מדי פעם באי.אס.פי.אן איזה כותב חדשן שמשתממש בסטט' מתקדמות ומדדים יפים ומעניינים מנפיק איזה כתבה מרתקת שמראה תוצאות מפתיעות. איכשהו בכתבות הללו יוצא ששיין באטיה הוא שחקן טופ 5 או עוד איזה שקר כלשהו. המדד שלי למדד רע הוא שתי תוצאות הזויות או יותר.
ולעניינו כתב בשם קווין פלטון פרסם את 50 הופעות הפלייאוף הגדולות בהיסטוריה לפי המדד שלו שלא נתעכב עליו. כמובן שכמו כל מדד חלק מהאמת מסופרת והשמות ג'ורדן, לארי, שאק מככבים בעשיריה הראשונה שלו (אבל לא מג'יק, 5 פעמים אלוף, 3 פעמים MVP), אבל חלק אחר לא ברור לחלוטין.
פנינים נבחרות - -ההופעה הבינונית של דאנקן ב-2007 מדורגת גבוה מקמפיין ה-MVP ב-2005 ובמקום ה-21 המאד גבוה. ה-MVP של אותה סדרה, טוני פארקר, לא בין ה-50.
-מופע ההיחנקות של דירק נוביצקי ב-2006 זוכה להערכה נאה שבמקום ה-40, מופע ה-MVP של נוביצקי ב-2011 קצת פחות, במקום ה-50
-האקים היה מעולה ב-1994 והצליח לקחת את האליפות אולי הכי אנונימית בעונת NBA מזוויעה עם גמר NBA מזוויע. הקבוצה הזאת, שנהנתה מהפרישה של ג'ורדן, מדור שחקנים מבוזבז ומהתרחבות הליגה ודילול הכישרון סביר להניח שלא הייתה לוקחת אליפות בשום עונה, למרות העונה הגדולה של האקים. חוסר התחרות כנראה גרם לכתב להעדיף את החלום ודירג את הפלייאוף הנ"ל במקום השביעי. לעומת זאת פלייאוף 1995, שבו האקים בעיני היה בשיאו כשהוא השפיל יריב אחר יריב וסחב על הגב שלו את הרוקטס לאליפות ללא סדרה אחת עם יתרון ביתיות זוכה לפחות אהבה, במקום ה-30, למעשה פחות אהבה מאשר הקמפיין שלו ב-1986 שהסתיים בהפסד לסלטיקס בגמר האן.בי.איי.
-שיא הביזאריות וחוסר ההבנה מקושר כמובן ללברון ג'יימס, פריק הסטט' שלא תמיד עומדות במבחן המציאות ונקדיש לכך כמה נקודות.
-ההופעה הטובה ביותר של לברון כמובן היא מהעונה הקודמת וגם לטעמי היא הייתה מדהימה. לטעם הכתב היא הייתה יותר ממדהימה ורק מלייאוף הגמר הראשון של מייקל היה טוב ממנה, אבל זה כבר באמת לא משהו שגורם לי לכתוב הודעה ויכול ליפול בקטגוריית הפוטייטו, פוטאטו, אבל ההופעה הבאה בטיבה אליבא דפלטון כבר גורמת לזעקות שבר. אנחנו מדברים על 2009, השנה בה הקאבס עם יתרון הביתיות הצליחו להפסיד בגמר המזרח, לא גמר האן.בי.איי חס וחלילה, לאורלנדו המפתיעה באחת מההופעות המאכזבות של קבוצה עם המאזן הטוב בליגה. הדירוג? 22. לפני הופעות חלשות כמו קמפיינים ה-MVP של מג'יק ב-1980 וב-1982, יותר טובה מהפלייאוף האחרון של מייקל ג'ופרי ג'ורדן, עדיפה כנראה לא במעט על סדרת ה-MVP של האקים ב-1995 מול אורלנדו שדורגה במקום ה-30.
-גם עבודת החיסול של הספארס על לברון ג'יימס ב-2007 באחת הסדרות הכי חד צדדיות בתולדות הגמרים לא זוכה להערכה, כשההופעה של לברון ב-2007 מדורגת במקום ה-39. טוני פארקר, ה-MVP של הסדרה, להזכיר לכולם, לא נכנס לרשימת ה-50
-אבל השיא כמובן שייך למופע ההיחנקות הגדולבהיסטוריה ואולי סדרת הגמר הכי גרועה של כוכב אן.בי.איי שאני ראיתי - לברון ב-2011. אז לפי סטט' מאד מדוייקות ההיחנקות וההיעלמות של לברון שאנחנו ראינו לא באמת קרתה, כי זאת הייתה ההופעה ה-44 בטיבה לפי הכתב, טובה יותר מאשר זאת של ווייד שנתן פלייאוף מעולה ובגמר נראה כמו שחקן כדורסל ודורג במקום ה-49 ובוודאי עדיפה על הופעת ה-MVP של דירק שבסה"כ סיפק כמה רגעים של קסם שהובילו את המאבס לגמר האן.בי.איי, לאליפות ולתואר MVP.
כרגיל, מרוב התעסקות בפרטים הקטנים, פלטון שכח את התמונה הגדולה. היחנקות כמו שלברון הציג ב-2011 מבטלת את כל מה שהשחקן עשה לפני כן, גם אם הוא החזיק בממוצעים של 73 נק' ו-21 ריבאונדים. בסופו של דבר הופעה בגמר היא משמעותית יותר מאשר איזה סדרת סיבוב ראשון מגוכחת מול מילווקי כלשהי ומגדירה הופעת פלייאוף של שחקן. אליפות בשנה נוראית וחלשה על הנייר נראית בדיוק אותה דבר כמו אליפות מפתיעה במיוחד, אבל כל מי שראה את האקים מנגב את הריצפה עם דיוויד רובינסון לא יכול להגיד שההופעה שלו בפלייאוף בעונה הקודמת הייתה עדיפה בהרבה (או בכלל לטעמי) על פני המסע כנגד כל הסיכויים של הרוקטס ב-95.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|