סל ניוז

עם כל הכבוד והאהבה שלי לד"ר ג'יי, הוא היה סמול פורוורד. הפאוור הגדול בהיסטוריה הוא טים דאנקן.

עם כל הכבוד לשניכם הייתי לוקח את שאק בשיאו לפני שהייתי לוקח את קארים.
והייתי לוקח את בארקלי בתור 4 ובירד בתור 3 כאשר תוך כדי משחק הם מחליפים לפי הצורך לפני שהייתי לוקח את הדוקטור.
דאנקן יכול להוציא את בארקלי רק אם היריבה מאד מאד גבוהה בפרונט ליין.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

רן, אם אנחנו מדברים על את מי לקחת כדי להתחיל קבוצה מ-0 אז אני בהחלט יכול לראות את הקייס לבארקלי (למרות המחסור באליפויות), אבל לקבוצה שכבר יש בה את מג'יק, ג'ורדן, בירד ושאק/קארים? אין לי אפילו שמץ של ספק שאני מעדיף את טימי עליו, שחקן הגנה הרבה יותר טוב, פחות אגו ולא חייב את ה-15-20 זריקות לערב שלו

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

ביינום התקפית בהחלט נופל מהווארד. להווארד יש אתלטיות מטורפת שמחפה על חוסר הליטוש שלו בפוסט, והוא גם הרבה יותר חזק מביינום. היכולת של ביינום היא יותר תלוית יריב. הוא לא יעשה 20 נקודות באחוזים גבוהים מול הצ׳אנדלרים והג׳ורדנים של הליגה. למזלו אין כל כך הרבה כאלה.

נו, ברור. בדיוק כפי שאמרת - אבל אם נסתכל רק על הליטוש בפוסט - בעיניי, ביינום עולה על האוורד בקלות. (כשלהאוורד כמובן יש את האתלטיות, הכוח והיציבות)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ביינום לא רואה את האוורד מבחינת יכולות בהתקפה. הוא אחד הסנטרים ההתקפיים הכי טובים בליגה, האוורד פשוט לא.

לראות את האוורד עושה מהלכי פוסט אפ והוקים זה מראה כואב למדי (והוא עדיין הסנטר הטוב בליגה) אצל ביינום זה הרבה בראש. אבל התנועה שלו, הידיים הרכות, זה עולם אחר לגמרי.

לא ברור לי איך אדם שטוען שהוא רואה משחקים של הלייקרס יכול לטעון שאין לביינום משחק פוסט אפ.

רוני, אני לוקח את צ'ארלס אני דיי אוף דה וויק לפני כל 4 אחר בהיסטוריה.
אפרופו צ'ארלס... "סר צארלס" אני מניח שבירד הוצב כ4 ולא הד"ר...

ב5 האקים בעיניי הוא הגדול מכולם.

ובפויינט, באופן אישי אני מעדיף את קיד או סטוקטון על פני מג'יק.

ואגב, בחמישייה של אלו שלא לקחו טבעות, קלייד דרקסלר נכנס בקלות לפני רג'י מילר וקיד לפני פייטון.
ומכיוון שאין שם סמול... מבחינתי אין חמישייה בלי דומיניק האלוהי.

בארקלי בחמישיה? בארקלי עצמו הודה שקובי טוב ממנו, כשאמר שקובי אחד מחמשת השחקנים הטובים בהיסטוריה, ולא הכניס את עצמו. החמישיה שלי היא: מג'יק, ג'ורדן, קובי, בירד, ווילט (בגלל המספרים. אם מהעשרות שנים האחרונות אז קארים/שאק).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מוק, אולי אתה רוצה לחשוב מחדש על המשפט הזה?

_________________

מוק, אתה בהזיה, או שעונת 96 הייתה כל כך גרועה, שמחקת את הטבעת של קלייד מההיסטוריה.

הווארד אמנם זורק 12.7 פעמים לסל, אבל ברוך השם גם מגיע 12.1 פעם לקו העונשין (וגם אם נוריד את הסטיה של גולדן סטייט, זה עדיין בספרות כפולות). ביינום זורק מהשדה אותה כמות זריקות, אך מגיע לקו 5.7 פעמים. אין בכלל השוואה בין השימוש ההתקפי שנעשה בהווארד לבין זה שנעשה בביינום.

וכמה שאני אוהב את ברקלי ואת דוקטור ג'יי (במקרה שני השחקנים שהכי אהבתי/אוהב במשחק הזה) אין להם מקום בחמישיית כל הזמנים. מג'יק, מייקל, לארי, טימי, קארים זאת החמישיה שאני לוקח מבין השחקנים שראיתי. אם הולכים לזמני עבר, אז יש קייס חזק מאד גם לווילט וגם לראסל. לא נראה לי שאני יכול להחליט.

מוק, אשמח להסבר מדוע קיד או סטוקטון הם הבחירות שלך על פני מג'יק.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ולא רק קלייד לקח אליפות, גם קיד, רק לפני כמה חודשים.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

בנוסף, כדורסל בסופו של דבר הוא משחק של הישגים. אני חושב, שלי ולעמוס יש את אותה אסכולה - אליפויות קובעות הרבה יותר מאשר תארים אישיים.

עם כל אהבתי לבארקלי, ואת בארקלי מאד אהבתי כשהוא שיחק בליגה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלא רק שאין לו אליפויות (כי את זה תמיד אפשר לתלות בג'ורדן), אלא גם בעובדה שהוא רק הגיע לגמר אחד בקריירה. ושאפילו אם יוסטון, שרק שנה קודם לכן לקחה אליפות, הוא לא הצליח להגיע לגמר (ואני כל כך רציתי גמר יוסטון-שיקגו, בשנתיים של השלישייה המדהימה, כשיוטה וסיאטל עשו את זה במקום).

למעשה, אם מסתכלים על המדד הזה, אז בסופו של דבר אולג'וואן עם כל אהבתי אל מהלכי הפוסט שלו, נופל משאקיל. כי מה לעשות, שאקיל לקח 3 אליפויות כשחקן מרכזי + אחד כשחקן מס' 2 + גמר אחד לעומת שתי אליפויות ואפס גמרים של החלום.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

*שני גמרים לשאקיל.

אני לא מכיר כתב NBA בכיר שיגיד שלאנדרו ביינום יש כרגע משחק פוסט אפ, אנדרו בעצמו אומר שהמטרה שלו היא לפתח משחק פוסט אפ, בתרגום מהיר זה כרגע אין לי כזה.

ולא יודע למה מי שרואה את המשחקים של הלייקרס אמור לראות משחק פוסט אפ מביינום, לקלוע בפוסט מול גבוהים שהוא גבוה מהם ב 2 ראשים זה לא זה, בכל המשחקים מול הגבוהים הסבירים הוא מתקשה אפילו מול קוואמי בראון הוא התקשה מאד.

ביינום משחק מצוין העונה וכל מי שרואה משחקים של הלייקרס רואה אותו בעיקר מטביע למחייתו, ורואה שחקן הגנה ברמה גבוהה מאד, מכאן ועד הרצון לראות את הלייקרס מנהלת את ההתקפה שלה דרך סנטר שמסרב להוציא כדור לקלעים ומסרב לא לזרוק על דאבל טים המרחק עצום.

אלי, אני בוודאות ראיתי משחקים של הלייקרס ושל ביינום, ולא מעט. מוק אותו כנ"ל. המסקנה היחידה היא שאתה פשוט לא ראית משחקים שלו (יצוין אגב, שדווקא העונה טרם ראיתי אותו, אבל ראיתי אותו מספיק בשנים קודמות)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני גם ראיתי את הלייקרס כמה וכמה (וכמה!) ואין ספק שלביינום יש משחק פוסט לא רע בכלל וממש חבל שלא הולכים אליו יותר

כן, החומר היה חזק מדי באותו הרגע... מילא קיד, אבל קלייד... נו, זכר לכל השנים שהוא הפסיד עם פורטלנד...

אני חושב שנורטון צודק, בסופו של יום יש אנשים שבוחנים הישגים נטו ויש כאלו שבוחנים קריירה, יכולות, רגעים ורמת משחק.

בעיניי לא היה ולא יהיה פאוור פורוורד שמגרד את היכולות של צ'ארלס. כמו שמג'יק היה תופעה בעמדת הפויינט כך גם בארקלי (נמוך ממנו...) היה תופעת על ב4 (וזה מבלי לגרוע דבר מגדולתו של טים)

בארקלי שיחק בקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה שלא לקחה אליפות. ואני לא חושב שזה הוגן לשפוט דור שלם של שחקנים שלא לקחו טבעת כי הם נולדו בדור הלא נכון. בארקלי עשה כל מה שהוא יכול בכדי לקחת את הטבעת ובכל זמן אחר זה היה עובד.
אי אפשר לטעון שהוא לא מנהיג ולא ווינר בנשמתו (כמו שמנסים היום לטפול בלברון, אנחנו מכירים את השטאנץ) כי האיש היה כזה. עד שהגב לא הכריע אותו, הוא לא ירד מהפרקט בסדרה עם פיניקס. הוא שיחק בכל עמדה על המגרש והפך עם כל שנה בNBA לשחקן טוב ושלם יותר מהסופר אתלט עמוס המאסה שהוא היה בימי פילי הצעירים.

אני לא חושב שאפשר לבטל את המועמדות של בארקלי והד"ר בהינף יד. זה לא שאמרנו דיוויד ווסט ומלו...

בגדול אני חושב שהדיעות די חלוקות בין בארקלי מאלון ודאנקן. בסמול זה כמעט תמיד בין הד"ר לבירד (אפילו אני עם כל אהבתי לדומיניק, חושב שהוא שני לשניים האלו ואולי אפילו לאינגליש האלגנטי) אבל בירד תמיד ינצח כי הוא היה המייקל ג'ורדן שלפני המייקל ג'ורדן. כשאנחנו גדלנו זו לא הייתה שאלה- בירד היה השחקן הטוב בעולם.

בסנטר אני עדיין מעדיף את האקים על כל אחד אחר. ברור לי שחובבי מיילסטונס יילכו על אלסינדור, אבל בעיניי האקים הוא הסנטר הכי שלם ששיחק את המשחק והדבר הכי אלגנטי שאי פעם טייל בפיבוט.

ראסל, ווילט ושאר ירקות, זה לא הדור שלנו. אני תמיד אוהב לדבר על מי שראיתי ולא בקטעי וידאו (שאגב, לא ממש מחמיאים ברמה ובקצב וזה נכון לכל ספורט)

מג'יק הוא הפלייר (פ' רפוייה), הוא השואו טיים, הוא התופעה. הכל נכון. קיד וסטוקטון תמיד יצגו בעיניי משהו נקי יותר.
סטוקטון לדעתי הוא שחקן ה"עשה את הדבר הנכון" הכי אמיתי שיצא לי לראות. בלי שום ברק, אבל עשוי מסמרים ועם מח כדורסל מבריק. היכלת שלו להפוך את ראיית המשחק שלו ואת יכלת המסירה למשהו כ"כ טרוויאלי ופשוט למראה היא לא פחות ממופלאה בעיניי. האיש שהפך את הפיק אנד רול להתקפה עקבית ופורייה.

וקיד? קיד הוא האיש שהחזיר את התשוקה לליגה. כשקיד נחת בדאלאס העלובה והקים את הטריפל ג'ייז (עם מאשבורן וג'ימי ג'יי) חבילה שפורקה כזכור בגלל, איך לא... בחורה (טוני ברקסטון למי שזוכר) זה סימל את כל מה שאני אוהב בכדורסל. את הפנטזיה, את היופי, את הבלתי אפשרי שלאו דווקא מגולם בנצחונות או ביחידת הגנה מושלמת.

קיד לטעמי הוא המוסר הגדול בכל הזמנים. וקיד היה גם שומר אדיר והכל הגיע בגוף חזק מעין כמוהו אבל עדיין במימדים הגיוניים.
כל החוויה של לראות את קיד משחק ולא עם השחקנים הטובים בעולם כמו בלייקרס, הפכה אותו למישהו שאני מעדיף על מג'יק.
מה שקיד עשה עם חבורת נגרים בניו ג'רזי (הוא אשכרה הפך את מרטין, ג'פרסון וקיטלס לכוכבי על!) שקול ללא מעט אליפויות שראיתי. הוא הרכז היחידי בהיסטוריה שהפך בעצמו קבוצה בינונית מינוס לקונטנדרית.

אני לא חושב שאחד על אחד מג'יק טוב מסטוקטון או קיד. האגדה גדולה יותר, הקבוצה שלו גדולה לעין ערוך. אבל לא השחקן. לפחות לא בספר שלי.


חוצמזה עמוס, ממתי אתה מסכים איתי על משהו?

שאקיל הגיע לעוד שני גמרים (עם הלייקרס והמג'יק), אולאג'ואן הגיע לעוד גמר אחד, מול לארי בירד.

גם גארי פייטון במיאמי.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מוק, כאמור אף אחד לא בא לאף אחד בטענות על כך שהוא לא לקח אליפויות בתקופת ג'ורדן, אבל כן באים בטענות על כך שפילי לא הגיעה אפילו לגמר מזרח מול דטרויט או שיקגו, בשנים של בארקלי שם. ושבמערב, למרות קבוצה גדולה ביוסטון, ולמרות הכל, הוא הגיע בסופו של דבר רק לגמר נ.ב.א אחד. קצת כמו אייברסון למשל.

לא יעזור כלום, אני באמת אוהב את בארקלי, אבל שחקן שהגיע בכל הקריירה שלו רק לגמר איזורי אחד (אני חושב שלא שכחתי פה כלום, אבל אולי איפשהו נשמט לי עוד גמר איזורי נגיד), כשאותו גמר איזורי היה גם הגמר נ.ב.א היחיד שלו, הוא שחקן שלא הגיע להישגים משמעותיים. באמת, מצטער.

דאנקן לעומתו לקח 4 אליפויות, וזה בעיניי הבדל גדול מדי.

מה שכן, דווקא לגבי קיד אני די מסכים. אני לא בטוח שקיד הוא המוסר הגדול בהיסטוריה. בעיניי, הוא הגדול ביותר במגרש הפתוח, והוא גם הגדול ביותר בהחדרת כדור פנימה במצבים חצי פתוחים, אבל לעולם לא היו לו ההיתולים והפיתולים שהיו לשחקנים כמו מג'יק, נאש או פול. שזה בסדר, כי הוא עלה עליהם בכמה אספקטים של המסירה, ועדיין קשה להגיד מי המוסר הגדול בהיסטוריה. פרט לכך, אני מסכים - מי שטוען שנאש הוא גדול הפוינטים בתקופתו, פשוט טועה. בעיניי, אין ספק בכלל שמדובר בקיד, ובקלות.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מוק, אני מת על ההודעות שלך וגם את ההודעה הזאת קראתי בשקיקה. אבל נראה לי שאתה הולך עם הלב רחוק מדי. הבחירות שלך (בעיקר בעמדת הרכז) הן לא בחירות של הגיון ובחירות של מי השחקן הטוב יותר, אלא פשוט מצעד מטורף של הרגש מעל הכול.

אני מת על בארקלי ואני חושב שהמזל מנע ממנו לא טבעת אחת (פקסון כמובן), אלא אפילו 3, כשבשתי העונות אח"כ הוא הגיע למשחק מספר 7 מול יוסטון עם גב גמור ויכולת מוגבלת. שאני אזכיר מי זכתה באליפות באותה עונה. איכשהו בשלוש השנים הגדולות שלו בפיניקס היה חסור באמת גרושון ללירה של האליפות. אבל עם כל הסופרלטיבים שמעמיסים על בארקלי אפשר להעמיס את אותם סופרלטיבים ויותר על טימי בוי. האיש שהפך את הלוזר האולטימיטיבי דיוויד רובינסון לווינר, האיש שלקח אליפות עם אייברי ג'ונסון כרכז ועם פאקינג ספידי קלקסטון כקלוז'ר בעמדת הרכז, כי הרכז הפותח טבע בפיפי שהוא עשה במכנסיים. באמת עזוב את כל הדברים הללו, האיש שגרם לסטיבן ג'קסון להיות שחקן כדורסל שפוי ומועיל.

לגבי מג'יק אתה בכלל הולך עם הלב הרבה מאד צעדים רחוק. להגיד שאישית אתה מעדיף קבוצה עם קיד וסטוקטון על פני מג'יק זה בסדר, אבל אפילו לרמוז שהם היו שחקנים באותה רמה זה כבר חילול הקודש. סטוקטון עשה הכול נכון, אבל גם מג'יק עשה הכול נכון, רק מג'יק לא עשה את זה משעמם. קיד באמת שחקן מיוחד, אבל לקיד חסרה ההתקפה האישית. הוא לא יכול היה להשתלט בעצמו על משחקים ולהגיד פאק איט, אני עכשיו קולע את 6 הנק' הבאות, כי זה מה שצריך. אם הייתי מדרג את הרכזים שראיתי במו עיני אז מג'יק מספר אחד ואייזיאה אהובי מספר 2 ביי פאר. אח"כ יבוא סטיב נאש שהפך אותי למאמין. סטוקטון יהיה רביעי ואילו קיד ידחק מחוץ לחמישיה על ידי הרכז/סקורר האולטימטיבי, קיי.ג'יי.

בעמדת הסנטר, קארים (2 הנק' הכי בטוחות בתולדות המשחק) הוא המולך, שאק אחריו ורק במקום השלישי יגיע הסנטר מיוסטון, אבל לא האקים, אלא מוזס מאלון שנוטים לשכוח אותו, בגלל שהוא היה אפילו פחות כריזמטי מטים דאנקן, אבל שחקן לא פחות טוב אם לא יותר. האקים במקום הרביעי המאד מכובד, למרות שאין ספק שמבחינת ורסטיליות, לא היה סנטר שכמוהו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מהכינוי שלי זה די ברור שבארקלי הוא השחקן האהוב עלי בכל הזמנים (לצד בירד והדוקטור), אבל מה לעשות שמבחינת תארים טימי עבר אותו בסיבוב (4 אליפויות). אמנם דאנקן אף פעם לא היה מרגש ודורס כמו צ'אק אבל בשיאו לא היו חורים במשחק שלו, בניגוד לבארקלי שלא ממש עשה הגנה, זרק יותר מדי שלשות באחוזים רעים ולא שמר על כושר (הגיע שמן לכל מחנה אימונים). מה שכן, מבחינת צחוקים, הטבעות מפלצתיות והבנאדם שהייתם רוצים לשבת איתו על בירה, צ'ארלס בארקלי הוא נומרו אונו. אגב מעניין שאף לא אחד הזכיר את קארל מלון.
לגבי דירוגים מתקופות שונות, אני ממליץ לכולם לקרוא את TBOB של ביל סימונס, שם הוא מתאר את 96 השחקנים בפירמידת היכל התהילה שלו. פשוט קריאה מהנה.
ופלאש, איך הצלחת להכניס את קובי לדיון על בארקלי? מה הקשר בין שניהם? ואנחנו מסדרים חמישייה לפי עמדות וקובי אף פעם לא היה SF כך שהוא יאלץ להסתכל על הגב של ג'ורדן גם פה.

חמישיית כל הזמנים שלך זה מג'יק, מייקל, לארי, טימי וקארים? אחלה חמישיה, רק חבל שהם יקבלו 20 הפרש לפחות מסטוקטון (או נאש, או קיד, זה לא משנה, העיקר שיזינו את האחרים), קובי, להברון (אפשר גם את הדוקטור בשיאו, אפשר אפילו את קווין דוראנט כקונטרה לבירד), מאלון ושאקיל.

_________________
LeBron can head south! But his mom is riding West.

We went from Princeton offense to Lower Merion offense.

אם לוקחים שחקנים בשיאם אז מג'יק בירד וג'ורדן 2 רמות מעל נאש(או קיד או סטוקטון) קובי ולברון.
את האמת מאלון ושאקיל זה פייט מעניין לטימי וקארים... לא כזה ברור שדווקא השניים חזקים יותר.

נורטון, לזכותו של בארקלי יש לציין שכשהוא הגיע לסיקסרס ב-84 אמנם עדיין היתה החמישייה הגדולה של אותה אליפות אגדית שנתיים מקודם (מוזס, הדוק, אנדרו טוני, מוריס צ'יקס והשחקן השישי בובי ג'ונס) רק שהדוקטור וג'ונס כבר היו בירידה (בני 34 ו-33 בהתאמה) והם הפסידו בגמר האזורי לבוסטון הגדולה. בעונה אחרי טוני עבר פציעה קשה לאחר 6 משחקים שמעשית סיימה לו את הקריירה, כל השאר המשיכו להזדקן (במיוחד ג'ונס שהיה העוגן ההגנתי) והם הפסידו בחצי הגמר האזורי למילווקי המצויינת של מונקריף, קאמינגס וריקי פירס. עונה אחרי פילדלפיה בטיפשותה העבירה את מוזס לוושינגטון תמורת ג'ף רולנד וקליף רובינסון, פורוורד וסנטר נחמדים אבל לא אולסטארים שקלעו 37.7 וקטפו 19 יחד בעונה שלפני וירדו ב-8 נק' ו-5 ריב' בעונה שאחרי. בארקלי נהיה רשמית האלפה דוג אבל כל השאר המשיכו להזדקן והקבוצה הפסידה בסיבוב הראשון שוב למילווקי. בסוף העונה הדוק פרש ומעונת 87/8 עד שעבר לפיניקס ב-92 השחקנים הטובים ביותר ששיחקו לצידו היו: קליף רובינסון, מייק גמניסקי, הרשי הוקינס, רון אנדרסון (כן ההוא ממכבי), ריק מהורן וארמן גיליאם... לא בדיוק הדרים טים. לא לשכוח שפילדלפיה בסוף שנות ה-80 היתה צריכה להאבק במזרח מול הסלטיקס האדירים, הבאד בויז המקוריים, מילווקי המצויינת ושיקגו של ג'ורדן.

מילא בצבע, מאלון בשיאו יחד עם שאק בשיאו זה עוד איכשהו די צמוד לטימי וקארים, אבל רבאק, בכל עמדות החוץ הקבוצה של עמוס מנקנקת את הקבוצה שלך, גם מבחינת כשרון, גם מבחינת אינטילגנציית משחק ובעיקר מבחינת ווינריות, 14 אליפויות לשלישיית החוץ שלו (כולן כאלפא דוגס) לעומת 5 לשלישיה שלך (רק 2 מתוכן כאלפא דוגס), 11-3 בתארי MVP ומי שראה את השחקנים בלייב רק מבין עד כמה המספרים האלו מייצגים את הפערים.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מה זה משנה? קובי שחקן יותר שלם מג'ורדן והם לכל הפחות ינטרלו אחד את השני, להברון לוקח את בירד

לא ידעתי שווינריות זאת תכונה מצטברת בקבוצת כדורסל. אז אין ספק שהחמישיה של מג'יק מייקל ולארי הרבה יותר גדולה היסטורית (בכל זאת, הכנסתי את להברון...) והצלחות וכל זה, אבל מבחינת כישרון, זה אפילו לא יהיה משחק כדורסל שיהיה קרוב בשביל להיות צמוד ובשביל שיתחילו לרעוד לג'יימס הביצים. להברון יתעלל בבירד, שאקיל יתעלל בכל מי שאתה רוצה, קובי יענה על כל סל של ג'ורדן בסל משלו, ואפשר גם לקחת גם את הלפרין כרכז ומג'יק לא יוכל להושיע- 20 הפרש, קביעה חד משמעית.

עריכה: אחרי שקראתי את מה שכתבתי, not sure if serious or just trolling.

_________________
LeBron can head south! But his mom is riding West.

We went from Princeton offense to Lower Merion offense.