לא מבין איך עדיין לא נפתח ת'רד בנושא. בטח כולכם קראתם את דברי קובי בראיינט שאמר שנבחרת ארה"ב הנוכחית היתה גוברת על זו האגדית של 92. כמובן שכל יום מאז אנו שומעים ציטוטים של שחקנים שונים מהנבחרת ההיא (ג'ורדן, בארקלי, מג'יק ובירד עד עתה. את הציטוט של בירד הכי אהבתי: "הם כנראה היו מנצחים אותנו (היום) כי לא שיחקתי 20 שנה ואני זקן"
) שמזלזלים באמירה של קובי. מעניין אותי מה החבר'ה פה בפורום חושבים.
כמובן שזה דיון תאורטי אבל הנה מה שאני חושב, תוך התעלמות מההישגים האישיים הכוללים של 92 (כי אי אפשר לדעת בכמה אליפויות עוד יזכו החברה הנוכחים וכמה מהם יגיעו להיכל התהילה):
יתרונות של 2012 - הנבחרת הנוכחית כנראה יותר אתלטית בסך הכל. בעמדות ה-PG החברה של 92 היו מתקשים לעצור את כריס פול ובעיקר ווסטברוק האקספלוסיבי. גם ב-SF יש לנבחרת הנוכחית את מירב הכישרון עם לברון, דורנט וכרמלו שיותר גדולים, זריזים ואתלטיים מהמקבילים בנבחרת ההיא שלמעט פיפן החזיקה בבירד החצי שבור ומאלין האיטי. הם יכלו גם לעשות צרות עם הרכבים זריזים של לברון/כרמלו ב-4.
יתרונות של 92 - קודם כל, כמובן הקו הקדמי. אמנם הם לא החזיקו בשני הסנטרים המובילים מ-20 השנים האחרונות (האקים ושאק) אך עדיין רובינסון ויואינג היו עדיפים בהרבה על צאנדלר (וגם על דווייט). עם כל הכבוד לגריפין ולאב המצויינים, מאלון ובארקלי (וגם בירד שאני שם אותו ב-4 בשל האיטיות) היו לועסים ויורקים אותם בצד. אין סיכוי שגריפין/לאב היו מצליחים לעצור אותם בהגנה ואם היום לאב נחשב למשאבת ריבאונד אז צ'אק היה מלמד אותו דבר או שניים. מאלון גם היה שחקן הגנה מצויין.
בסמול אמנם לנוכחים יש יתרון פיזיות ואורך אבל בל נשכח שפיפן הוא כנראה הסמול ההגנתי הגדול בהיסטוריה ואם יש מישהו שהיה מאט את לברון ונכנס לדוראנט לוריד זה הוא. אפשר גם לשים את בארקלי בסמול שזה תפקיד שהוא שיחק בימים ההם והוא היה חתיכת טנק עוצמתי כשלברון עוד שיחק במכוניות צעצוע.
בפוינט, אמנם מגיק וסטוקטון כנראה היו מתקשים לעצור את פול דרון ווסטברוק אבל תמיד אפשר היה לשים את מייקל שיחסל הגנתית את אחד מהם וכמובן מדובר בשני המוסרים הגדולים בהיסטוריה.
וכמובן היתרון הגדול ב-SG, שמול בראיינט (ואני לא יודע מי עוד יש היום ב-SG...) יש את ג'ורדן ודרקסלר בשיאם.
גם מבחינת סגנון משחק, אני לא יודע מה החברה של היום שמתבססים על לחץ ומתפרצות היו עושים מול 92 אם הם היו מצופפים את הצבע. מצד שני אם 2012 היו מצופפים אז ניהול המשחק העומד של סטוקטון/מג'יק והקליעה מבחות של בירד/מאלין היו הורגים אותם.
בראיינט דיבר על כך שהחברה של 92 היו מעבר לשיא אבל בשורה התחתונה מבחינת אלפה דוגס יש לנבחרת הנוכחית את לברון בשיאו (או לקראתו), דוראנט שלפני השיא ובראיינט שהחל בירידה, מול ג'ורדן ובארקלי at their apex, מג'יק שהחל בירידה (אך עדיין היה רק שנה אחרי שהגיע לגמר) ובירד שלפני הפרישה, כאשר כל השאר כמעט היו גם בשיא.