סאבוניס כתב:
לא חושב שקשה מדי להסכים שהבחירות מחוץ לקולג' הן בד"כ לא שוס גדול. גם בלי השוואה קפדנית, אם מסתכלים על הלוטרי ב-20 השנים האחרונות ומתמקדים רק בבחירות שהגיעו מחוץ לקולג'/גי ליג:
2003: מיליצ'יץ' מסרביה (בחירה שנייה לפני כרמלו, בוש, ווייד) הוא אחת מבחירות הדראפט הגרועות בכל הזמנים. פייטרוס מצרפת ב-11 (לא באסט אבל גם לא טוב).
2004: ביינדריס מלטביה ב-11. גם לא באסט מוחלט ביחס למיקום, אבל לא טוב.
2005: פראן ואסקז ב-11 (לא שיחק בכלל ב-נבא) וירוסלב קורולב ב-12 (באסט)
2006: בארניאני ראשון. לא באסט מוחלט, אבל כן ביחד למיקום (נבחר לפני אולדריג' ובראנדון רוי). גם מוחמד סנה (10) וספולושה (13) לא היו הצלחות גדולות.
2007: יי ג'יינליין ב-6 זה חתיכת באסט.
2008: גאלינרי ב-6. לא רע אבל גם לא מבריק. ב-4 ו-5 נבחרו ווסטברוק ולאב.
2009: ריקי רוביו ב-5. לא רע, אבל אחריו קרי ב-7 ודרוזן ב-9. בראנדון ג'נינגס אחרי שנה ברומא הוא אמריקאי עם יכולת מוכרת יחסית, אז זה לא לכאן ולא לשם (גם מבחינת היכולת בליגה).
2010: אף אחד
2011: ולנצ'ונאס, יאן וסלי, וביסמק ביומבו במקומות 5-7 רחוקים מלהצית את הדימיון. אחריהם נבחרו קמבה ווקר וקליי תומפסון (וגם קוואי ב-15).
2012: אף אחד
2013: אף אחד (אבל יאניס ב-15, שרודר ב-18 וגובר ב-27, מה שמראה שמחוץ ללוטרי לפעמים יש חתיכת מציאות, כמו שגם יוקיץ' הראה שנה אחר כך).
2014: אקסום ב-5. די באסט. סאריץ' ב-12 לא מלהיב.
2015: פורזינגיס ב-4. הצלחה משמעותית ראשונה. לעומת זה, חזוניה ב-5 ומודיי ב-7 באסטים.
2016: בנדר היישר ממכבי תל אביב במקום ה-4. באסט רציני. פולטל ב-9 סביר ופאפאג'יאניס ב-13 באסט.
2017: ניליקינה ב-8 באסט.
2018: דונצ'יץ' ב-3 (אחרי אייטון ובאגלי) ההצלחה הכי גדולה.
2019: אף אחד
2020: לאמלו אולי באמת לא נחשב. הייז ב-7 באסט. דני ב-9 לא רע.
2021: אף אחד (אבל שנגון ב-16).
2022: דיינג ב-11 כנראה באסט. אוקייסי בחרו את ג''י דאב מקום אחד אחרי.
לגבי 2023 ו-2024 מוקדם עדיין לקבוע (חוץ מוומבי כמובן).
סה"כ ב-20 שנה של בחירות לוטרי (n=30): כמות גבוהה של באסטים ברורים (בין חצי לשני שליש), כשהיתר הם ברובם שחקנים בינוניים. רק דונצ'יץ' ופורזינגיס (קצת פחות מובהק) הצלחות ברורות. מצד שני, לא מעט פגיעות מחוץ ללוטרי, כולל שניים משלושת השחקנים הטובים בעולם כרגע.
כמה דיוקים:
ביידרינש לא היה באסט, וגם להגיד שהוא לא היה טוב ביחס למיקום זה לא ממש נכון. הוא היה אולד-פאשן סנטר עם אוריינטציה הגנתית, והחל מהעונה השלישית שלו בליגה מילא את התפקיד הזה היטב במשך כמה עונות. ריבאונדר מצוין, חוסם טוב ושחקן שעושה את הנקודות שלו באחוזים מצוינים בלי לנסות דברים שהוא לא יודע. העניין זה שהוא היה מאד פציע, ושיחק רק 63% מהמשחקים האפשריים ב10 העונות שלו בליגה. המעבר של גולדן להיות הקבוצה של סטף כולל שינוי הסגנון המחייב, גם הפך אותו משחקן של אזור הדאבל-פיגרז בנקודות במשך 3 עונות לשחקן של 5 נקודות במשך שתי עונות ואז לשחקן שלא זורק בכלל במשך עוד שתי עונות. אבל גם כשהוא קלע 5 למשחק הוא עדיין לקח 8-7 ריבאונדים ב23 דקות וחסם פעם במשחק, או בקיצור: עשה את העבודה שלו. אם הוא לא היה נפצע כלכך הרבה הוא היה אחלה בחירה 11.
ספולושה היה הצלחה גדולה מאד לבחירה 13 בדראפט חלש, הוא פשוט היה רול פלייר הגנתי אז המספרים היבשים לא מראים את זה. אבל שחקן שהיה שחקן ברזל בחמישייה של הת'אנדר במשך חמישה פלייאופס רצופים כולל גמר הליגה ועוד שני גמרי מערב, זה אחלה.
לגלינארי היתה אחלה של קריירה, ומה זה רלוונטי מי נבחר לפניו? שני מקומות אחריו, בעמדה דומה, נבחר ג'ו אלכסנדר. קצת יותר רלוונטי להשוואה.
לא יודע מה "מצית את הדמיון" אבל יונאס ולנצ'יונאס זה שחקן עם מעל 900 משחקי ליגה בממוצע דאבל-פיגרז בנקודות ולא רחוק מממוצע דאבל-דאבל, ועוד 58 משחקי פלייאוף בממוצע דאבל-דאבל. בחירה 5 ראויה. ברור שנבחרו אחריו שחקנים טובים ממנו אבל זה לא רלוונטי לטיעון.
ואתה יודע, זה ששחקנים כמו יוקיץ', יאניס, גובר ושרודר שציינת נבחרו מחוץ ללוטרי, גם לא משרת את הטיעון. כל אחד היה שמח לבחור אותם בלוטרי למרות שלא היו בקולג' או בלוטרי.