סל ניוז

טוב, כנראה שבאמת הרושם הראשוני קובע, כשאני חושב על מאלון אני בעיקר חושב על קבלת כדור באזור האותיות מP&R וכניסה דורסנית לסל משם בכוח בלתי עציר.

אני התחלתי לעקוב אחרי הNBA בעונת האליפות החמישית של מייקל ( 97 ) ובתור אחד שבדיוק התאהב בעדי גורדון והפועל ירושלים, הייתי חייב לקחת את הצד של האנדרדוג, הלא היא יוטה בשנתיים הראשונות בהן עקבתי אחרי כדורסל.

לכן, קארל מאלון היה השחקן הראשון שאהדתי מעבר לים. וככזה ההצבעה שלי הולכת אליו.
אגב, לא מבין את האמירות לגבי זה שנוביצקי סקורר טוב ממאלון. מאלון קלע יותר ממנו בכל פרמטר ( ממוצע, עונת שיא וכמובן מצטבר שפחות מעיד על משהו). אפשר לטעון שנוביצקי סקורר יותר מגוון מנו כמובן, אבל לא רואה איך שחקן שבאופן עקבי קלע פחות יכול להחשב כסקורר טוב יותר.

ואחרי שגיניתי אותו, המקום השני אצלי הולך לנוביצקי. סקורר מגוון להפליא, בלתי עציר שהוא נכנס לקצב. את הזריקה שלו בפייד על רגל אחת לא היה ולא יהיה מי שיכול לעצור ממרום גובהו. שחקן הישגי בסופו של דבר (גם תארים אישיים וגם אליפות) גם אם הרגיש שהוא יכול יותר.

את בארקלי לא ראיתי וגארנט שיחק רוב הקריירה שלו בקבוצה גרועה , ושכבר שיחק בקבוצה טובה אז חלק את המושב הקדמי עם עוד 2 חברים ככה שמחינתי בארקלי וגארנט תיקו במקומות 3-4 .

שקי, רק רציתי לציין שלפי ההיגיון בפסקה האחרונה, אז גארנט חולק את המקום השלישי עם עוד אלפי שחקנים שפרשו בין סוף שנות הארבעים לאמצע-סוף שנות התשעים.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אם להבהיר את כוונתי, בהינתן זה שלא ראיתי את בארקלי בלייב אבל אני מודע להישגים שלו ולהיילטים שלו ולבאז הכללי סביבו , ובהינתן זה שראיתי את גארנט בשיאו ( וגם מעבר לשיאו, אך בקושי טרם שיאו) ובהחלט נהנתי מלראות אותו אבל אני לא מאמין שיש לו שהוא ברמה של מאלון ונוביצקי מבחינה כללית, אני הולך על תיקו.

אפשר גם לשים על מקומות 3-4 Don't care ( משתנה בוליאני שבין אם הוא 0 או 1 הוא לא צריך להשפיע על תכנון המערכת). באופן כללי את התיקו על מקומות 3-4 אתה יכול להחליף ב"אין לי מספיק מידע כדי להחליט אם בארקלי היה גדול מגארנט על סמך זה שלא ראיתי, אבל אני כן ממקם את גארנט מתחת למאלון ונוביצקי.

אולי זה בגלל שאני טיפה סניטמנטלי לגביו, אבל איכשהו עצם זה שרודמן לא נמצא בדיון על העמדה הזו חורה לי. בסדר, הוא הרבה פחות מגוון משאר המועמדים, אבל מבחינת הישגים ותארים, הוא בהחלט מביט לכולם בגובה העיניים.

_________________

נורטון,חשבת על מצ'אפ של נוביצקי מול בירד.

צ'רלי, לא כוחות.

מאדים, האמת היא שאתה צודק. רודמן אפילו יותר אהוב עליי מאשר בארקלי. ועם זאת, קשה לי להכניס שחקן שלא היה מסוגל לקלוע לרשימה הזאת. אם כי אני מניח שברמה ההיסטורית הוא כן נמצא איפשהו ליד גארנט.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

רודמן בכלל לא באזור חיוג.
מת עליו אבל רודמן היה כינור שלישי או רביעי באליפויות של הפיסטונס אחרי איזייה ודומארס ואולי אפילו באותו לבל כמו ליימביר. (נגיד שלישי רק בשביל למנוע ויכוחים)
באליפויות של שיקגו הוא גם היה כינור שלישי אחרי ג'ורדן ופיפן כאן לפחות הוא בוודאות מקום שלישי.
בארקלי לא היה כינור שני לאף אחד הוא היה הכוכב שסחב הכי הרבה מהעומס.
מאלון היה שווה בשווה עם סטוקטון אולי אפילו לפניו תלוי את מי שואלים.
נוביצקי הוא הכוכב הראשי של דאלאס ללא עוררין.
גארנט היה מקום ראשון במינסוטה שנים ומקום שני בסלטיקס מרבית הזמן וכוכב ללא שום עוררין.
רודמן הוא אחד מהריבאונדרים הטובים בהיסטוריה ואחד מהשומרים הטובים בהיסטוריה אבל אפילו הוא לא חושב שהוא סחב את את הפיסטונס או הבולס עליו בשום שלב. (בכלל לא מזכיר את הספרס)

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

רודמן היה כינור שלישי לא רק כי הוא היה נגר התקפי, אלא בעיקר כי פיפן וג'ורדן היו שומרים מדהימים בעצמם ( אם כי פחות מרודמן).

אבל עם השורה התחתונה יש לי קצת וויכוח, מכמה סיבות :
1) במפגשים ראש בראש בין מאלון לרודמן כמעט תמיד ידו של רודמן הייתה על העליונה ( לפחות בשנתיים האחרונות שאני זוכר), מה שאומר לי איכשהו שההגנה של רודמן הייתה לא פחות יעילה מההתקפה של מאלון.

2) לא רואה איך גארנט שהוביל קבוצה לגמר מערב ולקח אליפות כחלק ממפלצת תלת ראשית ( לא חושב שהוא היה שני, הוא היה חלק משלישיה די שווה בעיני) נותן לו יתרון על שחקן שלקח 5 אליפויות כשחקן 2-3-4 בקבוצות שבהם הוא שיחק.

הבעיה לשחקנים מהסוג של רודמן ( אשר למהן ההגינות , הוא היה בין הבודדים במשבצת הזאת) , היא שאין כמעט סטטיסטיקה לגדולה שלהם. נכון מספרי הריבאונד שלו היו מפלצתיים, אבל זה לא מספר אפילו רבע מהסיפור על ההגנה הפסיכית שלו.

לא בטוח שאני מסכים איתך לגבי זה שהוא לא חלק מהרשימה הזאת.

אני לא בטוח שג'ורדן (בעיקר זה שלפני הפרישה הראשונה), ופיפן (תמיד) היו שומרים פחות טובים מרודמן. האמת היא שהם היו שלישייה בלתי עבירה.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני גם לא מבין מה רודמן עושה ברשימה הזו (ממילא זו השוואת מצ' אפים בין שחקנים שיש דמיון ברור ביניהם, לא סתם רשימת הגדולים בהיסטוריה). לא זוכר אותו מימי דטרויט, אבל עד שיקגו הוא היה בעיקר הד קייס ופספוס, ולשיקגו הוא הגיע כשהיא כבר בשיא תהילתה. לדעתי זה יותר מקרה כריס אנדרסן לעשירים (היי, הנה מצאתי שימוש לביטוי המעצבן הזה). חוץ מזה, לשיקגו גם היה את קוקוץ' בשלב הזה, לא?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אבל קוקוץ' גם היה שחקן שישי, וגם לדעתי שיחק לא מעט כמחליף הראשון לפיפן\ג'ורדן וקצת פחות ב-4 (אם כי כששיחק יחד עם ג'ורדן ופיפן, מן הסתם הוא היה ה-4). בכל מקרה, רודמן בעיניי לא כזה רחוק מהם, כי ההגנה שלו באמת היתה פנומנלית, ובעיניי, בלעדיו שיקגו, עם כל הכבוד, לא היתה לוקחת את 3 האליפויות שהיא לקחה.

אגב, במדד "נורטון" שהמצאתי לפני שבועיים, רודמן נמצא בכבוד בין ארבעתם, אחרי מאלון ונוביצקי, אבל לפני גארנט ובארקלי (מבחינת הממוצעים).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

5 האגורות שלי, אבל קודם כל דיסקליימר-אני משוחד לגמרי לטובת גארנט, אהבתי אותו מאוד כשהוא היה במינסוטה ואפילו יותר כשהוא הגיע לבוסטון.

1. גארנט. מצד אחד, הוא הסקורר הפחות מוכשר בחבורה והפער אפילו לא צמוד במיוחד, הוא תמיד היה סקורר יעיל ומועיל, אבל כמעט אף פעם לא מפלצת התקפית בלתי עצירה. אז למה הוא כן ראשון? קודם כל, הוא היחיד מבין כל הרביעיה שהיה לו אימפקט עצום על המשחק גם בימים שהוא לא קלע טוב, הוא שחקן ההגנה הכי טוב מבין כולם ולטעמי בפער פשוט עצום, מאלון לעת זקנה אולי השתפר בתחום, אבל לדעתי לא מספיק בשביל לסגור פער כל כך גדול לאורך שנים. שנית, הוא מנהיג אדיר, נוביצקי ומאלון לדעתי אף פעם לא היו כאלו ואת בארקלי אני לא זוכר מספיק טוב בשביל לחוות דיעה אמיתית, אני זוכר אותו משחק ואני זוכר אותו כשחקן אדיר, אבל לזכור אותו כמנהיג או לא מנהיג? קצת גדול עלי. בעיני הגורם שהכריע את הכף לטובתו הוא השינוי העצום שהסלטיקס עברו כשהביג-3 נוצרו שלדעתי נזקף קודם כל לזכותו (ויותר מזה-בעיני כמעט אך ורק בזכותו, כי פירס צריך את המנהיג הווקאלי לידו כדי לפרוח, זה היה במידה מינורית עם אנטואן ווקר, זה היה הרבה יותר משמעותי עם גארנט, בלי הדמות הזו פירס הוא עוד סקורר נהדר שלא מוביל את הקבוצה שלו לכלום), גם אם פירס היה הסקורר המוביל ואלן תמיד היה רוצח בדם קר בדקות הסיום, המנטאליות של הקבוצה הרעה שאף אחד לא רוצה לשחק מולה בפלייאוף זה קודם כל גארנט. חוץ מזה, בעיני הוא גם המוסר טוב מבין הארבעה ובתור ריבאונדר שני אולי רק לבארקלי, אבל עוד מעבר לסטטיסטיקה, אני לוקח אותו קודם כל בגלל האופי. אני גם חושב שאם הוא לא היה נפצע ב-2009, פציעה שהשפיעה עליו גם ב-2010, לסלטיקס היה סיכוי אמיתי ורציני לריפיט ואולי אפילו לת'ריפיט.

2. בארקלי. את בארקלי אני זוכר הכי פחות טוב מבין כל הארבעה, והיה לי קשה מאוד לבחור בינו לבין מאלון. בארקלי בשיאו היה לדעתי יותר טוב, אבל השיא של מאלון נמשך לנצח במונחי NBA, בסופו של דבר, אני לא מסוגל להתגבר על העובדה שמאלון היה לוזר גדול יותר מבארקלי, מה גם שכשיש לי התלבטות בין דירוג היסטורי של שני שחקנים, אני חושב מה היה קורה אם הייתי שם אותם אחד מול השני בשיאם, וכאן אני חושב שבארקלי היה לוקח. אני אמנם חושב שהיה הטייה מסויימת לטובת בארקלי בגלל הכריזמה העצומה שלו לעומת מאלון שהיה צנון יבש והעובדה שהסגנון שלו תמיד היה הרבה יותר כיפי לצפייה, אבל עדיין, שחקן גדול שהתעלה ברגעים גדולים, רק חבל על הקריירה שלו שהתקצרה בגלל פציעות ושג'ורדן שדד לו את האליפות שכל כך הגיעה לו.

3. מאלון. זה נראה לי כמעט פשע להגיד את זה כאן, אבל אהבתי את מאלון כשהוא שיחק ותמיד הייתי בעד יוטה בסדרות הגמר מול שיקגו. תמיד אהבתי שחקנים שבאים כל ערב לעבוד ונותנים את התפוקה וזה בדיוק היה מאלון לאורך, שוב, תקופה שהיא בגדר נצח במונחי NBA מאמצע-סוף שנות ה-80 ועד תחילת שנות ה-2000, וזה משהו שבעיני אי אפשר לזלזל בו. אם היינו מסתכלים נטו סטטיסטית, סביר מאוד להניח שמאלון היה בטופ של הרשימה הזו, הסקורר הכי טוב, גם במצטבר וגם בשיא (היחיד שעבר את רף 29 הנק' למשחק ועשה את זה 3 עונות ברציפות), ויותר מזה, אם היינו עושים דראפט של כל הזמנים, כשאנחנו יודעים איך תיראה קריירה של כל שחקן, בהחלט יכול להיות שהייתי לוקח את מאלון ראשון רק בגלל העובדה שהייתי יודע שהוא ייתן לי תוצרת של סופרסטאר למשך יותר מעשור וחצי בלי לפספס משחק, אבל רק אם הייתי יכול לצוות איתו עם איזה גארד שבאמת יהיה רוצח במאני-טיים, אחרת אין לי שום סיכוי לאליפות. אבל בסופו של דבר השניים האחרים פשוט טובים יותר בעיני.

4. נוביצקי. למען האמת אני גם בדעה שאם לא עונת 2011 שבה, בעיני, היה לו המון מזל וצירוף מקרים מוצלח, הוא לא היה בדירוג הזה אלא ההוא שנמצא חצי מדרגה מתחת. אין ספק שהוא סקורר אדיר, אבל אף פעם לא התקרב למספרי השיא של מאלון או אפילו בארקלי ומעבר ליכולת שלו כסקורר, שגם בה אני לא בטוח שהוא עדיף על מאלון או בארקלי, אני חושב שהוא נופל מהשלישיה שמעליו פחות או יותר בכל פרמטר. מה שכן יש לו ביד, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו, זו העובדה שהוא היחיד ברשימה שלקח אליפות כסופרסטאר היחיד, הבלעדי והבלתי מעורער של הקבוצה שלו, שזה בהחלט משהו להתגאות בו. אבל בסופו של דבר, אני חושב שכשאנשים יזכרו בעונת 2010-11, אני הם יזכרו בה כ-"העונה שבה לברון נחנק ביג-טיים" ולא כ-"העונה שבה דירק נוביצקי היה הגדול מכולם"', ולראיה-באותה עונה הוא אפילו לא נבחר לחמישיה הראשונה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מעבר למנהיגות של KG בהגנה, בהתקפה? הוא מנהיג בערך כמו שפאו גאסול מנהיג. הייתי מגדיר אותו כפה גדול מאוד יותר מאשר מנהיג ווקלי, וכמעט תמיד השאיר עלי רושם של פחדן באופן כללי - במובן הפיזי והמנטלי, בזמן שנוביצקי שהיה רוצח ברגעי מומנטום והמנהיג הבלתי מעורער של דאלאס להמון זמן. אפשר להנהיג בפעולות ולא בדיבורים, נוביצקי היה דומה לדאנקן בקטע הזה (ושניהם דיברו לקבוצה כשהיה צריך). בבוסטון המנהיג היה פירס שלקח את בוסטון קדימה כשהיא היתה עם הגב לקיר, כל הקבוצה הלכה אליו וזזה הצידה ברגעי משבר, ואחר כך לרונדו. בנוסף האליפות של נוביצקי היתה צירוף מקרים כזה: האיש פגש בפלייאוף את דוראנט, קובי, לברון ו-וייד, השחקנים הטובים בליגה עם עם סגלים מסייעים מצוינים, ודירק היה הרבה יותר טוב מכל אחד מהם בסדרות. ראיתי את כל המשחקים שלו מחצי הגמר, נוביצקי היה אגדי. ואם כבר חמישיות, גארנט ונוביצקי שיחקו באותה תקופה באותה עמדה, שניהם נבחרו 4 פעמים לחמישיה הראשונה, דירק 5 פעמים לשניה ו3 פעמים לשלישית, גארנט 3 פעמים לשניה ופעמיים לשלישית. דירק לאורך הקרירה השיג לא פחות מהאחרים, ולדעתי נוביצקי מכונת ההתקפה הכי טובה מהארבעה, וזה ניכר בממוצעי הפלייאוף:

נוביצקי: 25.9 נק', 10.3 רב', 2.6 אס', 46.3% מהשדה ו89.3% מהקו -כנראה חסר תקדים לסבן פוטר.
גארנט: 19.1 נק', 11.1 רב', 3.5 אס', 47.7% מהשדה ו79.1% מהקו, היתרון שלו באס' ורב' די מינורי, הייתי מעדיף להתחיל את הקבוצה שלי משחקן בלתי עציר כמו נוביצקי מאשר משחקן אול ארואנד כמו גארנט. האחד יכול להוביל אותי לאליפות והשני בעיני לא יכול להשתלט על פלייאוף גם בשיאו.
מאלון: 24.7 נק', 10.7 רב', 3.2 אס', 46.3% שדה, 73.3% מהקו, 100% לוזר, ובמחשבה שניה אני מתחרט על הקול שנתתי לו בסקר. ירידה של 5% מהשדה בפלייאוף.
בארקלי: 23 נק', 12.9 רב', 3.9 אס', 51.3% שדה ו71.7% מהקו. היחיד עם יתרון משמעותי על נוביצקי ברב' ואס'.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

רוני, בארקלי היה מוסר עדיף על גארנט.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

עוד משהו שלא ציינו כאן, זה ההשפעה של השחקנים הללו על המשחק והליגה, וכאן היוצא דופן הוא דווקא מאלון ואולי גם בארקלי. קארל מאלון לא שינה את האן בי איי. סקורר מעולה, אחד מתוך הצמד נמוך-גבוה כנראה הכי טוב שראה האן בי איי, בריון שאתה לא רוצה לשמור ולא להישמר על ידו, ריבאונדר בחסד. אבל לא אחד ש-GMים אמרו לעצמם בדראפט - אני רוצה שחקן תואם קרל מאלון.

בארקלי הצית את הדמיון. שחקן בגובה 198 ס"מ (והרוב אומרים שהיה אף יותר נמוך) שמשחק פאוור פורוורד בלי רגשי נחיתות, יכול להוריד כדור לרצפה, לחדור לסל, לקלוע מבחוץ, להוביל את הליגה בריבאונדים... מצד אחד, זה שחקן מדהים שאתה רוצה שיהיה לך בקבוצה. מצד שני, ברור לך שהסיכוי שתראה עוד אחד כזה שואף ל-0. בתחילת העונה נעשו לא מעט השוואות של רויס וייט לבארקלי. לא סתם אמרתי שזה מופרך. לא זכור לי ב-10 שנים האחרונות פאוור פורוורד אולסטאר בגובה הזה, ואפילו לברון גבוה יותר...

ואז יש לנו את גארנט ונוביצקי. שני שחקנים שהם סבן פוטרים (גארנט הגיע לליגה 211 ס"מ ואומרים שגבה מאז) ואין ספק ששינו את המשחק. גארנט היה שחקן הפנים החדש, שכל אחד רוצה שיהיה לו. גבוה, אתלטי, שומר, חוסם, חוטף, מוסר, קולע מבפנים, קולע מבחוץ. הוא היה התיכוניסט הראשון שנבחר בדראפט לראשונה מאז 1975 ואין ספק שגל התיכוניסטים ששטף את הליגה בשנים 1995-2005 היה הרבה בזכותו.

נוביצקי. גם כן. ילד בן 18 בגובה 213 ס"מ ששיחק בליגה השנייה בגרמניה. יודע לקלוע משלוש ולמעשה מכל בלטה על המגרש, יודע להוריד כדור לרצפה ולהוביל מתפרצת, ויש לו גרף שיפור מדהים כשבכל שנה בדאלאס ב-5-6 שנים הראשונות שלו הוא שיפר אספקט אחר של המשחק. כמה מהפלופים הגדולים של הדראפט חייבים לו את שכר הרוקי שלהם, בין השאר סקיטשווילי ודארקו מיליצ'יץ'.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לא הבנתי ממש למה בארקלי היה יותר מודל ממאלון. GMים רצו בקבוצה שלהם פאור פורוורדים נמוכים?

נוביצקי כמו שרשמת ממש שינה את התפיסה של המנהלים ( למען האמת, לרעה ) בזה שכולם רצו את הנוביצקי הבא מאירופה.

תותח, דיברתי בפוסט הפותח רבות על השפעתם כאבות טיפוס. אם כי אני חייב לציין שאני לא יכול לנקוט זאת לחובתו של מאלון, לא אשמתו שהוא בדיוק בגובה ובגודל של הפאוור הממוצע. (מה גם שציינתי, שעד למאלון ובארקלי, התפיסה היתה שמספרי 4 הם נגרים ז'לובים שעוזרים לכוכב בסנטר, מאלון ובארקלי בהחלט שינו את התפיסה הזאת).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

דומני שמקהייל עוד קודם.

_________________

סטטיסטית זה בטוח לא נכון (בארקלי הגיע ל-5 אס' למשחק רק פעם אחת בקריירה, גארנט שש) וגם הזיכרון שלי אומר אחרת אבל, כאמור, בארקלי הוא השחקן שאני זוכר הכי פחות טוב מכולם ואני מניח שאתה זוכר אותו טוב יותר ממני.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

המהלך הכי יעיל שלו היה הפוסט אפ, כשבארקלי חיכה לדאבל טים וכשהוא הגיע, כי האופציה השניה הייתה 2 נק' של בארקלי, אז הייתה מגיעה המסירה המתוזמנת היטב, בדר"כ לא כאסיסט, אלא מסירה שהובילה לאסיסט.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא הצבעתי כי זו בחירה קשה מדי.
בוחר את מאלון בעונה הסדירה, את דירק במוד האליפות בפלייאוף, את גארנט בחדר ההלבשה ואת בארקלי במסיבת העיתונאים.

לנוביצקי יש עוד דלק במיכל, אולי הוא יעקוף את כולם.

שקי - GMים רצו פאוור פורוורד שעושה הכל. בארקלי היה כזה, רק שהסיכוי להשיג אחד כזה שאף ל-0, וכמו שציין נורטון, עד ששחקנים מסוג מאלון, בארקלי או קווין מקהייל הגיעו, הדגם לפאוור פורוורד ממוצע היה איי סי גרין, הוראס גרנט, צ'ארלס אוקלי, ריק מהורן וכו'

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הדוגמאות שלך היו טובות יותר, אם השחקנים שציינת לא הגיעו אחרי מאלון, בארקלי או מקהייל.
גם לפני כן היו פאוור פורוורדים מצויינים התקפית. אלווין הייז היא דוגמא מצויינת, אבל היו עוד. גם בתקופת בארקלי ומאלון הפרוטוטייפ של הפאוור פורוורד היה השחקן הגבוה הפיזי, שלוקח ריב' שומר הגנה וקולע מדי פעם - אתה יודע שחקנים בטיפוס של איי.סי גרין, הוראס גראנט, צ'ארלס אוקלי, ריק מהורן וכו'.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

רמות התיחכום כאן לא מתאימות לקריאה בחמש לפנות בוקר. לקח לי יותר מדקה להבין איך התותח ועמוס חשבו בדיוק על אותם שחקנים.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)