סל ניוז

דאנקן הוא דוגמה לאחד השחקנים הבודדים שפשוט ניצל 100% מהפוטנציאל.

איזה מאצ' אפ אדיר. 2 מ4 השחקנים הדומיננטים ביותר מאז ג'ורדן (יחד עם קובי ולברון, שעדיין קצת מאחור) ושני הגבוהים הטובים ביותר שזכיתי לראות.

למרות שזה מאצ' אפ מאוד צמוד, לא הייתה לי התלבטות ובחרתי בשאקיל. אנשים זוכרים לו רק את השיא, אבל שוכחים שמלבד 3-4 עונות השיא, בהן באמת היה מפלצתי, היו לו עוד 11-12 שנים בטופ, ברמה שלא נפלה ולרוב גם עלתה על זו של דאנקן ומול סנטרים הרבה יותר טובים בשנים הראשונות של הקריירה מאלה שדאנקן זכה להתמודד איתם בשיאו, חוץ משאקיל כמובן. גם בגמר ההוא ב95, למרות מה שמקובל לחשוב, הוא נתן פייט רציני להאקים מבחינה אישית (28 נק' ב59.5% מהשדה, 12.5 ריב', 6.25 אס' ו2.5 חס' לעומת 32.8 נק' ב48.2% מהשדה, 11.5 ריב', 5.5 אס' ו2 חס' של אולאג'ואן).
בכל מקרה, אם נחזור רגע לשיא של הביג קקטוס, אז באמת שבשיאו הוא היה הגדול ביותר מאז ג'ורדן ולדעתי גם היה לא פחות דומיננטי מג'ורדן באותן שנים. היו לו תצוגות נדירות בגמרים, החל מ38 נקודות, 16.7 ריבאונדים ו2.7 חסימות בגמר מול אינדיאנה, מספרים מטורפים לכל הדעות ולא הגיוניים ברגע שרואים את הסדרה ומבינים שכל פעם ששאקיל קיבל את הכדור בצבע קפצו עליו 2-3 שחקנים, או שנה אחרי זה עם 33 נקודות, 15.8 ריבאונדים ו3.4 חסימות (אני לא מצליח למצוא אסיסטים, אבל היו לו לא מעט ובעיקר זכור לי המשחק השני בו סיים עם 28 נק', 20 ריב', 9 אס' ו8 חס') מול מוטומבו, שחקן ההגנה אולי הגדול בכל הזמנים, שאומנם היה מבוגר כבר אבל נתן עונה נהדרת ולא הצליח להתמודד מול המפלצת שעמדה מולו, וכמובן באליפות השלישית בה סיים את סדרת הגמר עם 36.3 נק', 12.3 ריב' ו3.8 אס' נגד ניו ג'רזי.

לגבי הקבוצות של שאקיל ודאנקן - אני לא מסכים שלשאק היו תמיד קבוצות טובות יותר. אומנם לדאנקן אף פעם לא היה שחקן ברמה של קובי לידו, אבל ב2 האליפויות האחרונות היה לו את ג'ינובילי ופארקר ברמת אולסטאר ואחלה צוות מסייע. לדיזל, פרט לאליפות הראשונה בה היה לו את גלן רייס (ומצד שני קובי היה פחות משמעותי משאר האליפויות), בשאר האליפויות בלייקרס השחקן הכי טוב אחרי שאקובי היה פישר, שחקן ברמה של צ'לאמרס פחות או יותר. גם במיאמי לא היה יותר מידי חוץ ממנו ומווייד, אלא רק חבורת זקנים שהרבה מעבר לשיאם וברגע שווייד קצת נפצע ושאקיל קצת ירד ביכולת, הם היו לאלופה הראשונה שאוכלת סוויפ בסיבוב הראשון.

ואם לתת גם כמה מילים על דאנקן - אלגנטי, יעיל, מקצוען, שחקן הגנה אדיר וכמובן אחד הסנטרים המוכשרים שידע המשחק. אה, ואיך שכחתי, ווינר. אני עדיין מתעצבן כל פעם מחדש כשאני נזכר במשחק הראשון בין הספרס לפיניקס בפלייאוף 2008, בו בשניות הסיום השאירו את דאנקן לבד על הקשת כשפיניקס הובילה ב3 הפרש והשאר כבר היסטוריה.

אוי למה הזכרת לי.... באמת חשבתי שעם שאק הסאנס יצנחו סוף סוף.
ושכחת להזכיר את הפרט החשוב למצ'אפ במהלך: שאקיל שמר על דאנקן באותה שלשה. שאק רץ אחרי החדירה של ג'ינובילי אאז"נ, ואיבד את טימי.

וכמובן אני חותם על כל מילה ומילה שרשמת.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מאצ' אפ מרתק. אם אני מסתכל בעיניים של GM אני חושב שהייתי לוקח את טימי קודם(לא חד משמעי), בעיניים של בעלים אני חושב ששאק הוא בחירה די חד משמעית.
שאק בשיאו היה תפלץ רציני. אף קבוצה בליגה לא יכלה לשמור עליו, והדאבל טים עליו עשה לכל מיני ריק פוקס ודווין ג'ורג' למיניהם קריירה, כי אף אחד לא יכל לשמור על הביג קקטוס. בשיאו הוא ודאנקן לא באותו לבל(לחובתו של דאנקן אפשר להזכיר את אותה סדרה מול הפיסטונס ואת אתונה 2004 שבה הוא היה חלק מנבחרת אמריקאית שהתבזתה די בגדול באותו טורניר). חוץ מזה, האפקט השיווקי של שאק היה עצום. הכירו אותו גם אנשים שלא התעניינו בכלל בכלל בכדורסל. הוא היה מופע שלם שכלל הכל. פעם הוא מדבר בטלפון- נעל, עושה ראפ לפני האולסטאר או סתם קורע מצחוק במסיבת עיתונאים, אי אפשר בכלל להשוות את זה לטימי והקליעה עם הקרש שלו(גם סגנון המשחק של שאק היה הרבה יותר מרגש). זו אגב גם הסיבה ששאק אף פעם לא צבר שונאים כמו קובי. פשוט די קשה לשנוא אותו.

מצד שני, אם אתה רוצה לבנות פרנצ'ייז יציב ומצליח לאורך שנים, אין ספק שטימי הוא האיש. האיש הגיע לפלייאוף בכל עונה בקריירה שלו, כל אחת מהן עם 50 ניצחונות ומעלה( או קצב של 50 בעונות השביתה). בזמן ששאק עבר בין קבוצות, טימי נשאר וכנראה ישאר עד סוף הקריירה באותו המקום. בגיל 37 הוא לא היה רחוק מלהיות MVP של הגמר. שחקן הגנה טוב יותר משאק, שהיה די חור בפיק אנד רולים לאורך חלק גדול מהקריירה שלו. בלי חסרונות מהותיים(העונשין היה החלק הכי חלש אצלו, אבל אף אחד לא עשה עליו האק אה דאנקן ובשנים האחרונות הוא שיפר מאוד מאוד את הנתון הזה עד ל-81% השנה. 69% בקריירה) מנהיג שקט וטוב ששיחק לאורך הקריירה עם סווינגמנים הרבה פחות טובים מאלו ששאק שיחק איתם(קובי ו-וויד). אם מסתכלים על "מי היה יותר גדול" בתור שחקן נטו אני חושב שזה שאק, בעיקר בגלל הת'ריפיט(דאנקן לא עשה גם ריפיט) והדומיננטיות המטורפת בשיא, אבל זה באמת ניצחון בנקודות. שיווקית שאק מנצח בענק. בתור אחד שחושב שכדורסל זה גם שואו ולא רק פיק אנד רול ואיזורית וסטטיסטיקות מתקדמות, דאנקן אפור להחריד, ושאק לעומתו היה ONE MAN SHOW.

שאק אמנם אף פעם לא צבר שונאים כמו קובי, אבל הוא צבר שונא, שהוא לא כמו קובי, אלא קובי בעצמו. (לפחות למשך תקופה כלשהי, בלי קשר אם הם עשו שולם או לא)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

סטנלי רוברטס. ואם כבר מדברים על פריקים אז דסגאנה דיופ הוא הביזארו-שאק, גוף ואתלטיות דומים, מאית מהכישרון.

ראית פעם את ג'אהיידי ווייט? שיחק באותם שנים עם שאק בליגה והוא השחקן היחידי שהיה בסביבה עם יותר מאסה משאק (אולי גם טרקטור טריילור, רק במקרה שלו כשרון לא היה חסר)
רק שהפיזיקה במקרה שלו התחברה למציאות. מה גם שהוא לא היה מוכשר במיוחד...
ווייט למשל, שם בקלות מאסה על שאק שהוא לא יכול היה להזיז, אבל שאק היה חכם מדי וזריז מדי. הוא לא ניסה בכלל להלחם איתו בכח, הוא פשוט הסתובב עליו ובזמן שווייט עוד חיפש אותו, שאק כבר הספיק להטביע ולרוץ לצד השני של המגרש.

בנוסף, בגלל המאסה העצומה ווייט נפצע לא מעט בקריירה שלו ולכן היא גם הייתה כ"כ קצרה. שזה עוד משהו שצריך להעריך אצל שאק. היכלת לא להיפצע עם כל המשקל הזה עליך כשאתה כ"כ אקטיבי. כשגם, אתה חייב לשמור כל הזמן על המשקל שלך. סטנלי רוברטס מיודעו וטרקטור טריילור לא הצליחו לעשות את זה.


אגב סטנלי רוברטס- זה מדהים כשחושבים על זה אבל צמד הבולדוזרים הכי עצום שאי פעם שיחק את המשחק הזה היה דווקא בלואיזיאנה סטייט... אתם קולטים מה זה להיות שחקן פנים שמשחק נגד לואיזיאנה סטייטט כששני אלו שועטים לעברך?

שאק, כי דאנקן היה שחקן אדיר בכל קנה מידה, אבל שאק היה אליל.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אני זוכר שווייט היה לא יותר מ9'6 שזה יותר במימדים של סופו ו10 ס"מ נמוך משאק, אבל האמת שאני לא זוכר שראיתי אותם אחד נגד השני.

כן, הוא היה נמוך משמעותית משאק אבל הייתה לו מאסה עצומה. בניגוד לסופו או לטרקטור, הוא לא היה שמן. הוא פשוט היה הר של מאסה. תחשוב שאק מעט דחוס יותר... זו אחת הסיבות שחיבבתי אותו מהרגע שהוא נחת בליגה...