גם אני נאלץ לחזור לשנת 1998. העונה הראשונה שהייתי מנוי של מכבי אחרי הרבה שנים כאוהד מרחוק (בכל זאת, לא תל-אביבי).
הגעתי נרגש מאוד למשחק פתיחת העונה בגביע אירופה, היתה תחושה אופטימית מאוד בקיץ אחרי כמה שנים של אכזבות באירופה ושקיעה לתהומות הבינוניות של סדרות ההצלבה. בעיקר, היתה תקווה לא לראות יותר את הפרצוף המאוס של פטאר נאומוסקי בהיכל.
מכבי החתימה שני שחקנים מהפיינליסטית הטרייה שהגיעו עם לא מעט 'הייפ' לקבוצה. לפחות אחד מהם (אנדרסון) הצליח לרסן אותו פלאים עם ראיון פתיחת עונה ביזארי ומזעזע (זאת העונה האחרונה שלי, אני מתכוון לפרוש מכדורסל בסוף השנה). היה גם יורם חרוש ושחקן נבחרת סרביה לונצ'אר וכמובן התקווה הלבנה הגדולה של הכדורסל הישראלי בעמדת הרכז.
ובכן, הכל התפוצץ כבר במשחק הראשון. לפאו של אוברדוביץ' כבר היה שם באירופה וכמובן לדיאן בודירוגה שכבר היה שחקן על אבל אני זוכר את החשש במשחק פתיחת העונה בעיקר מדינו ראדג'ה האימתני. לא נורא, לנו יש ויקטור אלכסנדר שנראה לא פחות פיזי ומאיים בחימום (טוב, אולי פחות מאיים).
במשחק עצמו פאו פירקה את מכבי לחלוטין. קלענו משהו כמו 20 נקודות במחצית, אולי קצת יותר וזה היה נראה הרבה פחות. ההגנה המפורסמת של אוברדוביץ' שלקחה סקורר מופרע כמו ג'נטילה והפכה אותו לגארד אחראי שהורג את היריבים בצד השני של המגרש, היתה בשיאה. איקונומו ואלוורטיס תפרו את מכבי והפכו רשמית לסיוט החדש של הקבוצה. מכבי התפוררה לחלוטין, שפר הוכיח שהוא פשוט לא רכז מתאים לרמה הזאת, לונצ'אר ואנדרסון לא פגעו בכלום.
אני זוכר שיצאתי (כמו כולם, כמה דקות לפני הסוף
) עם רגשות מעורבים. מצד אחד הקבוצה שלך חטפה הרגע בומבה מהדהדת שהוכיחה מעבר לכל ספק שגם העונה הזאת, מכבי לא תהיה בטופ האירופי. מצד שני ראינו הצגה גדולה של קבוצה נהדרת ובעיקר שחקנים שקשה מאוד לשנוא. למרות שבאמת התאמצתי. איקונומו היה שחקן אלגנטי ויעיל להפליא, אלוורטיס היה הגרבחוסה האירופי עוד לפני שחורחה ידע שהוא כזה. ובעיקר בודירוגה, הפוינט-פורוורד הגדול בהיסטוריה של הכדורסל האירופי בעיניי (כן כן, כולל השחקן ההוא). אז עוד לא היה לי מושג על היריבות שעומדת להתפתח בין שני המועדונים הללו ב15 שנים הבאות, מכבי בכלל לא נראתה באותו איזור חיוג, אבל היה שם משהו אוויר. מן תחושה שעוד ניפגש בהמשך הדרך.