו. כשאנשים רואים אתלטים יוצאי דופן שמגיעים לטבעת מתי שהם רוצים ומבלים תמיד בהיילייטס השבועיים בדאנקים, הם נוטים להתעלם משאר האספקטים במשחק שלהם.

אל הורפורד הוא אחלה שחקן ובדומה לסמית' הוא לא משחק בעמדה שלו. אחת הסיבות לפציעות התכופות שלו היא ההתמודדות היומית שלו מול שחקנים גדולים וכבדים ממנו.
להופרורד בניגוד לסמית' יש אינטלגנציית משחק גבוהה מאוד. וזה לא נכון לומר שהוא לא התקדם כי הוא למד למסור ולצאת מדאבל טימס כמו ששחקנים בכירים ממנו לא למדו עד היום. הוא גם הפך לשחקן הגנה טוב בהרבה עם הזמן ועבודת הרגליים שלו היום היא פשוט מצוינת.
ועדיין, אני חושב שמדובר בסקאלות כשרון שונות לחלוטין.
טווח ההשתפרות של הורפורד קצר בהרבה מזה של סמית'. אין לו את היכולות של סמית'. סמית' טועה הרבה כי הוא יכול לעשות דברים שהרבה לא. הורפורד פשוט לא טועה הרבה כי הוא מוגבל הרבה יותר. הוא לא עושה דברים שהוא לא יכול. ואין דברים שסמית' לא יכול לעשות. יש דברים שהוא עושה לא נכון או בזמן הלא נכון.

אף אחד מהשניים לא יכול להוביל קבוצה לאליפות. אבל כשחקן משלים, כסקוטי פיפן האידיאלי, ג'וש סמית' הוא השחקן הראשון שאני לוקח אם יש לי בקבוצה מגהסטאר לאליפות כמו ווייד, קובי או פול.

מעבר לכך, הויכוח הקודם שלכם הוא די עקר. בכל דור יש שחקנים אדירים ותמיד כשאנחנו חושבים שלא יהיו מחליפים מגיעים כאלו בקלות. בכל דור פשוט אפשר למצוא עמדה אחרת שמוצפת ביותר שחקנים גדולים. אבל זה גם תלוי לא מעט במשתנה התפתחות העמדה.
עם השנים עמדת הסמול הפכה יותר ורסטילית ודרשה פויננט פורוודים. היה את טרנד השרוכים האתלטים ששינה את העמדה.
הפויינטים הפכו גבוהים ואתלטיים הרבה יותר אבל פחות מוסרים ומארגני משחק.
הפאוורים הפכו לשחקנים שצריכים לעשות הרבה יותר מלתת גוף, לקחת ריבאונד ולשחק עם הגב לסל.
והסנטרים הפכו לשחקנים ניידים וקלים הרבה יותר אבל מעוטי יסודות ויכולת מתחת לטבעת- אזור המחיה הטבעי של הסנטר של פעם.
לכן מראש אני חושב שההשוואות מיותרות ועושות עוול דווקא לשחקנים הגדולים בדורם שכמו תמיד, היו מעט יוצאי דופן.

ג'וש סמית' שחקן סופר מוכשר. אחד הפאוורים הכי טובים במשחק, לא הייתי נותן תמורתו את אולדרידג' אבל לא הייתי מבטל את זה על הסף. שחקן מאוד אפקטיבי, קצת לא יציב מנטלית זה נראה - אולי קצת ראשידי, אבל עם יכולת אתלטית מדהימה ואפקטיביות שאפשר לראות לאורך כל השורה הסטטיסטית. אני חושב שגם בתקופת ג'ו-ג'ו הוא היה השחקן הכי מוכשר באטלנטה ובטח עכשיו.

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אני גם חושב שהוא היה השחקן הכי מוכשר באטלנטה כולל ג'ו ג'ו וגם היום הוא הכי מוכשר. הוא פשוט לא הכי טוב. ומוק זיהה יפה סוג של שחקנים שאני לא סובל. ג'וש סמית' בהחלט מוסר טוב מאד, מצד שני הוא מקבל החלטות לא טוב. בנוסף על כך, אני לא חושב שהוא שחקן התקפה מספיק טוב בשביל להוביל קבוצה כסקורר עיקרי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

יכול להיות שהוא לא מספיק טוב כדי להוביל קבוצה כסקורר. אבל הוא מפצה על זה בהגנה אדירה, טופ 5 בליגה.

סמית׳ לא מושלם, אבל הוא משלב כל כך הרבה תכונות טובות (ריבאונד, קליעה, הובלת כדור, מסירה, יצירת מצבי קליעה לעצמו) עם מספיק תכונות מעולות (חסימות, אינטלגנציית משחק בהגנה - הגנה נגד פיק אנד רול, עזרה בהגנה בכלליות, יכול גם להחליף ולשתק שחקני חוץ - אתלטיות, אינטנסיביות בשתי צידי המגרש, סיומת בצבע) שזה מחפה על התכונות השליליות שלו (אגואיסטיות לפרקים, איבוד פוקוס, נטייה לזרוק יותר מדי מבחוץ). צריך לזכור שסמית׳ בסך הכל יהיה 25 העונה, והמון מהבעיות שלו הם בעיות של חוסר בגרות.

כמו עם ראסל ווסטברוק, אני חושב שמאוד ממעיטים באיכותו של סמית׳ כי חושבים שהוא לא משתמש נכון בסט הכישורים האתלטיים שלו, מה שאנשים שוכחים זה שיש מאות דוגמאות של פריקים אתלטיים שלא יצא מהם כלום כי הם באמת לא ידעו להשתמש במה שהיה להם.

סמית' כבר חגג 25. לפני 21 חודשים.
לכל אלופה היו שני סקוררים ששווים ברוב הקבוצות בליגה 20 נק' למשחק. שחקנים שיש להם גו טו מוב כשצריך סל. לברון ו-וייד, דירק-טרי, קובי-גאסול, פירס-גארנט, דאנקן-פארקר וכו', אבל סמית' הוא סטייל לאמר אודום+אתלטיות מטורפת והגנה נהדרת, כלומר עושה הכל טוב, אבל כסקורר שום דבר הוא לא עושה מצוין מול הגנות פלייאוף, לא חדירה מצוינת, לא פוסט מצוין ולא קליעה מצוינת. ולראיה, ה42% שדה שלו בפלייאוף בקרירה. מאותה סיבה מי שמת על שחקנים שעושים הכל כמו סמית' יאהב גם את פאו גאסול, ואותו סיפור-גאסול של היום, כמו סמית' וכמו אודום בשיאו, לא שווה אופציה שניה בהתקפה לקבוצה אלופה. לכן גם אני לוקח את אלדרידג' אמארה ובוש לפני גאסול ואפילו לפני סמית'.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

וואו כ"כ הרבה השוואות העלת ואני פשוט לא מסכים עם אף אחת מהן.

לא מבין את ההשוואה בין אודום לסמית'. אודום הוא 3 גדול וסמית', למרות שמשחק 4 הוא סווינגמן.
אודום הרבה, אבל הרבה פחות אתלטי מסמית', יש לו ג'אמפ טוב יותר, יכלת מסירה מדהימה וראיית משחק נדירה.
אין לו שמינית מיכולות ההגנה של סמית' ויש לו אופי רך.
שחקנים כ"כ שונים שלהוציא את העובדה ששניהם יכולים לשחק פויינט פורוורדים (ועדיין שונים מאוד) אין דבר דומה ביניהם.
חוצמזה, לומר אודום+ אתלטיות מטורפת והגנה נהדרת, זה נשמע הרבה מאוד ולא משנה מי אתה...

כן מסכים שסמית' לא מספיק כשחקן התקפה. אבל השאלה היא גם איך אתה מנצל אותו. שים אותו באופן קורט עם רכז כמו נאש ואין לו שום בעיה להגיע לטבעת בכל רגע נתון.
שים שני קלעים על הכנפיים כשהוא חודר באייסוליישן מהטופ אוף דה קי, ואין לשומר שלו סיכוי.
תן לו להריץ מתפרצת ותרווח את המגרש וזה מסתיים בסל או מסירה.
ככה שזה ממש לא נכון לומר שאין לו מה למכור נגד הגנות פלייאוף. בטח שאי אפשר לומר את זה אחרי מה שהוא עשה בשנים האחרונות בפלייאוף.
אל תשכח שהמשחק שלנו, למרות קבוצת האתלטיים היה עומד ברוב הזמן. פעם אחת בגלל שפינוקיו אימן אותנו יותר מדי זמן, פעם שנייה בגלל שג'ו ג'ו אנס את הכדור למוות ופעם שלישית בגלל שמאז שמוקי בליילוק פרש לא היה רכז אמיתי בג'ורג'יה...

לא מסכים שפאו לא שווה אופצייה שניה. פאו בהחלט שווה אופצייה שניה. הבעיה איתו היא מנטאלית. כשפאו מחטיא זה נכנס לו לראש. כשפאו מרגיש שומר פיזי הוא לוקח את הקליעה קצת רחוק מהקמפרט זון שלו. לפאו יש עדיין את אחת הקליעות הכי טובות שיש לסבן פוטר בליגה והוא עדיין אחד הפורוורדים המוסרים הטובים והאינטגלגנטיים בליגה.
אבל הוא רך מנטאלית ובטח שהשמועות על טרייד עבורו ושיתוף פעולה עם שחקן בעל מנטאליות בוסית, ווינרית ולא מתפשרת כשל קובי לא עושה טוב לנחנח שכמותו.

שניה אחרי שאמרת פאו, הבאת את אלדריג', אמארה ובוש.
הראשון הוא שחקן שמאוד מזכיר את פאו. יסודות כדורסל מצוינים, גוף ארוך, קליעה מושלמת אבל רכות ואופי בעייתי. אני מאוד אוהב את אולדריג' אבל לא רואה אותו מוביל קבוצה.
אמארה בכלל מאז ימי פיניקס לא נראה כמו שחקן שיכול לשמש גם כינור שלישי כרגע. והיום הוא רך בהרבה מגאסול.
ובוש? בוש שהיה ראש לשועלים בטורונטו, בינתיים לא נראה משהו כזנב לאריות בהיט.

ההבדל בין סמית' לחברה שהצגת הוא בשני מקומות:
1. ההגנה. סמית' בין לילה הופך את ההגנה שלך לאימתנית.
2. סמית' יוצר. סמית' נע, המשחק איתו יהיה שוטף. והוא יוסיף המון באספקטים שאף אחד מהמשמות שהזכרת (גאסול, אודום, אמארה, אולדריג' ובוש) לא יוכל להוסיף.
בלי לחשוב פעמיים בכלל אני לוקח אותו על פני כל אחד מאלו לקבוצה שחסר לה שחקן מס' 2 בדרך למשהו.

דווקא אודום וסמית' שחקנים די דומים בעיניי, למרות ההבדלים. אודום הוא מוליך כדור טוב יותר מאשר סמית'. וגם עשה את זה לא מעט בלייקרס. הוא קלעי טוב יותר, בלי שום ספק ומכל טווח. ויש לו גם פוסט אמין יותר מאשר לסמית'. הוא גם מקבל החלטות טוב יותר.
סמית' אתלטי יותר ושחקן הגנה טוב יותר. אבל בשיאו, אודום פשוט טוב היה שחקן טוב יותר ממה שסמית' היום. מצד שני, סמית' היום בהחלט טוב יותר מאשר אודום היום, ויש לו רק מקום לשיפור.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אודום לא מוליך כדור טוב יותר מסמית', יש לו ראיית משחק טובה יותר והוא מוסר טוב יותר (ועדיין אין לו יכולת קבלת החלטות טובה). יש הבדל.

בעיניי אודום הוא אנדראצ'יבר קלאסי שהראה כל הקריירה שלו טונה כשרון ולבסוף הצליח רק כשחקן מסייע מהספסל בלייקרס (ועונה טובה אחת במיאמי).
שחקן עם אופי בעייתי מאוד, מפחד פחד מוות מהבמה המרכזית וניסו לתת לו אותה יותר מפעם אחת.

סמית' כבר היום הוא שחקן הרבה יותר משפיע והרבה יותר דומיננטי ממה שאודום היה בשיאו או יהיה אי פעם.

אני עוד זכיתי לראות את מקרוב את שלישיית אודום-מגטי-מיילס שהציתה את הדמיון בקליפרס שחשבו שהנה הנה יש סיכוי לשינוי כבר לפני יותר מעשור.
אבל מהר מאוד התברר שאינטלגנציית המשחק של השלושה רחוקה מרמת הכשרון שיש להם.

לא חושב שיש מקור להשוואה בין השניים הן כשחקנים (שונים במהותם) והן מבחינת קריירה.

איזה עוד שחקנים היו אז בקליפרס? גם אלטון בראנד אם אני זוכר נכון.

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אני מדבר על עונת הרוקי של קיו ומיילס. בראנד עדיין לא היה. הוא הגיע עונה לאחר מכן ואז הם התחילו לנצח.
לקח לאלווין ג'נטרי איזה עשור לנער את הסירחון של הקליפרס... כמעט כל מאמן שיצא משם יצא עם כתם או טראומה...

זו הייתה קבוצה נוראית שג'ף מגיניס היה הרכז הפותח שלה והקנדימן עמד באמצע. שון רוקס עזר לו קצת בצבע.

וגם פיאטקובסקי הצלף היה שם.

קיו, מיילס, מגטי ואודום (וגם קצת דולינג מהספסל) היו רביעייה שהלהיבה הרבה אבל לא עשתה כלום. בדומה לטריפל ג'ייז של דאלאס.

היה להם סיגנצ'ר מוב שאחרי כל סל הם היו דופקים על הראש עם שני אגרופים כאילו הם שוורים, אבל אנחנו תמיד אמרנו שזה בכדי לשמוע את האקו בתוך הראש שלהם...

לא מפתיע שאף אחד מהכשרונות הללו לא הפיק רבע מהפוטנציאל שלו. כאן תאוריית אינטלגנציית המשחק של עמוס עובדת שעות נוספות.

אם דולינג עלה מהספסל מי פתח רכז?

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אה, ג'ף מקיניס... עכשיו ראיתי שכתבת. שיחק גם אצלנו קצת. שחקן למל"מ כזה.

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

מקומות 6-10:
10. דרון ויליאמס
9. ראסל ווסטברוק
8. דויין וייד
7. קווין לאב
6. קובי בראיינט

אולי ההפתעה הכי גדולה עד כה - דרק רוז דוחק את בראיינט ודויין וייד מהחמישיה, חרף הפציעה וזה שלא שיחק חצי עונה...

החמישיה שלי:
5. דרק רוז
4. פול
3. הווארד
2. דוראנט
1. לברון

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת