סל ניוז

http://www.thepostgame.com/blog/list/20 ... picks-ever

(fixed link)

_________________

הממ. בהתייחס ללינק הזה, אני יכול לאמר בוודאות שהתשובה לשאלתך היא לא.

תוסיף r בסוף.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לאr.

בשליפה הייתי אומר שהרשימה נראית סבירה גם אם לא מתייחסת לשנים שלפני 89 ובכך מחמיצה פנינים כקנט בנסון או לרוּ מרטין (שהוא במקום הראשון ברשימה לדעתי, לפחות על פי הסטטיסטיקות).

בולט בהיעדרו, אנדריאה בראניאני

ממש לא הייתי מכניס את בראניאני לרשימת הבחירות הגרועות, נכון שהוא לא השחקן הכי טוב בדראפט שלו, אבל עדיין, אם היינו עושים היום את דראפט 2006 מחדש, סביר להניח שהוא היה נבחר 3-4, גג 5 (אחרי רונדו ואולדריג' בוודאות, כנראה שגם אחרי גיי, סביר להניח שלפני רוי), על כל חסרונותיו הוא בכל זאת ביג מן שמסוגל לקלוע 18-20 נק' למשחק, וזה לא שדראפט 2006 היה חזק במיוחד. אי אפשר להשוות אותו לבאסטים אמיתיים כמו הקנדי-מן או קוואמי, במקרה שלהם אם היינו עושים את הדראפט מחדש הם אפילו לא היו מגיעים ללוטרי.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

בראניאני לא היתה בחירה כזו גרועה כמו שהדראפט היה מחורבן ברמות. כמה הוא עשה בעונה שעברה ? 19 ו-5 ? טורונטו היתה כנראה צריכה לקחת את אורלידג' אבל בארניאני בהחלט לא באסט. אפשר כמובן לדבר גם על הבדיעבד של רונדו אבל זה באמת מגוחך, לא היתה שום סיבה לטורונטו לקחת אותו אז.

הדירוג שהוצג בלינק:

1. פרוויס אליסון, 2. ג'ו סמית', 3. אולווקאנדי, 4. כל מחזור 2000, 5. קוואמי, 6. גרג אודן.

רשימה לא מושקעת במיוחד, ולדעתי גם לא מדויקת.

בחירת דראפט גרועה מורכבת, לדעתי, מכמה אלמנטים: א. המידע שהיה קיים-מה הנסיון של השחקן בטרם נבחר? מה ראו ממנו? ב. האלטרנטיבה-מיהם שאר השחקנים שהיו האפשרויות לבחירה?, ג. האלטרנטיבה בדיעבד-מה עשו שאר השחקנים שנבחרו באותו איזור דירוג של המחזור?, ד. התפקיד המיועד-האם השחקן נועד להיות כאן ועכשיו הכוכב של הקבוצה? האם הוא בא להתבשלות? ה. האם היו מעורבות פציעות, או שחוסר ההתאמה היה מקצועי נטו?

לאור הדברים האמורים, פרוויס אליסון הוא בוודאי לא הבחירה שלי לתואר הבחירה הראשונה הגרועה בהסטוריה. היה שחקן מכללות מצוין, נתן כמה עונות סבירות בליגה כולל עונת סטטיסטיקה אדירה של 20 נקודות, מעל 11 ריבאונדים וקרוב ל3 אסיסטים ו-3 חסימות למשחק ב92', ובעיקר שחקן שנכנע לפציעות. אם נסתכל על השחקנים שנבחרו לידו, דני פרי מהמקום השני היה גרוע ממנו, ואחרי זה הגיע אולסטאר "רגוע" כמו שיין אליוט ורק במקום הרביעי כוכב ממש בדמותו של גלן רייס. שאר העשירייה ב89' היתה בינונית לגמרי.

ג'ו סמית'? פישול מסוים, בעיקר מפני שכל הארבעה שנבחרו אחריו היו טובים ממנו (מקדייס, סטאקהאוס, ראשיד, גארנט), אבל בסה"כ נתן קריירה ארוכה ועם ממוצעי דאבל פיגרס בנקודות בליגה, וזה לא שהיה סופרסטאר ענק (למעט גארנט-תיכוניסט בעידן שבו לא היה נהוג לבחור תיכוניסטים) שהיה אלטרנטיבה ריאלית.

אולווקאנדי זה כבר הדבר האמיתי. גם הגיע מקולג' לא ברור, גם נתן קריירה מביכה, גם נבחר לפני וינס קרטר, פול פירס, נוביצקי, אנטואן ג'יימסון, מייק ביבי, ג'ייסון ויליאמס ולארי יוז. בהחלט מועמד קלאסי לתפקיד הבחירה הראשונה הרעה בכל הזמנית.

"מחזור 2000" זו סתם התחכמות. אם הולכים על בחירה ראשונה, אז בחירה ראשונה. אחרת היידה למחוזות הסם בואי והדרקו מילצ'יץ'.

גם לקוואמי יש קייס להתחרות על תואר הגרוע מכולם, אם כי השחקנים שנבחרו מתחתיו לא היו ברמה של 98' עם אולווקאנדי. הוא גם כנראה השחקן שהיה הכי פחות מוכן מנטלית להבחר ראשון.

אודן? פספוס בקנה מידה הסטורי של פורטלנד עם קווין דוראנט, אבל נסיבות מקילות לגבי הפציעות שהכריעו אותו. קשה לי קצת לשפוט שחקן שאף פעם לא היה מספיק בריא כדי להפגין את היכולות שלו.

לגבי ברניאני שתומר מזכיר פה, לא צריך להסחף. אמנם שחקן רכרוכי ומעצבן, אבל האלטרנטיבות לא היה כה קוסמות, למעט למרקוס אולדריג'. זה דראפט שנבחרו בו אדם מוריסון בבחירה השלישית, טיי תומאס ברביעית, שלדן ויליאמס בחמישית...לא בדיוק עילויים על ידו, והוא בכל זאת שחקן תורם בליגה.

אבל כמו שאומר תומר, יש ברשימה הזו קוצר ראייה הסטוריה: קנת בנסון של 77' היה בחירה שבהחלט שווה שיבוץ גבוה ברשימה, כמובן גם לארו מרטין-בחור של 5.3 נקודות למשחק שעף מהליגה אחרי 4 שנים ונבחר מעל בוב מקאדו (ונחשו מה? הפספוס היה של...פורטלנד, המועמדת המפתיעה לבוחרת הדראפט הגרועה בכל הזמנים. מצד שני, בגלל שמרטין היה כ"כ גרוע, הבלייזרס זכו לבחור את ביל וולטון במקום הראשון ב74' ולקחת אליפות הסטורית בעזרתו).

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

האמת היא שפיספסתי עוד שני שמות שאולי אפשר היה לדחוף לפני בראניאני-קייל לאורי ופול מילסאפ. בכל מקרה, אכן דראפט גרוע, לא ברמות ההיסטוריות של דראפט 2000, אבל בהחלט חלש.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

נדב, היחס שלך לקוואמי בראון לא תואם לאלמנטים שהכנסת בהתחלה.
בראון היה קונצנזוס כמעט מוחלט לבחירה הראשונה, אולי לא כמו אנטוני דיוויס אבל זה בהחלט לא הייתה בחירה שהיו עליה סימני שאלה מלכתחילה, כמו האשים תאביט למשל.
כל אחד מהמנהלים של אותה עונה היה לוקח את קוואמי או אדי קארי בבחירה הראשונה, כל אחד ואחד מהם.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

נדב, אני חושב שהבחירות שם לא מדורגות, אלא פשוט מסודרות כרונולוגית.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אז זהו, שלא דיברתי בכלל על האם הבחירה היתה קונצנזוס. אתה גם לא מדייק באמירה "כולם היו לוקחים את קוואמי או אדי קארי", מפני ש...אדי קארי נבחר רביעי. אז תבדוק אם אתה זוכר טוב. בכל מקרה, דראפט 2001 היה דראפט מוזר: ארבעת הראשונים היו 3 תיכוניסטים ואירופאי אחד. השחקן היחיד עם נסיון משמעותי היה פאו גאסול שבא מאירופה, כך שקוואמי בכל מקרה לא עמד באלמנט של "נסיון"-אבל האלמנט הזה הוא כמובן לא הכי חשוב, גם ללברון לא היה אותו. הוא יותר אלמנט שמדבר על ריכוך או החמרת כשלון, למשל אתה יכול לקבל בהבנה מסוימת בחירה של כוכב מכללות שנכשל בליגה האמיתית, אבל כשאתה רואה את הקנדי מן שהגיע מוואט דה פאק סטייט-אתה בהחלט יכול לשאול מה חשבו לעצמם בקליפרס.

ראובן, זה אולי מסודר כרונולגית, ואז זה אפילו יותר מטופש ולא מושקע. כאילו, אתה עושה רשימה-לפחות תתאמץ לדרג.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

כנראה שגם הבחירה באלג'ואן כבחירה ראשונה הייתה לא משהו.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

כל אחד יכול לקבוע את הקריטריונים איך שהוא רוצה, אבל די ברור שהרשימה הזו פועלת על פי שני קריטריונים עיקריים: (1) מה יצא בפועל מהבחירה, (2) האם היו שחקנים שהצליחו יותר בבחירות אחרות. אם לא היה לך מזל והשחקן נפצע, זה עדיין נחשב שם באסט.

מה שכן, יש כאן חמש בחירות מתוך עשרים שנה, ככה שלא מדובר על איזו חפירה היסטורית ונדב צודק שמן הסתם הושקעו בפרוייקט הזה בערך חמש דקות עבודה.

סתם כי ניצלתי את ההזדמנות לעבור על הרשימות, הנה החלוקה הטנטטיבית שלי מ1990 עד 2009:

9 בחירות ללא ספק מוצלחות: לארי ג'ונסון, שאקיל, וובר, אייברסון, דאנקן, יאו, לברון, הווארד, רוז וגריפין.
3 בחירות של שחקנים בינוניים אבל בלי אלטרנטיבות מוצלחות במיוחד (אני משווה לבחירות גבוהות אחרות, לא אם יצא איזה רונדו מהמקום ה25): בראנד, מרטין, ברניאני
5 בחירות של שחקנים סבירים/טובים עם אלטרנטיבות טובות בהרבה: קולמן (פייטון), גלן רובינסון (קיד, גראנט היל), ג'ו סמית' (ראשיד וואלאס, קווין גארנט - לאור זה שהם נבחרו רק 4/5, אפשר אולי להעביר את זה לקטגוריה מעל), בוגוט (דרון, פול), אודן כמובן (דוראנט היה הרבה מעליו גם בלי הפציעות)
2 באסטים מוחלטים - אולוקוונדי, קוואמי בראון

סה"כ זה אומר יותר מ50% הצלחה בעשרים השנה האלה שזה לא מעט בהתחשב ביכולת הניבוי לגבי שחקנים צעירים כאלה. גם הבאסטים משקפים לא את הנורמה אלא את הגל הרגעי של לנסות להמר בגדול.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

50 % הצלחה זה מחורבן לבחירה ראשונה.

יש לך את כל הזמן שבעולם לעשות את כל הבדיקות ואת כל השיקולים בלי להתחשב במה יבחרו לפנייך.

מצד שני לא זכור לי יותר מידי פעמיים שהגענו לערב הדראפט והבחירה הראשונה הייתה מותחת , תמיד לכולם ברור את מי יבחרו ככה שהנפילה במקרים הללו שייכת לכולם ולא רק לקבוצה הבוחרת.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

לא נראה לי מחורבן בכלל.

ערב הדראפט היו לא מעט מקרים של התלבטויות שבדיעבד התבררו כברירה בין סופרסטאר לבאסט: רוז/ביסלי, הווארד/אוקפור (אאל"ט רוב האנשים שציפו שאוקפור ייבחר), אודן/דוראנט, מיליצ'יץ'/כרמלו (אמנם בין 2/3 אבל אותו העיקרון, מכיוון שהמקום הראשון היה מובטח), ואני אפילו לא כולל מקרים שבהם הבחירה הראשונה הפוטנציאלית התחבאה כמה מקומות מתחת.

להצליח לבחור מבין קבוצה לא קטנה של מועמדים פוטנציאליים את השחקן הטוב ביותר באותו המחזור ב-50% נראה לי אחוז משמעותי מאוד. ואני מעריך שאם נרחיב את הבדיקה לא למקום הראשון אלא לאחד משני המקומות הראשונים כבר נגיע לקרוב ל80-90% (קל מאוד לעשות את זה, סתם אין לי כח).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אפרופו הדראפט של הקנדימן, את מי הייתם בוחרים בבחירה הראשונה? נוביצקי? פירס? קארטר?

אתה שואל בדיעבד או מבחינת מי היה צריך להיבחר במסגרת השיקולים הידועים לפני הדראפט?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ברור שפירס, ואני בכלל לא הומר (אם כי, במבט אובייקטיבי, כנראה שדירק). קרטר לא בדיון בכלל.

אני חושה ששחקן השנה במכללות באותה שנה היה ג'יימיסון, וגם ביבי נתפס כרכז העתיד (ואפילו קיים את זה במשך כמה עונות). שניהם היו מועמדים טובים.

מבחינה כלכלית, נראה לי שדוקא קרטר. מבחינה מקצועית, אין ספק שנוביצקי.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נדב, הכתבה מסודרת כרונולוגית.

ביטלא, ההצלחה של הנבחרים הראשונים היא גדולה מאד. בתור תרגיל תעבור על בחירות מספר 2 ומספר 3 ותראה את אחוזי ההצלחה שלהם. יש קפיצת מדרגה לא קטנה בין בחירה מספר 1 לבין בחירה מספר 2 ו-3. מה שמפתיע, זה שגם בעונות שבהן הייתה התלבטות בבחירה מספר 1 (רוז/ביסלי, מינג/וויליאמס, הווארד/אוקפור) היה הבדל משמעותי בין 2 הבחירות.

צ'ונסי, אני חושב שאתה מתבלבל לגבי הבחירה בקוואמי. היה קונצנזוס שוושינגטון הולכים לבחור בקוואמי. לגבי מי צריך להיבחר במקום הראשון היו קולות לכאן ולכאן, כשקוואמי אכן נראה המועמד המוביל, אבל לא קונצנזוס.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

על ג'יי וויליאמס אי אפשר באמת לדעת, איך הוא היה יוצא. בדיוק כמו לני ביאס. מה גם שגם הקריירה של יאו מינג, בסופו של דבר, היתה מפוספסת מאד.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

צריך להגיד גם שהרבה פעמיים מדובר בסיטואציה שאליה נקלע השחקן שנבחר.

קשה לדעת בדיעבד אם נוביצקי היה נבחר ע"י קבוצה אחרת אם הוא היה מתפתח למה שיצא ממנו.
על אחת כמה וכמה טוני פארקר.

אלה שחקנים שלא הגיעו שלמים לליגה אלא התפתחו עם השנים הרבה בעזרת המאמנים והמערכת שאליה הגיעו.

בצד ההפוך אני חושב שוינס קארטר אם היה נופל על מאמן תותח היה עושה קריירה טובה יותר ממה שעשה.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)