Mook כתב:
צריך לעשות הפרדה בין השנאה ללייקרס לבין זו לקובי שהעצימה את השנאה.
הלייקרס שנואה כי היא מצליחה ואופנתית וכי הקהל שלה הוא הקהל הכי אופורטוניסטי ולא אמיתי בליגה.
גם בתקופת השוא טיים היו ללייקרס יותר שונאים מכל קבוצה אחרת. אבל זו משוואה פשוטה. לקבוצה שיש הכי הרבה שונאים יש גם בדר"כ הכי הרבה מעריצים. אגב, בתקופה הזו הטיפוס הכי שחצן בלייקרס בכלל לא עלה על המגרש...
עם יד על הלב, כשאתם נפגשים עם אוהד שאומר לכם שהוא אוהב שNBA ואז הוא מספר שהוא אוהד את הלייקרס, זה לא אוטומאטית מוריד את ההערכה שרכשת לו לפני שנייה כאוהד NBA?
לא משנה באיזה מקום תהיו בעולם ללייקרס תמיד יהיו הכי הרבה אוהדים, או לפחות בתיאוריה... כי הקבוצה עם רמת החשיפה הכי גדולה בליגה. ובפער ניכר.
פה ושם יגיע כוכב למארקט אחר ויעשה רעש, אבל זה תמיד זמני. הלייקרס גם כשהיא מסריחה, היא מעניינת, היא משודרת היא מדוברת.
כל הזמן מוצאים בקהל שלהם כל מיני סלבס מתחלפים ולא קהל אמיתי. בתור מישהו שהיה חי בלוס אנג'לס, אני יכול לספר ממקור ראשון שזה קהל שלא יודע לעודד אם לא כותבים להם לעודד. זה הקהל עם תחלופת הפרצופים הכי גבוהה בליגה ואוהדים אמיתיים לא מעריכים את זה. בעידן הסטייפלס התופעה גדלה פי כמה.
עכשיו אל קובי, קודם כל קובי שחקן מצליח, עשיר, מפורסם ורוב הזמן מוכר יותר מרצ'נדייז מכל שחקן אחר. הוא השחקן התורן שהוא השם היחידי שמי שלא אוהד NBA מכיר. הוא מייצר הכי הרבה באז לאו דווקא כי הוא הכי טוב, אל כי הוא בספוט לייט הכי גדול. וככזה, יש לו יותר מעריצים מכל שחקן אחר אבל שוב, אותה המשוואה- יותר שונאים.
גם ג'ורדן בשעתו היה השחקן הכי נערץ והכי שנוא בליגה. קל היום לשכוח את זה. אבל זה היה המצב. אני הייתי שונא ג'ורדן קלאסי. וג'ורדן בעצמו היה כת. לדבר עם האוהדים שלו לא היה פחות נורא מלדבר עם אלו של קובי... רק שעם אלו של ג'ורדן אפילו לא היה לך קייס...
אבל יש גם אבל, קובי הצליח לבדל את עצמו מכל אחד אחר ברמות השנאה בגלל שני דברים:
א. סגנון המשחק האגואיסטי
ב. האישיות השחצנית והמתנשאת שבתחילת הקריירה גם ניסתה להיות מקובלת מאוד (תקופת הגנגסטר ראפ כשלקובי היה מאוד קשה שהוא נתפס כבן טובים בניגוד לאייברסונים של העולם)
אני לא זוכר בהיסטוריה של המשחק שחקן שהוא יותר סוליסט מקובי למרות שיש לו יכולות להיות סופר קבוצתי. כלומר, היו שחקנים סוליסטיים בעבר אבל להם לא הייתה יכולת המסירה או ראיית המשחק שלו. אצלו תמיד הכל התמצה במספרים שלו ע"ח כל מה או מי שעומד בדרך. ולא כולם מקבלים את זה.
היכלת העקבית שלו לחרב משחקים בגלל התעקשות ילדתוית שאף אחד לא סופר אלא רק את הניצחונות ההירואיים.
העובדה שהוא תמיד מקטין את השחקנים סביבו למרות שאם הוא היה מוותר על האגו הקבוצות שלו יכלו להיות כ"כ הרבה יותר טובות.
והעובדה שלמעריצי קובי כל הסיבות הללו לא ברורות...
בראיונות הוא גם נתפס כטיפוס בלתי נסבל. חברים לקבוצה סיפרו על כמה הוא מקטין אותם, מתעלם מהם וממליך את עצמו.
מעולם בכל שנותיו בקבוצה הוא לא הצליח לתתת לעוד סקורר לחיות איתו. מישהו שטיפה יאיים עליו חלילה.
כל זה לא מפחית או משנה את העובדה שהוא אחד השחקנים הכי אלגנטיים ואחד הסקוררים הכי גדולים שראינו. ודי בטוח שאם הוא היה מעביר קריירה במקום אחר הוא לא היה זוכה לרבע מהשנאה שאליה הוא נחשף היום. מצד שני, גם לא לחמישית מההערצה.
ועדיין, בשורה התחתונה, השנאה ללייקרס גדולה וקדומה מקובי. הוא העצים אותה, אבל היא תמיד הייתה שם עוד מאז ימי ווילט. ובטח בשנים של השואו טיים הנוצץ והשחצני מהוליווד למול קבוצת הצווארון הכחול ואנשי הפחם של בוסטון.
מי שמייחס את השנאה ללייקרס לקובי בלבד, מעצים בעצמו את האגדה.
כל מילה (כמעט)
לא חושב שאיפה היתה פה בפורום הודעה ארוכה ורצינית לגבי נושא כזה שאי פעם הסכמתי איתה כ"כ. סחטיין.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
