עמוס לב כתב:
וואו, פלאש, איך אתה מצליח להביא את הסטט' הללו. כל מיני מספרים שנשמעים נפלא, אבל לא ממש אומרים הרבה. קובי נבחר 11 פעמים בטופ 5 ל-MVP? וכמה פעמים הוא נבחר ל-MVP? ואולי הנתון שלארי בירד היה בטופ 5 של הבחירות ב-9 העונות הראשונות של הקריירה שלו, עד שהוא נפצע בעונה העשירית ושיחק רק 6 משחקים יותר מרשים? ומה עם כך שבירד שיחק 13 עונות (למעשה 12 כי הוא שיחק עונה אחת 6 משחקים), מייקל 13 עונות (למעשה 11 עונות כי בעונה השניה הוא נפצע ושיחק 18 משחקים ובעונת החזרה הוא שיחק 17 משחקים) ומג'יק 12 עונות לעומת 17 עונות של קובי?
אבל הסיפור של טופ 5 MVP בצד, אני חושב שיש לנו שני שחקנים הכי אוברייטד בסלניוז (חוץ מארז כץ). גם סטוקטון וגם קיד. איך ג'ייסון קיד נמצא ברשימה הזאת בכלל נפלא מבינתי. עד שתי העונות שלו בניו ג'רזי במזרח החלש בהיסטוריה (שתי עונות שבהן ג'רזי ניצחו 52 ו-49 משחקים, לא ממש שרפו את המזרח) הוא היה רכז מעולה, אחד הטובים בליגה, אבל לא גדול ברמה היסטורית. להשוות אותו לסטוקטון זאת בדיחה עצובה מאד. קיד לא בקליבר הזה. סטוקטון הוא גם בעיני אוברייטד ברמות. שקי, לא הבנתי למה מאלון לא רלוונטי לשאלה האבסולוטית של ההישגים הקבוצתיים או האישיים (ראית את האסיסט שובר השיא של סטוקטון פעם? אתה יכול להגיד בפנים ישרות שהאסיסט הזה לא היה תלוי במאלון? אתה יכול להגיד בפנים ישרות שזה היה בכלל אסיסט?). הוא הכי רלוונטי, כי הוא היה השחקן המוביל של הקבוצה ולא סטוקטון וזאת הבעיה הכי גדולה שבוחנים את הקריירה של סטוקטון. הוא אף פעם לא היה כינור ראשון. אפילו קיד הוביל קבוצה לגמר אן.בי.איי (גרוע ככל שיהיה המזרח). על נאש בכלל אין מה לדבר.
בכל זאת, בגלל שלנאש היו את השנים בדאלאס והפיק שלו היה בזכות ד'אנטוני, סטוקטון יהיה אצלי מעליו. הדירוג בעיני הוא סטוקטון>נאש>>>קיד.
השאלה לגבי תומאס ופייטון פחות מעניינת. תומאס בבירור מעל כולם. פייטון אחרי מאבק עם קיד, מתחת לכולם. אני עדיין לא החלטתי איפה המיקום של קיי.ג'י במשולש קיד, פייטון, קיי.ג'י.
עמוס לפעמים יש לך הודעות שבנאדם פשוט לא יודע מאיפה להתחיל ואיך לאכול אותן. ואם הן לא היו חתומות ב"עמוס לב" סביר להניח שהן גם היו זוכות לקיטונות של ביקורת.
יש לך קטע כזה של לשחוט פרות קדושות.
רק אצלך אולאג'ואן, דרקסלר, קיד, סטוקטון ולארי בירד הם אוברייטד.
נראה לי שאתה פשוט לא אוהב שחקנים עם אינטלגנציית משחק גבוהה.
אני רגיל לא להסכים אתך, אבל לפעמים אני באמת נותר ללא מילים.
ואגב, גם אני מת על קווין ג'ונסון, אבל הוא בבירור יושב מאחורי השמות שהועלו כאן.
אני יודע שאייזאה תומאס הוא עבורך הרכז הטוב בכל הזמנים וסביר מאוד להניח שאני הבנאדם שהכי מחזיק מאייזאה אחריך בפורום הזה, ועדיין קיד כרכז פשוט טוב ממנו. וגם סטוקטון. נאש זה כבר סימן שאלה מבחינתי.
אין מה להתלהב מקיד? קיד כ"כ טוב עד שכשאני בא לדרג את הרכזים, אין לי שום בעיה לשים אותו לפני מג'יק.
בעיני קיד הוא הרכז הכי מושלם ששיחק את המשחק הזה. גדול, חזק, שומר, מנהיג, אחד המוסרים הגדולים בתולדות המשחק. שחקן רב דמיון ובאופן מטורף למרות שהוא קלעי שלשות בינוני- סטטיסטית הוא יזכר כאחד הגדולים.
רק חבל לי שהשנים האחרונות שלו קצת משכיחות באיזה רב אמן מדובר. לא היה ולא יהיה עוד רכז שמזכיר בכלל את קיד.
אני יכול לספור על כף יד אחת את השחקנים שהציתו את הליגה מהרגע שהם נחתו בליגה וקיד הוא אחד מהם.
קיד הוא השחקן שלקח את הקבוצה הגרועה בהיסטוריה לשליטה במזרח. חלש או לא, הסגל של קיד היה מהבינוניים שהגיעו לפיט הזה.
וקיד הוא ללא ספק הרכז שהכי השפיע על הקבוצה שלו (להוציא את נאש בפיניקס אבל שם זו הייתה תולדה של שיטה)
ואיך לעזאזל סטוקטון יכול להיות אוברייטד?! אחד השחקנים הכי מוחבאים ולא נערצים מבין הגדולים באמת.
אפשר לשחק בכיף את משחק ה"מה אם?" עם סטוקטון. הוא לא חי משום שיטה. הוא פשוט רכז טהור מדהים.
מה? לשחק פיק אנד רול זו שיטה שמעצימה רכז? בחייאת דינקום. גם בלי קארל מאלון וג'רי סלואן, סטוקטון מעמיד את אותם המספרים. סליחה, בלי קארל מאלון ועם מאמן התקפי יותר- הוא קולע יותר.