|
טוב, התחלתי לחקור קצת על הרוקיז של ה-NBA, והחלטתי שאני אנסה את מזלי בקריאת עתידות, וארכיב את רשימת 25 הרוקיז (שנתון 12) הטובים ביותר בשנת 2017, יענו 5 שנים קדימה.
לקחתי בחשבון את הקבוצות שאליהן נבחרו השחקנים ואת התחרות שלהם בעמדות, אז הנה דירוג שנתון 2012 ב-NBA של שנת 2017 + רשימת 6 כוכבי הירוליג של 2017 מהשנתון.
* זה טור דעתי לכל דבר, עם הרבה ניחושים שינסו לכפות על חוסר המידע. אשמח כמובן לתגובות ודיון וכו'...
פראנצ'ייז פליירס:
סופרסטארים, שחקנים שיובילו קבוצה לפלייאוף. השוואות מהיום: דריק רוז, דווייט הווארד, ראסל ווסטברוק
1. אנת'וני דיוויס (בחירה 1 - ניו אורלינס) - הבחירה הראשונה בדראפט היא גם זו שתקבע את הרף של שחקני שנתון 2012. דייויס ינהיג את ההורנטס המתחדשים שמהר מאוד חוזרים לפלייאוף לאחר עזיבת כריס פול. עם 4 בחירות לאול-דיפנסיב טים ו-2 בחירות לאול-סטאר, דייויס נהיה כוכב לכל דבר בהורנטס שנחשבת למרענן של הליגה. דייוויס בן ה-24 כבר לא מזכיר במראה את הילד הצנום ששלט בליגת המכללות, לאחר שהעלה במאסה ושיפר מאוד את משחק הגב לסל. יש לו עוד לאן להתקדם בצד ההתקפי, אבל חד-גבה מאוד קרוב להיות החבילה השלמה.
2. דיון ווייטרס (בחירה 4 - קליבלנד) - קליבלנד הפתיעה כשלקחה את וויטרס רביעית בדראפט 2012, אבל 5 שנים מאוחר יותר, מדהים שהוא נשאר בלוח עד אז. כוכב סיריקיוז כבר ממלא את החלל שהשאירו מאחוריהם בעמדה 2 קובי בראיינט שפרש בסיום העונה שעברה, ודוויין וויד הקשיש שעוד חי ובועט כשחקן השישי במיאמי.
מי האמין ב-2010 שקליבלנד תחזור כל כך מהר לצמרת הגבוהה של הליגה, אך כבר בשנתו השלישית, ווייטרס, יחד עם שותפו המצויין לקו האחורי קיירי ארווינג, גררה את מיאמי ל-7 משחקים צמודים בגמר המזרח לפני שנכנעה להיט.
השנה, לאחר שהעלה את אומנות סחיטת העבירות לרמות מפחידות וגרם לשינוי החוקה, כוכב הקאבס ממשיך לתת לדוראנט קרב צמוד על מלכות הסלים בליגה, ומנגד אחד השמות שנעולים לאחת מקבוצות ההגנה של העונה. מה שנותר לו כרגע לשפר זה בעיקר את הקליעה הלא היציבה שלו, וניהול המשחק הפרוע לפרקים.
אולסטארים:
אופציה ראשונה או שניה בקבוצתם בדרך כלל, שחקנים בכירים. השוואות מהיום: כריס בוש, ג'יימס הארדן, למארקוס אולדרידג'
3. בראדלי ביל (בחירה 3 - וושינגטון) - כוכב פלורידה לשעבר שוב נותן פייט מצויין לווייטרס על תואר ה-2 הטוב בליגה, אך עדיין נראה שחסר הגרוש ללירה שתהפוך אותו לכוכב על. ביל ממשיך להציג את אחת הידיות המרשימות בליגה, ואם צריכים סל דחוף, הוא ברשימה הקצרה של השחקנים הטובים ביותר בייצור נקודות. אבל חוץ מקליעה, שאותה ביל עושה מצויין, הוא לא מצטיין עדיין בכלום. הוא שומר טוב, יכול להוליך כדור לפרקים, קורא את המשחק לא רע, אבל נדמה שעדיין טועה יותר מדי. שחקן שתמיד נדמה כאילו הוא יכול ליותר, אבל הוא עוד יכול להפתיע.
4. תומאס רובינסון (בחירה 5 - סקרמנטו) - רובינסון ממשיך להשתפר ולשבור סטיגמות שנה אחר שנה... רובינסון כבר שנתיים רצוף נותן 20 ו-12 כל לילה, ומתחיל ממש להראות ניצוצות של כוכב. כדי לקחת את המשחק שלו לשלב הבא רובינסון יהיה חייב לשפר את משחק ההגנה הבינוני שלו, ולהמשיך להראות יציבות בזריקה מחצי מרחק שהשתפרה מאוד מאז הגיע לליגה לפני 5 שנים. רובינסון הוא מפלצת כח ואתלטיות עם חוש מצויין לריבאונדים וכדורים אבודים. כל הדיבורים שהיו לפני כנסיתו לליגה על חוסר אינצ'ים התגלו כלא רלוונטים לשחקן במעמדו.
שחקני מפתח:
שחקנים חשובים ומשמעותיים בקבוצתם. השוואות מהיום: דני גריינג'ר, טאיי לאוסון, קרלוס בוזר
5. דמיאן לילארד (בחירה 6 - פורטלנד) - לילארד האתלטי הוא עוד שחקן שראה את המניה שלו עולה לפני דראפט 2012, וכמו עם ווייטרס לפניו, אין ספק שפורטלנד השיגה גניבה אדירה שמתאימה בול לשחק ליד הכוכב שלה למארקיס אולדרידג'. לילארד הפתיע רבים עם האתלטיות שלו, וכמעט שהדהים עם זכייה מפתיעה ברוקי העונה (לפני שנכנע לפציעה שנתנה לדייויס את התואר). לילארד מציג שילוב נהדר של אתלטיות וקליעה, ומצטרף לשורה של רכזים אתלטיים וסקוררים שהגיעו לליגה לפניו ושולטת במצב ב2017. עם שיפור בקבלת ההחלטות, ניהול המשחק ואחוזי הקליעה, לילארד יכול להגיע לרמה של ווסטברוק, רוז ושותפיו... עד אז, הוא תקוע קצת מאחור.
6. מייקל קיד גילכריסט (בחירה 2 - שארלוט) - הבחירה השניה של דראפט 2012 השפיע על קבוצתו כבר מהיום הראשון, כשהבובקאטס התאוששו קצת מהעונה ההסטורית שלהם מ2011, והצליחו לגרד 20 נצחונות. קיד גילכריסט נכנס ישר לעניינים עם המון אנרגיה ולחימה שדבקו גם בקבוצה הלוחמנית משארלוט.
המספרים של קיד גילכריסט לא הרשימו בעונתו הראשונה, אבל בהחלט ניתן לראות את השפעתו על הקבוצה, והוא למעשה הוביל את הקבוצה ב+-. בהמשך כוכב קנטקי שיפר קצת את הקליעה, אבל יש ספק אם אי פעם יוכל לספק מספרים של סקורר אמיתי. אם קיד גילכריסט היה מנהל משחק מעמדת ה-3, אז אולי אפשר היה להבליג לו על הבעיה, אבל בינתיים עד שיחזק את אחד האלמנטים ויהפוך לכלי התקפי אמיתי, הוא יישאר שחקן דבק שעושה קצת מהכל ובעיקר מחבר את הקבוצה.
7. ג'ארד סאלינג'ר (בחירה 21 - בוסטון) - מדיבורים על המקום הראשון בשנתו הראשונה באוהיו סטייט הדרדר סאלינגר עד למקום ה-21, שם חכתה לו עם חיוך הבוסטון סלטיקס בסוף ימי הביג 3, כשפירס וגארנט נכנסים לעונותיהם האחרונות.
סאלינגר הראה ניצוצות כבר בעונת הרוקי שבה עלה מהספסל בהצלחה וסיפק יכולות התקפיות שהסלטיקס הזקנים כל כך היו צריכים מהעמדה שלו. סאלינגר המשיך לשלוט מתחת לסלים גם בעונה הבאה כשהוקפץ לחמישיה, וסיים כשחקן המשתפר של העונה עם 17 נקודות ו11 ריבאונדים מאוד יציבים, ואפילו הפתיע עם 38% מהשלוש. אם לא פציעות ובעיית כושר גופני, סאלינגר היה צריך להיות כמה מקומות גבוה יותר.
8. טוני רוטן (בחירה 25 - ממפיס) - רוטן נפל עד לסוף הסיבוב הראשון משתי סיבות, אין לו שום טווח בזריקה המעוותת שלו, והוא ידוע כהד-קייס רציני עם בעיית משמעת חמורה. שתי הסיבות התגלו כנכונות במהרה, אך מקרה רוטן הוכיח שעם מספיק כישרון ומסגרת מתאימה מסביב, אפשר להצליח למרות בעיות "מרחיקות סקאוטים".
רוטן היה שותף עם ממפיס לאחת ההגנות החזקות בליגה, וזו שחוטפת הכי הרבה, לאחר שהוא, מייק קונלי וטוני אלן חטפו כ-6 כדורים בממוצע למשחק בינהם, וחנקו כל דבר שזז. רוטן הוא קומבו גארד ענק עם מוטת ידיים מפחידה שהתברך באתלטיות של הגדולים ביותר, וגם אם לא היה מוכן לתרום בהתקפה כרוקי, בהגנה הוא תרם ועוד איך. מאז עברו כמה שנים, ונראה שרוטן התבגר ולמד קצת את עמדת הרכז. הוא עדיין עושה טעויות ועדיין אפשר לרמות עליו בהגנה ולהמר על הזריקה שלו, אבל הוא הפך לשומר מפחיד וחודר מעולה. עם עוד קצת עבודה שלו הוא יכול להפוך לשחקן מאוד מאוד משפיע.
9. מייק סקוט (בחירה 43 - אטלנטה) - סקוט היה אלמוני יחסית כששיחק בהצלחה 5 עונות במכללת וירג'יניה, ו-42 קבוצות ויתרו עליו לפני שאטלנטה תפסה אותו עם הבחירה ה-43 שלה. הסיבות ברורות - סקוט (6-8, 240) נמוך לעמדת הפאוור פורוורד והיה גם מבוגר (24) בעונת הרוקי שלו, אך אטלנטה הימרה על הבחור וממש לא התאכזבה.
סקוט מאוד מזכיר במשחקו שני פורוורדים נמוכים אחרים שהדרדרו עד הסיבוב השני בשנים האחרונות - קרלוס בוזר (35) ופול מילסאפ (47). כמוהם, סקוט מציג סט כישורים מגוון מאוד בהתקפה, הוא יכול לעלות מחצי מרחק ואפילו עד השלשה, ומנגד גם לקלוע בפנים. סקוט הקשוח הוא גם ריבאונדר מעולה למרות שלא התברך ביכולות אתלטיות במיוחד. אבל מה זה משנה היום? כנראה שסקוט הגיע היום בגיל 29 לשיא הפוטנציאל שלו, אבל זה כבר הרבה יותר ממה שציפו ממנו.
10. האריסון בארנס (בחירה 7 - גולדן סטייט) - בארנס הוא עוד שחקן שהיה מועמד להיבחר ראשון, אבל הדרדר מאוד בעונתו השניה במכללות. למזלו, הוא נבחר על ידי הווריורס שהבליטו את היתרונות שלו מהר מאוד, עד למקום השלישי בבחירת רוקי העונה. בארנס שחקן מאוד יציב, עם יד טובה, אתלטיות מהדרגה הראשונה ויכולת התקפית מוכחת, בנוסף להגנה חונקת. בגולדן סטייט בארנס במהרה הפך לסטופר ההגנתי של מרק ג'קסון, ולשחקן מוביל בהתקפה המשובחת של הווריורס בראשות סטפן קרי. עם קצת יותר דומיננטיות וחוצפה חיובית בארנס עוד יכול להגיע רחוק, אבל בשלב זה הוא מתחיל להעלות ספקות אם זה אי פעם יקרה.
11. ארנט מולטרי (בחירה 27 - פילדלפיה) - ההיט שבחרו במולטרי והעבירות אותו לסיקסרס תמורת בחירה עתידית בועטים בעצמם עד עכשיו. מולטרי הוא בדיוק מה שהיו צריכים, בכך שיכל לשחק ליד בוש ובמקומו, אבל מיאמי נאלצו לראות אותו פורח בפילי. העונה הראשונה של הפורוורד הארוך אמנם לא בסרה יותר מדי לאחר שנאבד בין הקו הקדמי העמוס של פילי, אבל בעונתו השניה ניצל פציעה של ספנסר הוז כדי להיכנס לחמישיה, ומאז אי אפשר להזיז אותו משם.
מולטרי כאמור 4 ארוך מאוד שיכול לשחק גם 5 במקרה הצורך. הוא קולע מצויין מכל הטווחים, ריבאונדר נהדר ואתלט מרשים. החסרון שלו בהגנה בעונתו הראשונה, הפכה מהר מאוד ליתרון כשמולטרי למד מדוג קולינס את יסודות ההגנה, ומאז הוא אחד השומרים הטובים בליגה לעמדות הפנים. החסרונות שלו הן העלמות לפרקים, אנוכיות, וחוסר היכולת שלו להוריד כדור לרצפה. אבל עדיין, עם ביינום לידו יש לפילדלפיה את אחד הקוים הקדמיים החזקים בליגה לזמן הקרוב.
רול פליירס משמעותיים:
שחקנים משלימים חשובים. השוואות מהיום: לו וויליאמס, גלן דייויס, קורטני לי
12. מאיירס לאונרד (בחירה 11 - פורטלנד) - הביגמן מאילנוי לא הרשים בשתי העונות הראשונות שלו, אבל עונה שלישית מרשימה של הגבוה ממקמת אותו כאחד הסנטרים הטובים בליגה. לאונרד, כנהוג אצל גבוהים, התפתח לאט, אבל הכישרון והנתונים הפיזים תמיד היו שם. ממרומי ה7-1 ו-250 lbs שלו, לאונרד מפתיע עם אתלטיות אדירה, כמעט כמו ביגמן אחר שנבחר קצת לפניו, אנדרה דראמונד. אבל בניגוד לאחרון, לאונרד מראה שיפור ניכר במשחקו. מבחור שחי על דאנקים בצד ההתקפי, ובלוק-שתיים למשחק בהגנה, לאונרד התפתח לסנטר ורסטילי שהתברך בטאץ' פנטספטי מתחת לסל, חוש לריבאונדים ואפליו יכולת לקלוע מחצי מרחק. יחד עם אולדרידג', הקו הקדמי של פורטלנד היא הסיבה העיקרית לקביעות של הבלייזרס בצמרת הגבוהה של המערב בשנים האחרונות.
13. רויס ווייט (בחירה 16 - יוסטון) - מי זוכר היום שווייט, כוכבה הכשרוני של אייווה סטייט, לא הופיע למחנה האימונים של הרוקטס בעונת הרוקי שלו. ווייט אמנם פספס את ההכנה, אבל לעונה הרגילה הוא הגיע בענק, כששימש כלי חשוב בהתקפת הרוקטס המפתיעים ואף התברג לחמישית הרוקיז הראשונה. ווייט מציג שילוב יוצא דופן של גוף של פורוורד מאסיבי וקשוח עם חכמת משחק של רכז. אם היה לו ג'אמפ שוט יציב, ווייט היה הרבה יותר גבוה ברשימה, אבל ווייט הוא בהחלט אחד השחקנים המהנים ביותר לצפיה בליגה, וניהול המשחק שלו מהפוסט הופכת אותו לכלי התקפי חשוב.
ווייט הראה גם בעונתו השלישית בליגה שאפשר לנהל חיים מחוץ למשחק, שהקים חברת הפקות מוזיקה, שאותה הוא מנהל באופ-סיפזן. ורסטיליות.
14. מרקיז טיג (בחירה 29 - שיקגו) - הנציג שלישי של קנטקי ברשימה הוא מרקיז טיג המלהיב. הרכז האתלטי נשכח בין כוכבי קנטקי וצנח בליל הדראפט עד סוף הסיבוב הראשון שם חיכתה לו שיקגו של דריק רוז הפצוע. טיג לא קיבל יותר מדי הזדמנויות בעונתו הראשונה, למרות פציעתו של כוכב הבולס, אך ככל שהוא מתבגר אנחנו רואים לנגד עינינו שחקן מאוד מעניין. טיג מזכיר קצת אחיו ג'ף מאטלנטה בזריזות וחוסר היד מבחוץ. אך בניגוד לאחיו, מרקיז מראה סימנים של רכז אמיתי. כרגע טיג הוא אחד הרכזים העולים ב-NBA עמוסת הרכזים הכשרוניים, ועם עוד קצת שיפור של יכולת הקליעה וריכוז, טיג עלול אף למצוא את עצמו פורץ את מחסום האולסטאר תוך כמה שנים.
15. טיישון טיילור (בחירה 41 - ברוקלין) - עוד רכז גדול, זריז ואתלטי הצטרף לליגה ב2012, והוא טיישון טיילר מקנזס. טיילור הוא גארד גדול עם צעד ראשון מעולה שאוהב לקחת את הכדור לסל וסוחט על הדרך המון עבירות. החסרונות שלו, אותן הראה לא מעט בעונותיו הראשונות, הן קבלת החלטות לא טובה לפרקים (למרות יכולת מסירה מפתיעה) ונטייה לפריאות יתר. ככל שטיילור לומד יותר, כך החסרונות הופכים לפחות ופחות משמעותיים, וברגע שיצליח לשמור על יציבות הוא יכול להיות עוד רכז פותח מצויין. היום כנראה שמתאים לו תפקיד הסקורר מהספסל יותר מכל.
16. קווינסי מילר (בחירה 38 - דנבר) - מילר הוא פורוורד ארוך וצנום שיכול לשחק גם קצת 4 אבל עדיף כ-3. עם מוטת ידיים של סנטר ואתלטיות נהדרת, מילר היה צריך להיבחר 20 בחירות יותר מוקדם, אם לא היה נפצע ב-ACL בעונתו האחרונה במכללת ביילור. מילר אמנם פתח את עונת הרוקי שלו בצורה חלשה ומיעט לשחק בדנבר העמוקה, אבל ככל שהזמן עבר מילר ניצל פציעות של השחקנים הבכירים והראה סט כישורים נדיר של יכולות בצד ההתקפי של המגרש. מילר עוד חייב להעלות קצת במאסה ולהשתפר בהגנה, שם הוא בינוני לכל היותר. אבל היכולות ההתקפיות שלו והעובדה שהוא יכול גם לתפקד כסטרץ' 4 נותנות לו המון ערך ב-NBA של היום.
17. ג'ף טיילור (בחירה 31 - שארלוט) - כאתלט נדיר בליגה של אתלטים, טיילור (6-7, 215) מציג שני דברים שהופכים אותו לשחקן סופר יעיל לכל קבוצה - שלשות והגנה. טיילור מציג נתונים פיזים מעולים לשחקן לעמדות 2-3. הוא חזק בטירוף, מהיר מאוד וקופץ לשמיים, השילוב הזה עוזר לו מאוד בהגנה, שם הוא אחד השומרים האישיים וההגנתיים הטובים בליגה, וביציאה להתקפות מתרפצות, שם הוא כמעט בלתי עציר. אבל אל תבקשו מטיילור להוריד כדור בהתקפה עומדת, או לייצר מצב קליעה לעצמו או למישהו אחר... טיילור הוא קורי ברואר עם קליעה לשלוש.
18. אנדרו ניקולסן (בחירה 19 - אורלנדו) - ניקולסן הוא עוד פורוורד ארוך ואתלטי שאוהב ויודע לקלוע מבחוץ. לעומת מילר, ניקולסן הוא ריבאונדר מצויין ומשחק את רוב הדקות שלו בעמדה 4 שם מציג שילוב של קליעה וריבאונדים.
הוא לא השחקן השלם ביותר בדראפט, אבל שני הכישורים האלו מספיקים לו כדי להיות שחקן משמעותי באורלנדו.
19. ברנארד ג'יימס (בחירה 33 - דאלאס) - ג'יימס הפאוור פורוורד\סנטר מפלורידה סטייט הוא שחקן מאוד אגרסיבי וחזק, אך כמו עם המון גבוהים לפניו, גם לו לקח המון זמן להתפתח. לאחר 2 עונות עם ממוצע דקות שלא הגיע לספרות כפולות, ג'יימס סוף סוף הצליח לפרוץ ליד נוביצקי בעונותיו האחרונות בדאלאס. ג'יימס השמאלי הוא אתלט מרשים ושחקן חזק מאוד שחי בצבע ומשיג את רוב הנקודות שלו בריבאונדים בהתקפה ודאנקים. רוב היעילות שלו נמדדת בהגנה, שם ג'יימס יכול להתמווד בהצלחה עם רוב שחקני הפנים, ומציג מספרים מרשימים מאוד של ריבואנדים וחסימות בממוצע לדקה. נטייה להיכנס לבעיית עבירות מאטה את ההתקדמות שלו, אבל ג'יימס הוא שחקן מאוד יעיל כבר היום.
20. קנדל מארשל (בחירה 13 - פיניקס) - מארשל, כוכבה של נורת' קרוליינה, הגיע לסאנס עם המון ציפיות וענה על חלקם. בתור רכז איטי ולא אתלטי, לא היה ברור איך מארשל יתמודד בהצלחה עם שורת הרכזים האתלטיים והזריזים שמציפים כיום את הליגה, ולמרות שעדיין קשה לו מאוד בחלק ההגנתי של המגרש, בהתקפה הוא להיט. כבר מיומיו הראשונים בליגה הראה מארשל את הסט הכישורים שלו, שכוללים יכולת מסירה וקריאת מצבים נדירה. מארשל התברך באינטילגנציית משחק נדירה, ולמרות שקשה לו לעבור שחקנים בכדרור ושאין לו קליעה יציבה, מאשרל ממשיך שנה אחר שנה לתת את ה 10 נקודות ו8 אסיסטים שלו.
21. דריימונד גרין (בחירה 35 - גודלן סטייט) - גרין הוא אחד השחקנים המשונים בליגה, והיו המון ספקות אם יוכל להצליח ב-NBA בגלל אי הבהירות אם הוא 3 איטי או 4 נמוך. גרין מביא איתו המון בהתקפה, הוא קלעי מצויין מכל הטווחים, הוא שחקן חכם מאוד ואחד המוסרים הטובים מחוץ לעמדת הרכז. בנוסף הוא ריבאונדר נהדר ושחקן מאוד פיזי וחכם. החסרונות שלו הן הגובה (6-7) והעדר יכולת אתלטית או זריזות. אבל גרין מוכיח כל פעם מחדש שחכמת משחק חשובה לא פחות מאתלטיות, כשהפך לאחד האסים של גודלן סטייט מהספסל.
22. ג'ון ג'נקינס (בחירה 23 - אטלנטה) - ג'נקינס, מוליך את הליגה זו השנה שלישית ברציפות באחוזים משלוש, וקשה להאמין שהרצף שלו יקטע בקרוב. ג'ון ג'נקינס הוא קלעי מהדור הישן, שוטינג גארד נמוך עם זריקה יפהפייה ושחרור מהיר במיוחד. ג'נקינס אפקטיבי במיוחד כספוט אפ שוטר, אך יכול גם לזרוק תוך כדי תנועה, ולאחרונה פיתח אפקטיביות חשובה גם כקלע שנע בין חסימות. ג'נקינס שיפר קצת את יכולות ההגנה שלו ועלה מגרוע לסביר, אך הוא עדיין לא יכול להתמודד עם הקלעים הגדולים, והוא איטי מדי כדי לשמור על הרכזים.
23. אוסטין ריברס (בחירה 10 - ניו אורלינס) בנו של מאמן הסלטיקס המצויין הגיע ל-NBA כסקורר מוכח וכישרון מבטיח מאוד, ולמרות שהוא מראה מדי משחק את היכולות המלהיבות שלו בחלק ההתקפי של המשחק, ריברס נותר קצת מאחור ביחס לחבריו ממחזור 2012. ריברס לקח המון זריקות וקלע לא מעט נקודות כבר בעונתו הראשונה עם ההורנטס, מה שעזר לו להיבחר לקבוצת הרוקיז השניה בסוף העונה. אבל הניסוי שבו ריברס ניסה לאייש את עמדת הרכז הפותח הוכרזה ככשלון מהדהד. כוכב דיוק התאושש קצת לאחר שהוסט לעבר עמדת הקלעי המחליף, וקיבל אור ירוק לזרוק כמה שבא לו. היום מדובר בסקורר נחמד מאוד מהספסל עם קרוסאובר מהסרטים ויכולת צבירת נקודות מהירות. אולי עם הקבוצה הנכונה ריברס יצליח להיות בורג חשוב ולהגשים את הפוטנציאל הגלום בו.
24. טיילר זלר (בחירה 17 - קליבלנד) - זלר הגיע לליגה לאחר 4 עונות דומיננטיות בנורת' קרוליינה, אך כמו שנהוג לא הראה את כל סט היכולות שלו בעונת הרוקי המאכזבת שלו. הגבוה (7-0) של קליבלנד ממשיך להשתפר מעונה לעונה, כשהוא מציג ניידות מרשימה לשחקן גבוה, יכולת לסיים מתחת לסל וחוש לא רע לריבאונדים. זלר הוא שחקן יעיל בתור בק אפ מהספסל כרגע, אך יצטרך לעבוד על משחק פוסט אפ והגנה אישית כדי להיות סנטר מוביל.
25. ג'ון הנסון (בחירה 14 - מילווקי) - את הרשימה נועל עוד שחקן מנורת' קרוליינה העמוקה מ 2012, ג'ון הנסון. הנסון, פורוורד ארוך ואתלטי המתמחה בהגנה הגיע לליגה בסיטואציה הכי גרועה מבחינתו כשהצטרף לשורה של פורוורד ארוכים ואתלטיים המתמחים בהגנה במילווקי. שנתיים וחצי יובש הנסון על הספסל של הבאקס עד שקיבל הזדמנות אמיתית, ואנחנו עדיין מחכים לפריצה שלו. הפורוורד (6-11, 215) מציג מוטת ידיים באורך 7-5 שעוזרת לו לחסום כל מה שזז ולקחת הרבה יותר ריבאונדים ממה שנדמה שגופו הצנום מסוגל לקחת. הנסון גם זריז מאוד לביגמן ואף יכול לשמור על שחקני חוץ. בהתקפה הנסון עוד לא הכי תורם, כשהוא משיג את רוב הנקודות שלו מאלי-הופים והוק שוטים מהצבע. הנסון חייב להעלות קצת מאסה כדי שיוכל להתמודד בהגנה אישית נגד הגבוהים החזקים יותר, כי כרגע הוא מתפקד בהגנה בעיקר כחוסם.
כוכבים באירופה:
שחקנים כשרוניים שיפלו מה-NBA בגלל סיבה מסויימת. השוואות מהיום: בו מאקאלב, רודי פרננדז, ג'סי קארל
1. טו הלוואיי (לא נבחר) - רכז סקורר עם צעד ראשון קטלני שאוהב ויודע להגיע עד לטבעת. הלוואיי גם שומר חזק ויכול לנהל משחק. ל-NBA הוא קצת נמוך (6-0) ואין לו יד יציבה עדיין מבחוץ, אבל באירופה הוא אמור להיות כוכב.
2. אוון פורנייה (בחירה 20 - דנבר) - הסווינגמן הצרפתי של דנבר הוא עוד סקורר מצויין שמתמחה בלהגיע לטבעת. הוא קלעי סביר מחצי מרחק, אבל לצערו הוא נפל על קבוצה עמוקה מדי, ועלול לראות את עצמו חזרה בצמרת הירוליג במהרה.
3. קאספר ווייר (לא נבחר) - קומבו גארד נמוך (5-11) וזריז עם צעד ראשון בלתי עציר וטווח בלתי מוגבל. ווייר בלתי עציר עם הכדור אבל לא בדיוק רכז. בגלל גובהו נשאר מחוץ ל-NBA.
4. ג'יי קראודר (בחירה 34 - דאלאס) - קראודר, פאוור פורוורד נמוך (6-7) אך חזק ואגרסיבי בטירוף. קרואדר יכול לקלוע מבפנים ומבחוץ, ריבאונדר מעולה ושחקן הגנה טוב, אך חוסר הגובה יכריע בסופו של דבר, והביגמן המוכשר ימצא את מקומו באירופה.
5. מרכוס דנמון (בחירה 59 - סאן אנטוניו) - סקורר שקצת נמוך לעמדת השוטינג גארד (6-3). דנמון יכול לקלוע מבחוץ ולחדור פנימה, והוא שחקן מאוד חכם שממאט לטעות. הספרס כנראה ידאגו שהוא יצבור ביטחון באירופה, אבל עם סט הכישורים שלו יכול להיות שהוא באמת מתאים יותר ליורוליג מאשר ל-NBA.
6. ינסי גייטס (לא נבחר) - גייטס, סנטר נמוך ורחב (6-9, 260) ממכללת סינסנטי ידוע בליגת המכללות כחיה רעה שטורף את הכדורים החוזרים, ואהוב מגע מתחת לסל. גייטס גם די אתלטי ויכול אפילו לקלוע מחצי מרחק. בעיות מחוץ למגרש ונטייה להשמנה גרמו למניה שלו לרדת עד ששמו לא הוזכר בערב הדראפט.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
) אבל הטיקט שלו הוא קודם כל בהגנה, כך שהדירוג המאוד מחמיא שלך יהיה מאוד קשה להשגה עבורו.
