סל ניוז

באמת מזמן לא היה לנו דיון בראיינט

רולנד לזבי, הסופר שעובד בימים אלה על הביוגרפיה של הגדול מכולם, גילה: "מייקל אמר לי שקובי הוא היחיד שראוי להשוואה. כמו שהוא בצעירותו גרם לאנשים לחשוב שהוא עושה דברים לא אנושיים, כך גם בראיינט". ומה אתם חושבים, ראוי או לא?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4177267,00.html

הציטוט המדויק הוא:
Kobe’s ultimate competition is MJ. That’s why MJ watches him. MJ made people think what he was doing wasn’t human. Ditto the Kobester.
I never said Kobe was better than MJ. MJ just told me Kobe's the only one to have done the work, to deserve comparison."

ג'ורדן אומר דברים טובים על קובי כבר כמה שנים ככה שזה לא מפתיע (הוא היה קצת פחות נדיב אליו כששניהם היו פעילים...) וכן, כסקונד גארד
קובי היחיד שמתקרב והוא בוודאי אחד השחקנים שעובדים הכי קשה אי פעם. זה לא חדשות גדולות.

בדיוק כמו שאמרתי בדיון על הגדולים בכל הזמנים, הוא אכן הדבר הכי קרוב שהיה אי פעם למייקל, אבל זה לא עושה אותו למייקל.
הוא לא חודר כמו מייקל, הוא לא שומר כמו מייקל ואין לו את הקטע של הרצח בעיניים בכל משחק שהיה למייקל.
מייקל אמר פעם שהוא משחק בכל משחק ליגה הכי טוב שהוא יכול כי תמיד יהיו בקהל אנשים שהגיעו לטיול מחצי עולם ושילמו כסף כדי לראות את מייקל והוא מרגיש אחריות.
לקובי היו אליפויות שבהן לשאק היה חלק שווה או גדול ממנו ולקובי היו כל כך הרבה משחקים של בכיינות ושביתות איטלקיות וכל מיני דברים שקשורים לאופי בעייתי במגרש עצמו ולא מחוץ למגרש וזה בלתי נסלח.
אין אחד שחולק על יכולות הכדורסל הפנומנליות שלו ועל זה שהוא בטופ 10 של כל הזמנים (לפחות בארה"ב כולם מסכימים על זה). אבל בשביל לטעון לכתר השחקן הגדול בכל הזמנים הכל צריך להתחבר, גם היכולות וגם המנטליות וגם ההשגים.
לכן בעיני שחקנים כמו מג'יק בירד ומייקל הם בספירה אחרת לגמרי. על כל השאר אפשר להתווכח.
מייקל מעולם לא הגיע לסדרת גמר ואכזב, קובי כן.
2003-2004 ו- 2007-2008 לא היו סדרות גמר שקובי רוצה לזכור...

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

מייקל מעולם לא הגיע לסדרת פלייאוף ואכזב, לדעתי.

לי אישית תמיד לא היה ספק, שכל מי (אבל באמת, 100 אחוז מהאנשים) שאומרים שקובי גדול ממייקל, לא ראו באמת את מייקל , או לפחות לא חוו אותו בתקופתו. אלא מקסימום ראו אותו בשנה שנתיים האחרונות (נניח האליפויות מול יוטה), ואולי גם זה לא (וידאו?). מייקל היה האיש היחיד בהיסטוריה של משחק קבוצתי כלשהו, שפשוט ידעת שהוא מורם מעם, שהוא הולך לנצח ויהי מה, שהוא יקלע הרבה יותר נקודות מכל אחד אחר, ויגרום לך להגיד וואו פעם אחר פעם, בין אם תראה את המשחק עצמו, או רק את הסטטיסטיקה של המשחק. בעיניי, מייקל מעולם לא היה ראשון מבין שווים. קובי, הוא ראשון מבין שווים. מייקל היה אלוהים.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

יאפ. ידעת שהוא ינצח, ואם לרגע עלה פקפוק בליבך הוא בכל זאת ניצח ודחף לך את זה בפנים.

לי נפל האסימון שמייקל הוא הגדול מכולם רק בסל האחרון בגמר 98 על ראסל.
אז הבנתי שלא משנה כמה יוטה תנצח ושכביכול יכולה לקחת אליפות היא לא תיקח כל עוד הגדול מכולם משחק.
זה היה מרגיז ומדהים כאחד.
מצד אחד יוטה לא תיקח אליפות אבל מצד שני זכיתי לראות את השחקן מספר 1 בלייב.

את כל זה אי אפשר לומר על אף אחד היום. את מייקל אי אפשר לנצח, את קובי ניצחו וינצחו,הוא לא כזה ווינר.

_________________
חזון אחרית הימים

מסכים, אפילו בתור צופה שראית אותו משחק בסדרת גמר היתה לך תחושה שאתה רואה היסטוריה, משהו שתוכל לספר לילדים ולנכדים שלך.
משהו שלא רואים.
לכן תמיד בעיני הוא יהיה הספורטאי הכי גדול בכל הזמנים.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

אני לא מסכים שאת מייקל אי אפשר היה לנצח. אם זה היה נכון, אז לא רק שהוא לא היה זוכה בשש אליפויות אלא בעוד כמה, שאלא שלמשל הסידרה מול פניקס היה נגמרת בסוויפ ולא חוזרת לפניקס אחרי שהם ניצחו שני משחקים מתוך שלושה בשיקגו. וגם זה לא שהוא קלע את השלשה ההיא עם יד של ראסל בפנים, אלא שראסל הלך לעזור על פיפן והשאיר את ג'ורדן חופשי לשלשה (אלא אם לגמרי אני זוכר לא נכון, וזה יפתיע אותי).

גם ג'ורדן היה צריך קבוצה לידו וגם שיקגו ניצחו לא רק בזכות ג'ורדן. עם כל הכבוד להוד ווינריותו, הוא סגר אמנם בעצמו יתרון שש בדקה האחרונה של המשחק ההוא מול פניקס, אבל עדיין היה צריך ששחקן של פניקס יחטיא שתי זריקות מהקו ושפקסון יקלע את השלשה ההיא.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

נו, ברור. את ג'ורדן היה אפשר לנצח, עד שנת 91. משנת 91, אי אפשר היה לנצח אותו. עובדה (וושינגטון בגיל 40 לא באמת נחשבת)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ראובן, אחרי האליפות הראשונה התחושה באמת הייתה שלא משנה מה היריבה תעשה, אם ג'ורדן יחליט שהוא מנצח אז הוא ינצח. ב-93 עם העונה הגדולה של פיניקס אולי היו אנשים (כן, אני) שחשבו שהסאנס בהחלט יכולים לנצח את שיקגו, זאת הייתה הפעם האחרונה שבה ג'ורדן שיחק עונה שלמה שמישהו חשב שיש אפשרות שכזאת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מה הקשר בין מה שאנשים חושבים ובין מה שנכון? אנשים גם חושבים שאין סיכוי שקריית שמונה תיקח אליפות.

העובדות הן שג'ורדן ושיקגו הגיעו לעמדת סיכון גם במהלך התקופה הגדולה שלהם (וזה עוד לפני שזוכרים את העובדה הזניחה שג'ורדן הפסיד אליפות אחת באמצע התקופה), וכאן נכנסות שתי אפשרויות - או שג'ורדן הוא אלוהים ומסוגל לעשות פו ולגרום לארווין ג'ונסון (או פרנק ג'ונסון? לא זוכר) להחטיא שתי זריקות עונשין קריטיות, או שלא הכל תלוי בו. אני כמובן לא מזלזל בכלום בהיותו של ג'ורדן גם השחקן הגדול בתולדות המשחק וגם הווינר הגדול בתולדות המשחק (ובשילוב של הדברים הללו), אבל גם ווינר הוא ווינר ולא סופרמן ולא הרב כדורי.

אגב, הקבוצה של שלוש העונות האחרונות נבנתה לא רק מכוחו המאגי של ג'ורדן לא להפסיד משחקים אלא גם מהעובדה המצערת שזו היתה אחת הקבוצות האיכותיות ביותר בתולדות המשחק. לא סתם הם עשו עונה של 72-10. מהבחינה הזו, עצם העובדה שיוטה הגיעו מולם לשישה משחקים היא כבר הישג לא קטן.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

קובי אפילו לא מדגדג את ג'ורדן. זו לא שאלה של מי קולע יותר או חודר יותר, זו פשוט שאלה של דומיננטיות. מייקל ג'ורדן היה דומיננטי ברמות של נבחרת גרמניה או מכבי ת"א כדורסל. אף אחד לא חשב בכלל שאפשר לנצח אותו, ובאמת אף אחד לא ניצח אותו. זה היה ביצה ותרנגולת. זה אף פעם לא שינה כמה הבולס קירטעו ואיזה שמועות יצאו מחדר ההלבשה. ג'ורדן היה שחקן בלתי עציר שהוביל קבוצה בלתי עצירה. לא משנה כמה אהבתי את פיניקס, לא באמת חשבתי שהם ייקחו אליפות.

קובי - כנראה עם יכולות לא פחות טובות מאף כדורסלן אחר, אבל היה דומיננטי לתקופה די קצרה, ובכלל לא בטוח שהוא היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה שלקחה 3 אליפויות ברצף. ההתבזויות שלו בסדרות פלייאוף נגד קבוצות שלא בדיוק הולכות להיכנס להיסטוריה (כולל התפרקות של 31 הפרש במשחק 7 נגד פיניקס) ולא זוכות אחר כך באליפות הן משהו שלא היה קורה בחיים לג'ורדן. אני חושב שקובי יכול להיכנס לחמישיה השניה וזה מקום מכובד מאוד.

באותה מידה אתה יכול לשאול למה כל מי שבועט פנדלים נגד גרמניה מחטיא ומפסיד את הדו-קרב. כשזה קורה פעם אחת זה יכול להיות מקרה, אבל באופן קבוע זה כנראה נגרם גם בגלל השפעה פסיכולוגית על היריב - הלחץ כל כך גדול שגם דברים פשוטים לא נכנסים.

אין לי בעיה. לפניקס היה מאמן בינוני, שהעלה שחקן קר לדקה האחרונה והוא לא עמד בלחץ, לכן פניקס הפסידו ושיקגו ניצחו. מה הקשר בין זה לג'ורדן האלוהי? ואם הוא אלוהים, למה הוא השפיע כל כך מאוחר (טענה תיאולוגית שחוזרת שוב ושוב) ולא סיים את הסידרה בסוויפ של 4-0?

עדיין אלוהים היה צריך את רודמן ואת פיפן ואת פקסון ואת פיל ג'קסון כדי להצליח. בלעדיהם (ויכול להיות שבלעדי אחד מהם) מאוד יכול להיות שהוא היה מפסיד. ואין בכך שום אמירה לגנותו, רק נגד המיתוסים שנוצרים בכדורסל ואחר כך יש אנשים שבאמת חושבים שצריך להפנים אותם.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הקשר הוא בעיקר שבין אותם אנשים שחשבו זאת היו היריבים הישירים שלו.

לגבי הקבוצות של הבולס, אני חושב ששתי קבוצות האליפות הראשונות היו טובות מהשושלת השניה של הבולס.

חצי עונת הפרישה באמת שלא צריכה להיספר עם העונות האחרות. הבולס היו חלשים מאד לפני החזרה שלו (לא בטוח שהם בכלל היו מגיעים לפלייאוף) ומייקל חזר חלוד מאד.

מייקל ממש לא אלוהים, אבל ההשפעה שלו על מגרש הכדורסל הייתה מאגית והיכולת שלו לנצח משחקים הורכבה מכל האספקטים האפשריים גם הפיזיים, גם כישורי הכדורסל ולא פחות מכך האסקפט המנטלי של המשחק.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

נו באמת ראובן, תגובה קצת ילדותית.
ברור שמייקל לא יכל לשחק 1 נגד 5 ושהוא היה צריך עזרה משחקנים מצוינים ומאמן טוב, לא בשונה מאף בן אנוש אחר.
אתה באמת חושב שאתה היחיד שמבין את זה?
אבל עדיין כאשר המשחק צמוד וזה תלוי בו הוא את שלו עושה וזה מה שקובע.
ככה נוצרים אלופים, וכל פעם שהקבוצה שלו עמדה להפסיד הוא מצא את הדרך לנצח ולכן הוא הגדול מכולם ולא בגלל משהו על אנושי.
גם אם הוא היה מפסיד את המשחק ה-6 מול פיניקס עדיין הם היו מגיעים למשחק שביעי.
ואף אחד לא רצה לשחק מולו במשחק מספר 7 כי הוא פשוט היה משתלט על המשחק.
לעומתו קובי אפילו לא היה ה- MVP ב-3 האליפויות הראשונות שלו.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

קובי כן מזכיר את ג'ורדן בווינריות ובקילר אינסטינקט. אבל אין ספק שהאופי עושה את כל ההבדל.

מייקל היה הכוכב הכי גדול בעולם אבל הקבוצה הייתה בעיניו חזות הכל. אצל קובי זה לא ככה.

דווקא השחקן שהיה הכי קרוב למייקל הוא זה שנולד בדור הלא נכון- קלייד דרקסלר.

קלייד הוא אחד השחקנים הכי אלגנטיים ושלמים בתולדות המשחק. אם עושים השוואה של אחד על אחד ביניהם, אין הרבה מה שיפריד ביניהם.

שניהם אתלטים גדולים, החודרים הכי טובים שהיו בליגה. מטפלים בכדור, שומרים מצוינים ומוסרים טובים (דווקא בפרמטר של המסירה והשלשה- קלייד עלה עליו).

ממבט ראשון המבנה של קלייד אף מרשים יותר. וגם אף אחד לא יכול לומר שהוא לא היה מנהיג או ווינר בפני עצמו.

אבל ההפרדה קרתה על המגרש כשמייקל פשוט לא ידע להפסיד. ואני מסכים עם מה שנאמר כאן, התחושה הייתה שלא משנה מה ההפרש ומי היריבה ועד כמה היא איכותית, מייקל ינצח.

וזו לא רק תחושה, זה קרה בפועל. ווינרים גדולים כמו בארקלי, קלייד, סטוקטון, פייטון... ירדו חפויי ראש פעם אחר פעם.

זה דור של שחקנים שאם היה משחק היום, היה מפרק את הליגה. אבל זה אקדמי לחלוטין.


אגב, השני בעיניי לווינריות של ג'ורדן היה בכלל אייזאה.

אבל דווקא אותם "התבזויות" (חוץ ממשחק 7 מול פיניקס. אגב, לא יודע איך ג'ורדן שיחק במשחק 7 מול דטרויט, אבל הבולס הפסידו 93-74) היו מול קבוצות שלקחו אליפות בסוף, סלטיקס במשחק 6, הגמר מול דטרויט, והתבוסה לדאלאס, כולם אלופות.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

ראובן, זה בדיוק העניין. הייתה תחושה שאפשר לקחת אליפות משיקגו אבל זה רק נעשה יותר ויותר אכזרי.
אני מחזיר אותך לשנת 98, יוטה סיימה במאזן הטוב בליגה ויש לה יתרון ביתיות על שיקגו.
המצב בסדרת הגמר הוא 3-1 לטובת שיקגו שמשחק משחק 5 הוא המשחק האחרון בשיקגו. אם הם לא מנצחים הם עוברים לשחק משחקים 6 ו-7 ביוטה המאוד מאוד בייתית.
תכלס, מייקל אמור וחייב לסיים את זה אבל מאלון תופס משחק ענק עם 39 נקודות וההכרעה עוברת ליוטה.
במשחק השישי 43 שניות לסיום סטוקסטון קולע שלשה אדירה ו-3 הפרש ליוטה.
גמור ? הולכים למשחק שביעי ביוטה ? לא !
מייקל חוטף למאלון,שם שתיים קלות ולסיום עוד שתיים על ראסל בסל מיתולוגי ועוד אליפות לשיקגו.
אני מוצא את עצמי הולך לבכות במיטה כמו ילדה קטנה עם צמות.

_________________
חזון אחרית הימים

אני לא רואה חשיבות לנצחון 4-0 לעומת נצחון שאינו בסוויפ. גם הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה הפסידו לפחות 10 משחקים בעונה, כשכל ההפסדים היו לקבוצות פחות טובות. אם ברור מהי מטרת העל (אליפות) וברור מי ייקח אותה, זה כנראה מספיק דומיננטי. גם המתאגרף הכי טוב חוטף לפעמים איזו קטנה מהיריב, אבל עדיין ידוע לכולם מי ינצח בסוף, ואפשר להיכנס לרזולוציה יותר גבוהה ולשאול "אם הקבוצה כל כך טובה, למה היא הגיעה למשחק צמוד ולא ניצחה 20 הפרש את כל המשחקים". אני לא טוען שג'ורדן הוא אל או משהו בסגנון, אבל תמיד היה ברור לי, בוודאות מוחלטת, מי ינצח. ונראה לי שזה הכי הרבה שאפשר להגיד על ספורטאי.

לא דיברתי על דטרויט ובוסטון, אלא על השנים בהן הלייקרס עפו מוקדם (2006-2007, ב-2005 הם לא היו בפלייאוף). ההתבזות מול דטרויט היתה מביכה בקנה מידה אסטרונומי, בלי קשר.

מוק, הפטיש שלך לקלייד דרקסלר ידוע, אבל האיש היה כוכב גדול, אבל לא בספירה של ג'ורדן וגם לא בזאת של קובי.

הבעיה עם קלייד הייתה שכמה שהוא היה מוסר טוב, הוא לא היה שחקן חכם מדי. תמיד יכולת לסמוך על איזו שלשה מטופשת כשלא צריך, תמיד יכולת לסמוך על כך שהוא ינסה לחדור לצבע כשאי אפשר לסיים. אני מאד אהבתי את הגלייד, אבל הוא לא ברמה של הגדולים מכולם, גם לא ברמה של בארקלי או מאלון.

מבחינת מי הכי מזכיר את מייקל, אין ספק שזה קובי. הכול שם. התנועתיות, האתלטיות, הקילר דרייב, היכולת לשפר את המשחק, ההגנה המשובחת. אני בכלל לא בטוח שמייקל היה פחות אגואיסט מקובי. לא בטוח שהוא היה מוכן לתת לשאק את מרכז הבמה רק בגלל שהסיכוי לאליפות גדול יותר (הוא פשוט לא היה חושב כך, בדיוק כמו קובי). בעיני ההבדל הגדול ביניהם הוא ביכולת שלהם למשוך אנשים אחריהם. אחרי מייקל הלכו בעיניים עצומות, גם אם לא אהבו אותו (לפי התיאורים הוא היה חבר לקבוצה מגעיל למדי), האישיות שלו הייתה כל כך דומיננטית שלא הייתה שום ברירה. יכול להיות שגם העובדה שג'ורדן סמך על חברים שלו לקבוצה יותר מאשר קובי עשתה הבדל.

בשורה תחתונה, לקובי חסר כמה מילימטרים בשביל להיות ג'ורדן, אבל המילימטרים הללו הם עולם ומלואו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא יודע אם זה כמה מילימטרים. ג'ורדן אף פעם לא התבזה בפלייאוף כמו שקובי עשה לא פעם, וגם לא הפסיד סדרת גמר. קובי הפסיד שתיים כולל אחת עם ביתיות ועם חבורת שחקני היכל התהילה מסביבו.

גם אני לא רואה יתרון גדול לסוויפ לעומת ניצחון אחר, אבל כשאתה מוביל 2-0 נגד הביתיות, אתה בד"כ רוצה לגמור את הסידרה אצלך בבית (וראה ההודעה של יוטה) ולא לתת ליריב עוד צ'אנס לקחת אותה אצלו בבית. ואם אתה מפסיד שני משחקים בבית מתוך שלושה, ואז במשחק השישי מגיע למצב שבו אתה צריך ששחקן קר של היריב יחטיא שתי זריקות עונשין, אז בעיני זה קצת פוגע באלוהיותך. מזל שאני לא אדם דתי ולא צריך להיות מוטרד מהשטויות האלה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני חושב שאתה אחד היחידים שחושב כך. קלייד די קונצנזואלי כאחד הסווינגמן הגדולים בכל הזמנים.

אני יכול לקבל את זה שלדידך קובי עולה עליו (לאו דווקא להסכים אתך), אבל לומר שהוא לא בשורה של הגדולים מכולם?

אתה מוכן לספר לי על סווינגמן נוסף שעולה עליו?

ואגב, הניתוח שלך עליו הוא הכי רחוק ממנו בעיניי. קלייד היה קודם שחקן חכם ואח"כ כל השאר. הוא היה אחד החודרים הטובים בליגה ורוב החדירות שלו היו מסתיימות בסל או מסירה. שלשלה לא טובה לוקח כל מגה סטאר בליגה.

ואם שחקן שהיה הכוכב של אחת הקבוצות הטובות בליגה במשך שנים, בילה בכמה גמרים ולקח אליפות בגיל מתקדם כחלק מצמד כוכבים הוא לא גדול בספר שלך שמוכתב מהישגים, אני לא יודע מי כן.

אני מצטער, אבל בסגנון המשחק, ואת זה לא אני המצאתי, לאורך כל הקריירה של השניים (פורטלנד כזכור לא לקחה את ג'ורדן כי שנה לפני כן הם לקחו את דרקסלר) לא הפסיקו להשוות ביניהם. הם היו לאורך זמן שני הסקנדים הכי דומיננטים בליגה וזה ממש לא משנה איך תנסה לצייר את זה היום כשראי הזמן מטשטש 20 שנה משל היו עשן.