סל ניוז

אם כבר, דנילוביץ' מול מאנו או מול סטויאקוביץ', בגלל הקרבה בעמדות.

ומרצ'ולניוס מול דג'ורג'ביץ', אולי. בגלל שהם נתנו את אחד השואודאונז הכי מרשימים שיצא לי לראות.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אני לא מת על סאבוניס. אף פעם לא מתתי עליו. נורטון קלע יפה למיתוס שנוצר על סאבוניס שהוא היחידי שמסוגל לשמור את שאק. האמת רחוקה מכך. 5 פעמים הקבוצות הללו התמודדו אחת מול השניה, ארבע פעמים בסיבוב הראשון זה נגמר בקלילות עם דומיננטיות אדירה של שאק. בפעם היחידה שהייתה סדרה, זה כמובן קרה בעונת האליפות הראשונה של שאק וקובי. שם באמת הבלייזרס עשו עבודה גדולה על שאק, אבל המפתח בעיני לא היה סאבוניס, אלא העזרה שהגיעה מראשיד וואלאס עם הידיים הארוכות.

הרגע שבו נגמר לי לחלוטין מסאבוניס היה בערך 5 דקות מפתיחת המשחק בין ליטא לדרים טים בברצלונה 92. האמריקאים פתחו עם פטריק יואינג וסאבוניס דווקא התחיל טוב עם כמה סלים. אחרי איזה 5 דקות, או אפילו פחות, דיילי החליט שהוא ראה מספיק והוציא את יואינג והכניס את רובינסון. סאבוניס ניסה לקבל כדור בפוסט, כפי שעשה בהתחלה על יואינג, אבל רובינסון, לא הסנטר הכי פיזי ששיחק את המשחק, העיף אותו מהצבע והמהלך הסתיים בשום דבר. מאותה דקה סאבוניס לא העז לדרוך בצבע.

אין ספק שלסאבוניס היו הברקות של גאון, הוא היה שחקן עם המון המון כישורים, אבל בעיני הוא היה די ג'ייסון וויליאמס. מסירות יפהפיות שסוחטות וואו, אבל כשצריך את המהלך הפשוט, הוא לא היה עושה אותו. הוא אף פעם לא אהב להתלכלך בצבע, אלא החליט שיותר קל לו לברוח החוצה. קריירת האן.בי.איי שלו הייתה פחותה בהרבה למשל מדיבאץ'

הבעיה היא שההשוואה היא מול שחקן מפוספס אמנם, אבל אחד שגם כשהוא היה בריא לא ממש ריגש. אין ספק שיאו היה שחקן מצויין, סביר להניח שהביג ביג מן הכי מוכשר שהיה (שני ביג בכוונה תחילה), אבל אף פעם לא הוא לא הרגיש לי כמו פרנצ'ייז פלייר. הוא לא היה שחקן שיחליט שהוא מנצח את המשחק ולא משנה מה וגם היה מקיים את זה. לא היה לו מוב התקפי אמין, הוא גם לא היה סקורר גדול. בהגנה הוא כמובן סתם את הצבע, אבל הוא היה ריבאונדר מאד מאד בינוני.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

חוץ מזה עניין הגיל של סאבוניס קצת בעייתי, כי רוב הסנטרים פורחים בגיל מאוחר יחסית. אני לא חושב שגם בגיל צעיר הוא היה ברמה האתלטית של שאק, האקים ובטח לא מפלצת אתלטית כמו האוורד.

אני מציע לנעוץ את הסיכומים (בדיון אחד כמובן, אולי שיהיה "הבלוג של נורטון"), אני -לדוגמא- לומד מהם המון המון המון, גם מהסיכום הנורטוני עצמו על נשואי הדיון, וגם מהדיון שמתפתח, על היסטורית הכדורסל בכלל, בטוחני שאני לא היחיד.

לא,אתה לא.
רצים פה שמות בסרבית מדוברת.

זה בטח רשום בפתיח של נורטון (מצטער שלא הייתה לי שעה פנויה לקרוא) אבל סנטר שחוזר בגיל 37 או 39 או כמה שזה לא היה והוא ה-MVP של היורוליג, זה משהו מיוחד.

לי יישאר חקוק לעוד הרבה זמן המופע שהוא עשה עם ריאל מדריד ביד אליהו. הם אמנם הפסידו, אבל סאבוניס חגג שם על צ'ורה בכזו קלות שזה היה מביך.
עוד משהו שאנשים פה שוכחים לגבי המעבר של סבוניס לאן בי איי - סבוניס הגיע מאירופה שם שיחקו 30 שניות, התחיל לשחק בשנות ה-80 וגדל לתוך סגנון משחק שבו הסנטר הוא השחקן הכי חשוב בקבוצה, אבל גם כזה של משחק מסירות סבלני, הנעת כדור וכד'. וכן, הוא לכשעצמו היה שחקן יחסית כבד ולא אתלטי. ומהמקום הזה הוא הגיע לליגה הטובה בעולם בשנים שהיו בה סנטרים ברמה הגבוהה ביותר שראינו, למשחק בקצב הרבה יותר גבוה ממה שהוא היה רגיל.

דווקא השוואה שהייתה יותר מעניינת, אבל אולי תתאים רק עוד שנה-שנתיים - מארק גאסול. שיחק באירופה, משחק באן בי איי. סטט' יותר טובות מסאבאס אבל סגנון משחק יחסית דומה, אם כי יותר אתלטי ויותר מהיר מסאבאס.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

רק אגיד שלגבי המצ' אפים שהוזכרו, על חלק חשבתי (קוקוץ' מול שרמפף למשל, וכאמור דג'ורג'ביץ מול מרצ'וליונוס), הבעיה היא שאלה מצ' אפים, שאני לא בטוח כאמור שהרבה אנשים ראו או מכירים מספיק, ולכן אני אמביוולנטי לגביהם. אני צריך עוד לחשוב.

תותח, להיות MVP של היורוליג בגיל 39 זה באמת משהו מיוחד, אבל ברצינות, מבחינתי אחד מהדברים שזה אומר, זה שגם בעידן של וויצ'יץ', שאראס ופארקר, היורוליג היה טוב פחות משהיה עשור קודם לכן, שהוא בעיקרון דבר שאין לי ספק לגביו (ובלי להמעיט במכבי באופן ספציפי, שהיתה באמת קבוצת על, בעיניי בכל עידן, אבל היתה גם גדולה בשני מספרים על כל שאר אירופה בשנתיים האלה).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ועדיין אותה קבוצת על היתה זקוקה לנס כדי לא להיות מודחת על ידי הקבוצה של סבוניס.

נס ושסאבוניס יצא בחמש עבירות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בלי שום ספק, וויציץ ובאסטון פרחו בהיעדרו של סאבוניס בהארכה, כמו שלא נראו כל המשחק.

אגב, בעיקר וויציץ, סאבוניס ביטל אותו התקפית והגנתית.

למכבי בתקופה ההיא היתה בעייה מנטלית קשה. היא לא נכנסה לפורמת "קבוצת על" של ממש עד הנס ההוא, שפתח לה את כל הצ'אקרות ומאז, דרך הפיינל פור ודרך כל העונה הבאה היא היתה באמת משהו מיוחד.

זה היה די מקביל ללייקרס של שאקובי - קבוצת על שהיתה צריכה נקודת פריצה פסיכולוגית. אצלם זו היתה סדרת 7 המשחקים מול פורטלנד עם הקאמבק המופרך במשחק 7 בפלייאוף של 2000. בגמר כבר היה להם קל יותר ועונה אחרי זה הם דרסו את הפלייאוף בצורה חסרת תקדים.

ההפסד של מכבי למסינה בגמר בפראג הרס הקבלה מושלמת של הטריפיט והרס לי טור נהדר.

אני חושב שנקודת הפריצה האמיתית היתה במהלך המשחק מול צסק"א. אחרי ז'לגיריס היתה לחלק מהאנשים תחושה/תקווה שמכבי תחווה את מה שקרה לה השנה מול ריאל, וברבע השני אאל"ט צסק"א עלתה ליתרון דו ספרתי והצדיקה את הציפיות הללו, ואז פארקר העלה הילוך והשאר היסטוריה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

באסטון אגב היה נורא במשחק ההוא. רק בהארכה הוא התחיל לשחק (בין היתר כי סבוניס לא היה שם).

גואטה, בתיאוריה זה היה יכול להיות טור נחמד, רק שקצת אונס את המציאות. קודם כל סדרת הגמר הייתה קצת יותר קלה מאשר גמר המערב, פשוט כי אינדי הייתה קבוצה פחות טובה משמעותית מהבלייזרס. הלייקרס היו אמורים לחסל את הפייסרס בגמר, אך במקום זאת קיבלנו סדרה קשוחה של 6 משחקים שהיו בה מספר נק' שיכלו להפוך את הסדרה. לא בדיוק אליפות משכנעת ובוודאי לא מתקרבת לפיינל פור של מכבי. גם הסיפור של העונה הבאה לא קרוב לזה של מכבי. מכבי כמו שאתה רשמת נתנו עונה באמת מיוחדת ודומיננטית. לעומת זאת הלייקרס נכנסו לעונה של קרבות אגו בין שאק וקובי שהסתיימו רק כשקובי נפצע לקראת סוף העונה, פישר חזר, הלייקרס התחילו לשחק כדורסל מעולה וכשקובי חזר, כבר לא הייתה לו ברירה אלא להיכנס למכונה שעבדה כל כך טוב. כמובן שהפלייאוף היה דורסני בצורה שכמעט לא היה לה דומה.

האליפות השלישית של הלייקרס הייתה אליפות של התעלות אישית, הרבה גאווה של אלופים וכמובן הכי חשוב, האנשים באפור שניצחו להם את סדרת גמר המערב.

לגבי סאבוניס ומכבי בעונה ההיא, אז מה שאני זוכר מהמשחק הראשון זה את באסטון מתעלל בסאבוניס, מנצל את האיטיות שלו בעזרת האתלטיות והזריזות. שני המשחקים הבאים כבר היו בעיקר הצגות של אד קוטה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

נחמד לראות שעדיין הלייקרס איכשהו נכנסים לת'רדים
מה שעמוס "שכח" לספר זה שבאליפות הראשונה, הלייקרס הביסו את אינדי במשחק 1 אבל בתחילת משחק 2 קובי נפצע בקרסול ולא חזר לשחק במשחקים 2 ו3, וממשחק 4 והלאה שיחק פצוע (הפציעה שרוז הודה שגרם לה לא בטעות).

באליפות השניה, אחרי שקובי בלית ברירה נכנס למכונה המשומנת, בפלייאוף הוא עבר להוביל את המכונה בריצת המערב עם מספרים ג'ורדניים (32 - 7 - 6 ב49%) מול הגדולות-פורטלנד סקרמנטו וסן אנטוניו, 3-0 4-0 4-0.

באליפות השלישית נזכיר שמעבר לקינגס, הלייקרס עשו 11-1 בפלייאוף כולל 5-0 במשחקי החוץ, דומיננטי מספיק.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

כמובן שהוא היה אונס את המציאות. אפילו הקבלתי את שאק לפארקר ואת פיני לפיל ג'קסון. יצא אחלה רק מכבי לא סיימה את הסיפור כמו שצריך (להבהיר - אשכרה כתבתי את הטור ואף פעם הוא לא פורסם. כך שיכול להיות שאני ניחסתי למכבי את הטרי-פיט)

דווקא סאבוניס ממה שאני זוכר נתן משחק עצום באותו משחק...

בדיקה באתר היורוליג מגלה על המשחק ההוא שבאסטון עשה 17 ו14 בעוד שסאבוניס נתן 18 ו17...

_________________
מה התועלת?

יכול להיות שזה היה המשחק השני, בו באסטון קלע 23 נק' עם 10-12 מהשדה. סאבוניס סיים עם 12 באחוזים נמוכים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

דווקא ההשוואה המקורית שרצית לעשות בין דיבאץ לסאבס נראית הרבה יותר מעניינת. ארגיובלי שני הסנטרים המוסרים הכי גדולים שהיו.
כן, סאבוניס היה ללא ספק גדול מדיבאץ אבל בקריירות NBA נטו? לא בטוח בכלל.

גם במאצ' אפ הזה בקריירת NBA נטו יאו לוקח, אבל בקריירה כללית? סאבוניס.
האיש הוא גאון כדורסל, הסנטר הכי מהנה לצפייה אחרי האקים אולאג'ואן (שמוחה נמרצות על כך שהעזת לומר שיאו מוכשר ממנו...)
רוב הסנטרים המוסרים נותנים באונס פסס, או מסירה גבוה לשחקן חותך. לסאבוניס היו ידיים מדהימות. הוא היה מסוגל למתוח את הזרוע הצידה ולהפעיל רק את פרק כף היד למסירה. אני לא ראיתי מוסר כזה מעולם במימדים הללו ואני גם לא אראה.
אלו היו מסירות של קוסם.

ואגב, 31.5 שלו זה הרבה יותר מסך הגיל. מעבר לפציעות שהוא עבר האיש היה עצום מימדים. הוא בקושי יכול היה לזוז כשהוא היה בNBA. מעטים הסנטרים שאני זוכר שהיו איטיים ממנו...

עמוס, טוב שאתה לא מגזים עם תאוריות הרכות שלך. אנשים עוד יאמינו שסאבס היה שון בראדלי. האיש היה חזק כמו שור וכן הוא יצא מהצבע כי הייתה לו יד נהדרת והוא יכול היה לפתוח את הצבע במקום לשמוע עוד שריקה ל3 שניות.
אף אחד לא יכול היה לשמור את שאק בשיאו אבל סבאס לפחות יכול היה לשים גוף. תאמין לי שמכל הסנטרים שהיו בליגה, סאבוניס היה ללא ספק מאלו שהוא פחות אהב לפגוש.

יאו היה כשרון התקפי אדיר, אבל הוא דם היה סנטר כבד מאוד והוא בהחלט היה רך. שתי הרגליים של יאו נראו כמו רגל אחת של סאבס. לאורך ההסטוריה סבן פוטרים על קיסמים לא החזיקו קריירות שלמות. הברכיים או הקרסוליים קורסים תחת העומס.

סליחה אבל יאו לא היה כזה קיסם בשביל הגובה. אין מה להשוות בינו לבין מנוטה בול או שון בראדלי

_________________
תודה לאלוהי הבירה

סאבוניס לא היה שון בראדלי, אבל הוא לא אהב להתלכלך בצבע והעדיף לזרוק מבחוץ. לגבי סאבוניס ושאק אני יכול להאמין לך, או למראה העיניים שלי. אני מעדיף את שלי. המיתוס של סאבוניס כשומר שאק התפתח אחרי גמר המערב 2000 וכמו שאמרתי, בעיני המפתח לא היה סאבוניס אלא שיד. בעונה אחר כך הם שוב נפגשו והפעם שאק האכיל אבק את הבלייזרס וסאבוניס, בדיוק כפי שהוא נהג לעשות בקלילות בשנים לפני 2000.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

יש לי מצ׳ אפ שלא חשבתם עליו.
יושבים? קבלו.
קובי vs לברון.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

הודעה של פלאש בעוד 5...4...3..


ברצינות זה מצ׳ אפ שאין סיכוי שאעשה לפני 2016 או משהו

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ברצינות למה לא לעשות את המצ'אפ בסוף העונה הנוכחית? אתה יכול להיות סמוך ובטוח שכשמיאמי יעשו ריפיט יהיו כאן יותר מבודדים שיפמפמו שהוא כבר עבר את קובי.

שאק VS דאנקן, צ'ונסי מול פארקר, ובמיוחד ריי אלן מול רג'י מילר, מאלון מול בארקלי וגארנט מול נוביצקי (לא מעניין אותי הסגנון השונה כמו שמעניין מי ינצח).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

בארקלי נגד מאלון