|
ואחרי מצ' אפים מהנ.ב.א, ומאירופה ואפילו ממכבי שלנו, הגיע תורה גם של הפועל ירושלים.
אז מי שהכי מגיע לו מצ' אפ הוא עדי גורדון, אבל לא יכולתי לחשוב על מישהו מתוך הפועל שהיה יכול להוות מצ' אפ ראוי לו מתוך הקבוצה (אם כי אני עדיין חושב על מצ' אפ מעניין בין עדי גורדון לדורון שפר מתישהו). אני בכל מקרה, די בטוח שבקצת פחות מעשור האחרון, אין שם שום שחקן שבאמת ראוי למצ' אפ, אז צריך לחזור קצת להיסטוריה, ובהיסטוריה היו שניים.
בילי תומפסון מול קני ווליאמס, כנראה שני הזרים הכי חשובים ששיחקו בקבוצה, בתקופת הפאר שלה. תקופה שאולי זרים כמו נוריס קולמן התחילו, אבל אין ספק שבשיא, אלו היו השניים. הסמול פורוורד של הלייקרס, שהוסב לעמדת הגבוה הדומיננטי של הפועל ירושלים, מול ההד-קייס של אינדיאנה שנתן בירושלים את השיא המובהק של הקריירה שלו. שניהם הגיעו להישגים קבוצתיים חביבים, אבל בעיקר ביססו את מעמדה של הפועל ירושלים כקבוצה מס' 2 במדינה, לפחות באותה תקופה.
בילי תומפסון
למעשה, יגידו האוהדים, הפוך לגמרי מיריבו. צנוע, נחבא אל הכלים. לא עושה דברים שהוא לא יודע, וארגיואבלי הזר הכי אהוב של הפועל ירושלים בכל הזמנים. מבחינת סגנון המשחק שלו, הוא היה אפור למדי. אני זוכר אותו בעיקר כשחקן פיקנרול טוב, שהיה לגורדון, מה שמאלון היה לסטוקטון, עד כמה שההשוואה הזו הגיונית. ואולי יותר מכך – כשחקן שחי היטב על כדורי זבל, שאותם הוא היה אוסף עם יכולת ריבאונד מרשימה. ללא ספק אחד החוסמים הטובים בליגה באותה תקופה ובכלל. היום ממשיך בדרכו הצנועה, כשכמו דייויד רובינסון, אם כי בסקאלה אחרת לגמרי, מן הסתם, גם הוא כומר.
הישגים קבוצתיים:
שני גביעים רצופים עם הפועל ירושלים
שתי הפסדים בסוויפ מול מכבי תל אביב בגמר-סלים.
רבע גמר בגביע אירופה למחזיקות בעונת 96\97
ראוי לציין אם כי זה לא בדיוק חלק מהמצ' אפ שהיו לו שתי אליפויות כשחקן שולי עם הלייקרס בסוף שנות השמונים.
הישגים אישיים:
חמישיית העונה ב 94\95
חמישיית העונה השניה בעונת 95\96
סטטיסטיקות
פעמיים הוביל את הליגה באחוזים מהשדה עם כ 68 אחוזים.
סיים את עונתו הראשונה בירושלים עם 20 נקודות, 10.6 ריבאונדים. את עונתו השניה עם 16 נקודות ו-9 ריבאונדים, ואת עונתו השלישית עם 17.6 נקודות ו 7.4 ריבאונדים
בנ.ב.א, בלייקרס היה בהחלט שחקן שולי ששיחק מעט, וקלע מעט. הפך אבל להיות שחקן של דאבל פיגר בקבוצה חלשה מאד במיאמי, בה במשך שתי עונות קלע כ 11 נקודות עם 7 ריב', 2 אס' ויותר מחסימה למשחק
קני ווליאמס
כן, הד קייס, אבל תכל'ס שחקן שלם יותר מאשר בילי תומפסון, שהיה יעיל ושקט ואהוב, אבל בעיניי לא יותר מכך. לקני ווליאמס בשיאו, לדעתי היו את כל הכלים להיחשב לאחד הפאוורים הטובים באירופה. יכולת מסירה מצוינת, קליעה טובה מהשלוש, אתלטיות נדירה. הגנה לא רעה בכלל (אם כי לא ברמה של בילי תומפסון) באמת הוא היה שחקן שמאד אהבתי, ומאד רציתי שיגיע למכבי. בלט אפילו בעונה המיתולוגית של ירושלים ביורוליג, או איך שזה לא נקרא בעונת 97-98
אבל בסופו של דבר, המנטליות שלו הכריעה אותו, סיפור הדרכון הצ'כי כמובן, הדשדוש בכל מיני קבוצות כאלה ואחרות בליגה בגיל מבוגר, כשלאחרונה דווח שהוא נתפס (ונדמה לי נזרק מהארץ) בתחנה המרכזית בתל אביב. סיפור עצוב לשחקן שהיה צריך ויכול להיות גדול הרבה יותר.
הישגים קבוצתיים:
4 גמרים רצופים, בכולן הפסיד עם הפועל ירושלים בגביע מול מכבי ת"א.
2 גמרי ליגת העל בכדורסל, ושוב – מכבי ת"א יצאה המנצחת ובקלות. אם כי יצוין שבעונת 98-9, ירושלים היתה הקבוצה מס' 1 בסיום הליגה הסדירה.
פעמיים שמינית גמר בספורטה. וכמובן, השתתפות בעונתו האחרונה ביורוליג היחיד של הפועל ירושלים.
גמר סל עם הפועל תל אביב בעונת 04-05
הישגים אישיים:
חמישיית העונה בעונת 98-99
חמישיית העונה בעונת 99-00
סטטיסטיקות:
13.5 נקודות, 7.7 ריבאונדים בעונת 97-98 בליגה
15.1 נקודות, 7 ריב' בעונת 98-99
19.6 נקודות, 7.6 ריבאונדים בעונת 99-00
15.6 נקודות, 7.3 ריבאונדים בעונתו האחרונה בירושלים 00-01
בעונתו הראשונה ביורוליג, קלע 13 נקודות עם 8 ריבאונדים (חמישי ביורוליג) ב-16 משחקים.
שיחק ספורדית עם הצלחה בינונית מינוס בקבוצות כמו הרצליה ורמת גן בעונות שאחר כך, למעשה העונה המלאה למדי היחידה שלו אחרי תקופת ירושלים, היתה עונה מצוינת והבלחה חד פעמית עם הפועל תל אביב בעונת 04-05, אז תרם 13 נקודות ו-8 ריבאונדים בליגה ועוד 14 נקודות ו 7 ריבאונדים בריצת פלייאוף מצוינת שהסתיימה רק בסוויפ מול מכבי בגמר.
בנ.ב.א היה שחקן שולי באינדיאנה שקלע בין 3 ל 6 נקודות למשחק, אם כי בדרך כלל היה חלק מהרוטציה, וגם הוסיף בשיאו 4 ריבאונדים למשחק.
סיכום:
את קני ווליאמס אהבתי, את בילי תומפסון פחות. בגדול, אין לי ספק שקני ווליאמס היה השחקן השלם יותר, בדיוק כפי שאין לי ספק שהמחויבות של בילי תומפסון והאופי שלו היו גדולים לאין שיעור מאשר אלו של קני ווליאמס. כך או כך, אני מניח שבילי תומפסון השפיע יותר על הפועל ירושלים. הוא היה שם כשהקבוצה בדיוק התחילה להיות גדולה, הוא יחד עם עדי גורדון, היה חלק אינטגרלי של הבסיס והיסוד, של הקבוצות שבגללן אני מניח שרוב אוהדי ירושלים, אוהדים אותה.
אז אולי קני ווליאמס היה מוכשר יותר, אבל אין לי כמעט ספק שבילי תומפסון ייקח את המצ' אפ. מצד שני, התחושה שלי היא שאני אצביע דווקא לווליאמס, אני סאקר של שחקנים שיש להם הכל, ועם זאת, אין להם כלום.
דיסקלימר:
את קני ווליאמס ראיתי יותר, את בילי תומפסון ראיתי פחות, אני מניח בלא יותר מאשר עשרה משחקים מלאים, וגם זה היה די מזמן. אם אחד או יותר מהפרטים שכתבתי כאן אינם מדויקים, אנא הרגישו חופשי לתקן
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
